Vayeishev, Breishis 37:25. Eating During Davening

For those that like to skip to the end of a teshuva, the answer is an unqualified Yes, a qualified Yes, and No.

****************

In our parsha, we are told that after they threw Yosef into a pit, the brothers sat and ate bread.  Before eating bread, they certainly made a bracha.  Of course, they also davened when it was time to daven. So our parsha involves the topics of Birkas HaNehenin and Tefilla.  With that in mind,......

When davening before the amud recently, we were worried about some minor coughing and hoarseness interfering with our davening.  Naturally, one would simply drink some water and continue.  Doing so during davening involves several interesting questions.

Of course, one might say that drinking plain water because of hoarseness or a cough does not necessitate a bracha at all.  That may be true, but it is also boring.  So let's say that you're really thirsty, and you will enjoy the water that you drink, or someone brings you sweet tea or a candy, so you would have to make a birkas hanehenin.

Before beginning, we want to point out that this issue is not simple to resolve.  Rav Ephraim Greenblatt says he just does not know.  See his Rivevos 6:29.  So if you feel you know the answer intuitively, it is not intuition, it is guessing.  As it turns out, we are mattir much more broadly than Rav Greenblatt, and it's not a guess.

Another important point.  We're discussing eating or drinking during tefilla.  This has nothing whatsoever to do with לא תאכלו על הדם or with  ואותי השלכת אחרי גויך in Brachos 10b.  We're talking where those issues are not applicable (e.g., OC 83:3.)

So there is a great deal to talk about.  Current likut sefarim bring down the opinions of many of our great contemporaries.  With all due respect, and in light of the fact that my chiyuv of talmud torah, unlike that of women, is not merely to know what to do, simply listing the opinions of Reb Chaim Kanievsky and Reb Nissim Karelitz and on and on would just be a sin, besides the fact that without seeing their reasoning in writing by their own hand or their own print, it's often either useless or misleading..  We am more interested in learning and discussing the sugya - with your help.

An important introduction to the concept of Hefsek.

There are two dinim in "Hefsek."  One is a halachic standard that establishes at what point does an Interruption cause Discontinuity, and the other is a halacha that Prohibits an Interruption that shows Disrespect.

ישנן שני מושגים בפרשת הפסק. דין הפסק שנובע מסילוק והיסח הדעת, ודין הפסק של איסור מחמת זלזול תפילה

The concept "hefsek" assumes a state of "Keviyus."  In other words, the yesod of hefsek is that it is interrupting or removing a keviyus. Here are two applications that illustrate the different kinds of hefsek.

                  1. Keviyus of a meal or achila.  When you make a bracha, you're koveya that the eating includes everything at that meal.  This is true for Shehakol and for HaMotzi.  HaMotzi has a greater keviyus and is harder to interrupt, but the idea is the same.  Hefsek interruption by achila involves  סילוק והיסח הדעת, distraction, or a diversion from the Keviyus.  This kind of hefsek has nothing to do with issur or hetter, it does not matter why you interrupted, whether it was an life emergency or a lark, whether it was to shmuess with someone or to go to a levayah.  If the diversion is of a nature that it breaks the keviyus, it is a hefsek.  (The phrase "סילוק והיסח הדעת" comes from the MB 178 sk 48.)

A similar din of hefsek is found by Birkos HaMitzvos: when you make a bracha on a ma'aseh mitzvah, such as kisui hadam, or bedikas chametz, and you begin to look for Chametz or you do one kisui, that bracha applies to subsequent kisuyim and bedikos, so long as there has not been a hefsek of  היסח הדעת.  Of course, what constitutes היסח הדעת depends on the degree of keviyus required.  (A yungermahn in our Kollel in Chicago, Rabbi Neuberger, suggested this distinction between nehenin and mitzvos, such that talking between drinks is not a problem while talking between mitzvos might be:  He said that food requires that you have made a bracha on achila, but it does not have to be a bracha on the food.  Mitzvos require that you have made a bracha on that mitzva. So for mitzvos, you are always in the condition of "between hamotzi and achila."  In our terminology, a greater keviyus is required between the Bracha and the ma'aseh mitzva.)

                  2.  Keviyus of tefilla.  This keviyus involves both an aspect that is the same as the keviyus of achila and an additional aspect of issur. Where do we find, in Tefilla, the concept of hefsek of סילוק?  We find it by the din of שהה כדי לגמור את כולה.  See, e.g., MB 104 sk 16.  The other din, that is unique to Tefilla, is the din issur.  Keviyus of tefilla means that you are not allowed to interrupt because of the importance of making the tefilla a tefilla kevu'ah, not ara'i.  So while the keviyus of a "break" is similar to the idea of היסח הדעת as achila, the idea of hefsek as an איסור which relates to the importance of tefilla kevu'ah will depend on the  חומר of that particular tefilla, and the need for the interruption.  If it's a זלזול, then it's called a hefskek and it is אסור.  Therefore we find that it might be muttar to respond to one person's greeting, but assur to respond to another's.  

Having said that issur or hetter of Hefsek in tefilla depends on the requirement of keviyus of that part of tefilla and the justification for the interruption, our questions might have different answers for different parts of tefilla, such as Bein HaPrakim and B'emtza Perek and in middle of Shemoneh Esrei.  But, you say, who would think you can eat in middle of Shemoneh Esrei!  You are standing lifnei haMelech!  The answer is that a diabetic that must eat something in middle of davening, will obviously do so.  But may he eat without a bracha?  If he can eat, maybe he must make a bracha!  After all, the Bracha is a mattir; eating without a bracha is like gezel (Brachos 35a, beginning of Keizad Mevarchim,)  As we will see, there is good reason to be mattir even for non-life-threatening situations.

Here are the general questions.

1.  First of all, is one allowed to eat or drink during davening?  Perhaps the act of eating during tefilla is a hefsek.  Just because tefilla is not a hefsek during a meal (OC 178:6) does not prove that eating is not a hefsek during davening. (During eating, unrelated speech is not a hefsek, so tefilla is not a hefsek.  But during tefilla, when unrelated speech is a hefsek, perhaps eating is a hefsek too.)  On the other hand, it might not be different that any other bodily need that does not contradict the kedusha of tefilla, such as breathing or coughing.

2. Let us assume that eating is not, or is sometimes not, a hefsek, so there are times that you can drink during davening.  I assume that the best thing would be to prepare for this eventuality by making a bracha on something before beginning to daven.  But if he did not, and then he needs to eat or drink, may one- must one- make a bracha in middle of davening, or would the bracha be a hefsek?

3. And if the bracha is a hefsek, may he or she eat without making a bracha, or would the impossibility to make a bracha result in an issur to eat?


Of course, the answer will depend on the circumstances.

1. Medical emergency.  Where he has to eat, such as a diabetic, and he eats a fruit or a candy that requires a bracha. Obviously, he can eat.  Does he make a bracha?
2. Pressing physical need in order to continue davening properly.  Where he wants to eat because he is coughing, or he is in pain, and this makes tefilla difficult, especially where he is davening for the amud.  Here, both questions apply.  Can he eat in middle of tefilla?  If he does, should he make a bracha?
3. To prevent discomfort and to improve the quality of his davening.  He can muddle through davening even if he does not eat or drink.  But he wants to eat so his throat won't bother him or so he can daven with a clear voice. Again, both questions apply.  Can he eat in middle of tefilla?  If he does, should he make a bracha?



Relevant sugyos:

1. צורך תפילה לא הוי הפסק

Brachos 40a, that something that is necessary for what you're doing is not called a hefsek.

אמר רב טול ברוך טול ברוך א"צ לברך, הבא מלח הבא לפתן צריך לברך. ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן נמי א"צ לברך, גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך. ורב ששת אמר אפי' גביל לתורי נמי א"צ לברך דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת

and OC 167, MA OC 66 sk 4 etc.
Rav says it's not a hefsek when your dibbur is necessary for the Bracha. Rav Yochanan adds even when it is necessary for the food that you're about to eat.  Rav Sheishes says, even if it is only tangentially related to your meal, such as the need to feed your animals before you eat.
The Magen Avraham in 236 sk 1 says the same applies to Tefilla.

2. מותר להפסיק מפני צורך גדול

OC 66:3, what to do if you hear kaddish or kedusha during davening, and responding to someone whom you fear or respect.
and Magen Avraham 66 sk 5, that one may interrupt tefilla for the bracha on thunder.
דאם פוסק לשאול מפני כבוד בשר ודם ק"ו מפני כבוד הקדוש ברוך הוא ומה"ט נ"ל דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך
Aruch Hashulchan 66:6-

לקדיש ולקדושה ול"ברכו" מפסיק אפילו באמצע הפסוק. דאם מפני כבוד בשר ודם מפסיקים, קל וחומר כבוד שמים. וזהו כמשיב לא כשואל, דכיון שכולם משיבים להשליח ציבור שבחו של הקדוש ברוך הוא – מוכרח גם הוא להשיב.

ולכן גם אם שמע קול רעם וברק מחויב לברך אף באמצע הפסוק מטעם שנתבאר (מגן אברהם סעיף קטן ה'), דזהו גם כן כמשיב ולא כשואל

3. כשאינו יכול לברך ברכת הנהנין מהרהר בלבו ודיו

The Taz in OC 62 sk 1 that says that if you drink at night, you don't have to drag yourself out of bed, just have kavana for she'hakol in your mind. However, the Aruch HaShulchan, in his attempt to simplify the Taz, complicates it.

 ערוך השלחן  סימן סב 

סעיף ו

כתבו רבותינו בעלי השולחן ערוך בסעיף ד: אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו – יצא. ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי, ואינו יכול לנקותו משום אונס – יהרהר בלבו. ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי, דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטנופת. עד כאן לשונו. 

ביאור הדברים נראה לי דהכי פירושו: דוודאי קיימא לן להלכה דהרהור לאו כדיבור דמי. דכן פסקו התוספות והרא"ש בברכות (כ ב) כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי, וכן פסקו תלמידי רבינו יונה שם בשם הגאונים, וכן פסקו המאור והראב"ד בספר תמים דעים סימן ר"מ (לבד הריא"ז בשלטי גיבורים שם, והיא דעה יחידאה).

ואפילו הרמב"ם שפסק בפרק ראשון מברכות דיוצאין הברכות בהרהור, מכל מקום בקריאת שמע נראה ברור דמודה דאין יוצאין בזה. וראיה דבברכות כתב ואם לא השמיע לאזניו – יצא, בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו עד כאן לשונו. ובקריאת שמע שקודם לברכות כתב ואם לא השמיע לאזנו – יצא.

עיין שם. ולא סיים "בין שבירך בלבו" – שמע מינה דבקריאת שמע לא יצא. והטעם נראה דבקריאת שמע כתיב "ודברת בם". מיהו על כל פנים דעת כל רבותינו דלא יצא ידי קריאת שמע בהרהור. וכן העיקר לדינא.

 סעיף ז

וזהו כוונת רבותינו בעלי השולחן ערוך אם מחמת חולי או אונס... – יצא. כלומר: דאף על גב דהרהור לאו כדיבור דמי, מכל מקום כשאי אפשר בענין אחר – יצא בזה. כלומר: דטוב משלא לקרות כלל. דהכי אמרינן לרב חסדא דלכן בעל קרי מהרהר בלבו, כדי שלא יהא כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל, עיין שם. ובוודאי אם עבר האונס או החולי בתוך הזמן קריאת שמע – יחזור ויקראנה בפיו, אלא דלא שכיח.  וזהו שכתבו אחר כך:ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי...כלומר: דמשום דמקודם אמר "יצא" לשון דיעבד, לזה אומר דאין כאן לכתחילה ודיעבד, דוודאי גם בדיעבד לא יצא בהרהור מי שיכול לדבר. אלא דאותם שאינם יכולים לדבר יוצאים בזה, ובהם אפילו לכתחילה כיון שאי אפשר בענין אחר. ולכן גם במקום שאינו נקי לגמרי – אסור מפני הספק לדבר בפה, ובהרהור מותר. וכן מי שצמא בלילה במיטתו, שאי אפשר לו ליטול ידיו ולקום ממיטתו – הוא משוקע בשינה והוי כלא אפשר, ומהרהר הברכה בלבו (ט"ז סעיף קטן א'). אבל במקום מטונף לגמרי – גם בהרהור אסור. (כן נראה לעניות דעתי. ובזה מתורץ קושיות האליה רבה סעיף קטן ב'.

4. כשאינו יכול לברך ברכת הנהנין מחמת אונס קל אסור לאכול

On the other hand, the MB 62 sk 9 and 84 sk 7 says that an oneis that makes bracha impossible does not mean that you can eat without a bracha, it means that you can't eat.  In the Biyur in 62 he explains that a bracha is not just a mitzva, which would mean that where you cannot do the mitzva it does not pertain, but it is also a mattir.  AND, he says, it's not really an oneis, because you have the option of walking into to the next room, making a bracha and drinking, and then continuing to drink in the room where you can't make the bracha.  The point is that he emphasizes the "Mattir" and "Gzeila" aspect of birkas hanehenin.  But I believe that he only means it where it''s not really an oneis.

5. עוסק במצוה פטור מן המצוה

The petur of an onein from birkos hanehenin is Oseik Be'Mitzvah/Tirda.  Obviously, we don't say the onein shouldn't eat, or should minimize his eating, because that would negatively affect his ability to do what the mitzvah he needs to do.  This might apply to someone who is in middle of davening.  But, again, if there's a Mattir aspect, Oseik would not help.

6.  פטור פועלים העוסקים במלאכתן מלברך ברכת הנהנין

Brachos 16b, laborers that eat during work should not make a bracha on their food, according to the girsa of Rashi and Tosfos, or that they do have to make a bracha, according to the girsa of the Rif and the Geonim. But the Rosh and Tosfos are goreis the opposite, that laborers are obligated to make the birkas hanehenin, and the shittah of the Rif/Geonim is not brought down in OC.

7.  ברכת הנהנהין דאורייתא

As a general matter, besides the Gemara about gozeil in Keitzad Mevorchim, it's worth pointing out the Pnei Yehoshua I heard from R Chaim Brown that Bracha Rishona is Deoraysa, although the form of the Bracha is not. Here's the Pnei Yehoshua, from the beginning of Keitzad Mevorchin.

 משמע מלשון כל הפוסקים דלפום הך מסקנא דהכא כל ברכת הנהנין הן מדרבנן לבר מברכת המזון לחוד ולרשב״א ברכת ז׳ מינין דלאחריו נמי מדאורייתא אבל בשאר ברכות מודה ולענ״ד יש לתמוה דהא בכל הש״ס משמע דמידי דאתיא מסברא הוי מדאורייתא ואדרבה מקשה הש״ס הא למה לי קרא סברא וכו׳ מיהו נראה לענ״ד דאפילו את״ל דסברא זו הוי נמי מדאורייתא אפ״ה אתי שפיר הא דקיי״ל דספק ברכות להקל משום דלא שייך להחמיר דכיון דאסור לברך ברכה שאינה צריכה משו״ה ממילא אזלה לה הך סברא ומהאי טעמא גופא נמי א״ש דבעל קרי על המזון אינו מברך לפניו דכיון דלא מחייב אלא מסברא והוא מונע עצמו משום כבוד דשם אינו שייך הך סברא 

Which, to me, means that the mitzva aspect is Deoraysa, but the "Gezel" aspect is derabanan, and only applies when the mitzvah aspect applies.  Also, it means to me that you can be yotzei the deoraysa with hirhur, as from the Taz in #3.  Which is close to something R Nissim Kaplan said in 1984.  Reb Shlomo Zalman also says this in his Halichos Shlomo.

8. מותר להפסיק הפסק גמור בשמונה עשרה לצורך התפילה

The great kula of the Chayei Adam:

 כתב החיי"א בכלל כ"ה סע"ט וז"ל העומד בתפילה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפילה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר ואם מותר לשאול הדין צ"ע ונ"ל דמותר עכ"ל וע"ש בנשמת אדם שנימק הפסק משום דכל שיחה שהיא לצורך אותו דבר לא הוי הפסק

Here's what someone wrote about this: Basically, he says that the Emek Bracha argues with the Chayei Adam, because according to Reb Chaim's pshat in tefilla, it doesn't matter why you went to the seforim shank to look up a shaileh, you're not standing lifnei hamelech.  He, this author, says it's odd to argue with the Chayei Adam based on Reb Chaim, when both the Mishna Berura and the Chazon Ish disagree with Reb Chaim.

 שם ספר : זכרון יעקב - ברכות שם מחבר: מרל, שמואל גרשון בן נחום יצחק שנת הדפסה: תשס"ב מקום הדפסה: גייטסהעד

 והנה כתב הרמב"ם פ"ד מהל' תפילה הט"ו וז"ל כוונת הלב כיצד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ואס התפלל בלי כוונה חוור ומתפלל בכוונה וכו' כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה עכ"ל והקשה הגר"ח ז"ל בספרו שזה סותר מש"כ הרמב"ם ריש פרק י' ראם כיוון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך ותירץ הגר"ח דאיכא תרי מיני כוונות חדא כוונת פירוש המלות והענינים ועוד איכא כוונה שצריך לכווין כאילו שכינה כנגדו והנה הכוונה של פירוש המלות אינה אלא תנאי בתפילה אבל בלי כוונה זו גם כן מיקרי תפילה וע"כ סגי בזה שיכוון בברכה ראשונה אבל הכוונה של שכינה כנגדו אינה רק תנאי בתפילה אלא זוהי כל ענין התפילה מה שהוא עומד לפני השכינה דאל"ה לא מקרי תפילה כלל וע"כ צריך כוונה זו בכל הי"ח ברכות לעיכובא וזהו שסתם הרמב"ם בפ"ד כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה וכו"' ודוקא כוונה זו צריך בכל התפילה אבל הכוונה של פירוש המלות אינו צריך אלא בברכה ראשונה ובזה הוא דמיירי הרמב"ם בפרק י' עכ"ד הגר"ח בקצרה

 ומכח ביאור הגר"ח בדברי הרמב"ם השיג ס' עמק ברכה עמ' י"א על החיי"א הנ"ל וז"ל ולענ"ד ברור שאין כן הדין דודאי אסור להפסיק באמצע התפילה לצורך התפילה וכו' הרי בתפילה בעינן שכינה נגדו וזהו כל עיקר ענין התפילה כמו שנתבאר א"כ אם מפסיק בשיחה הרי הוא מפסיק בשכינה נגדו ושוב אינו עומד לפני השכינה והוי כאלו גמר תפילתו ומה מהני לזה מה שהוא לצורך התפילה עכ"ד וע"ע בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' ט"ז בענין זה 

ג ברם לא זכיתי להבין מכמה טעמים איך העמק ברכה דחה פסק החיי"א כל כך בפשיטות חדא הרי אם ימשיך להתפלל ולא יפסיק לברר הדין יש לחוש שמא הוא טעה וכל שאר הברכות יהיו ברכות לבטלה ולפי הבנת המג"א סי' רט"ו סק"ו בשיטת הרמב"ם ברכה לבטלה אסור מה"ת משום לא תשא וע' לקמן סק"ה בשם הפמ"ג

עוד קשה לי דיש להקשות על העמק ברכה לטעמיך מי ניחא הרי ברגע שהוא נסתפק באמצע תפילת י"ח באיזה דין איך יתפלל הרי כבר תשיב הפסק מפני שהסיח דעתו אז באותו זמן מהכוונה לעמוד לפני השכינה וא"כ לפי סברת העמק ברכה הוי כאילו גמר תפילתו אפילו אם אינו מפסיק יותר לעיין בספר או לשאול הדין ומש"כ העמק ברכה אם מפסיק בשיחה הרי הוא מפסיק בשכינה נגדו ושוב אינו עומד לפני השכינה והוי כאילו גמר תפילתו 

השכינה והוי כאילו גמר תפילתו אני הדל לא מצאתי רמז לסוף דבריו בדברי הגר"ח הנ"ל ולולא דמסתפינא אמינא אנא ששפיר יש לקיים הכרעת החיי"א ולאחר שהפסיק לצורך שוב יכוון שעומד לפני השכינה ויכול להמשיך לגמור תפילתו

 ד איברא קיי"ל שצריך לומר הפסוק ה' שפתי תפתח וכו"' לפני תחילת שמונה עשרה ע' ברכות דף ט' ע"ב ונראה הטעם כדי שיפנה את לבו מכל הטרדות ויראה עצמו כעומד לפני השכינה ע' לעיל סק"ב בשם הרמב"ם ועלה בדעתי דבר חדש דלפי החיי"א הנ"ל סק"א אולי רצוי לומר שוב הפסוק הזה לאחר שהפסיק לצורך התפילה לפני שממשיך לכוון 

בתפילתו כדי שיזכור לכוון שעומד לפני השכינה ואינו דומה להא שכתב השע"ת סי' קי"ד סק"ו בשם הריטב"א בכה"ג שחוזר לראש הברכה ראשונה שאינו צריך לחזור לומר ה' שפתי תפתח וכו"' דהתם לא היה הפסק גמור בתפילתו משא"כ בנידון דידן שהפסיק לעיין בספר וצ"ע לדינא 

ה עוד הוקשה לי בהבנת השגת העמק ברכה על החיי"א דגברא אגברא קרמית אתמהה דהרי מוכח דהמ"ב לא פירש בדעת הרמב"ם כמש"כ הגר"ח לחלק בין ב' מיני כוונות וא"כ יתכן שהחיי"א גם כן פליג על יסוד זה ויע' בשו"ע סי' צ"ח סע"ג  שכ' בזה"ל יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה עכ"ל וכ' בביאור הלכה שם דצריך האדם ליזהר בזה כי יש כמה פוסקים המצריכים לחזור ולהתפלל מחמת זה והמאמר מרדכי ומגן גבורים הוכיחו מהרמב"ם הל' תפילה פ"ד הטס דסבר ג"כ הכי וכ' הבה"ל בצה"ל ולדעתי אין ראיה כל כך דמה שאמר הרמב"ם שם יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהוא נושא משאוי ומשליכו והולך לו בודאי הוא רק לכתחילה וכן הפמ"ג כתב דיש לחוש לחשש ברכה לבטלה ואין להחמיר בדיעבד עוד נ"ל פשוט דאפי' לדעת המאמ"ר ומגן גבורים אין לעיכובא רק באבות לבד ובשאר ברכות התפילה הוי רק לכתחילה דהלא לדידהו עיקר הטעם משום כוונה וכמו שהוכיחו מהרמב"ם הנ"ל וא"כ בשאר ברכות לא הוי לעיכובא בדיעבד עכ"ל הבה"ל הרי דנקט המ"ב בפשיטות דדברי הרמב"ם בפ"י מהל' תפילה דכוונה אינה מעכבת אלא בברכה ראשונה עולים בקנה אחד עם מש"כ שם בפרק ד' לענין מהות הכוונה דגם כוונה זו הנזכרת בפרק ד' אינה מעכבת אלא באבות וסמך הרמב ם בפ"ד על מה שיפרש הגדר לענין עיכובא בפרק י' וכל זה דלא כהבנת הגר"ח בדעת הרמב"ם ששר שהחזו"א בגליונותיו על הרמב"ם ג"כ נחלק עם הגר"ח וביאר שיטת הרמב"ם ע"ד הבה"ל וכפי שנתבאר וע"ע בס' אהל ברוך עמ' תקמד שדן בדברי העמק ברכה 

And along these lines, and very relevant to this discussion, see Igros OC 4:16.
I say it that the Chayei Adam and Reb Moshe are important because some of our questions deal with tzorech tefilla, to some extent- hoarseness that interferes with his davening for himself or at the amud.

Here is a brief outline of Reb Moshe's teshuva.
Reb Ephraim Greenblatt asked him whether it's muttar to be mafsik for the sake of other people's tefilla in those places where you're allowed to be mafsik for your own tefilla's sake.  In Rav Greenblatt's shailah, he indicates that he holds that for your own need of tefilla, you can be mafsik in middle of shemoneh esrei.  On that, Reb Moshe says two things.  First, that between the brachos of shemoneh esrei, no hefsek is allowed except for pikuach nefesh.  But, importantly, he says there is a machlokes whether tzorech tefilla is called a hefsek that is muttar, or that it is not a hefsek at all.  For example, he brings the Magen Avraham in 236 sk 1 that says that tzorech tefilla is like havei melech, which is not a hefsek at all, and he holds not like the Maharshal who is only mattir by maariv because it's a reshus- because, apparently, the Mahrshal holds it's a hefsek which needs a hetter.

Most importantly, Reb Moshe says that this is a machlokes betgween the Rambam (and the Rashba) and Tosfos.  Tosfos Brachos 40a holds that the hetter to talk the bracha and achila is only muttar if it's directly relevant to the bracha of hamotzi, i.e., melach.  But the Rambam holds that anything having to do with the meal is muttar, and that is because tzorech achila is not a hefsek at all.  צורך תפילה לא הוי הפסק כלל

So according to Reb Moshe's Rambam/Rashba, tzorech tefilla, like drinking because he's hoarse, is not a hefsek at all, and would be muttar in middle of Shemoneh Esrei between brachos.  According to Tosfos, it would be assur during Shmoneh esrei.

Also, Reb Moshe says that even the Rambam would not be mattir in middle of a bracha in Shemoneh Esrei, because  that is a hefsek in all cases "כיון שמקלקל הברכה".  Even if צורך תפילה לא הוי הפסק כלל, being mekalkeil a bracha is inherently a hefsek.


So, here's what I think.

It is muttar to drink during davening when it enhances your tefilla.  Doing so to enhance  your tefilla is neither  סילוק והיסח הדעת nor is it by any means  זלזול תפילה. This is certainly muttar bein haprakim, and I think it's muttar even be'emtza perek.
When you eat or drink during davening, you can make a regular bracha.
However, during Shemoneh Esrei, although you can eat, if necessary, you should eat between brachos, and not during a bracha.  If you do eat during a bracha in Shemoneh Esrei, you should make the bracha in your heart, not verbally.  

I would have considered being mattir drinking and making a bracha between brachos during Shemoneh Esrei, because this has support from the Chayei Adam and Reb Moshe and the excellent svara of Tzorech, But I have a problem with the pashtus of the Gemara  in Brachos 21b
כי אתא רב דימי אמר ר' יהודה ור"ש תלמידי דרבי יוחנן אמרי לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק ולית הלכתא כותיה
To me, לכל אין מפסיקין is mashma לכל, which is an absolute.  So during Shemoneh Esrei it's better to do like the Taz and make the bracha in your heart.

In additional support of my opinion,

1.  Aruch Hshulchn 66:5

אם לא היה לו טלית ותפילין כשהתחיל להתפלל או שכח להניחם, ובאמצע התפילה בא לו הטלית והתפילין או נזכר עליהם, פסק רבינו הבית יוסף בסעיף ב שיכול להפסיק בין הפרקים להניחם, ויברך עליהם.

והטעם פשוט: דכיון דלהניחן חייב – ממילא דמברך עליהן. דלא גרע משואל מפני הכבוד, והברכה היא כבוד המצוה. ורבינו הרמ"א כתב: ויש אומרים שלא יברך עליהם עד אחר התפילה, והכי נהוג לענין טלית.

עד כאן לשונו, כלומר: דיש אומרים סבירא ליה דכיון דיכול לברך אחר כך, למה לו להפסיק? אבל אין זה טעם נכון, ובעל דעה זה בעצמו חזר בו (עיין בית יוסף בבדק הבית) מטעם שבארנו. ורק לענין הטלית יש לקיים דעה זו, דכיון דטלית אינו חובה לתפילה – אין מן הראוי שברכתו תדחה איסור ההפסק. אבל תפילין שהם חובה – בוודאי ברכתם דוחה, דהוי כמפני הכבוד.(עיין מגן אברהם סעיף קטן ד'. ודייק ותמצא קל.

MB sk 16

אבל תפילין דהוא חובת הגוף וגם בלתי התפילין הוא כמעיד עדות שקר בעצמו ח"ו שאומר וקשרתם ואיננו קושר ע"כ נקטינן כדעה הראשונה דלא חשיבה הפסק

True, they are talking about bein haprakim of Krias Shma.  But I say that the tzorech of water to enable you to daven properly is a bigger tzorech and less of a hefsek, and would be muttar even b'emtza perek, and even between brachos in Shemoneh Esrei.

2.  If brand names will make you happier, here's what a likkut sefer, Mareh Davar 4, Avraham Hart, Bnei Brak tof shin ayin, has to say about this.

מי שבאמצע תפילת שמונה עשרה חייב לשתות משום פיקוח נפש וכגון שבמוצאי צום באמצע שמ"ע מרגיש סחרחורת שאם לא ישתה יתעלף ואם ישתה וינוח מעט יוכל להמשיך את השמ"ע יש לעיין אם צריך לברך על השתיה וכגון שמצד בריאותו יכול לברך כיון שאסור להנות בלא ברכה או דלמא משום הפסק בשמ"ע לא יברך כיון שדעתו להמשיך את השמ"ע ומבואר במשנ"ב סי' פ"ד ס"ק ז' שאין לשתות אף במקום שאסור לברך כגון במרחץ ובאבני נזר או"ח סי' ל"ז ס"ק ח' כתב שכשאסור לברך אין איסור לאכול וכדחזינן בבעל קרי שאוכל ולא מברך ולא אמרינן שאסור לאכול עד שיטבול ונראה דאף דמשום הפסק בשמ"ע יש לדון אם צריך לברך מ"מ משום עוסק במצוה לכאורה הוא פטור מלברך דכיון דדיבור באמצע שמ"ע הוא הפסק יותר משהיה בשתיקה עי' סי' ק"ד והברכה על השתיה היא סתירה לתפילת שמ"ע מחמת ההפסק שבאמירתה א"כ שייך בזה הכלל שכל העוסק במצוה פטור מהמצוה ופטור גם מברכות הנהנין וכדחזינן לגבי אונן שפטור מברכות הנהנין ועיקר הפטור של אונן הוא מחמת שעוסק במצוה ואף בעוסק במצוה דרבנן מ"מ פטור ממצוה דרבנן ולענין אם פטור ממצוה דאורייתא עי' קובץ הערות סי' מ"ח ס"ק י"א שדי חמד מערכת ע' כלל מ"ה ביה"ל סי' ע"ב סעי' ד' ואף דשרי להפסיק באמצע ק"ש לדבר שבקדושה ולא פטרינן ליה משום שעוסק במצוה שאני התם דכל שאינו נחשב הפסק בק"ש אין גם לפוטרו מחמת עוסק במצוה דכיון דתרוייהו עניני תפילה ושבח אין אחד סותר לשני ועי' משנ"ב סי' ס"ו ס"ק י"ט אשי ישראל סי' י"ט הערה ט' ציץ אליעזר ח"ח סי' כ"ג משא"כ ברכת הנהנין באמצע שמ"ע הוא הפסק אלא דאתינן לחייבו משום דאסור להנות בלא ברכה לזה מהני הא דעוסק במצוה פטור מהמצוה ואף שכעת אינו מתפלל מ"מ הוא באמצע התפילה וצורך התפילה הוא שיהא בלא הפסק באמצע וכעין שכתב במשנ"ב סי' ע"א ס"ק י"ג שהחופר קבר למת פטור מק"ש אף בשעה שנח מעט דחשיב עדיין עוסק במצוה שעי"ז יתחזק כוחו אלא שיש קצת לחלק שכשנח באמצע חפירת הקבר אזי הק"ש מפריע לו במנוחה שעוסק בה כעת משא"כ כששותה באמצע שמ"ע אינו עסוק כעת בתפילה אלא שהדיבור יקלקל לו בתפילה שממשיך אח"כ וצ"ע אם גם בכה"ג יש פטור של עוסק במצוה וכן שמעתי מהגר"נ קרליץ שליט"א שלא יברך על השתיה באמצע שמ"ע 

ובעלון מים חיים מהגרי"א דינר שליט"א באלול תש"ע כתב שדעת הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קניבסקי שליט"א שיברך ודעת הגר"נ קרליץ שליט"א שלא יברך מחמת הפסק ודעת הגרי"ט וייס שליט"א שמחמת ספק יהרהר בליבו את הברכה ע"כ ובחשוקי חמד על ברכות כ"ד ע"ב הביא על ניד"ד דדעת הגרפ"א פאלק שליט"א שאסור לברך וכמש"כ המשנ"ב סי' צ' ס"ק פ"ד שמי שעומד בתפילה ויש מי רגלים לידו אסור להפסיק בדיבור להביא לו מים כיון שאיסור מי רגלים הוא מדרבנן ע"כ וכל דבריהם שם אי פטור מלברך מחמת שעושה הפסק בשמ"ע ולפמש"כ לעיל לכאורה יש לפטור מברכה מחמת שעוסק במצוה 

ושריר בשו"ע סי' ק"ג סעי' ב' שמי שנצרך להפיח באמצע התפילה ולא יכול להעמיד עצמו ילך לאחוריו ארבע אמות ואחר שהפיח יאמר רבון העולמים יצרתנו נקבים וכר וכתב המשנ"ב דהא דשרי לומר זאת באמצע התפילה דכיון שהתפילה מופסקת כבר יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה ולכאורה לפי"ז ה"ה בניד"ד דכיון שהתפילה מופסקת מחמת השתיה יכול גם לברך וכן בחשוקי חמד ברכות כ"ד ע"ב כתב שהגר"ח קניבסקי שליט"א צידד שיתכן שיש לברך על מה שאוכל באמצע שמ"ע דמאחר דחייב להפסיק ולאכול חייב גם לברך כעין המפסיק להפיח שאומר ריבון העולמים וכו' 

אמנם בעמק ברכה הל' תפילה אות א' הביא שהגדול ממינסק אמר שמי ששכח שהגדול ממינסק אמר שמי ששכח יעו"י ולא עקר רגליו שדינו לחזור לרצה מותר לו לומר דברים שבקדושה כיון שהתפילה מופסקת וכמו מי שנצרך להפיח אך בעמק ברכה פליג וס"ל דדוקא בנצרך להפיח שהולך לאחריו ד"א ועקר רגליו מלעמוד כנגד השכינה חשיב שהתפילה מופסקת וא"כ בניד"ד לפי העמק ברכה אם לא עקר רגליו י"ל דלא חשיב שהתפילה מופסקת כ"כ כדי להתיר לברך וצ"ע ובחשוקי חמד שם מסיק שיברך בלב וכמבואר בשו"ע סי' ס"ב סעי' ד' שכשלא יכול לקרוא ק"ש יקרא בהרהור וכן הט"ז סי' ס"ב ס"ק א' כתב שמי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בליבו וישתה עי' משנ"ב סי' ס"ב ס"ק ח' ועי' שבת שבתון עמ קכ"ו ועי' שבט הלוי ח"י סי' ק"ח לענין יחיד שלא שמע את התקיעות דמיושב אם יברך באמצע שמ"ע 

התקיעות שבאמצע שמ"ע ועי' בנודב"י או"ח סי' מ"א שדן להתיר להפסיק באמצע ק"ש ומגילה לקידוש לבנה וצ"ב אמאי אין פטור של עוסק במצוה 

3.  The Bechor Shor argues on the Magen Avraham that we brought who allows saying the Bracha on thunder bein haprakim.  But you should know that the reason the Bechor Shor argues is that you can't prove birkos shevach from the hetter to answer Kaddish and Kedusha; you're busy saying one shevach, you shouldn't interrupt with a different shevach.  Only Kaddish and Kedusha, where not saying it is disrespectful, is muttar.  It is pashut that the Bechor Shor would agree that saying Birkas HaNehenin would be muttar, because unlike Re'eimim, which is just Shevach, Nehenin is more similar to Kaddish and Kedusha, due to the svaros in Brachos 35, as I mentioned above.  Whether nehenin is a mitzva or a mattir, it is not just shevach.

Aruch Hshlchn 66:6

לקדיש ולקדושה ול"ברכו" מפסיק אפילו באמצע הפסוק. דאם מפני כבוד בשר ודם מפסיקים, קל וחומר כבוד שמים. וזהו כמשיב לא כשואל, דכיון שכולם משיבים להשליח ציבור שבחו של הקדוש ברוך הוא – מוכרח גם הוא להשיב.

ולכן גם אם שמע קול רעם וברק מחויב לברך אף באמצע הפסוק מטעם שנתבאר (מגן אברהם סעיף קטן ה'), דזהו גם כן כמשיב ולא כשואל.

MB sk 19

(יט) מפסיק — דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו ק"ו מפני כבוד הקב"ה ומה"ט נראה דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך דהוי מצוה עוברת ויש חולקין דכיון שהוא עוסק בשבחו של מקום אין לו לפסוק בשביל שבח אחר ולא דמי לכל הני דהוי דבר שבקדושה [תבואות שור וא"ר ושארי אחרונים] גם מח"א משמע דאם שמען באמצע אין לו לברך עליהן כ"א כששמע אותן בין הפרקים

4.  Above, we brought down the Magen Avraham OC 66 sk 4 about the bracha on a tallis in middle of davenning.  The Mishna Berura, (66 sk 16) in discussing this, says an interesting thing.  He says that Tefillin you can put on and make a bracha, but a tallis, better to put it on but make the bracha afterwards.  But, he says,  והיכא שהוא יושב בבהכ"נ ומתבייש לישב בלי טלית לכו"ע יכול לברך עליו בין הפרקים.  So if he's embarrassed, he definitely can put on the tallis and make a bracha bein haprakim.  So you see that once you are embarrassed, it becomes a צורך תפילה, and that enables you to make a bracha on it.

Yisrael Kedoshim

My friend got this letter yesterday.  I have nothing to add, other than the fact that the work he refers to took place sixteen years ago, not ten.
Oh, also that the recipient of the letter says he was me'ya'eish years ago, and he is mochel, so he is giving the money to tzedaka.  His gentile partner, who is entitled to half the money, agreed 100%.

Vayeitzei, Bereishis 30:2. Why Yaakov was Angry at Rachel

I saw the following brought down from the Sabba Kadisha.

יש לפרש את ענין חרון אפו של יעקב ברחל כאשר ביקשה (בראשית ל, ב) ״הבה לי בנים״, יעקב משיבה כפי המובא ברש״י: ״אבא לא היה לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני״. והקשו המפרשים, וכי מפני שליעקב יש בנים, שוב אינו צריך להתפלל בעדה

 ופירש הרה״ק מראדושיץ זי״ע, כי עיקר כוונת דברי יעקב לומר לה: לא ממני חפץ הקב׳יה שאתפלל, שהרי יש לי בנים, אלא ממך הקב״ה רוצה את התפילה: ״אשר מנע ממך פרי בטן״.

Yaakov was angry at Rachel was because she shifted, she passed off, the obligation of tefilla to him, when it was clear that the Ribono shel Olam wanted davka her tefillos.

It's one simple sentence, but I think there is a profound lesson here.  When something happens to a person, the reason is because the Ribono shel Olam wants a reaction from that person. It's not likely that the Ribono shel Olam would do something to Reuven in order to get a reaction from Shimon.  He wants a reaction from Reuven.  So Yaakov said, bishlema if I had no children, it would be fair to say that it is I that ought to be davenning, that the main chiyuv of tefilla would be on me.  But I have children  You don't.  If the Ribono shel Olam hasn't given you children, then you need to recognize that it is you that has the main chiyuv tefilla, not looking for someone else to daven for you.  Don't pass off your obligation. 

True, we do find that people go to others to daven for them, such as BB 116a, which we've discussed in the past.

דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' (משלי טז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה

But still, the ikkar chiyuv is on the person himself.  Part of the job might be going to a chacham.  (As we said in the other discussion, the Meiri goes so far as to say that you go to the Chacham to learn how to daven for yourself, but the Meiri is the only one to say that.)  But the ikkar is to do something yourself.  You were given the Tafkid and you were given the Yi'ud. Don't go to someone else and demand הבה לי בנים, because that expression means "You should take care of it.  You daven and give me children."

We are challenged so that we can grow.  Our life experiences happen because they shake us up and force us to change.  We grow through Teshuva, through Tefilla, through learning about life.  Ultimately, we should be grateful even when we experience Middas HaDin, as we said in our discussion of the Korban Todah:

 זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים, 

and Chazal say

יכבדנני - כבוד אחר כבוד

**************

The Rama in his Toras Ha'Olah (1:beginning of 19) offers another explanation- but I'm not sure that it is so different.  I think it might be another aspect of what we're saying here.

נשוב למה שהיינו בו (פרק יז), לבאר שני הפרחים שבקנה ימיני ושמאלי. הפרח הימיני נגד אמונת התפלה, שיש להתפלל להשם יתברך ושלא לשום אמצעי. וזאת האמונה נתבארה בספר בראשית, שמצינו כל האבות התפללו אל השם יתברך בלי אמצעי כלל. וכבר אמרו (ברכות כו ב) תפילות אבות תקנום. ומצינו אברהם שהתפלל במעשה סדום, ויצחק התפלל על רבקה אשתו, ויעקב התפלל, כמו שדרשו ז”ל (סנהדרין צה ב) (בראשית כח) ויפגע במקום. ולזה כיון יעקב באמרו (שם ל) התחת אלקים אנכי אשר מנע וגומר. להורות כי אף אמצעי אין לאדם לשום בינו לבין אלקינו, לכן חרה אף יעקב על רחל שרצתה לשומו אמצעי בינה לבין אלקיו, באמרה הבה לי בנים. וידע שרחל לא נישתטית שיעקב הוא הנותן, אלא שכוונה בדרך האמצעי, ואפ”ה חרה עליה, וכל זה מבואר.

Same idea can be found in Targum Yonasan - not the אמצעי aspect, but at least that Yaakov wanted her to know that she ought to be davening for herself.:

ותקיף רוגזא דיעקב ברחל ואמר עד דאנת בעין מני בעי מן קדם ה' דמן קדמוי הנין בניא

And the Netziv is very important in this context:  The Netziv in Haamek Davar (Shemos 20:20)

לא תעשון אתי וגו׳. א״א לפרש באזהרת ע״ז שהרי כבר נזהרו מפי ה׳ לכל ישראל. ותו א״כ אינו מובן דיוק אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. אלא כ״ז אזהרה במה שאינו ע״ז ממש. והנה דרך המלך המשגיח על בני עמו שיתהלך הכל ע״י אמצעים. היינו האיש המבקש ענין לא יבא אל המלך עצמו. אלא להמשנה לו מציע הדבר. והוא יעמידם לפני המלך. גם כשהמלך נדרש לחקור על האיש ולדעת צרכיו לא ידבר עמו ולא יבא לראות עסקיו אלא ישלח דבריו לשר אותה עיר לחקור על האיש. וא״כ יש לנו להחניף וכדומה גם את המשנה הקרוב למלך שיציע הדבר כראוי. וגם לשר העיר מושל הקטן שבעבדי המלך שישיב כהוגן כאשר יהא נחקר ואע״ג שגם שניהם אין להם כח לעשות דבר מד״ע מ״מ הרבה תלוי בהם. והיינו סבורים שכך דעת עליון ית׳ שלא לעשות אלהים אחרים על פניו דוקא היינו להאמין שיש באיזה כח לעשות דבר מד״ע אבל מ״מ אנו צריכים לעשות אמצעים בינינו ובין אבינו שבשמים היינו מושל תחתון סמוך לנו שיהא הקב״ה רואה ויודע על ידו סתרינו וצרכינו. ומושל עליון סמוך לד״ע ית׳ לבקש על ידו מהקב״ה. ע״ז באה אזהרה זו לא תעשון אתי אלהי כסף. צורה תחתונה הנמשלת לכסף:

.................

 ע״ז הקדים הקב״ה אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם . ואין שום צורך לאמצעי לא לתפלה ובקשת רצון ולא להשגחת ה׳ וידיעתו מה שבקרבנו

And in the Harchev Davar-

שלא נאסר אלא לעשות צורה וא"כ הוא דבר קבוע לכך. אבל יש עתים שיבקש מן המלאך בעת שנשלח מלאך לשעה או לענין פרטי... ועי' ס' בראשית, לב, ל, שגם יעקב אבינו בקש כן אלא שהמלאך אמר אליו שאין צריך לזה באשר הוא קרוב לה'. אבל אנו בעוונותינו מבקשים ממלאכי מעלה שימליצו בעדינו. ואין זה אלא כבנו של מלך, שאע"ג שמן המלך אין מניעה שיהא בנו מבקש צרכיו ממנו, מ"מ בשעה שאין הבן מרוצה לאביו בשביל איזה דבר, אזי מבקש מגדולי המלכות שיפייסו עליו מן המלך, ויודע הבן שאם יהיה מרוצה ונקי מעוון הרי תפלתו זכה לפני אביו יותר מכל גדולי המלכות, אלא שמעשיו הבדילו בינו לבין אביו. אבל אנחנו, בנים אנחנו לה' א-להינו, וכבודו ורצונו יתברך שנהיה מרוצים לפניו ולבקש ממנו, אך בשביל שאנו יודעים שעוונותינו מבדילים בינינו לאבינו שבשמים מבקשים אנחנו ממלאכי מרום שיבקשו רחמים עלינו מלפניו יתברך שיקבל תפילותינו לפניו. אבל כל זה אינו דבר קבוע מלפניו יתברך שיהא ראוי לעשות צורה ואלהי זהב

So the Netziv is saying that making an interlocutor is only a problem if it is kavu'ah, and more importantly, it's not a problem WHEN THE INTERLOCUTOR IS SPEAKING ON YOUR BEHALF SO THAT YOUR OWN TEFILLOS WILL BE HEARD.  (If this diyuk in the Netziv is correct, though, I don't know why he would say that such a thing is muttar only on a limited basis but not a  דבר קבוע.)

In light of the Rama/Targum Yonasan and the Netziv, it is very possible that Yaakov's anger was because Rachel was asking that his tefillos be po'eil, and the problem was either like I said above from the Radushitzer, or because of the Rama's Emtzai problem.  She should have asked that he be mispallel that her tefillos be accepted.

Vayeitzei. Ladies First, and Davening Before Sleep.

As a public service, here are two and a half divrei Torah that you are not likely to see in your weekly Parsha sheets.  

****

1

In this week's parsha, in 31:17, Rav Sternbuch has an interesting observation about manners and social mores.

ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו 

עיין רש"י שהקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים.  שאצל היהודים קודמים האנשים שהם חייבים במצוות יותר מן הנשים , ומנהג עכו"ם הוא להקדים ולכבד הנשים, ויש למחות ולבטל מנהג העכו"ם שנתפשט אצל רבים מישראל

This concept is to be found as well in Eiruvin (18b) where it says לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' היא אשתו.
Rashi explains ואפילו היא אשתו. שהוא גנאי לו

But I believe that is davka where it gives the impression that the one walking in front is the dominant person in the relationship.  If it is clear that the husband is choosing to do this because he wants to be machabeid his wife, and especially in our time when people aren't so obsessively makpid on the kavod of who walks first, it is surprising to me that it would be a gnai.  The evidence of Mano'ach's amoratzus was because at that time, people were more makpid on kavod and kedimah, and his lack of kpeidah proved he was inferior to his wife.  Or maybe the lesson is that we should be more makpid on kavod and kedimah, though I don't know why kpeida is such a ma'aleh. 

Perhaps when offered this kavod, the wife should demur.  מכבדה יותר מגופו is in the context of the wife is being mekayeim her din of Morah, as you see in the Rambam at the end of the fifteenth perek of Ishus.  

 וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו  יותר מגופו ואוהבה כגופו ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב או רגזן, וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה יותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כשר או מלך, מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל מה שישנא

and the woman's chiyuv is greater than that of her husband's, as is evident in Kiddushin 31a, :

שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך

I know that in the Olam HaEmes, they won't let me get within a mile of Rav Sternbuch, but I have to say that I'm not convinced that a public showing of honor is inappropriate.  "Ladies first," being mechabed women or one's wife, does not strike me as something we would attribute to and associate with Eisav, the paradigm of hedonistic antagonism to spirituality. 

So here is what I think is the pshat in the Gemara and in our Rashi.  We, as men who are obligated and entrusted with the study of Torah and the concomitant mitzva to teach Torah, are always in the position of being exemplars of what Limud HaTorah and Avodas Hashem make of us.  As Reb Moshe used to say שופטים ושוטרים תתן לך, each one of us has to remember that we are, at home, in the street, at work, constantly שופטים ושוטרים.  If one is fully aware of his constant role as teacher and role model, he should act in a manner that expresses what he learned in the Torah.  Just like a woman getting an aliyah or being motzi a man in tefilla is a bizayon, because the man's job is to know how to do this, a man has to take his position and present himself as the teacher and the role model.  As such, he should walk in front.  The professor does not sit with the students.  He stands in front of the class and lectures, and says, I am here because you need to look, and listen, and learn from me.

Chazal emphasize the concept of strict social order in other places as well.  For example, you have the Sifrei in Devarim 1:22, brought in Rashi there: 

: ותקרבון אלי כלכם וגו׳ בערבוביה, להלן הוא אומר (דברים ה, כ) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם, ילדים מכבדים את הזקנים, זקנים מכבדים את הראשים, וכאן הוא אומר ותקרבון אלי כולכם, ותאמרו בערבוביה, ילדים דוחפים את הזקנים זקנים דוחפים את הראשים

(Rav Sternbuch there says that it is a sign of disrespect for Torah leadership.)
  

(Please note that the Mizrachi, the Gur Aryeh, and the Levush HaOrah, all say that the criticism of Eisav's marching order was that it showed he was a shatuf b'zimah.  He married because he wanted the pleasures of a well stocked harem, and the children he had were of secondary interest to him.  As such, his wives were more precious to him.  The Avos, on the other hand, married because they wanted children, and the children were the focus of their life work.  This pshat seems to sever the relationship between our Rashi and the Gemara in Eiruvin.  My son, Harav Mordechai, says that these mefarshim and the Gemara in Eiruvin are not mutually exclusive.  One is showing that he didn't have a ma'alah, and the other is showing that he had a chisaron.)

*****

1.5

I mentioned the Gemara (Eiruvin 18b) that one who walks behind his wife is a boor, an am ha'aretz, not even a bar bei rav d'chad yoma.

It's important to point out that the Gemara begins with the aspersion against Mano'ach.  It says he walked behind his wife, he must have been a boor.  But, the Gemara asks, it says the same thing by Elkana, and by Elisha!  And obviously those neviim and shoftim were the greatest of men!  

אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו הכי נמי וגבי אלישע דכתיב ויקם וילך אחריה הכי נמי אלא אחרי דבריה ועצתה הכא נמי אחרי דבריה ועצתה 

So it must mean that they went following the women's words, or advise.  If so, it could mean that by Mano'ach as well.

So we see, obviously, that while walking behind a woman in public is severely castigated in the Gemara, following her advice is appropriate even for a navi.  And we're not talking about Sara, who was a nevi'ah herself.  These were, as far as I know, just women.   Respecting and following their advise is wise and proper.  Walking behind them in public is boorish and shameful.  So: sometimes, you should follow a woman, and sometimes you should not.

*****

2.

Also in this week's parsha:

Rav Kook, in the Ein Ayah, says the following.  (Based on R Chanan Morrison's adaptation of the Ein Ayah.)

We find that Yaakov instituted Tefillas Arvis- that he davenned before lying down (28:11)  ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש

Although (corresponding to Maariv's connection to hekter,) Maariv is not mandatory in the same sense as are the other two daily tefillos,  Chazal emphasize its importance.   
Brachos 5b-

תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום על תפלתי שתהא לפני מטתי מאי לפני מטתי אילימא לפני מטתי ממש והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל לא תימא לפני מטתי אלא אימא סמוך למטתי 

What is it about Maariv that is so special?

While we sleep, our rational functions cease, and deeper but involuntary processes take over. Our powers of imagination remain active, guiding our dreams as we sleep. Without the control and regulation of our intellectual faculties, a measure of impurity descends on the body in the night. We remove this impurity by washing our hands when we wake up in the morning. 

Holy individuals may experience sublime visions in their sleep, like Yaakov, who dreamed Malachim ascending and descending a ladder stretching between heaven and earth.  However, only the soul experiences these visions. The body is detached from the soul during sleep, and is not influenced by the soul's uplifting experiences. 

We have two tools for spiritual growth: Studying Torah, and the Dveikus of Tefilla.  Abba Benjamin's testimony helps clarify how each tool ennobles a different aspect of the human soul. 

When we study Torah, we refine and elevate our powers of intellect. The function of Tefilla, on the other hand, is to uplift our faculty of ratzon. Through prayer and meditation, we refine our will and powers of imagination. As we express our inner needs and aspirations in prayer, our desires are elevated to holier, more spiritual goals. 

Our imaginative faculties are closer to our physical side than the intellect. Thus they function even as we sleep, in our dreams. Since it is through prayer that we can most effectively direct those faculties still active during sleep, it is logical that Tefilla before sleep will have the strongest impact on this aspect of life. For this reason, Abba Benjamin stressed the importance of his nighttime prayer. 

Dvar Torah at the Bris

Some years ago we posted a collaborative Dvar Torah involving a Chasam Sofer.  I combined it with what we've written in  Bris and Limud HaTorah, added a new twist, and used it at Aharon Tzvi ben Harav Moshe Eisenberg's bris.  (I then improved it further with additions in parenthesis prepared for the bris of Baruch Borenstein's son, Shmuel ben Baruch Eliezer, December 19, 2018, Parshas Vayechi.)

(I asked Howie the other day whether the seuda was going to be milchigs. He recoiled in shock. "Milchik? If anything is a seudas mitzva, it's a bris. Who ever heard of a seudas mitzva that was milchik??

The truth is that he has a good point. The seuda of a bris is uniquely meaningful. Tosfos in Pesachim 114a, and brought in the Rama in 225, says that the Gemara on the previous daf that "someone that doesn't eat by a seudas mitzva is menudeh lashamayim" refers to a seudas bris milah. On this basis, we don't invite to the bris, we inform.  But why davka the seudas bris?
Tosfos:

אין מיסב בסעודת מצוה - היינו סעודת מילה דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם, וסעודת נישואין בת"ח ובת כהן לכהן, ודוקא שיש שם בני אדם מהוגנין כדאמרינן בזה בורר (סנהדרין דף כג.) נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא כן יודעין מי מיסב עמהם:

Additionally, we have in the Darash Moshe in Beshalach, on zeh eili, that the "hisno'eh lefafanav be'mitzvos" by a bris is doing it besimcha. That simcha, I think, would be the basis for making a festive meal. But again, why specifically by a bris?

Another question, from this week's parsha. Targum Yonsasan says " בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה" is the bracha said on the baby at a bris.

וּבָרֵיכִינוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי יְבָרְכוּן בֵּית יִשְרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ יְיָ כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה

 We don't do this, but it was once the minhag. Why is it associated most importantly with the bris?)

The Chasam Sofer brings the Medrash that the Bris is on the eighth day because the baby has to see "Matronissa," Shabbos, before getting the kedusha of the Bris.  He asks that the number should be either seven or nine, but not eight.  If  you need 24 hours of Shabbos, it should be nine, because with eight, you will often not have all 24 hours.  If the baby's born Shabbos afternoon, and the Bris is Shabbos morning,  you might only have eight hours of Shabbos.  So clearly, you don't need all 24 hours of Shabbos.

So if you only need part of Shabbos, seven days should suffice, because you'll always have some Shabbos before the Bris.  The answer has to be that if you only would wait seven days, then if the baby is born Shabbos afternoon and you make the Bris Friday, he will have seen the end of Shabbos but not its beginning.  If he's born on Sunday and you make the Bris on Shabbos, he will see the beginning of a Shabbos, but not the end.  It must be that although he does not need 24 hours of Shabbos, he does need both the beginning and the end of Shabbos.

This is a perfect answer, but it cries out for explanation.

As mentioned by Reb Akiva Eiger in the Teshuvos (42,) Bris Millah is the hechsher for learning Torah.  This is in a Tanchuma and in the Ollelos Ephraim and implicit in the Gemara in Nedarim, that both are necessary to the existence of the world.

There is a machlokes (e.g., Beitzah 15b,) R Eliezer and R Yehoshua how to explain the pesukim that say lachem (for you) and Lashem (for God) by Yomtov.  R Eliezer- either or.  R Yehoshua- half and half.  Rav Elozor says, everyone agrees that on Shavuos you need half and half- it is the day of Mattan Torah!

But why is Mattan Torah mechayeiv half and half?  Adderaba, kulo lashem would be even more appropriate.  It appears that Torah enables a person to take gashmiiyus and make it into ruchniyus.  Only Torah allows us to make this change, to take an inherent conflict and make it harmonize, to resolve the tension between physicality and spirituality.

We find this concept by Milah as well.  Yaakov gave a bracha to Yosef, saying that Klal Yisrael will say Yesimcha Elokim k'Epphraim v'chiMenashe.  Targum Yonasan there says that this is the bracha given by a Bris.  Rav Schwab explains that the idea of Milah is like Mahul, blended, to blend olam hazeh and olam habah and make them into a perfect combination.  Both Ephraim and Menashe.   In fact, when you think about it, it is obvious that the Bris Millah, which is so holy that Eliezer used it in place of a Sefer Torah when he swore an oath, is specifically at the most  gashmiyusdikkeh, animalistic, part of the human body.  Davka there we create the Os Bris Kodesh, because even that part of the body can be a davar shebikdushah.

So we see that both Torah and Milah (which is the machshir for Torah,) enable a person to take gashmiyus and ruchniyus and make them into a perfect combination.  Milah is a charge from the Ribono shel Olam "Be a Malach!  And be a Mentsch!"

With this we go back to the Chasam Sofer.  The beginning of Shabbos means Kiddush, the invocation of mei'ein Olam Haba, the world of pure ruchniyus.  The end of Shabbos means Havdala.  Havdala is not "Goodbye Shabbos."  Havdala is a kind of Kiddush. It is the Kiddush on the Sheishes Y'mei Ha'Maaseh.  It is the means of bringing the perfect kedusha of Shabbos into the chulin weekdays, gashmiyus that is mishtareish in ruchniyus.  Every day we say Rishon beShabbos, Sheini beShabbos.....

Only after a child experiences the kedusha of pure ruchniyus, of malachim, and the kedusha of being mekadeish gashmiyus, only after he sees the life of Ephraim and Menasheh, and the idea of chatzi lashem and chatzis lachem, only then can he have the Bris Millah.

Indeed, the Bach says that Aleinu is the bridge between standing in Tefilla and going out to the world- and after the Bris, we all say Aleinu.  This harmony of the olam ruchni and the olam gashmi is the essence of Bris Milah.

(With this we understand the special chashivus of the seudas habris, which is a mizug of ruchniyus and gashmiyus, a way of infusing gashmiyus with the highest ruchniyus.  This is the unique quality of the bris, and it is expressed davka by making a festive seuda - Fleishik, of course.)

Mitzva Chicanery חטוף ובריך

 כי בתחבולות תעשה לך מלחמה

I am currently a chiyuv to say kaddish.  When there is more than one such chiyuv in shul, conflict inevitably arises about who should have the amud, who gets maftir, and so forth.  Many fine poskim say that it's not right to fight, and if the other person insists, it's a bigger zechus to the niftar to be a rodef shalom.  Be mevateir.

I believe that if you were being bullied out of ten thousand dollars, you wouldn't be such a big rodef shalom.  If you believe that the neshamos are is in a matzav of din and they afraid, and hungry for zechusim, and you are the only one that can help them, and it's like you became the parent to your parent, and they are depending on you to comfort and feed them..... why would you be mevateir?  If you cared enough, you wouldn't be mevateir.

But I'm sure the above-referenced poskim are right.  After all, peace is a beautiful thing and it is a great zechus to ensure that peace reigns. Still, I don't recall any explicit source in Chazal that supports this psak.  For Kaddish, we have a makor in Maseches Kallah R as brought in the Beis Yosef YD 376 and Rabbeinu Bachaye in Shoftim.  But avoiding machlokes?  Where does it say this is a zechus for the neshama?  Is it possible that the psak really is an application of Meshanin mipnei haShalom rather than the real issues of ke'dimah? Certainly, it is wise to tell this to the the disputants in order to avoid bloodshed in shul so that the less aggressive (better baal middos, bigger mentsch, more feckless and weak-willed, whatever you want,) of the two will be mevateir. I do admit, though, that it would be ironic to fight for the amud so you can say more kadeishim, and every kaddish you say ends with a tefilla for Shalom.  

In this week's parsha, we learn about Rachel/Yaakov's subterfuge to ensure that Eisav would not get the brachos and that he, Yaakov, would.  Many mefarshim explain that this was all done with ruach hakodesh.  However, there are those that do not relegate this to inscrutable ruach hakodesh, but instead say that what happened here is an approach of general application, as we will see.  

The Shaarei Teshuva (OC 482) about Boaz is very interesting, and he relates it to Yaakov as well.  I'm bringing it as brought in two sefarim that I think span the discussion, the Titen Emes L'Yaakov, and Pardes Yosef.

The basic idea is that the Shaarei Teshuva brings from an Iggeres Shmuel that when Boaz presented the issue of marrying Rus to Ploni Almoni, he knew with Ruach HaKodesh that Rus was the אם המלכות, the progenitor of royalty, and he passionately desired to have a share in that glorious future.  So he presented Rus as "That Moavi woman."  "You want to marry this woman from the debased nation of Moav, the giyores from those despicable people?  Go ahead, it's your choice, and have a nice life." This was intended to leave a bad impression on Ploni, and it worked.  Ploni declined, and Boaz swooped in an snatched her. This was a ruse.  It was a subterfuge.  He says the same applies to Yaakov and the Brachos.  Ayyy, this is wrong, this is unethical?  Oh, that's only true by money matters.  When it comes to mitzvos, especially mitzvos that stand be'rumo shel olam, it's every man for himself, chayecha kodmin, and kol d'alim gavar.  

In other words, Yaakov was an איש תם, but he was not a תם מוותר.

(The Iggeres Shmuel: Written by רבי שמואל (די) אוזידא, who lived from 1545 to 1601.  He was among the first talmidim of the Arizal and later of Reb Chaim Vital.  A Rosh Yeshiva in Tzefas, he also produced the anthology Medrash Shmuel on Avos.)

It should be pointed out that this idea, even if it is valid lehalacha, (which I humbly don't think is the case, especially since it's really not in the Iggeres Shmuel,) should be applied with care, because the circumstances very much matter, as follows.
1.  There are Mitzvos that belong to a particular individual, such as a father making a bris, and the shochet doing kisui hadam, or the owner being tovel keilim.  Simply taking away these mizvos is gneiva and is punished with the fine of ten gold coins.
2.  Even in those cases, it appears that the Iggeres Shmuel allows misdirection such that the owner of the mizvos will not want to do them, at which point you can take them.
3.  In other cases, the other person has precedence, but the mitzva does not belong to him.  In such cases, some would allow the interloper to just snatch it away.
4.  Where the other person has no precedence, but is in the process of trying to begin doing the mitzva, he is called עני המהפך בחררה, a poor man who is turning over trash looking for something of value, and he sees something, and wants to pick it up.  In cases of monetary law, if someone else runs over and takes it, he is considered contemptible, and can be called "Rasha" in public.  The question is whether the rule of עני המהפך בחררה applies to mitzvos, and even if you don't agree with the Iggeres Shmuel, there is reason to think this might be muttar.  For example, see the Aruch HaShulchan CM 237:5, where he says (off-handedly) that Rabbeinu Tam holds there is no din of מהפך בחררה in Mitzvos and he paskens that way.

Pardeis Yosef:

ובשערי תשובה או"ח סי' תפ"ב סק״א הביא מ"ש באגרת שמואל על רות במ"ש רות לגואל ביום קנית רות המואביה לפי שצפה ברוה"ק שעתיד לצאת מחלצ' שלשלת מלכות בית דוד לכן אמר המואביה כדי שימאן הוא ויקחנה הוא ויזכה לשלשלת גדולה ואף שאסור לרמות חבירו ליקח את שלו זה בדבר שבממון אבל במצות אף שא"א ליקח מיד הזוכה כגון כסוי ומילה וכיוצא מ"מ כל שלא זכה עדיין הם כמדבר המופקר לכל וכל אדם נצטוה להשלים את נפשו ולזכות במצות וזה ענין יעקב בבכורה ובברכות לפי שראה וידע שעשו התמכר לעשות רע והוא היה צריך לזה לשלימות נפשי וכ שעד"ז פירש הכתוב מחמס אחיך יעקב תכסך בושה בעובדיה א' י' שהכוונה שיוכיחו לעשו על פניו מעניני יעקב שלא בא לו בנקל מה שצריך לשלימות על שהוצרך להערים ולעשות בתחבולות וטצדקות דאפשר שנדמה כמו חמס הכניס עצמו בזה לפי צורך שעה לזכות בהם להחיות עצמו חיי עולם ולכן תכסהו בושה לעשו אשר בידו טובו ומאס בטוב ובחר ברע מ"ש והדברים מתוקים מדבש עכ"ל

 והנה נאמן עלי הדין שכ' באגרת שמואל כן אבל אנכי חפשתי בכל הספר ולא מצאתי שום רמז מזה שם וראיתי עוד בשם הג"ר חיים מוולאזשנע ז"ל משל לאב שהי' לו ב' בנים א' ישר הולך וא' שובב והישר סבל הרבה מאחיו השובב והביא תמיד דבתו רע לאביו על אחיו השובב פ"א בא השיבב לאביו עם פצעים שהוכה מאחיו האב תחת לענוש הטוב על הכותו את אחיו עוד נתן מתנת יד לבנו השובב ואנשי הבית הביטו בתמהון על זה וענה האב להם יודע אנכי מזג בני הטוב שאינו מוכשר להכות באגרוף רשע על לא דבר ואם קרה כזאת אני מתאר עד היכן לחץ אותו השובב שהוצרך להניף ישיו עליו הישר באדם וז"פ מחמס אחיך יעקב אם יעקב התם נצרך לשלוח בחמס ידיו זה האות על הלחץ שסיבל מעשו חמס ממנו כל מקורי הפרנסה ואין לו עצה ומוכרח להכשל במעשים מגונים כן יכולים לומר על אותם ההולכים בדרך אשר אינו נכון כל כך כי הגלות ותנאי החיים המרים המה בעוכריהם וה' ירחם

Titein Emmes:

ראיתי חידוש בשערי תשובה או״ח סימן תפ״ב שהביא דברי אגרת שמואל על רות במה שאמר בועז לגואל ביום קגותך מיד רות המואבי׳, לפי שצפה ברוח הקודש שעתיד לצאת מחלצי׳ שלשלת מלכות בית דוד לכך אמר המואבי׳ כדי שימאן הוא ויקחנה הוא ויזכה לשלשלת גדולה ההיא, ואף דאםור לרמות חבירו לקהת את שלו זהו בדבר שבממון אבל במצות אף שא״א ליקה מיד הזוכה בנון כסוי ומילה וכיוצא מ״מ כל שלא זכה עדיין הם כמדבר המופקר לכל וכל אדם נצטוה להשלים את נפשו ולזכות במצוד. וזה ענין יעקב אבינו ע״ה בבכורה וברכות לפי שראה וידע שעשו התמכר לעשות הרע והוא אין צריך לזה והוא הי׳ צריך לזה לשלימות נפשו, ע״כ. ושוב מצאתי במקור חסד על ספר חסידים סי׳ קנ״ה ס״ק י״א שהביא דברי השערי תשובה והוסיף אמנם על כל כזה נאמר ויראת מאלקיך שזהו דבר המסור ללב היודע אם לעקל אם לעקלקלות כי במקום שיתרבה כבוד שמים כשתעשה המצוה על ידי מי שעדיף ממנו ודאי כבוד שמים עדיף ויקבל שכר על הפרישה כמו שמצינו אצל האבות הקדושים איתני עולם במצות הזימון בפסחים קי״ט: אברהם אמר איני מברך וכו׳ עיי״ש. (אמר המלקט דבריו חידוש בעיני כי הרי חייך קודם). ועוד זאת מצאתי בספר הברית (עניני מילד.) דף ק״ע שג״כ הביא השערי תשובה הנ״ל והוסיף וז״ל וכתב בספר ברית אבות ומזה יש ללמוד במי׳ שיודע מחבירו שמחזר אחר אבי הבן שיכבדנו במצות חיתוך או במצות סנדקאות וקידם הוא אצל אבי הבן ולקח המצוה, אין זה בדין עני המהפך בחררה וכו׳ כי זהו דוקא בדבר שבממון אבל בדבר מצוה כל אדם נצטוה להשלים את נפשו ובדין עשה. עכ״ל.

 ועיין עוד בדעת זקנים מבעלי התום׳ בראשית כ״ה ל״ד בשם ר׳ יהודה החסיד, מכאן אתה למד שאם יש ביד רשע ס״ת או מצוה אחרת דמותר לצדיק לרמותו וליטלו ממנו, ע״ב. וחידוש נוסף למדנו מדבריו דמרשע יש לרמות אף במצוה שכבר זכה בו לקחתו ממנו משא״כ אם אינו רשע מותר לרמותו רק אם עדיין לא זכה בה כדברי אגרת שמואל הנ״ל. ולכאורה יש לדמות דברי אגרת שמואל לענין אם רב אחד צריך להתאכסן בעיר אהד ויש לו שם שלשה תלמידים בעיר ההוא וכולם רוצים לזכות במצות הכנסת אורחים, והקדים אחד מהם והזמין הרב להיות אצלו אבל הרב סירב משום איזה סיבה, ונודע דבר ההזמנה לתלמיד שני שמותר לו לומר לשלישי דע לך שפלוני הקדים והזמין הרב להיות אצלו, וכוונתו בזה כדי שחברו התלמיד השלישי כשישמע זה יתיאש מלהזמין הרב בחושבו שנענה להזמנת התלמיד הראשון, ובכך ילך השני ויזכה במצות הכנסת אורחים שעדיין לא זכה בה אחד מהם. אבל שאלתי את הגאון הרב יוסף שלום אלישיב שליט״א ואסר במקרה הזה מכיון שאומר ״פלוני הקדים והזמין״ יש בזה חצי אמת שגם זה שקר, משא״כ אצל בועז לא אמר שום שקר. ועיין עוד גמ׳ יומא כ״ג. בעגין הפיים שהיו עושין בבית המקדש בין הבחנים, ומי שהוציא אנודל הי׳ לוקה מן הממונה, הרי שם רצה לעשות רמאות לזכות במצוה שעדיין לא זכה בה חברו ולמה אסור לפי דברי אנרת שמואל. אמנם י״ל דחי׳ בין הבחנים הסכם מקובל לא לעשות כך דאל״ה לא יהי׳ שום סדר בחלוקת העבודה ומשיה הי׳ אסור אף בשביל לזכות במצוה. או די״ל דשם אם ירמה באצבעותיו לזכות במצוד. זה נחשב למעשה של שקר גמור ולא הותר רק כשאין כאן שקר ממש כדלעיל. ועיין חגיגה יג. במעשה דרב יוסף וסבי דפומבדיתא, אמרו לי׳ ליגמרין מר במעשה מרכבה וכוי. ועיין עוד חלק ב׳ סימן ו׳(נ) דברי שו״ת שמן ראש סי׳ ם״ד.

Let's put it this way: if the gabbai comes over to  you and asks if you're a kohen or a levi, and you can figure out a way of making him think you're a levi when you're not, the Iggeres Shmuel would definitely say you should go ahead.  Maybe "Well, I'm not a Kohen, and my grandson is a Levi, so I'll let you guess what I am....."


I just had an interesting experience, and I'm not sure what to make of it.  As I said, I'm saying kaddish for my mother this year.  At Mincha on Shabbos, a friend came over and said that he wanted to daven for the amud Maariv, because he has yahrtzeit for his father.  I said sure, no problem.  After all, a yahrtzeit has precedence over a regular aveil.  Later, a little before maariv, I asked if he's davening shachris tomorrow morning in this shul, because if he is, I would daven elsewhere.  He said, no, his father's yahrtzeit is not tonight, it is on Tuesday.  So why did he want the amud motzei Shabbos?  Because there is a tiny little nothing of a minhag to daven maariv motzei shabbos when you have yahrtzeit that week.  It is of no halachic standing.  It is basically nothing.  

When I realized that, I arranged for the Rabbi to tell him that I come first.  He was very disappointed, and quickly walked out of shul to look for another minyan.

I don't know if he did it on purpose, but if he did, it would be a very nice application of our discussion.  He said he wanted the amud tonight because he has yahrtzeit.  All true.  But his yahrtzeit is on TUESDAY, not tonight.  A little chicanery in the pursuit of a mitzvah.

Which calls to mind something Senator Barry Goldwater said in his Republican presidential candidate nomination speech.

"I would remind you that extremism in the defense of liberty is no vice! And let me remind you also that moderation in the pursuit of justice is no virtue!"

(For another example of Mitzva chicanery, see my post The Purloined Letter.)


BULLETIN:
This just came in the mail, from my son, Reb Moshe.

"......This is תוכחות חיים from רב חיים פאלאגי, in פרשת קדושים- he says that we should learn דרך ארץ from the stones under Yaakovs head, שעשו מריבה לזכות להניח ראש צדיק עליהן. (Really, its a Rashi, but the addition here is that it is דרך ארץ.)

Some of the kollel people were madche the rayeh, that there there was no risk of hurting another's feelings because, after all, they all had hearts of stone. But I think its a rayeh."

וילמד אדם מוסר ודרך ארץ מאבני המקום שלקח עקב אבינו ע"ה כדכתיב סדר ויצא  ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ואמרו רז"ל והביאו רש"י בחומש וז"ל וישם מראשותיו עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפי חיות רעות התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו וזאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו עשאן הקב"ה אבן אחת שנאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו עכ"ל והרי הדברים קל וחומר ומה אבנים שהן אבן דומם שאינן רואות ולא שומעות ולא נצטוו בכבוד תלמיד חכם וצדיק עם כל זה עשו מריבה לזכות להניח ראש צדיק עליהן אנחנו עם בני ישראל שנצטווינו במרה וגם יש לנו הנהגת דרך ארץ איך יתכן להיות במקום אהבה ולבחור בתלמיד חכם לשנאו ולבזותו 

תוכחת חיים לרבי חיים פאלאג"י פ' קדושים עמ' סד 

So you see that Reb Chaim Falaji feels it's a positive thing- it's מוסר ודרך ארץ-  to fight for a zechus and not be mevateir.

Ok, we all know that he was making a point.  If stones have the seichel to fight for the zechus of being mechabeid a tzadik, kal vachomer people should have the seichel to not be mevazeh talmid chacham.  But still, he says that sometimes, meriva can be better than indifference.
On the other hand, we don't see that one stone said to another "Eh, who says he's such a big tzadik, it doesn't matter if he puts his head on you" in order to trick the other stone out of the kibbud.

סוף דבר, for the moment: 
I was talking to Harav Meir Lichtman, Rosh Yeshiva of Meor HaTorah Chicago.  He said that his approach to taking the amud when he was an aveil was that he would struggle.  Not fight, struggle. If there was someone there that would insist on taking the amud and would not give in, he would find a minyan that davened later, even if it involved travel and cost him time.  In most cases, he said, he got what he wanted.  The point is that people have to know how to firmly assert their wishes, but to back off if there is a danger of machlokes.  If you really care, you will make the effort to find an alternative.  Sometimes, וויתור is the right choice.  But the וויתור should stem from a conscious choice, not indifference or impotence.

So:
We discussed two aspects of striving to get a mitzva that someone else might take.  One is the struggle, to not give in readily.  The second is the use of misdirection in order to make the other person abandon the mitzvah.  I think it's fair to say that both may be good when used judiciously.  
If a mitzva is important, then treat it like it is important.  Imagine what you would do if you and your friend were competing for a valuable object, and only one of you could get it.  Then do the same for a mitzvah.
As for misdirection, let's think about the passukim in Mishlei (20:12-14): 

 אזן שמעת, ועין ראה ה' עשה גם שניהם.

  אל תאהב שנה פן תורש;  פקח עיניך שבע לחם.

  רע רע יאמר הקונה;  ואזל לו אז יתהלל

The ibn Ezra explains how the first words of the three pesukim work together;

אזן, אל, רע - ג' דבקים. כלומר מאזן לשמוע מוסר והעין לראות התוכחת עשה השם, על כן אל תאהב שנה, שלא נברא העין לישן כי אם שעה ידועה, ואחרי כן לראות ולבחור בדרכי המוסר.. 

פקח עיניך -

פקח עיניך - מן השינה, כי אז תשבע לחם, וראה הקונה שיאמר על הממכר רע רע ויבזהו, כדי שיוכל לקנות בזול וכאשר הולך בעצמו עם הממכר, אז יתהלל ויתפאר בעצמו ויאמר שהוא יודע לקנות דבר נחמד ובאמת כן הוא, שיש זהב ופנינים רבים למי שיש לו שפתי דעת, שידע בעסקי סחורה.

When you're buying, you disparage the merchandise.  Oh, it's not so valuable, it's common, it's imperfect, all because you want to push the merchant into selling it for less.  When you have it and you take it home, then you are willing to admit that it's wonderful.  That's how you do business.  Perhaps, to some extent, you could do the same with mitzvos.  But, again, you need the seichel to draw the line between natural rivalry and fraud.


As Refoel J says in the comments, 

Ben Peturah but that discussion concerns a case of a zero sum game, i.e. where there is only enough water available for one of the two people to live. So we pasken like Rabbi Akiva that one should take the water to save his own life, (rather than sharing with his friend, in which case both would die, or giving it all to his friend so that he would live). But what I am trying to say is that in the realm of ruchniyus, in a case where two people are both interested/vying for the same mitzvah, it is not a zero sum game. For Hashem has a ratzon for each of them, does He not? So if they both analyze the situation honestly, make a true cheshbon hanefesh about what Hashem wants from him in this situation (to be mevateir or not), then both will come out at the end "spiritually richer". That means that it is not the case of the loser being mevateir and the winner being the "alim". Rather, both are following Hashem's will, and they are both winning. And if they find that after making this cheshbon hanefesh they are still at odds with each other, then they should take it to a beis din or a rov, and be מבטל their רצון before the psak din that is issued, which reflects the רצון of Hashem.

UPDATE 2018:
I was reading Rav Chaim Freidlander's Sifsei Chaim on Middos v'avodas hashem II page 574.  In his explanation of the Middah of Tzniyus he says precisely the opposite of the Iggeres Shmuel. He applies it, in one example, to Yoma 39a,

נשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין

where tzniyus entails vitur on your semi mitzvah so that others can fulfill it b'hiddur. He says that the distinction of I/He, the preference for my fulfilling a mitzva instead of someone else fulfilling it, is an expression of Chitzoniyus and shows a lack of focus on Pnimiyus and is not tzniyus. According to him, Tzniyus entails exclusive focus on pnimiyus, and the barriers of I/He only exist in a Chitzoniyusdikkeh world. In a pnimi world, no such barriers exist.

ולפי זה נוכל להסביר גם את עניין הצניעות שבאכילת לחם הפנים - "הצנועין מושכין את ידיהם" - כי הם השואפים אל הפנימיות מתחשבים עם תוכן הדברים, הביאור; יש מצות אכילת לחם הפנים וזה צריך להיות בכבוד הרי אוכלים לחם קודש וכאשר הבחינו שאם הם יקחו מלחם הפנים לא יהיה שעור אכילה מספיק לאחרים, ומכיון שאצלם היה העיקר שהמצוה תיעשה, שרצון ד' יקוים ולא ראו צורך שדוקא הם עצמם מחויבים באופן אישי לקיים את המצוה גם אם השני מקיים המצוה הרי נעשה רצונו ית' ואין נפקא מינה מי המקיים את המצוה. ולכן הכהנים הצנועים לא רצו להבליט את עצמם ואפילו בשביל לזכות בדבר כה גדול כלחם הפנים.

ההבלטה הזו שיש "אני" ויש "הוא" ודוקא "אני" הוא שצריך לקיים את המצוה נובעת מחיצוניות כי אם מסתכלים על פנימיות הדברים, אין נפקא מינה מי יקיים את המצוה, כי כולם שותפים ועל כולם מוטל התפקיד לעשות רצונו ית' בשוה וכן בכרם.

Definitely contradictory to the Iggeres Shmuel. But that really doesn't matter. First, it might be a machlokes. Second, Tzniyus is not necessarily that important. True, the navi Micha listed it as the third element, but it is just a way to walk with Hashem. You can walk with Hashem and not be a tzanua. Or maybe this is the difference between the Sar and the Eved.

UPDATE 2021:

יומא ל"ט

הצנועים מושכין את ידיהם - כ' המג"א (נ"ג, כ"ו) דמהא דצנועים נראה דאין להתקוטט בעבור שום מצוה. ותמה

עליו החתם סופר (או"ח ק"מ ,) דאדרבה, מדברי התו"י במס' יומא שם מבואר דאם היו מקיימים המצוה היו מתקוטטים, ורק משום שלא הי' אלא סניף למצוה לא היו מתקוטטים. ומדברי המנ"ח (קל"ד) נראה אפי' טפי מהחת"ס, שהוא כ' דמהגמ' מבואר דליכא שום מצוה לאכול חצי שיעור באכילת מצוה, דאם הי' שום מצוה, אז ודאי לא היו מושכים את ידיהם. וא"כ, יצא דהמג"א ס"ל דאין להתקוטט על שום מצוה, ומהחת"ס יכול להתקוטט עכ"פ על עיקר המצוה, אבל על סניף מצוה אין להתקוטט, מהא דמשכו ידיהם מכפול, דכ' עליו התו"י שהוא רק סניף למצוה, ומהמנ"ח מבואר דאף ע"ז יכול להתקוטט, דאם הי' ענין של חצי שיעור במצוות ס"ל להמנ"ח דלא היו מושכין ידיהם 

Bris Road Trip

We just returned from the bris of our grandson sheyichyeh, named after my father zatzal, Harav Aharon Tzvi.  We decided to drive from Chicago to Lakewood because we needed a break, and we enjoy driving- it's a fourteen hour drive plus stops, but we have interesting discussions about life, hashkafa, and many other things.  Also, if you keep your eyes open, there's always something interesting to see.  This time, it was a magnificent bald eagle alighting in a solitary tree on a farm along I-76 in Ohio.  Of course, you occasionally get the rural couple that see a yarmulkeh and timidly approach, saying they've never met a Jew before, and can they ask you a few questions.

I'm saying kaddish for my mother hk'm, and that meant that we had to arrange our trip around minyanim.  We had very pleasant experiences meeting people in the shuls along the way.  Minyanmaps and GoDaven were indispensable.  Going Eastward, we davened Mincha/Maariv in Cleveland's Khal Yereim, Rav Blum's shul, at 1771 S. Taylor Rd, and thence at our destination, the Yeshiva of Staten Island.  Returning home, going Westward, after the bris in Lakewood at the Chevra Lomdei Torah (Yook's) shul on Fifth, we got Mincha/Maariv in Harrisburg, at Rabbi Male's Kesher Israel, 2500 N 3rd St, and Shachris in Toledo at Rabbi Rubin's Etz Chayim, at 3853 Woodley Road.  All the shuls were kind enough to give me the amud, which is especially nice because they usually have hanhagos that I do not know.  (I declined Khal Yereim, because it's nusach Sefard, and from what I can tell, nusach Sefard is not a nusach, it's the absence of a nusach, and it would be too distracting to try to guess what they said and what they didn't.)

Small town minyanim have a special flavor.  You often meet memorable people, such as this fine man, a perfervid NRA supporter, pictured next to my Rebbitzen.  This is a man you do not want to cross.  You don't want to cross my Rebbitzen either, but at least she won't come after you with a bazooka.

 It seems to us that in these towns, where the community is small and sometimes treading water, it is the energetic and charismatic Rabbi that determines whether the community is vital or moribund.  Rabbis Rubin's and Males' communities are lucky to have them.

I plan to post the dvar Torah I said at the Bris separately.