The Sheva Brachos before Matza

I've had this in the drafts for quite a while. You'll see that it is "different." But I decided to post it, at least for a while.

It is assur to eat Matza Erev Pesach. What, exactly, "Erev Pesach" means, is a machlokes Ramban (the whole day of erev Pesach) and Baal Hamaor (only once Chametz is assur.) What is interesting is the discussion of the Yerushalmi.

Tosfos on 99b brings the Yerushalmi that says that one who eats Matza Erev Pesach is like a chassan who sleeps with his bride while she is still living at home, before they are legally married, who deserves Malkos. The Ravyah, the Shibolei Haleket, the Abudraham, and the Mahari Weil (chronologically) say that this concept is echoed in the requirement that we say seven brachos before fulfilling the Mitzva of Matza, just as a Kallah has the seven brachos of Nisu'in under the Chuppah.  This is also brought by Rav MM Mishklov in his Hagada of the Gaon. 

UPDATE CHESHVAN PEI HEI/NOVEMBER 24: 

I came across a Pri Megadim/Mishbetzos in Hilchos Pesach 476:3 that says this is the pshat in Eisav בא על נערה מאורסה!  It really has no shaichus to the Taz there, but this is what he says.

ע׳ ביד יוסף פ׳ תולדות דרוש א׳ עשו עבר ה׳ עבירות בא על נערה מאורסה רמז כי אברהם אבינו ע״ה ז״ל מת בע״פ ומש״ה אוכלים ביצים זכר לאבילות ויעקב בישל נזיד ולחם מצה ונתן לעשו כל האוכל מצה בע״פ כבא על ארוסה בבית חמיו יע״ש ויראה כי בוגרת מאורסה אין נותנין זמן ודאי יכול ליקח בכל עת ולברך ז׳ ברכות אף נערה מאורסה נותנין זמן יב״ח אפ״ה מיקרי רשע שלא המתין ה״ה מצה בע״פ ביום ימתין עד הלילה:

Eisav really didn't sleep with a naara meorasa. But it was erev Pesach, and Yaakov gave him lechem/matza to eat. Eating Matza erev pesach is like....

As with counting the Taryag, we all agree that there are seven brachos. What those brachos are, though, is debatable.

WHAT FOLLOWS IS AN INTERMINABLE ANALYSIS OF HOW THE MATZA IS PRECEDED BY SEVEN BRACHOS. I THINK THAT CONTINUING THIS ANALYSIS WILL NOT BE FRUITFUL. WHAT I THINK IS MOST IMPORTANT IS THIS: IF CHAZAL SAY THAT MATZA IS LIKE THE CHUPAH, AND THAT IT NEEDS TO BE PRECEDED WITH SEVEN BRACHOS, THAT MEANS THAT THE MITZVA OF MATZA IS NOT A MOMENTARY EVENT. IT IS A THRESHOLD TO A NEW TYPE OF EXISTENCE. JUST AS A KOHEN GADOL NEEDS SEVEN DAYS OF PRISHA, AND A CHASAN NEEDS A WEEK OF SHEVA BRACHOS, AND, LEHAVDIL, AND AVEIL NEEDS A WEEK OF MOURNING, BECAUSE ALL OF THEM NEED TO CONTEMPLATE HOW THEIR WORLD HAS CHANGED AND THEY NO LONGER ARE WHAT THEY WERE BEFORE, SO, TOO, MATZA IS A THRESHOLD. IT NEEDS SEVEN PRECEDING BRACHOS SO THAT IT USHERS THE PERSON IN TO A NEW LEVEL OF EXISTENCE.

Now, back to the discussion of the brachos.

Shibalei Haleket:
Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
Adama
Wine #2
Hamotzi
Achilas Matza

Mahari Weil:

Wine #1
Kiddush
Asher G'alanu
Adama
Wine #2
Hamotzi
Achilas Matza

Reb Menachem Mendel Shklover attributing to the Gaon:

Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
Netilas Yadayim on Karpas
Adama
Asher G'alanu (equal to She'asa Nissim)
Wine #2

Rav Herschel Shachter quoting Reb Yosef Ber attributing to the Gaon:

Wine #1
Kiddush
Shehechiyanu
G'alanu
Netillas Yadayim
Hamotzi
Achilas Matza

Wedding SB

1.  בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן

2.  שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ

3. יוֹצֵר הָאָדָם

4. , אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ, וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, יוֹצֵר הָאָדָם

5. שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ

6. שַׂמַּח תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵֽדֶן מִקֶּֽדֶם: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּֽחַ חָתָן וְכַלָּה

7. , אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת, מְהֵרָה יְ-יָ אֱלֹהֵ-ינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם: בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה

(Requirement to have a minyan, and expression Kallah b'lo bracha asurah
 The Gemara 7b-8a says that Birkas Chasanim needs a Minyan, based either upon the fact that Boaz assembled people at his marriage to Rus (Rus 4:11-12) or from Tehillim 68:27 (במקהלות ברכו אלקים וה' ממקור ישראל). Shitah Mekubetzes there adds another possible source, Vayikrah 22:32 (ונקדשתי בתוך בני ישראל). See Noda BiYhudah Kama E.H. 56. The Rishonim (see Kiddushin), debate whether or not this extends to Birkat Erusin as well or not, but they all agree that Birkas Chasanim does require a Minyan.
If there aren't even ten men in the whole town, the Rashba (Shut 1:1167, Meyuchasos 185) holds that one absolutely needs ten people, as the Chachamim prohibited one to his wife for whom he did not make Sheva Berachos. On the other hand, the Terumas HaDeshen (140), quotes a Teshovos Maimoni who explains Chazal's terminology of "Kallah BeLo Beracha" to be more colloquial than literal, in reference to the Chuppah itself. The Beis Yosef (64:4) paskens like the Terumas HaDeshen, while the Rama, Chelkas Mechokek 3, and Beis Shmuel 4, pasken like the Terumas HaDeshen that one only needs a Minyan lechatechilah.)

 Aruch Hashulchan on Minyan

י"א אין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים, ובני חורין ולא עבדים, והחתן מן המניין דכיון דהם ברכות שמחה והוא שרוי בשמחה למה לא יהא מן המניין, בין כשאומרים אותם בשעת נשואין ובין כשאומרים אותם בהמשתה אחר ברכת המזון, ואע"ג דלאו דבר שבקדושה הוא כקדיש וקדושה שלא יתאמרו בפחות מעשרה מ"מ כיון דאומרים שהכל ברא לכבודו לכבוד הנאספים ומזכירין בניין ירושלים אין מדרך הכבוד להזכירם בפחות מעשרה [ע' מגילה כ"ג:], וילפינן לה מקרא דבועז דכתיב (רות ד ב) "וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים וגו'" [כתובות ו':], ומ"מ אין ללמוד מפסוק זה דבעינן עשרה לבר מהחתן דאין זה סברא כלל, ולכן בשארי הסעודות כשאין פנים חדשות דאין מברכין רק אשר ברא א"צ עשרה, ומ"מ שלשה בעינן דלא גריע מברכת זימון דכל תוספת ברכה על הברכות הקבועות בברהמ"ז אינו בפחות מג', אבל ברכת אירוסין אין עשרה מעכבה כמ"ש בסי' ל"ד דהיא ברכת המצוה ככל ברכת המצות, אבל לכתחלה גם שם צריך עשרה כמ"ש שם, ושלשה אפשר דגם שם מעכב, דשלשה מוכרחים להיות – החתן ושני עידי הקדושין.

י"ב י"א דבמקום שא"א להתאסף עשרה לא ישא שם אשה וילך עמה למקום שיש עשרה מפני הברכות [ב"י בשם רשב"א], אבל רבים חולקים ע"ז דאין סברא כלל לומר כן, דאין הברכות מעכבות בדיעבד, ויכניסנה לחופה בלא הברכות ויברכו אחר כמה ימים כשיזדמן להם עשרה אם יזדמנו בתוך שבעת ימי המשתה, ואפשר דאפילו אחר זמן רב אומרים השבע ברכות כיון שעדיין לא אמרום, וכן מורה לשון הרמב"ם בפ"י שכתב דאם לא ברכו ברכת חתנים מברכים אפילו אחר כמה ימים, ע"ש [וביש"ש מצאתי דאחר ז' ימי המשתה לא יברכו], ובהסעודה לא יברכו רק אשר ברא אבל בשעת החופה לא יברכו אותה לבדה דבשעת החופה לא נתקן רק שבע ברכות [מ"ש הב"י בשם הרשב"א צ"ע דהרשב"א לא קאמר שלא יעשה נשואין אלא שלא יברכו בפחות מי', ע"ש בתשו'].

י"ג יראה לי דאם התחילו ברכת חתנים בעשרה ויצאו מקצתן דגומרין אותם אפילו בפחות מעשרה, דהרי אפילו בקדיש וקדושה הדין כן כמ"ש באו"ח סי' נ"ה וכ"ש בברכת חתנים, ועוד דבחדא משנה תנינן להו בפ"ג דמגילה ובוודאי שדיניהם שוה. ויש מי שרוצה לומר דאם ברכו לברכת חתנים בפחות מעשרה עולים בדיעבד וא"צ לברכם עוד, ולא משמע כן מכל הפוסקים [ע' נוב"י סנ"ו שהביא ראיה מתוס', והמעיין בירושלמי דמגילה אין ראי' משם, וכ"כ נכדו בספר יד המלך].

ירושלמי (פסחים פ"י ה"א)

אמר רבי לוי, האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו ,והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה

as brought in Tosfos 99b

וא"ת ומה לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו

הראבי"ה

ג ירושלמי ש"א האוכל מצה בערב הפסח כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו ולכך נדמית לבועל ארוסה שהיא אסורה עד שיברכו שבע ברכות ועל מצה שייך גם כן שבע ברכות

שבולי הלקט סי' רח

מה שהשווה האוכל מצה בערב פסח לבא על ארוסתו בבית חמיו שמעתי עליו טעם, דכשם שהבא על ארוסתו בבית חמיו קודם שנכנסה לחופה הקדים ביאתו לפני שבע ברכות שמברכין עד שלא תהי' ראוי' להתייחד עמו . . כן האוכל מצה בערב פסח מקדים לאכול ממנה קודם שיברך שבע ברכות שטעון לברך עד שלא יאכל ממנה ואלו הן כוס ראשון מברך עליו שלש ברכות:
יין
קידוש
זמן
אכילת ירקות שמברך בורא פרי האדמה לאחר קידוש הרי ארבע
כוס שני שמברך עליו לאחר ההגדה הרי חמשה,
והיא טעונה המוציא
ועל אכילת מצה,
הרי שבע ברכות . . וטעמו כצפחית בדבש

אבודרהם

מה כלה אינה מותרת לבעלה אלא בשבעה ברכות כדאמרינן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, אף מצה אינה מותרת ליאכל אלא בשבע ברכות

שו"ת מהר"י וייל, סימן קצ"ג

והאוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו, דקודם שהותר לו מצה בעי ז' ברכות וכן ארוסתו בעיא ז' ברכות. ונראה לי דז' ברכות הם:
בורא פרי הגפן א',
קידוש ב',
 ואשר גאלנו ג',
בורא פרי האדמה ד',
על נטילת ידים ה',
המוציא לחם ו',
אכילת מצה ז' 

So the ShHal and the Mahari'v count the brachos of Hamotzi and Achilas Matza as part of the seven.

The Gaon's talmid, Reb Menachem Mendel from Shklov, in his Haggadas HaGr'a, says the following.

קודם הכרפס כשנטל ידיו היה אדמ"ו הגאון ז"ל מברך על נטילת ידים כמו שהיה דרכו על כל טיבולו במשקה ואמר שעכשיו חיוב לברך בכדי שיהא ז ברכות של מצות פסח קודם אכילת מצה והיינו:
על נטילת ידים
ובורא פרי האדמה
ובקידוש ג ברכות
ואשר גאלנו
ובורא פרי הגפן מכוס שני 

Similarly, in the Maaseh Rav on the Gaon in Hilchos Pesach it says exactly the same, because it's all based on RMM's eidus.

מביאין הקערה ואומר ממצה זו עד אשר גאלנו ומכסים הקערה ואומר אשר גאלנו ומברך בופה"ג ושותה הכוס  ואח"ב מגלים פני הכלה לאחר שבע ברכות:
יין
קידוש
זמן
ענט"י
בופה"א
אשר גאלנו היא ברכת שעשה ניסים
ובופה"ג על כוס שני
ואח"כ נוטלין לידים ומברכין ענט"י והמוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ויבצע שניהם 

As you see, he's not counting the brachos of Hamotzi or on Matza.

Rav Herschel Shachter says that his mesora from Reb Yosef Ber differs.

 הראשונים הביאו מהירושלמי שהאוכל מצה בע"פ וכו' בבית חמיו, והרבה הבינו (עי' אור זרוע, ופרמ"ג באורך)

שכמו שכלה צריכה שבע ברכות להתירה לבעלה, כך בכדי לאכול את המצה בעינן היתר של שבע ברכות מקודם. וכמדומה

לי שרבינו ז"ל הזכיר פעם, שאף שמשך כל השנה הי' הגר"א נוהג לברך ענט"י על דבר שטיבולו במשקה, בליל פסח לא הי'

מברך, כי שבע הברכות הן:
בפה"ג,
קידוש,
שהחיינו,
אשר גאלנו,
ענט"י,
המוציא,
ומצה,
 ואם יברך ענט"י על הנטילה שלפני אכילת הכרפס, נמצא שיש שם שמונה ברכות. ולפי"ז הבאור משמע כדעת הרשב"א, שהברכות הן הן המתירות,

ולא החופה. אכן אולי י"ל שדברי הירושלמי רק נאמרו ע"ד הדרש, ואין למדין מן האגדה.

Counting Hamotzi and Achilas Matza.

Several Achronim ask, why does the Gemara in Psachim 13b say that you can't bring a Todah on the fourteenth because you'll thereby produce a limit to the time available to eat the Chametz part of the korban, the same reason applies to the Matza part of the Korban - because you can't eat that, either. In fact, it may be that the issur to eat Matza Erev Pesach begins earlier than the issur to eat Chametz!

The Tzlach in Psachim answers that the issur to eat Matza erev Pesach is only derabanan, so erev Pesach he'll be allowed to disregard the derabanan, and at night of course he can eat it as part of his meal.

In Beitza he answers that the issur of limiting the time to eat a korban is only when it becomes not edible earlier than it should be. There is no problem if the issur eliminates some of the time earlier in the day. So although here he won't be able to eat it in the day time, he will be able to eat it at night, so that's ok. (Obviously, he was not worried about the issue of "after chatzos.")

The Pri Megadim says an interesting answer. He says that the issur to eat Matza erev pesach is only because you're eating a matza of Reshus when you should be waiting to eat it as Matza of Mitzva. But if it's part of a korban Todah, then it's Matza of Mitzva, and it's muttar to eat it before Pesach.

צל"ח פסחים י"ג:

וקמ"ל שאם הביא תודה בערב פסח לא מיעט זמן אכילה אלא לחמץ אבל המצה לא מיעט כלל ואוכל גם בערב פסח וצריך לומר הטעם משום דאיסור אכילת מצה בערב פסח הוא רק מדבריהם לא העמידו במקום מצות עשה של אכילת קדשים ומינה דהוא הדין חמץ אינו אסור בלחמי תודה רק בעת איסורו מן התורה אבל בשעות דרבנן לא העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת תודה ולכך פירש רש"י כאן שאם יביאם בי"ד אינן נאכלים של חמץ אלא עד שש שעות שאז מתחיל איסור תורה 

צל"ח ביצה י"ט:

שם הכא בי"ד עסקינן וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול והא דקאמר מפני חמץ שבה והלא גם מצה שבה ממעט באכילתו שאסור לאכול מצה בערב פסח עיין מ"ש בזה בחידושינו למס' פסחים דף י"ג ע"ב ד"ה והנלע"ד בזה ועוד נלע"ד דלא שייך לומר שמיעט זמן אכילתו אלא כשממעט סוף זמנו שאז הקודש מוטל לפנינו ואין אנו אוכלין אף שבודאי יצא לבית השריפה אבל מה שממעט בתחילת זמנו אין קפידא ז דאלת"ה לא יהיה רשאי להביא שום קרבן הנאכל רק השכם בבוקר תיכף אחר תמיד של שחר שאם מביאו איזה שעות על היום הרי כבר מיעט באכילתו כל אותן שעות שעברו שאם היה מקריבו בשחר היה לו זמן יותר לאכילתו אלא ודאי שעיקר הקפידא הוא על שממעט סוף זמן אכילתו ובחלות מצה של תודה אינו ממעט רק תחלת זמנו דהיינו כל היום ערב פסח אבל בלילה יכול לאכול לכך אין הקפידא רק בשביל חלות חמץ שבתודה לטעמיה 

פרי מגדים משבצות זהב סו"ס תס"ח

וי"ל מצת תודה מצוה, אין זה כבא על ארוסה בבית חמיו רשות קודם ברכה כו', ותודה מצות עשה הוא, מה שאין כן חמץ מטעם זמן

With this in mind we understand the Machlokes Ramban and Baal Hamaor and we understand the different opinions about which brachos count toward the seven before Matza.

No. Just kidding. We understand less than we did before. The bottom line, to me, is that you need seven brachos. What they are does not matter. As long as the matza has a hechsher of seven brachos, it is a proper mitzvah.

Hallel at the Seder

Yerushalmi Megilla 2:1 (18b)

משנה:

הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללעוזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא:

גמרא:

דכתיב (אסתר ט) ככתבם 

קראה על פה לא יצא דכתיב ככתבם קראה תרגום לא יצא דכתיב ככתבם: בכל לשון לא יצא: דכתיב ככתבם וכלשונם 

ר' יונה אמר תנה נחמן בר אדא ר' יוסה אמר תנה נחמן סבא (דברים ו) והיו כדרך הוייתן יהיו ותני אף בהלל ובקרית שמע המגילה כן ניחה בקריאת המגילה דכתיב ככתבם ברם בהלילא בגין דכתיב (תהילים קי״ג:ג׳) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו מה את שמע מינה א"ר אבין עוד היא אמורה על סדר 
- בצאת ישראל ממצרים לשעבר 
- לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו 
- אהבתי כי ישמע ה' לימות המשיח 
- אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג 
- אלי אתה ואודך לעתיד לבא

Interpretation:

Mishna:One who reads the Megilla out of order does not fulfil his obligation....Gemara:(An interpolation from the Talmud Bavli:  In the case of Krias Shema, we know the source for the requirement to read it in order, and that is the words) V'hayu, which we understand to mean "exactly as written in the Torah."The rule of our Mishna, stated regarding Megilla, applies as well to Hallel and Krias Shema.(Returning to Yerushalmi:)In the case of Megilla, because it states Kiksavam, meaning "as written."What is the source for requiring Hallel to be read in order?Because it says "From place to sun rises to where it sets, God's name is praised."  This implies that order is essential, to begin from the beginning and proceed to the end.Another proof: Because the concepts expressed in the Hallel are written chronologically:B'tzeis refers to the redemption from Egypt.Lo Lanu speaks of our time in the current exile.Ahavti speaks of the time after Mashiach comes.Isru Chag is the days of Gog u'Magog.Eili Attah is the ultimate and final goal of the future.

With this Yerushalmi, we understand why Hallel is split at the seder, with the first half before the meal and the second half after.

The first half sings of the redemption from Egypt, and then prayerfully speaks of our condition as free men who await the return of the Shechina and all of Klal Yisrael to the land, and asks Hashem's protection during our exile.  After we finish "Pesach, Matza, and Maror," the Hallel after the meal deals with the future God promised us, and although the wait seems endless, we sing about the wonders and joy that we will all experience when God fulfils His promise.

See also Bavli Pesachim 118 on the same topic.

 וכי מאחר דאיכא הלל הגדול אנן מאי טעמא אמרינן האי משום שיש בו חמשה דברים הללו יציאת מצרים קריעת ים סוף ומתן תורה ותחיית המתים וחבלו של משיח 

- יציאת מצרים דכתיב בצאת ישראל ממצרים 

- וקריעת ים סוף דכתיב הים ראה וינוס 

- מתן תורה דכתיב ההרים רקדו כאילים תחיית המתים דכתיב אתהלך לפני ה׳ 

- חבלו של משיח דכתיב לא לנו ה׳ לא לנו--

--ואמר רבי יוחנן לא לנו ה׳ לא לנו זו שעבוד מלכיות 

--איכא דאמרי אמר רבי יוחנן לא לנו ה׳ לא לנו זו מלחמת גוג ומגוג 

Steinzaltz interpretation, from Sefaria - 

And since there is the great hallel, which contains the special praise of “Who gives food to all flesh” (Psalms 136:25), as explained above, what is the reason that one also recites this hallel of Psalms 113–118, the section recited on every joyous occasion? The Gemara answers: The reason is because the regular hallel contains these five matters: The remembrance of the exodus from Egypt, the splitting of the Red Sea, the giving of the Torah, the resurrection of the dead, and the pangs of the Messiah. Since it mentions these key concepts, this hallel is also considered important.
The Gemara elaborates: The exodus from Egypt, as it is written: “When Israel came forth out of Egypt, the house of Jacob from a people of strange language” (Psalms 114:1). And the splitting of the Red Sea, as it is written: “The sea saw it and fled; the Jordan turned backward” (Psalms 114:3). The giving of the Torah, as it is written: “The mountains skipped like rams” (Psalms 114:4), which is similar to the description of the giving of the Torah found elsewhere in the books of the Prophets. The resurrection of the dead, as it is written: “I will walk before the Lord in the lands of the living” (Psalms 116:9), which follows the verse: “For you have delivered my soul from death.” After mentioning death, the psalm describes the resurrection in the lands of the living.
The pangs of the Messiah, as it is written: “Not to us, God, not to us, but to Your name give glory” (Psalms 115:1). And Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” and the entire psalm, including the verse “Why should the nations say, where now is their God?” (Psalms 115:2), is referring to the era of the enslavement of the kingdoms and the redemption of the Jewish people from their dominion. Some say that Rabbi Yoḥanan said: The verse “Not to us, God, not to us” is referring to the war of Gog and Magog, the catastrophes and wars that will befall the Jewish people in the end of days from which they will be delivered. 

Both the Bavli and the Yerushalmi say that only the first two chapters of Hallel are Hallel Mitzrayim. All the rest of Hallel speaks of the present and the future. The division of the two sections is exactly in keeping with the order of the Seder, beginning with the celebration of Yetzias Mitzrayim, and ending with our faith in Hashem's presence during Galus and His ultimate return of the Shechina to Eretz Yisrael with Biyas Mashiach. The second section can certainly be recited after Chatzos.

This year, at our lonely sedarim, as we celebrate the Geulas Mitzrayim, let us hopefully and confidently and joyously sing of the Geula Ha'asida.

Were there minted coins in the time of Mattan Torah

The obvious answer is yes, because of Medrashim that refer to various coinages in the time of the avos, and the halacha that Pidyon of Maaser sheini can only be done with minted coins, Kesef Tzura.

-בבא מציעא (מז ע"ב):  "רבי ישמעאל מאי היא – דתניא: (דברים יד) וצרת הכסף בידך – לרבות כל דבר הנצרר ביד, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: לרבות כל דבר שיש עליו צורה".

-מעשר שני (פ"א מ"ב): "אין מחללין מעשר שני על אסימון ולא על המטבע שאינו יוצא ולא על המעות שאינן ברשותו".

-מאירי (ב"מ מז ע"ב): "מעשר שני אין מחללין אותו על אסימון אלא בכסף מפותח או בצורה או בכתב ואם פדה באסימון לא עשה כלום שנאמר: וצרת הכסף – כסף שיש עליו צורה. והאסימון הוא כסף שאינו טבוע לא בצורה ולא בכתב ונקרא בלשון תלמוד פולסא ואע"פ שבמסכת שבת פרק במה אשה אמרו אי משום צורתא ליבעי פולסא לא שתהא צורה בפולסא אלא פירוש הדברים ליבעי פולסא שיעשה בה צורה ויש מפרשים שיש בו צורה שוקעת כמו שביארנו במשנה".

This is inconsistent with the archeological record, which indicates that the minting of coins only began at the earliest eight hundred years before the common era. No coins have been found that predate that time, not in China, not in Europe, not in the Middle East.  Matan Torah was around 1300 BCE.

So I found it interesting to see this comment from Reb Yisrael Isserl of Ponevezh, who learned by Reb Chaim Volozhener as a young person.  This is from his Sefer מנוחה וקדושה, which has contemporary haskamos from the Netziv, the Pischei Teshuva, and Reb Betzalel HaKohen. It also has a modern haskama from Rav Shmuel Auerbach. So it's kosher.

This is from the end of the sefer. In the 1964 print, it got left out of the end and was printed on the second page and is titled

השמטות מחלק שני השייכים לסוף הספר

 כא כספנו במשקלו (שם מ"ג כ"א) בימים ההם עדיין לא היו בעולם מטבעות. וכל מסחרם היה או בנסכא של כסף או בכלי כסף.  ומזה ב' ראיות שזהו כספם. (א' כספנו) פי' אנו מכירים אותו בטביעות עין. ב' (במשקלו) שמשקלו שוה עם הכסף והאיש אשר על בית יוסף השיב להם. הכסף אשר הורדנו להם  אני קבצתי התבואה מהרבה בע"ב ולאחד היה הכסף טמון בתבואתו וכבר נתיאשו הבעלים.  ומזליכם גרם שבא המטמון הלז באמתחותיכם וזכיתם מן ^ ההפקר. מה תאמרו. אין השכל מסכים ששלש אלה יזדמנו יחד תמונה שוה, משקל  שוה,  עוד שלישיה שלא ירגישו בו המודדים,  הלא ע"כ צריך לתלות בנס, כי אני יודע בודאי ובברור (כספכס בא אלי) והנחתים באוצרותי.  בכן אין לתמוה אף שהנס למעלה מהשכל כי (אלהיכם ואלהי אביכם) הוא כל יכול לעשות בזכותכם וזכות אביכם (נתן לכם מטמון) השוה לכספכם והיה טמון באותה התבואה שנים הרבה  ואח״ז  בא (באמחחותיכם) ולא הרגישו המודדים. 

 I don't know how he deals with the evidence in Chazal to the contrary.

I had hana'ah from Reb Micha Berger's comment:

Or maybe coinage was invented in parashas Sheqalim, which is why HQBH needed to show Moshe what He meant visually.(Sheqalim 1:6, vilna 6a)
The mitzvah is simpler if Moshe could count half-coins, and not weigh random pieces of silver. But that doesn't mean that HQBH's revelation of the idea became commonplace for money.
Perhaps it wasn't until the idea of coinage or even of medallions kindled a lamp over some Lydian's head that the coin became a commonplace way of standardizing money.

He is suggesting that this is why Moshe Rabbeinu had to be shown the "matbei'a shel eish." Until that point, the concept of a uniform currency simply did not exist, and Hashem showed Moshe Rabbeinu that currency means that you take a certain weight of metal and you shape it and stamp it with an image that is unusual but reproducible, such that seeing the coin ensures that it is official, meaning that it reliably contains a specific weight of a particular metal.

So it could very well be that davka then was the first time mankind was introduced to the concept of a  minted, standardized, currency. 

There are still statements in Chazal about earlier coinage, such as in BK 97b, 

ואיזהו מטבע של אברהם אבינו, זקן וזקינה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר

But it's possible that this was a medallion, not currency. After all, it was not produced by a government.

Reb Avraham Wagner points out the Gemara in Psachim 54b that implies that currency is ancient and fundamental to human civilization.

תנו רבנן שלשה דברים עלו במחשבה ליבראות ואם לא עלו דין הוא שיעלו על המת שיסריח ועל המת שישתכח מן הלב ועל התבואה שתרקב ויש אומרים על המטבע שיצא:

Rashi

עלו במחשבה - ונתקיימו:

UPDATE 1/8/23

I just came across the following. 

https://www.i24news.tv/en/news/israel/archeology/1673198534-study-reveals-silver-coins-were-used-as-currency-in-israel-3-600-years-ago

which reports new evidence that coinage was a means of commerce in the middle east  BEFORE AVROHOM AVINU WAS BORN, to say nothing of Mattan Torah. Shame on me for being impressed with what the archaeological community asserts to be clearly proven.

Relevant passage:

Silver coins made during the Late Bronze Age and used for payment were discovered at Tel Shiloh, north of Jerusalem, and at Tel Gezer, on the western slope of the Judean Hills, a new study revealed on Sunday. 

The coins were made in Anatolia, which today constitutes part of Turkey, and were apparently used as early as 17 century BCE. Another batch coins came from Tell el-Ajjul, presently located in the Gaza Strip; these were produced a century later, during the early Late Bronze Age, according to the new study conducted by the University of Haifa and the Hebrew University of Jerusalem.

"The transition to an economical method based on silver coins, which do not deteriorate and have a reduced volume and weight, presents many advantages and new possibilities which will certainly contribute to the urban and economic development of the entire region," said Dr. Tzilla Eshel, of the University of Haifa, who led the study.

The study also showed that silver coins continued to be used frequently, evidence of long and stable trade relations in Anatolia, something researchers were unaware of until now.

See also

https://nws.report/education/65292/ 

UPDATE JUNE 2023

My cousins from Israel visited us today. One of my cousins is David Gellman, an archeologist who  until recently worked for the רשות העתיקות, currently leading the excavations at the Givati lot. under the auspices of the Ir David foundation.

https://en.wikipedia.org/wiki/Givati_Parking_Lot_dig

I mentioned this issue to him, and he concurred that coinage was not known in Eretz Yisrael until toward the beginning of the Bayis Sheini. He said that the articles I cited above are not talking about minted coins, they were pieces of plain silver that were used by weight, not minted with any image. So the question remains unanwered.

The Coronavirus Mashchis

 ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד...........  

Unfortunately, in certain circles,  the idea of כיון שניתן רשות למשחית seems to have been forgotten. This is of course because of immutable faith in the protection of mitzvos and Torah - שומר מצוה לא ידע דבר רע.  Unfortunately, this need to publicly demonstrate one's faith is contrary to the well known dictum of Chazal that we can not rely on the protection of a mitzva in the face of present danger, where שכיח הזיקא. 

On the other hand, the Netziv says that there are times when Torah and Mitzvos are meigin even in a case of שכיח הזיקא - BUT! there is a very, very, serious condition for that to apply. I have written about this elsewhere. Here is the most relevant part.

Netziv in Ki Sisa  Shemos 32:26

׳ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה׳ אלי... שימו איש חרבו... והרגו איש את אחיו׳׳ וגו׳. והנה במה שאמר ׳מי לה׳ אלי׳ אין הכוונה מי הוא שלא עבד עבודת כוכבים, שהרי רוב ישראל לא עבדו עבודת כוכבים, אלא מי יודע בעצמו שהוא אך לה למסור נפשו וכל אשר לו, לאהבת ה׳ וכבודו. כעין שאמרו ברבה ר״פ מטות על הא דכתיב ואותו תעבוד שאתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצוות ואין לך עבודה אחרת. פי' שאין עובד את עצמו כלל, רק הוא מופרש לה׳. ונדרש משה לשאלה זו, משום דאע׳׳ג דשלוחי מצוה אינם ניזוקין, אינו אלא במקום שלא שכיחא הזיקא כידוע, וא׳׳כ לא היה משה יכול להכניס את ההורגים בסכנה עצומה כזה. מש׳׳ה חקר מי לה׳ אלי, 

דזה הכלל, דשכיחא הזיקא שאני, אינו אלא מי שעושה מצוה כטבע האדם, לקוות שכר וגמול אם בעוה״ז אם בעוה״ב, אבל מי שהוא מופרש לה׳ בלי שום רצון עצמו כלל, אינו ראוי לפחד משום דבר, אפילו מהזיקא דשכיחא. וכן כאן, כשרצה משה לעשות זה האופן לצורך השעה, חקר מי הוא שיודע בעצמו, שהוא אך לה' אז יכול לבטוח בו, שלא יצא מכשול מדבר המסוכן הלז

 וכמו שמוכח מסוגיא דפסחים ד׳׳ח דתניא חור שבין יהודי לארמאה בודק עד מקום שידו מגעת פאמו א׳ א״צ. ומפרש הגמ' משום דשכיח הזיקא. וק׳ וכי לית לי׳ לת״ק הא דשכיחא הזיקא. ואם באמת פליגי אמאי נקבע הלכה כפלימו. וגם הרי פלימו מביא ראיה מהא דכתיב בשמואל שאמר איך אלך ושמע שאול והרגני  והשיבו א ה׳ עגלת בקר תקה בידיך. אלא ודאי ת׳׳ק מודה במקום דיש סכנה ושכיחא הזיקא, אבל אם יודע האדם בעצמו שמאבד את הרגשותיו במעשה המצוות, אין לו חשש מסכנה טבעית, ומב׳׳ט יש לדעת כמה טצוה לבדוק, ואמר עד מקום שידו מגעת. אבל ודאי לא כל אדם זוכה לכך. ומכש׳׳כ אם בא א׳ לשאול הדין  אסור להורות שיבדוק, שהרי לא עמדנו על לבו. תהו הוראת פלימו ואין בזה מחלוקת. והנה שמואל הנביא הגיע למדה גבוהה זו, מש׳׳ה לא אמר ה׳ תחלה שיקח עגלת בקר. אבל שמואל הרגיש בעצמו שהי׳  מתעצב באותו ענק על שאול כידוע, ולא מצא בלבבו שמחה ש״מ, שמגיע לאהבת ה׳ ודביקות, מש׳׳ה  שאל כדין והקב׳׳ה השיבו כהלכה.

Maybe it works for Reb Chaim Volozhiner and the Brisker Rov, who could focus totally on being an Eved Hashem and truly believe that אין עוד מלבדו.  For the rest of us, it is just an arrogant delusion or a need to prove one's faith.  Look at Rav Akiva, look at Reb Elchonon, look at the thousands of kedoshim in Lithuania that were tortured and killed while being מקבל עול מלכות שמים.

Along the same lines: From the following you can see that the term "שכיחא הזיקא" might be context sensitive.

 A puzzling Stirah in the Rambam between Pikuach Nefesh on Shabbos and Interrupting Shmoneh Esrei.

Maaseh Rokeiach asks a stira in the Rambam.  In Hilchos Shabbos, he paskens that מלאכה שאינה צריכה לגופה is chayav, but on the basis of pikuach nefesh he is mattir to kill mortally dangerous animals as soon as one sees them.  But in Hilchos Tefilla, he paskens that one may interrupt Shmoneh Esrei only when they are clearly are moving towards you and are about to reach you.  It's enough pikuach nefesh to be mattir Shabbos as soon as you see them, but it's not enough pikuach nefesh to interrupt davening until they're on top of you?

והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה על רבינו ממ"ש פי"א מהל' שבת וז"ל חיה ורמש שנושכים וממיתים ודאי כגון זבוב שבמצרים צרעה שבננוה עקרב שבהדיב נחש שבארץ ישראל כלב שוטה שבכל מקום מותר להורגם כשיראו ושאר המזיקין אם רצין אחריו מותר להורגם ואם יושבים או בורחים מלפניו אסור להורגם ע"כ הרי דאף דקי"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כמ"ש רבינו פ"א דשבת אעפ"כ מותר להורגם בשבת כשיראו ואלו הכא לענין תפילה לא התיר להפסיק רק כשבאים כנגדו והגיעו אליו וכו' ע"כ. ונראה לי דשאני תפילה דרחמי היא ועסיק במצוה הוא וקי"ל בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלא ושלוחי מצוה אינם ניזוקים ולהכי אין להתיר להפסיק כשרואה אותם לבד ואף אם באו כנגדו דאפשר שינצחו בזכות המצות אמנם היכא דהם כבר הגיע אליו שהם קרוב לו אז שייך היזקא טפי וכדאמרינן בסוף חולין ופ"ק דקידושין התם סולם רעוע הוה והיכא דשכיח היזקא שאני משא"כ לענין שבת דהותר לגמרי סכנת נפשות ולאו עסיק במצוה איקרי דשב ואל תעשה הוא ואפשר שבקל יוזק ואמטו להכי בשאר מזיקין מקלינן מדין תפילה דברצין אחריו אף שעדיין לא הגיעו אליו שרי להורגם. ומתוך ריסי עיני הרב נר"ו נראה שגם הוא ס"ל דרבינו בדין זה של תפלה לא סמך על הירושלמי תדע שהרי חילק בין רצין לבאים והביא ראיה לרצין מהירושלמי דתפלה ורבינו בתפילה לא נקיט רצין יעויין עליו שיש ללמוד כן ממ"ש בסוף דבריו והיכא דפסק בשביל הנחש או העקרב או האנס ושהה כדי לגמור את כולה לא ביאר רבינו להיכן חוזר ובגמ' ג"כ אינו מבואר והתוס' ז"ל כתבו דלתחילת הברכה מיהא יחזור וכן הוא דעת הרב ב"י בשלחנו הטהור סי' ק"ד. אמנם הרשב"א ז"ל שם פליג על זה וס"ל דאינו חוזר אלא למקום שפסק כסברת הראב"ד ז"ל דהיכא דלאו גברא דחויה הוא חוזר למקום שטעה ורבינו פסק פי"א דברכות דהיכא דטעה חוזר לתחילת הברכה שטעה בה ונראה דסמך אמ"ש שם וכדברי התוספות ז"ל ועיין להפרי חדש שם.

He answers that by Tefilla, the zechus of Tefilla will protect you- unless they're on top of you, at which point it's called שכיח היזקא, and we don't say שלוחי מצוה אינם ניזוקים.

If you don't like a pshat in the Rambam based on שלוחי מצוה אינם ניזוקים, you'll have to get used to it, because Reb Elchonon in Pesachim #32 says the same thing.

ומקשין הא אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב וא"כ צריך לחוש למיעוט הממיתן, וי"ל כיון דרובן אין ממיתין הוי כלא שכיח היזיקא וממילא יש לסמוך אהא דשלוחי מצוה אינם ניזוקין

And anyway, it would be hard to say that the Rambam disagrees with the relevance of the rule to halacha because of so many Gemaros that use it, such as Pesachim 8b

בעו מיניה מרב הני בני בי רב דדיירי בבאגא מהו למיתי קדמא וחשוכא לבי רב אמר להו ניתו עלי ועל צוארי ניזיל מאי אמר להו לא ידענא איתמר א"ר אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כמאן כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה (שמות לד, כד) ולא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה והלא דברים ק"ו ומה אלו שדרכן לזוק אינן ניזוקין בני אדם שאין דרכן לזוק על אחת כמה וכמה אין לי אלא בהליכה בחזרה מנין תלמוד לומר (דברים טז, ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום וכי מאחר דאפילו בחזירה בהליכה למה לי לכדר' אמי דא"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל ושאין לו קרקע אין עולה לרגל 

In fact, the Noda BiYehuda (OC II:94) says that at most one could say that the Rambam holds that שלוחי מצוה אינן ניזוקין only applies בהליכתן but not בחזירתן because he never mentions Reb Ami's halacha to patter one who owns no land from Aliyah le'regel, and it must be because he doesn't hold of the limud that teaches  אינן   ניזוקין even בחזירתן, so he needs ולא יחמוד איש את ארצך to teach that אינן ניזוקין only בהליכתן  The point is that he learns that the Rambam would agree to the basic halacha of  שלוחי מצוה אינן ניזוקין, and certainly that שומר מצוה לא ידע דבר רע.

The Rashash in Brachos 33a also asks the מעשה רוקח's question, more or less, and he just says that we do go after Rove in Pikuach Nefesh sometimes.

לשון הרמב"ם בפי' שאינו נושך ברוב הפעמים....ואע"ג דקי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב לאו כללא הוא

Anyway, the phenomenon of reliance on this protection, whether it is wise or unwise, is not new. Rabbi Avraham Bukspan sent in a remarkable Pele Yoetz and a Recanti that address this matter.


Pele Yoetz 370:2

וכשיש דבר בעיר חס ושלום, יקים דברי חכמינו זכרונם לברכה שאמרו (ב''ק ם ב) כנס רגליך, או יברח לו והיתה לו נפשו לשלל, דכתיב (ישעיה כו כ) חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. ואל יאמר אדם כדעת הישמעאלים הטפשים שאומרים (תהלים קכז א) אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר, ואין נסתר מחמתו, ואין מידו מציל כתיב (ירמיהו טז יט) כי אך שקר נחלו כי הוא צוה ונשמרתם, וכתיב (ישעיהו כו כ) לך עמי בא בחדריך. והתרוץ לזה כתבתי לעיל בערך רפואה, עין שם, דשלשה מיני גזרות יש, ואנחנו לא נדע ועלינו לעשות מה שמטל עלינו, והשם, הטוב בעיניו הוא יעשה:

Recanati on the Torah, Noach 5

עשה לך תבת עצי גופר וגומר. צוהו להסתר מפני מדת הדין כד"א חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעיה כו כ'). בא בצור והטמן בעפר מפני פחד ה' (ישעיה ב י') וכעניין ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כי כיון שניתן רשות למחבל לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע גם כי צריך לחלוק לה כבוד וזה יתבאר עוד בגזירת האל:

Here's a good example of the fear that a sin may cause Hashem to withdraw a promise of protection - Rabbeinu Yona Brachos ב:, that the Jews in Mitzrayim - on the very night of the geula, despite Hashem's promise that they would be safe if they stayed indoors behind the blood of the Korban Pesach - were afraid that the promise would not be kept and that they would die, because they were not worthy.

ואף על גב דצריך לומר השכיבנו בגאולה כגאולה אריכתא דמיא — והטעם שאינו הפסקה, מפני שהשכיבנו מעין הגאולה הוא. שבשעה שעבר ה' לנגוף את מצרים, היו מפחדין ומתפללין לבורא לקיים דברו, ושלא יתן המשחית לבוא אל בתיהם; שדרך הצדיקים, שיראים תמיד שמא יגרום החטא. וכנגד אותה התפילה התקינו לומר השכיבנו, שיצילנו ה' מכל דבר רע, וישמור צאתנו ובואנו. וכיוון שהתקינו לאומרו כנגד מה שהיה בשעת הגאולה, אמרו דלא הוי הפסקה, דכגאולה אריכתא דמיא.

The Luz Bone

I am going to present statements in Chazal, followed by a discovery that is currently in vogue among paleontologists.  Then I will leave it to you to draw your own conclusion.

You most likely will agree that this is the closest anyone has gotten to identifying what Chazal were talking about, and you will be reminded of the passuk in Tehillim Chazal often quote (Sotah 4b, San 48b, Chag 3b)  סוד ה' ליראיו.

 (בראשית רבה, כח, ג):ויאמר ה' אמחה את האדם, רבי לוי בשם רבי יוחנן אמר אפלו אסטרובלין של רחיים נמחה. רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן אמר אפלו עפרו של אדם הראשון נמחה. כד דרשה רבי יהודה בצפורי בצבורא ולא קבלו מיניה. רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אמר אפלו לוז של שדרה, שממנו הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, נמחה. אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, אמר לו מלוז של שדרה, אמר לו מנין אתה יודע, אמר ליה איתיתיה לידי ואנא מודע לך, טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום.עץ יוסף שם-לוז פי' עצם קטן כאגוז ועומד בסוף השדרה:

Hadrian, may his bones be ground up, asked Rabbi Yehoshua ben Chanania, "From what will God resurrect the dead?" He answered him, "From the Luz of the spine." He said, how do you know? He said, bring me one and I will show you. He ground it in a mill and it wasn't ground up; he burned it and it didn't burn; he put it in water and it didn't melt; he put it on an anvil and began striking it with a hammer; the anvil split, the hammer broke, but the bone was not diminished at all.Eitz Yosef in the Medrash says that the Luz is small, like a nut, and is at the end of the spine.

Similarly,

 ויקרא רבה  יח א

ויסתבל החגב זה לוז של שדרה. אדרינוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בר חנניא אמר לו מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא, אמר לו מלוז של שדרה, אמר לו מן הן את מודע לי, אייתי יתיה קומוי נתנו במים ולא נמחה, טחנו בריחים ולא נטחן, נתנו באש ולא נשרף, נתנו על הסדן התחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום. 

This legendary bone is mentioned in Halacha.  We are told that this bone only derives sustenance from the food we eat at the Melaveh Malkah. It therefore derived no nourishment from the fruit of the עץ הדעת that Adam Harishon ate ( 'אליה רבה או"ח ש' ט and the Levush there,) and was not included in the decree that all living creatures must die.

בית יוסף אורח חיים סימן ש

לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת וכו'. בפרק כל כתבי (קיט:). כתוב בשבלי הלקט (סי' קל) משל שמלוין את המלך ביציאתו כשם שמלוין אותו בכניסתו (ע' פסחים קג.) ובסדורים מפרש אבר יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת עכ"ל. וכתוב עוד שם (סוס"י קכט) נהגו לומר פיוטים וזמירות ללות השבת כדרך שמלוין את המלך בכניסתו וביציאתו:

מטה משה ח"ד סי' תקי"ג

משל שמלווין את המלך ביציאתו כשם שמלוין אותו בכניסתו.

בסדורים מפרש, איבר אחד יש בו באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת (שבלי הלקט סי' ק"ל). ואותו עצם הוא לוז שאינו נימוח ואינו נפחת ואינו נעכל לעולם.

משנה ברורה ש ס"ק ב

(ב) כדי ללוות וכו' - דכשם שצריך לכבד השבת בכניסתה כן צריך לכבדה ביציאתה כשם שאדם מלוה את המלך בצאתו מן העיר ומטעם זה נראה שטוב להקדימה כדי שתהיה סמוכה ליציאת השבת ואם אינו תאב עדיין לאכול מהנכון עכ"פ שלא יעסוק במלאכה בקבע עד שיקיים סעודה זו ועיין בשע"ת דמשמע דאינו כדאי בכל גוונא לאחרה יותר מחצות. ואמרו הקדמונים דאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות וזה האבר אינו נהנה משום אכילה כ"א מסעודת מלוה מלכה. ודע דמ"מ סעודה זו אינה חובה עליו כמו הג' סעודות של שבת דשם אסמכוהו אקרא וזה רק מצוה בעלמא ונ"מ היכי דא"א לו לקיים כולם:

What is this bone?  At my oldest son's, Harav Mordechai's, Sheva Brachos, our uncle Harav Hagaon Moshe Tendler said over the Medrash, and he continued and said, (I think I'm quoting him verbatim,) "It's a beautiful Chazal. The problem is, there ain't no such bone."
He continued and said that the derisive challenge posed by Adrianus was, how can you Jews think that you will ever regain autonomy and live out some glorious future? You are beaten, you are dispersed, and you are despised. There is nothing left of you. You will assimilate with our dominant and advanced culture, as all other nations have, and your history will soon be nothing more than a vague memory.  Reb Yehoshua answered him, there is a bone in the spine of the Jew that that can not be vanquished. You might bend him, but that bone in his spine remains unbent. If you burn him, it doesn't burn. If you crush him, that bone remains uncrushed. The Jew carries eternity within himself, and nothing you can do will destroy that.

Nonetheless, many have tried to identify the bone Chazal are talking about.  See, for example, the Wiki article on the Luz bone.

זיהוי העצם

על מיקומה המדויק של עצם הלוז נחלקו דעות המפרשים:

יש אומרים שעצם זו נמצאת בחלקו העליון של עמוד השדרה, דהיינו חוליית הצוואר הבולטת (חוליית הצוואר השביעית, C7).

יש אומרים שעצם זו היא עצם הזנב (Coccyx) הנמצאת בקצה התחתון של עמוד השדרה. זו דעתם של בעל הערוך בערך "לוז": "פירוש חוליה קטנה שבסוף י"ח חוליות, וכל גופו של אדם נרקב חוץ מאותה חוליה ודומה לשקד", וכן של הרוקח. בעל הפירוש המיוחס לרש"י על המדרש, כותב שבשל דמיון עצם זו לשקד נקראת עצם הלוז.

יש אומרים שעצם זו נמצאת במקום קשר של תפילין. זו דעת מקובלים רבים ובראשם האר"י (ליקוטי תורה לאר"י פרשת שופטים), וכן דעתו של ר' אברהם אזולאי בספרו "אור החמה", פרשת נח, סימן ט'.

רב הונא אמר לא כך הוא, ואני הייתי במדינות הים, ושמעתי שהיו קוראים לאותו העצם של השדרה ההוא, הנשאר מכל הגוף בקבר (ואינו נרקב), בתואל הרמאי, דהיינו נוכל. שאלתי עליו, אמרו שצורתו כמו הראש של נחש, שהוא רמאי, ואותו העצם הוא רמאי יותר מכל שאר העצמות של הגוף. כי למדנו אמר רבי שמעון למה נשאר ומתקיים אותו העצם יותר מכל שאר העצמות, הוא משום שהוא רמאי, ואינו סובל טעם מזונות של בני אדם כמו שאר העצמות, ומשם זה הוא חזק יותר מכל העצמות, והוא יהיה השורש שהגוף יבנה ממנו, (בעת תחיית המתים), וזהו שכתוב בת בתואל הארמי... (תולדות נ, ועיין שם עוד)

The estimable physicians and Talmidei Chachamim Drs Rosner and Reichman wrote an article about it, citing the various theories, and ultimately concluding that this bone, as Harav Tendler said, is best left to the domain of Jewish legend.

Now you know as much as anyone about the Luz bone as described in Chazal and among the Mekubalim.  With this knowledge in hand, please see the following articles.

The Skull’s Petrous Bone and What It Can Tell Us About Ancient Humans: Q & A with Genetic Archaeologist David Reich

Neither femur nor tooth: Petrous bone for identifying archaeological bone samples via forensic approach

Ancient DNA extracted from Neanderthal fossils of Gibraltar for the first time

The sudden flood of DNA information being retrieved from this bone over the last few years brought about  a sea change in paleontology, to the extent that one article humorously described the Petrous Bone as being "the New Black."

Petrous bone is the new black

The point of all these articles is that DNA deteriorates rapidly. Even the hard femur and teeth eventually are infiltrated and adulterated, and after a few thousand years in the elements, no coherent genetic information can be prised from those bones. The one and only bone that retains its DNA for tens of thousands of years, even in warm and moist environments, is the Petrous bone. If, theoretically, you wanted to regenerate a particular human being from his DNA, your best chance would be to use the DNA from that bone.

As one of the article above puts it, 

In addition to advances in genomic technology, another factor is driving the explosion of new discoveries—an inch-long section of the human skull. Found near our ears, this pyramid-shaped portion of the temporal bone is nicknamed the petrous bone. The bone is very hard, possibly because it needs to protect fragile structures such as the cochlea, which translates sound into brain signals, and the semicircular canals, which help us maintain our balance. Perhaps because the petrous bone is so dense, it also is the bone in the body that best preserves DNA after a person dies.  

Same article:

(Reporter) Chris Palmer:What is so special about the petrous bone, and what role has it played in advancing research in this field?
David Reich:Bone powder taken from the petrous bone yields on average up to 100 times more DNA than powder from other, softer bones. Also, because it’s so dense, when the rest of a skeleton has crumbled into dust, the petrous bone often still remains. So, it’s been a real game changer for the field of ancient DNA.
Using the petrous bone as the source for ancient DNA has made it possible, for the first time, to begin to regularly extract DNA from older biological material, and from biological material that does not preserve very well, such as samples found in hot tropical environments.
Chris Palmer:Can you pinpoint when scientists realized the value of the petrous bone?
David Reich:In 2014 to 2015, a group in Ireland led by Ron Pinhasi published a paper that clearly documents how much better this type of bone was than other types of bone as a source for ancient DNA.

And here is a good photo of the star of this show.  It is part of the Temporal bone, which is shown here in green - 

More specifically, 

and from the inside,

Here it is.  The Petrous Bone.

In a human, the bone is around an inch long.

The word "Luz" itself either means an almond (according to the Aruch) or a hazelnut. 
Here is an almond, in its shell.

Or

and here is a hazelnut. This is an oblong variety.

Yes, I am aware that even the Petrous bone can be ground to powder; I understand that it is not nourished only from the Melaveh Malka, especially since it is present in all mammals, and kangaroos do not eat from the Melave Malka. I know that there are two, not one, Petrous Bones in each person, since most of us are bilaterally symmetrical.  I also realize that one Medrash refers to it as the לוז של שדרה, and this is located in the bottom/lower side of the skull, slightly above the top of the spine. I am not saying (ἐπὶ ταύτῃ τῇ "πέτρᾳ") that on this "rock" I build any earth-shattering revelation. But after all these years of speculation and lofty condescension about Chazal's "imaginative" anatomical assertions, it's nice to see that  looking behind this curtain doesn't expose human frailty and flaws. It reveals towering wisdom.

Reb Mordechai Twerski of Har Nof pointed out that when Chazal say "etzem haLuz," they may simply be referring to the DNA that happens to be best preserved there, and it is that biological blueprint that persists through crushing or melting or burning.  In a sense, it is the pinimiyus of the etzem haLuz they are dealing with, not the rock-like container.

So, dear Uncle Harav Tendler, twenty years later I can say that your drasha was, as your words always are, enlightening and unforgettable.  It is beautiful and true and is surely the unstated meaning of the condescending challenge of Adrianus YMSh against Rav Chaninah and Rav Chanina's proud and prescient response. History has proven that Rav Chanina was right, and lehavdil bein hatamei v'hatahor, Adrianus was just another arrogant sheigitz - in this context, the epithet שחיק טמיא is amazingly apt.  But as far as the Luz - yes, there sure is such a bone.





Notes:

1. 
Reb Yaakov Emden in his siddur, on the names Luz and Naskoi, and, according to a Medrash HaNe'elam in Toldos quoted in the Wiki article above, also Besuel:

אמר יעקב, מעודי הייתי משתאה על המראה, כשראיתי בספרים מדברים אודות העצם הלז - לוז של שדרה, ויש שקראוהו נסכוי... ואמרם שממנו בנין גוף האדם ואך הוא לבדו נשאר בקבר אחרי רקבון עצמות הגוף כי ממנו תתחיל התחיה לעתיד... ולא נודע מה טיבן של שמות הללו שנתנו לו... יותר מזה גדלה הפליאה כשלמדתי במדרש הנעלם פ' תולדות שנקרא בתואל רמאה... ומי הרואה מאמר זה ולא יפלא ממנו מה ענין שם בתואל... צער גדול היה לי ע"ד זה, ובדקתי בספרים פורש אין להם, ועתה בהיותי עוסק בענין הראוני מן השמים שכל ג' שמות הללו דבר אחד וכל דברי העצם אחת הן... וזה שנקרא בתואל גי' מת עם הכולל... חסר א' ממספר מת לרמז על זה שאינו מת אמיתי... הוא כמו כן רמאי... וכן ע"ד זה נקרא לוז שהוא גי' דם עם הכולל שממנו חיות האדם... אמנם נחסר ממנו ג"כ א' במספר להורות על זה כי הוא חי אצל המת ומת אצל החי, וזה שקראוהו עוד נסכוי מל' כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה, שנראה כנרדם וגי' קום... ודי בזה לנבון.

2.  

"בספר 'אוצרות אחרית הימים' כתב בשם מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שכך הם הדברים כפשוטם. יכול להיות יהודי שקיים כל חייו את כל התורה והמצוות אך לא אכל מלוה מלכה. אדם זה, עם כל הצער והכאב, לא יקום לתחיית המתים"

I absolutely do not believe that Reb Chaim ever said such a thing.  It is obviously derived from Tosfos BK 16b that says 

ויש מפרשים משום דאמרינן במדרש שיש עצם בשדרו של אדם שממנו נוצר לעת"ל ואותו עצם חזק וקשה כ"כ שאין האש יכול לשורפו, והשתא כשאותו עצם נעשה נחש אינו חי לעת"ל.

and Tosfos himself there ends by saying that he doesn't believe it, because it is an enormously disproportionate punishment for not bowing by Modim. The same is true for "not eating Melaveh Malka." 

3. 
Reb Avrohom Wagner pointed out that this discussion should mention the city called Luz. in Sotah 46b the city where Tcheiles was manufactured is called Luz, and the Gemara says the Malach Hamaves could not ever enter that City. Whoever was tired of living would leave the city and die naturally. According to the Gemara in Sota, this is not the city that was called Luz which Yaakov renamed as Beis El (Breishis 28:19.) It was the city mentioned in Shoftim as having been built in the land of the Chitim by the one survivor of the old Luz whose Canaanite residents were killed by the Bnei Yosef (Shoftim 1:22-26.)   From the story in Shoftim, you see that even though Yaakov renamed it Beis El, its residents still called it Luz.  
However, the Medrash Rabba in Vayeitzei (69:8) says not like our Gemara. The Medrash states that the city of Tcheiles and immortality was the Luz that Yaakov renaaed Beis El.
The Medrash there also says that it was called Luz because its hidden entrance was through a hollow Luz tree. Rashi in Shoftim says that the entrance was next to a Luz tree.
Also, Luz is mentioned in the Aggadeta in Sukkah 53a, as the city where Shlomo HaMelech sent his Kushite scribes in a futile attempt to protect them from death.

In Sanhedrin 97a a city called Kushta was described as being absolutely truthful, and no one died before his time.  I do not know if Kushta (the city of truth and immortality) and Luz (the city of Tcheiles and no premature deaths) are the same.

UPDATE May 2022

Here's an article about the first DNA to be extracted from bones in Pompeii. Until now,  the bones were too degraded to yield any intelligible information.  But now, they have a complete analysis based on the Petrous bone of one skeleton. https://www.science.org/content/article/first-genome-pompeii-victim-holds-surprises

Keep on Learning and Reviewing or You are Doomed to Forget.

Many professions that require licensing and certification also require continuing education. Specifically what fields have this requirement and who enforces it varies among states and countries. Here are some examples. Healthcare, including Physicians and Dentists and Nurses; Finance, including CPAs and Actuaries; Law, including Lawyers and Paralegals; and Construction, including Architects, Engineers, Safety Personnel, and Project Managers.

There are good reasons for this requirement. One is that these fields develop, and professionals need to be current. Another is simply that they are complicated, and the only way to ensure that you are fully competent is to never stop learning. A person that decides that he knows all he needs to know is likely to make a small mistake, and that first small leak often is the harbinger of a deluge.

This is absolutely true of the life of an Orthodox Jew. There is so much to know, and we all are in the habit of falling into a routine. We forget, we make mistakes, and over time we convince ourselves that the definition of Halacha is whatever it is that we do.

On the other hand, I remember Reb Moshe telling me that it is absolutely vital that he has the time to learn every day, because "Az ich vell nit lernen, vell ich veren an amoretz." If I don't learn, I will become an ignoramus.

Reb Chaim Stein told me that besides his regular halacha seder, he learned all the Mishna Berura, from beginning to end, on Pesach and on Sukkos, every year before Yomtov.

Reb Chaim Stein and Reb Moshe knew kol hatorah kullah, because they were amazing masmidim that didn't waste one moment from their earliest childhood to the end of their lives. And they had perfect memories.  But they knew that if you don't continue learning, you will become an ignoramus.

Saying a shiur on Maseches Brachos constantly reminds me of how true this is. I am forced to realize how much I have forgotten, and I see every day that ehrliche Yidden, Yerei'ei Shamayim, Talmidei Chachamim, get used to ideas and habits that are very difficult to defend and most likely incorrect.

It is likely that we knew all these things at one time, but they were learned at a very young age, and with time and age, they become blurry. Things that we assume are pashut turn out to be not pashut at all.
As Shlomo HaMelech said (Mishlei 15:34,)

אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל, לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה.

One surprising example: Everyone knows that we make haadama on bananas and pineapples, right? Wrong. Many think that you make haeitz. Others believe that we still make a shehakol or haadama on hearts of palm, and that is no longer generally agreed. And of course, who remembers the laws of Ikkar and Tafeil? The laws of the holy Raisenet and the holy Schnitzel and ice cream sandwiches and cones and croutons?

Another interesting case that I discussed this week involved the Rama in OC 167:6, and the discussion revealed that different families assume for a davar pashut like one side in this machlokes, when in fact it is not a davar pashut at all.

יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה ואם שח צריך לחזור ולברך אא"כ היתה השיחה בדברים מענין דברים שמברכין עליו כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן תנו לפלוני לאכול תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך: הגה ומ"מ לכתחלה לא יפסיק כלל (כל בו) והא דאם שח דברים בטלים צריך לחזור ולברך היינו דוקא ששח קודם שאכל הבוצע אבל אח"כ לא הוי שיחה הפסק אף על פי שעדיין לא אכלו אחרים המסובים כבר יצאו כולם באכילת הבוצע כי אין צריכין כולם לאכול מן פרוסת הבוצע רק שעושין כן לחבוב מצוה: (רוקח ואור זרוע):

So the Rama holds that if I was motzi my family, and I ate bread, and they talked or walked out before eating any bread, it is not a problem of hefsek. I made a good Bracha, they were yotzei with my good bracha, and their talking does not nullify my bracha.  Similarly, if I made kiddush and drank, and others did not like the dry wine so they didn't drink, the may later have grape juice without a new bracha. They were yotzei with my good Hagafen.

On the other hand, you have the Mishna Berura there that says that nobody should ever rely on this Rama.

(מג) אבל אח"כ וכו' - פי' אפילו השיחו אח"כ השומעים ויוצאים בברכתו קודם שטעמו ג"כ אין קפידא בדיעבד הואיל וכבר חלה ברכת המברך מיהו לכתחלה בודאי אסור לכל אחד מהשומעים להפסיק קודם שיטעום. והנה זהו רק דעת הרמ"א אבל כמעט כל האחרונים חולקים עליו וס"ל דלא עדיף השומע מהמברך עצמו כששח קודם טעימתו שחוזר ומברך וה"נ השומעים אם הפסיקו בדברים קודם טעימתן שחוזרין ומברכין. ודע עוד דאם המברך שח קודם שטעם אף שהשומעים לא שחו כלל משמע מהפוסקים לכאורה דשוב אינם יוצאים בהברכה כמו שכתבתי בבה"ל וצ"ע לדינא:

More interesting, it seems that the last words of the MB are inconsistent with his stand. If he holds that shomei'ah is as if I said the Bracha, then if the motzi made a good bracha, and I was yotzei, the fact that he talked before eating should not matter. Apparently he holds that the validity of the Bracha can be established post facto, a difficult concept that would seem to hold only according to the Rama, not the other achronim.

This issue is discussed in OC 213:2, where the Mechaber says

אין המברך מוציא אחרים אא"כ יאכל וישתה עמהם ואז יוצאים בשמיעתן שמכוונין אליו אפי' לא יענו אמן:

and the MB says (SK 15)

(טו) ואז יוצאים בשמיעתן - ואם אינו אוכל ושותה עמהם אף בדיעבד לא יצאו דהא ברכתו הוי לבטלה כיון שאינו אוכל בעצמו ואיך יצאו על ידו ואפילו ענו אמן על הברכה אם לא שמה שלא אכל ושתה המברך היה בשוגג או באונס כגון שנשפך הכוס אחר הברכה וכה"ג דבעת הברכה לא היה לבטלה אז יוצאין אחרים על ידו:

which is an allusion to the Pri Megadim.

I have to admit, though, that it is possible that even the Mishna Berura would agree that in the case of Hagafen by kiddush, the others are yotzei even if they don''t drink the kiddush wine and talk before taking some other grape juice or wine to drink. It could be that the Hagafen by kiddush is primarily part of the Mitzva of Kiddush, and the requirement to drink is only kavod of the bracha. Since everyone was certainly yotzei Kiddush al hakos with my Hagafen, it could be that they are fine for drinking wine later in the meal even if they talked before drinking.