Ne'ilah drasha pei daled

For two weeks, we have been saying vidui. On Yom Kippur, we said the long Al Chet eight times. But now, in Neila, as the day ends, we do not say a long vidui any more, we just say ashamnu. After the final Ashamnu, after all this time, we read a paragraph that begins אתה הבדלת אנוש מראש.  In this paragraph, we are finally told why we have been saying vidui and doing teshuva, what the purpose of Yom Kippur is. 

אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך, כי מי יאמר לך מה תִּפעל, ואם יצדק מה יתן לך. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הכיפורים הזה, קץ ומחילה וסליחה על כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב אליך לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.

Lmaan nechdal meioshek yadeinu. What is this Oshek that we have to avoid? Why is it so important, of the ultimate importance, that the whole purpose of Yom Kippur is that we stop our Oshek? After all is said and done, Lord, save us from Oshek, so we can return to the Ribono shel Olam?

Artscroll translates Oshek to mean "so that we can withdraw our hands from oppression." In the footnote, they remark that "In its narrow, literal meaning, the word עושק, oppression, refers to a refusal to pay a worker for his services...."  but that here it must mean more than that. I noted that after the Seder Haavoda in Musaf, we have a piyut "תכפו עלינו צרות" describing the hashraas hashechina when the Kohen Gadol did the avodah, and contrasting our time, when, it says, even nature has become stingy, עשקו זיתים שמנם, the olive, which once was full to bursting with oil, produces nothing, the olive withholds its oil. I think that is exactly what Oshek means in Ne'ila. It means cheating someone out of what they deserve. Why is this the ultimate sin? Why is it is essence of Yom Kippur, of Teshuva?

Sometimes think that we ought to do something, to undertake a task, to improve ourselves somehow, but we don't do it. We are chained by our aveiros, handcuffed by our failures, locked in the cage of inertia, of bad habits, of the frustration of past attempts that failed. We cheat ourselves out of what we are capable of doing . That is Oshek! Oh, I can't do it, it is too hard... Oshek! It is unreasonable....! Oshek! It is impossible.... Oshek!  But it is now the end of the day. We did everything we could. We said vidui, we did teshuva, we promised tzedaka, we have done our work, and Yom Kippur has done its work. The slate is clean. What would have failed yesterday, we can do now. The self-sabotage of yesterday is gone. The cage is open! The handcuffs are unlocked! The chains are broken! I'm not a revivalist, I'm not promising miracles. But take a little step, take on something that you wouldn't have yesterday. You will have special siyata dishmaya today! I've experienced this personally.  I forgot I davened mincha, and I came to shul and began shmoneh esrei, and in middle of atta chonein l'adam da'as I remembered. I think it's because you get a tiny little special gift with every bracha. 

למען נחדל מעושק ידינו 

and then, 

ונשוב אליך לעשות חוקי רצונך בלבב שלם

We can stop cheating ourselves out of our great potential, and finally do what we were created to do.

You were given a gift today. Use it!   

A friend and talmid chacham, a man who measures his words, Milt Wakschlag, a musmach and talmid muvhak of Rav Ahron Soloveichik, sent me his thoughts.

Just wanted to expand a bit on our conversation last night about the ne’ila drasha.  As I said, I thought it was powerful, which is because it took a very concealed yet indispensable concept and brought it out into the light of day, resulting in a surprising insight.  

Ne’ila is not what we do to pass the time between mincha and maariv yom kippur-style, but actually beckons us to a spiritual adventure that most of us never associated with yom kippur at all.  As you said, most of YK is about the negative, past-oriented message of ashamnu and al chait.  We’ve messed up and we need to fix that.  But at this moment, that’s (mostly) behind us — it’s settled now — and we have - surprise! - a new orientation: a positive, bold, optimistic view of the future.  Okay, we’ve sinned, but we’ve repented and we hope have been atoned.  What now?  March boldly into the future!  This is your mandate.  Do what has to be done.  The YK process itself can be a downer, causing a person to think that he’s better off just withdrawing from the world.  Maybe if i just crawl into a shell in 5784 i won’t have so much to repent for in 5785.  Wrong answer!  You MUST face the future boldly and you MUST do your best to do so without getting sidetracked by everyday temptations.  You won’t always succeed but you must relentlessly try.  That’s what neila is about, at least in part.  Powerful.  In league with, shabbos/rosh hashana is not a diluted yomtov but a turbo-charged shabbos - go meet the challenge!

It occurs to me that this message may be embedded already in the mincha tefila.  Why do we read Yona?  A thousand answers are given. One may be that just what we’re talking about is precisely what yona had to learn.  He didn’t do what he had to do.  He was afraid it wouldn’t work out well - for him, for b’nai yisroel, whatever. He dropped the ball.  Mah lecha nirdam! (Rav Ahron o’h used to quote that line all the time.)  There’s no room in this world for a “sleeper”.  Chazak va’amatz! Get going!  Don’t let the inevitable failures get in your way.  You’ll learn from them and move on.  Ain tzadik ba’aretz asher ya’aseh tov v’lo yecheta (another favorite of R Ahron’s).  If you seek perfection you’ll never get anything worthwhile done.

This may be stretching things, but i think there are resonances of this idea in the din of בריה אפילו באלף לא בטל, because of chashivus.  A Jew has to recognize his chashivus as a birya and not allow himself to be overwhelmed by self-doubt, fear of getting things wrong, and confusion about the goal.  Ne’ila is the first step.  Yishar kochacha!  And thank you.

The germ of this idea came from a link I got from Rav Avraham Bukspan. Thank you and יישר כחך.

למען נחדל מעושק ידינו

הרב יגאל פסו , ד' תשרי התשע"ו

A Ram and assistant Rosh Yeshiva in the Hesder Yeshiva in Akko

עת עומד להיגמר הזמן להתוודות על חטאינו ביום הכיפורים, בתום תפילת הנעילה אין אנו אומרים את נוסח “על חטא”. אנו אומרים שם את נוסח “אתה הבדלת אנוש מראש”, ושם, בין היתר, נאמר “ותתן לנו ה’ אלוקינו באהבה את יום הכיפורים הזה… למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עוונותינו למען נחדל מעושק ידינו”.

הפרש גדול יש בין גניבה או גזל לבין עושק. בעוד שהגזל הוא לקיחת דבר שלא שייך לאדם באופן אקטיבי, העושק הוא מצב של חוסר נתינת דבר מה המגיע לזולת. למשל המלין שכר נקרא עושק שכר שכיר, הוא לא גזל פרוטה מאיש, הוא רק לא נתן לפועל מה שמגיע לו מן הדין. לכן שלמה המלך הרואה את “דמעת העשוקים”, שאין להם מנחם, מדבר על מצב של כאלה שמונעים מהם את הטוב המגיע להם. והמצב הזה מסובך יותר מבחינה מסוימת מאשר הגזל, שכן בגזל ברור מה נגזל ומה צריך להיות מושב, ואילו בעושק הטוב המגיע לנעשק תמיד מוטל בספק, והעושק (מלרע) לא נתפס באופן פשוט כגזלן ופושע שהרי לא שלח ידו בממון חבירו.

ואת יום הכיפורים הזה קיבלנו, “למען נחדל מעושק ידינו”. כי בכנפי כולנו נמצא עושק גדול. אנחנו, כולנו, בשל עוונותינו, מונעים מהטוב הגדול שבקרבנו להופיע. אנחנו מונעים את הטוב שבנו מלהופיע בבריאה ולהיטיב את העולם, להאיר את העולם, כראוי וכנדרש.

האנושות כולה, הבריאה ובוראה מצפים מהטוב שבנו שיתפרץ ויופיע. עוונותינו היו ככבלים על ידינו, מונעים מאיתנו להוציא אל הפועל כל דבר טוב. והנה בא יום הכיפורים לכפר את כל עוונותינו. וממילא בשעת מחילה וסליחה וכפרה, נשאר רק הטוב, שהוא העיקר. וכעת אין כבלים, אין חסימות ומחסומים, והעולם ובורא העולם מבקשים את הטוב שבנו להופיע, מבקשים את מה שמגיע להם ואנחנו לדאבון לב מנענו מהם במשך זמן.

בשעה קדושה זו עלינו לקבל על עצמנו לחדול מעושק ידינו. להפסיק עם מניעת המעשים הטובים שבידינו לעשות תמיד. לחדול מהקטנות שלנו בעיני עצמנו, ולפרוץ עם כל הטוב והברכה שהקב”ה נתן לנו קדימה. להיות אלה שמאירים את העולם בתורה ומעשים טובים, לא רק אלה שיגדלו בנים שמאירים את העולם בתורה ומעשים טובים.

בשנה הקרובה ב”ה נחדל מעושק ידינו. נחשוף בטוב ה’ ובחסדיו עוד טוב ועוד טוב שבנו, נוציא מהכח אל הפועל עוד ועוד דברים טובים ומבורכים הכל בזכות חשיפת הנקודה הפנימית שחשפנו ביום הכיפורים הזה: אנחנו מלאים בטוב, טוב שהעולם זכאי לו.

יהי רצון שנבושר כולנו בחתימה טובה.

NOTE:

I came across this discussion of the possibility that the nusach למען נחדל מעושק ידינו is a unique hope for kapara on bein adam lechaveiro where you didn't get mechila.

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=29366

Very high standard of learning among the participants, and much interesting there, such as 

אבל אגב: ידוע בשם הגרי"ס שהנוסח "למען נחדל מעושק ידינו" בתפילת נעילה מראה על עוצם נוראות עניין גזל שכל יו"כ נתקן עבורו.

אבל כמדומה שיסכימו איתי הרבנים דכאן שקשה מאוד לומר שיו"כ נתקן דווקא למה שאינו יכול לכפר עליו בלי ריצוי חבירו,

והפירוש הפשוט עושק ידינו הוא הדברים הרעים שעשינו, כמו "מעשי ידינו הרעים".

Yizkor Speech Yom Kippur Pei Daled

Yizkor on Yom Kippur is fundamentally different than Yizkor on the Shalosh Regalim.  Besides the historical fact that YYK was practiced during the time of the Tannaim, while YSR is mentioned the first time in the Sefer Haminhagim in the end of the thirteen hundreds, and was unknown to the mechaber of Machzor Vitri and to the Baal Harokeach and the Mechaber of Shulchan Aruch.

מחזור ויטרי (סי' שי"ב) ופוסקים צדקה ברבים על החיים לבדם: ת': מפני שקראו היום (דברים ט״ז:י״ז) איש כמתנת ידו. וגו'. וכן מנהג בכל יום אחרון של רגלים שקורין פרשה זו לפסוק צדקה על החיים לבדם ולא על מתים שלא להצטער עליהם. דכת' בהו ברגלים (דברים ט״ז:ט״ו) (והייתם) [והיית] אך שמח. וכן מנהג בארץ אשכנז שאין פוסקין צדקה על המתים בג' רגלים אלא ביום הכיפורים בלבד:

ס' רוקח הגדול (סי' ריז ד"ה ומה) מה שפוסקין צדקה עבור המתים ביום הכפורים יש להם אסמכתא שכתוב בסוף פרשת תצוה (שמות ל י) הכפורים אחת בשנה יכפר וסמוך ליה ונתנו איש כופר נפשו ליי' ומה מועיל למת שהחי נותן צדקה בעבורו אלא יי' בוחן לבות החיים והמתים אם אותו המת בחיים היה נותן צדקה ואם היה עני אותו המת אך לבו בטוב והיה נותן אם היה לו אז תועיל לו קצת כי החי יכול לבקש להקל דין המת כדוד על אבשלום (סוטה י:) וכרבי יוחנן על אחר אבל אם נתן בעבור רשע אין מועיל ונותנים לכבוד המתים שהצדיקים מליצים על צאצאיהם 

ע"כ".

[The Mishna Berura in תרכא ס"ק יט says that it does help when it's a son because of ברא מזכה אבא.  This was also said by the Sefer Chasidim (מרגליות סימן אלף קעא):

"כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' (דברים כ"א ח') אמרו ראויה כפרה זו שתכפר אף על יוצאי מצרים כלומר על כל המתים שיצאו ממצרים. ואיך יכול המעשה לכפר על מי שלא עשאה בחייו והלא חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא שאין כפרה לאחר מיתה כי בחבלי מות האדם נתכפרו לו עונותיו? אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא ברא מזכי אבא כגון שהאב חוטא ונותן את בנו ללמוד תורה ומעשים טובים הואיל וע"י האב זכה הבן ברא מזכה אבא ואם האבות צוו לבנים לעשות דברים לאחר מותן הרי כשעשו הבנים כאלו יעשו האבות"]

The Mechaber in תרכ"א

נהגו לידור צדקה ביום הכפורים בעד המתים

 רמ"א ומזכירין נשמותיהם דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביה"כ (מרדכי):

The reason YSR developed is, as the Mishna Berura in תצ"ד ס"ק י"ז says, is because you're leining Kol Habechor, you say איש כמתנת ידו, so you ought to give tzedaka, and once everyone is giving, they give on behalf of the dead as well.

ומזכירין נשמות ואומרים אב הרחמים ביום שני ובכל מקום שקורין כל הבכור מזכירין נשמות שיש בו מתנת יד ונודרים צדקה.

Also the Levush in ת"צ:ט

here or here

מה שמזכירין נשמות ביום אחרון דפסח הוא משום שרוצין לפסוק צדקה, מפני שקורין בו פרשת "כל הבכור" שכתובה בה "איש כמתנת ידו" וגו׳. וכיון שפסקו צדקה נהגו ליתן בעבור הזכרת הנשמות שיזכור אותם אלקים, ואגבן יזכור אותנו עמהם לטובה בזכותם, לכך מזכירים נשמות בכל הרגלים ביום שקורין בו "כל הבכור". וביום כיפור מזכירים מפני שהוא יום הדין, אף על פי שאין קורין בו "כל הבכור" (ועיין לעיל סימן רפ״ד ובסימן תרכ״א סעיף ו׳).

So there is no need to prove the obvious. YYK is ancient. YSR is recent.  More importantly: You see that YYK is because the dead are being judged, and we want them to have zechusim. On YSR, it's not for kapara for the dead. It's just nice to do when everyone is giving tzedaka.

Now it may be that the dead are unaware of what's going on in this world. 

See, e.g., Tosfos Sotah 17b,

אבותי בקשו עלי רחמים - וא"ת והאמר בפרק מי שמתו (ברכות דף יח.) דמיתי לא ידעין מידי ומשמע במסקנא. ואפילו אבות העולם יש לומר דעל ידי תפלה שזה מתפלל מודיעין להן שכך נתפלל והכי אמר בפרק שני דתענית (דף טז.) למה יוצאין לבית הקברות כדי שיבקשו עליהם מתים רחמים וכן בפרקי דחסידים בעובדא דרבי מנא דאשתטח אמערתא דאבוה:

But I think it's obvious that if a neshama is being judged on Yom Kippur, and all of a sudden his ledger changes from red to black, he will know very well that he just got a gift from the world of the living.

But I understand the idea differently. I believe that Middas Harachamim stems from our world, where the Ribono shel Olam was משתף rachamim, as Rashi says in 1:1,

ברא אלהים וְלֹא נֶאֱמַר בָּרָא ה', שֶׁבַּתְּחִלָּה עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לִבְרֹאתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין, רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, הִקְדִּים מִדַּת רַחֲמִים וְשִׁתְּפָהּ לְמִהַ"דִּ, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:

If so, the din on meisim is unalloyed by Rachamim. Their only source of Rachamim is to get a kesher with our world, the world of the living. So on Yom Kippur, the Ribono shel Olam allows us to be mazkir the meisim, and when we do that, they get a mashehu achiza in our world, and we can give Tzedaka in their zechus. Why davka tzedaka? Because the idea of tzedaka is to help the helpless. Ein lecha helpless gadol meihmeis. So it is a great zechus for them.

To be zocheh to Rachamim on Yom Kippur you really need three things: 

תשובה, תפילה, וצדקה. 

They certainly can't do teshuva, but we say vidui for them, just like the Kohen Gadol says vidui for the whole Klal Yisrael. We say אבל אנחנו ואבותינו חטאנו.

They can't do tefilla, but we can do tefilla for them, as David did for Avshalom in 2:19:1, 

וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני

And they can't give Tzedaka, but we can give it for them - as it says in the Tanchuma in Haazinu,

שכן איתא בתורת כהנים: כפר לעמך ישראל ( שם כא ח), אלו החיים. אשר פדית (שם), אלו המתים, מכאן שהחיים פודין את המתים. לכך אנו נוהגין להזכיר את המתים ביום הכיפורים ולפסוק עליהם צדקה. שכן שנינו בתורת כהנים, יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה? תלמוד לומר: אשר פדית. מכאן כשפוסקין צדקה בשבילם, מוציאין ומעלין אותן כחץ מן הקשת.

The way I feel is that when I mention, for example, my mother's name at Yizkor on Yom Kippur, when I say 

יזכור אלוקים את נשמת אמי מורתי מנוחה נחמה בת הרב עקיבא צבי, 

her neshama comes to this world, and I say to her, "I'm glad you're here. I miss you. Here, I have a Yom Kippur present for you." and I promise money to Tzedaka in her zechus.

Considering that she gave me life, it's only fair that I give her a little life on Yom Kippur by being mazkir her name and giving tzedaka for her zechus.

Just a Passuk in Ashrei

The question is, what does it mean קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת.  If it is limited to אשר יקראהו באמת, then it is not לְכָל קֹרְאָיו.  

Wouldn't the passuk make more sense if it just said  קרוב ה' לכל אשר יקראהו באמת?

Medrash Eicha  shows that this form is found in six places in Tanach.  This one is on Eicha 3:25, טוב ה' לקוו לנפש תדרשנו.

(איכה ג') טוב ה' לקויו. יכול לכל? תלמוד לומר: לנפש תדרשנו. 

ודכוותיה: (תהלים ע"ג) אך טוב לישראל אלהים. יכול לכל? תלמוד לומר: לברי לבב. אלו שלבם ברור עליהם שאין בידן עון.

 ודכוותיה: (שם פ"ד) אשרי אדם עוז לו בך. יכול לכל? תלמוד לומר: מסלות בלבבם. אלו דשבילי אוריתא כבושין בלבהון. ודכוותיה: (שם קכ"ה) הטיבה ה' לטובים. יכול לכל? תלמוד לומר: ולישרים בלבותם. 

ודכוותיה: (שם קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו. יכול לכל? תלמוד לומר: לכל אשר יקראוהו באמת. 

ודכוותיה: (מיכה ז') מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. יכול לכל? תלמוד לומר: לשארית נחלתו. 

So according to the Medrash, the end of the passuk tells you pshat in the beginning; "Kol" is not "everyone."  What bothers me is that in the six pesukim brought, only the one in Ashrei starts with "kol." So bishlema  לקויו and  לישראל  and אדם עוז לו בך and עובר על פשע, fine, that is not לכל. But the passuk in Ashrei says לכל קוראיו. How can you say  "...יכול לכל, תלמוד לומר"  that you might think it's lechol? It actually says לכל!

The Malbim says that the passuk tells us about two types of avodah: Chol is those who do avodah mei'yirah, and Be'emes is those who do avodah mei'ahavah, and the pesukim that follow describe how Hashem's relationship with them differs. This means that there is an implied conjunctive adverb - X, and also Y.

145:18

קרוב, מביא עוד ראיה על ההשגחה ממה שהוא קרוב לכל קוראיו בתפלה לבד אם יקראוהו באמת בלא לב ולב, והגם ששומע לכל קוראיו מ"מ יש מדרגות באיכות מלואת בקשתם בין העובדים מאהבה להעובדים מיראה, בשני דברים, א, כי ...

145:19

(יט-כ)  ... רצון יריאיו יעשה ואת שועתם ישמע, ואז ויושיעם, רק אחר ששועו לישועה. אבל שומר ה' את כל אוהביו, את העובדים מאהבה הוא שומר תמיד בל תבא עליהם צרה, ולא יצטרכו לצעוק, זאת שנית שהעובדים מיראה אם יצעקו מני צר ועל רשעים שבאים להרע להם, אז רק יושיעם לבד, אבל לא ישמיד ויעשה נקמה באויביהם, אבל להעובדים מאהבה גם את הרשעים שרצו להרע להם ישמיד, שכפי מדרגת העבודה והקורבה לאלהים כן מדרגת ההשגחה:

The Radak has a pshat that I find most structurally convincing - the chol is to include a category, a cohort, that one might think that their tefilla is disdained. Then, after saying that Hashem does listen to their tefillos too, the passuk goes on to say that tefillah, no matter whose, requires emes. The Radak's Chol is gentiles; "all" means "no matter what nation they are-" tefilla is not limited to Jews. But no matter who it is, tefilla requires emes.

מאיזה עם שיהיה ובלבד שיקראוהו באמת שפיו ולבו שוים:

(דהיינו הרישא באה לרבות שזה מכל העמים).

Here is what the Baal HaTanya says, end of perek 37.

והנה, המשכה והארה זו, שהאדם ממשיך ומאיר מהארת אור אין-סוף ברוך הוא על נפשו ועל נפשות כל ישראל, היא השכינה, כנסת ישראל, מקור כל נשמות ישראל, כמו שיתבאר לקמן, ע"י עסק התורה נקראת בלשון קריאה, "קורא בתורה", פירוש, שעל-ידי עסק התורה קורא להקב"ה לבוא אליו כביכול, כאדם הקורא לחבירו שיבא אליו, וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו להיות עמו בצווותא חדא ולא ליפרד ממנו ולישאר יחידי ח"ו.

וזהו שכתוב (תהלים קמה יח): "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", ואין אמת אלא תורה, דהיינו שקורא להקב"ה על-ידי התורה דוקא, לאפוקי מי שקורא אותו שלא על ידי עסק התורה אלא צועק כך "אבא! אבא!", וכמו שקובל עליו הנביא (ישעיהו סד ו): "ואין קורא בשמך כו'", וכמו שנכתב במקום אחר.

ומזה יתבונן המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בשעת עסק התורה, כמו שנכתב לעיל.

The way the Mezritcher Magid [סו"ס קעב (מלכות וז"א)] says a similar explanation, that there is keriyah, which is tefillah, and there is keriah with "emes," i.e., Torah. Both have an effect, but they work in different ways. So the end of the passuk is not modifying the beginning. There is a colon after Karov Hashem, and two disparate types of keriyah are listed.  The two latter pshatim also assume a conjunctive adverb.

The Baal HaTanya and the Maggid both stem from the fundamental shittah that Torah is dveikus. I wonder how Reb Chaim Volozhiner would feel about this pshat in the passuk.

UPDATE 11/5/23

I just heard a speech by R Eliahu Soloveichick at Landers in which he quotes his uncle bringing the passuk in Eicha  2:19

קוּמִי רֹנִּי (בליל) [בַלַּיְלָה] לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי

Pashtus, the passuk is talking about tefillah. But the Gemara in Tamid 32b says that it refers to limud haTorah. If a person learns with great devotion, with sweetness and song, it is nochach pnei Hashem, it will bring him close to Hakadosh Baruch Hu. 

תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה בלילה – שכינה כנגדו, שנאמר: ״קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה׳ (וגו׳)״.

The pashtus of the Gemara is straightforward, that this kind of limud hatorah that is called "rinah balayla," is especially great and brings you close the Hashem. But he says that we have to understand how this leads into the end of the passuk.

קוּמִי רֹנִּי בליל [בַלַּיְלָה] לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.

What does limud hatorah have to do with raising up your hands for the life of your children? That is not Torah, that is Tefilla!  He says in the sefer Lzeicher Abba Mori that the conclusion is obvious. If one learns with devotion, it is a form of Tefillah.  It must be that this kind of limud haTorah is a form of Tefilla.

רינה של תורה בלילה היא תחליף לבקשת ספוגת דמעות.  וכי הקדוש ברוך הוא זקוק לתפילת צרכיו של אדם המבקש?

Torah learned with immersive devotion takes the place of the greatest tefilla.

Here is the drasha:

https://www.landertorah.com/shiur/14889/our-response-to-the-%D7%A2%D7%AA-%D7%A6%D7%A8%D7%94

Listen beginning at 10:16, the reference to the passuk in Eicha.

If so, I have to say that Rav Yosef Ber would 100% agree with the Baal Shem Tov's pshat in the passuk in Ashrei. There is tefillah, "קוראיו," and there is form of Tefilla that is learning Torah with devotion, which is "יקראוהו באמת." 

Rosh Hashannah First Day Pei Daled

No chidushim here, everyone and his uncle said this. I am saving it just because of the way it was organized and presented.

Kol Shana she'ein tokin, Tosfos from the Bahag, but the Bahag itself is difficult, as Reb Meir Simcha says.

The puzzle of Chazal taking away tekiyos on Shabbos because of very unlikely scenario. The risk is miniscule, and the cost is very high.

The Aruch Hashulchan points out that Yetzias Mitzrayim took place on Thursday, so Rosh Hashanah was Shabbos the first year (at bash, and don't tell me re'iyah, because they had ananei hakavod and couldn't do al pi hare'iyah,) and that's why it says זכרון תרועה regarding the first Rosh Hashannah. Like the usual "asmachtas are real" vort, which is certainly true. 

We have that Reb Meir Simcha that uses the thought of re-enactment as opposed to commemoration.

זכרון תרועה יהיה לכם. הנה ברה"ש אמרו כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה כו'. פירש בה"ג לאו דמקלע בשבתא, אלא דאיתייליד אונסא. הכונה, כי אין התקיעה מ"ע כמו כל המצות, אשר בהעדרה יענש על בלי קיומו אותה וכי אניס רחמנא פטריה, רק היא כמו רפאות תעלה ולזכרון אתי וכמו מכפר ביוהכ"פ, וכמו שאמרו כיון דלזכרון אתי כמאן דאתי בפנים כו' ונמצא החולה אם באונס לא יקח מזור ורפואה האם יתרפא, כן כשנעדר הזכרון שופר, שמכנסת זכרונות ישראל לאביהן שבשמים, תו החולי בלא מזור ורפואה וקטרוג השטן במקומו. [ועיין חו"מ סימן כ"א בש"ך בזה באונסא כמאן דעביד, דאם נתחייב ע"מ שיעשה פלוני ולא עשה באונס ג"כ אינו חייב]. 

אולם בשבת דאחד המיוחד ממצות שופר, הוא לתקוע בשופר של איל, להזכיר זכות העקדה שופר של איל, כמו שאמרו פ"ק דר"ה, והתקיעה מכניס זכות ישראל מה שנחלו מיצחק, למסור עצמם לחרפה ולמכה, ולביזה עבור שם השי"ת כי נקרא עליהם, זהו זכות עקדה, שבניו עוקדים כל תאותיהם והרגשותיהם ושאלות החיים על מוקד אהבת השם ותורתו. 

והנה ידוע, כי בנ"י והשי"ת המה כשני אוהבים נאמנים, אשר כל אחד חושש על כבוד רעהו, וזהו תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו מי כעמך ישראל כו', והשי"ת אמר נקום נקמת בנ"י מאת המדינים, ומשה אמר לתת נקמת ד' וכיו"ב הרבה. לכן אחרי אשר ידוע לנו גודל התועליות ממצות שופר, אשר אם יבוטל, אף באונס, הסכנה גדולה, ובכ"ז אמרו ישראל פן יבולע חלילה למצות שבת, אשר מעיד על קדושת שמו יתברך, כי חידש עולמו מן האין הגמור, יהי מה, יעבור עלינו מה ויתקדש שמו יתברך, יקטרג השטן ולא יכנס זכרונינו לאבינו שבשמים לטובה, אך לא יבולע לשבת המעיד על קדושת שמו יתברך, פן יעבירנו ד' אמות ברה"ר ויתחלל שבת חלילה, כי לישראל מעט היחס מהשבת, כמו שביארתי במק"א מתנה טובה יש לי בבית גנזי, כי השבת מתיחס אל יחס העולם בכללה להשי"ת, לא על יציאת מצרים כהמועדים בעצם, רק בעילה רחוקה, אכמ"ל, ויתגדל ויתקדש שמי' רבא, ועוקדים כולם עבור קידוש שמו יתברך. וכיון שכן הרי זה גופי' מה שאין אנו תוקעים בראש השנה שחל בשבת, זה גופי' עקדה רוחנית מופלגת ומועיל לרצות אותנו, כמו שמרצה זכרון שופר. ודו"ק.

that it is like not taking a medicine, and no excuse matters. His answer, davka taking the risk out of love for the RBSO is the greatest kiddush Hashem, and as such, it is not a "commemoration" of the Akeida, it is a re-enactment of the Akeidah.

Rav Schwab says a similar "re-enactment instead of commemoration" vort. By the Akeidah, Avraham Avinu had a tremendous desire to do what Hashem commanded him but stood down because the Malach told him to. So, too, we resist out tremendous desire to do tekiyah because our malachim, Chazal, told us not to. So it's a form of the Akeidah.

My approach was that the Gemara says, to some extent, that Shofar is mostly a machshir. X in order that Y.

ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות — כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות — כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה — בשופר

If so, it could be that Shabbos has the same effect, that Shabbos is the Tekiyas Shofar. It is Zecher of the Brias haolam, which is malchiyos, it is zecher, אות היא ביני ובין בני ישראל, like קריאתה זוהי הילולה. That is zichronos. So it's "ubameh? B'Shabbos." 

The mussar haskeil that I said was the Aruch Laner.

Apparently, Rav Ettlinger did an historical analysis, and found that those years when Rosh Hashanah came out on Shabbos were outliers. Some were unusually blessed, some were unusually the opposite. The point is that they were all non-standard, they were significantly outside the expected range.

If so, it is very yitachen that what happens depends on whether your Shabbosim are a good stand-in for Shofar. Shabbos can be a day of kedushah and oneg and kavod, and it can be just a hole in the week. Whatever you do, on a year like this you need to make your Shabbos better. Say divrei torah at the table, or sing zemiros, or just meditate on the kedusha of Shabbos.

Rosh Hashannah First Night Pei Daled

 Drasha first night of Rosh Hashanah Pei Daled

 

If you had to use a title that expressed the essence of Rosh Hashannah, what would it be?

The first thing that comes to mind is “Yom HaDin.” That is, after all, what the Mishna in Rosh Hashannah says –

בארבעה פרקים - העולם נידון: בפסח - על התבואה. בעצרת - על פירות האילן. בראש השנה - כל באי עולם - עוברין לפניו כבני  מרון, שנאמר "היוצר יחד ליבם, המבין אל כל מעשיהם" (תהלים לג טו). ובחג - נידונים על המים.

An equivalent would be "Yom Hazikaron," as it is called in Shmoneh Esrei and Kiddush.

Or perhaps you would describe it as a Chag. It is certainly a chag. We eat festive meals, we wear our Yomtov clothing, we don’t say tachnun, we need a reason why we don’t say Hallel.

But in Tehillim, that is not the expression used. In LaDavid, we say ה' אורי וישעי

And the Medrash Shocher Tov says

רבנן פתרי קראי בראש השנה ויום הכפורים. אורי בראש השנה. וישעי ביום הכפורים. בקרוב עלי מרעים אלו אומות העכו"ם. לאכול את בשרי. שהן באין לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. 

David HaMelech described Rosh Hashannah as Ohr, Light.

This is not the only place. In Tehillim 89:16,

אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון

 

Three identities. Light, Judgment, and Chag.  What is their common root?

Hashem created the world to be meitiv im bru’av, as the Ramchal often says.

But also, dira b’tachtonim, Hashem wanted to dwell amidst his physical creations.

  תנחומא (נשא) הוא: "אמר רבי שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים. ברא את האדם וצוה אותו ואמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ועבר על ציוויו, א"ל הקב"ה כך הייתי מתאווה שיהיה לי דירה בתחתונים כמו שיש לי בעליונים ודבר אחד ציוויתי אותך ולא שמרת אותו, מיד סלק הקב"ה שכינתו".

But this is not a contradiction. They are really the same.

What happened on Rosh Hashanah, that this day is designated as the day of teshuva?

Although we say in Davening היום הרת עולם  and זה היום תחלת מעשיך, according to the preponderance of Rishonim and Medrashim the world was not created on Rosh Hashannah, it was created on the twenty fifth of Elul. Man was created on Rosh Hashanah. As the Ran puts it,

ויש לשאול למה אדם נדון בר"ה יותר מבשאר ימים דבשלמא שאר דברים דהיינו תבואה ופירות האילן ומים כל אחד בזמנו נדון כדאמרי' בגמ' דפסח זמן תבואה הוא ועצרת זמן פירות האילן וחג זמן גשמי שנה אבל אדם למה הוא נדון בר"ה יותר מבשאר ימים ותירוץ דבר זה למדנו מדגרסינן בפסיקתא [פסקא כ"ג] בשם רבי אליעזר בפסוק דרשו ה' בהמצאו דתניא בעשרים וחמשה באלול נברא העולם ולפי זה הא דתניא בגמרא דרבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם על גמר ברייתו קא אמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו באחד בתשרי

Here is one example of the Medrash.  Vayikra Rabba 29:1,

 נמצאת אתה אומר ביום ר"ה בשעה ראשונה עלה במחשבה בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת בשלישי כנס עפרו ברביעי גבלו בחמישי רקמו בששי עשאו גולם בשביעי נפח בו נשמה בשמיני הכניסו לגן בתשיעי נצטוה בעשירי עבר באחד עשר נידון בשנים עשר יצא בדימוס אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס אימתי "בחדש השביעי באחד לחדש":

(בדימוס Greek, per Jastrow, a gathering of the community where the ruler would publicly pardon convicts, in a display of mercy over justice, a very good comparison to Rosh Hashannah.)

 

The pshat is that on the twenty fifth of Ellul, the Big Bang, Yeish mei’ayin, there was the spiritual world, olam haruchni, and the physical world, hagashmi, and they were separate. Only with the creation of Adam, with bechira chofshis, who chooses, he makes his own decision where he could choose differently, this brings the Shechina into this world and combines the ruchni with the gashmi.

It is man’s decision to be like God, that brings God into the world.

להיטיב עם ברואיו does not mean to buy Romanian. It does not mean that Hashem wants you to be a hedonist. It means to incorporate the middos of Hashem into your personality and into your life and to be an emissary of the world of ruchniyus in the world of gashmiyus That is tov. As an eved Hashem, you do and you should enjoy this world, but that is not why God created you.

But we live in a world of darkness. Who can know what his true motivations are? There is no lack of people who claim to be humble servants of God but who subvert His will out of egoism and self gratification every moment of the day. Our desires and our habits bribe us and we can not see the truth.

This is the meaning of ORI V’YISHI.

 Rosh Hashannah is a bolt of lightning in the night. In one moment, you can see how much you were lying to others and to yourself. In one moment, you can see what you have done that you shouldn’t have, what you should have done but did not do.  Instead of your own face in the mirror, you see an entire landscape.  Rosh Hashannah is called כסא, Kesse, in the Torah, because it is the only holiday that falls out in the beginning of the month, when the moon is practically invisible, when the world is dark. That is the day of Ori, of light.

 

Just like the sons of Yaakov, they knew they were 100% right, until…

ANI YOSEF.  In one second, their world turned upside down. In one second, RH allows us to see “ANI HASHEM,” and nothing is the same.  Only when you can see who you are can you attempt to be a servant of Hashem. 

It’s my father’s yortzeit, I remember one definitive story about him. He used to pay for the meat and wine and matza for Yomtov for the whole Kollel. One day, Reb Shneur called him up and said he had a  problem. Someone called and offered an enormous donation if he were allowed to donate the meat and wine and candles. But my father had a chazaka! He had been doing it for years! My father said, of course give it to him! I don’t care about the segula, I want to make sure the yungelait are happy. I am perfectly happy to buy their chicken and potatoes. My father was not looking for what he could get out of it, other than the joy of being a baal chesed.

Let us open our hearts and allow the light of RH to penetrate, and let us hold fast to the revelation as the Aseres Yemei Teshuva begin, a process that celebrates the odyssey from Ori to Yishi and biyas mashiach tzidkeinu.

Rosh Hashannah Second Day Pei Daled

Section I is how I said it in Shul before tekiyos in Pei Daled. Section II is how I said it at a private minyan RH Pei Beis, actually more tochen, but less dramatic. Last year, I had a volunteer audience, so could say whatever I wanted. Also, I said it before the first maariv and didn't want to start early because of the Maharil's מהר"א מווינה, even though it really isn't a good reason. This year, I'm saying it by day, and I am only the במקום שאין אנשים rabbi. 

SECTION I

(The way I said it Shul in Pei Daled, with zero attribution, not to Rav Avraham Bukspan and not to my son Reb Moshe.) 

Why are these days called Yamim Noraim. 

Yes, the answer is obvious. Do you want to live? Do you want your loved ones to live? Do you want good health and nachas? Today is when the decisions are being made. That is reason enough to call this day fearsome and awesome.

But there is more to the name. 

Nowhere in the Torah is Rosh Hashannah described as the day of judgment. But Rav Yosef Chaim Sonnenfeld tells us that of the 23,204 pesukim in Tanach, there is only one passuk with the Gematria of Rosh Hashannah, 861: 

תהלים קיט     צא      למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך

Einstein once said, "Coincidence is God's way of remaining anonymous." 

Another "coincidence:" Yaakov Avinu called the Beis Hamikdash the Makom Nora. 

Breishis 28:16 - 

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים

Yaakov passed through Eretz Yisrael. It says that he slept in Beis El and saw the vision of the ladder from Earth to Heaven, and he described that place as the Shaar HaShamayim, a makom norah. That Makom Norah was the Beis Hamikdash.  

The words "Beis HaMikdash" are Gematria 861, the same as ראש השנה. 

This actually has application in Halachah.

The Mishna in Rosh Hashanah says that you can not use a cow's horn as a shofar. The Gemara asks why? Really, the word Shofar and Keren are synonymous. The Gemara answers that it is because a cow's horn is reminiscent of the Eigel, the sin of the Golden Calf, and an instrument that reminds Hashem to have mercy can not be something that is reminiscent of our great sin, אֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵיגוֹר, the prosecutor can not be the defense attorney.  This is why the Kohen Gadol can not wear his usual gold vestments when he goes into the Kodesh Kodashim on Yom Kippur, because gold, too, is reminiscent of the Eigel HaZahav. But, the Gemara asks, this concept only applies in the Kodesh Kodashim, not the rest of the Beis HaMikdash, where he does wear gold all year! So why would that be relevant to blowing the shofar, which is done far away from the Kodesh Kodashim? שׁוֹפָר נָמֵי מִבַּחוּץ הוּא!  The Gemara answers כֵּיוָן דִּלְזִכָּרוֹן הוּא — כְּבִפְנִים דָּמֵי.

ריטב"א ראש השנה כ"ו

ואע״ג דמבחוץ לא חיישינן להא דהא משמש בבגדי זהב על מזבח החיצון ואפילו על מזבח שבהיכל בחוץ האי שופר כיון דלזכרון אתי ולהכניס תפלתן של ישראל לפני ולפנים כלפנים דמי וטלית מצוייצת שהיא מוזהבת מותר ללבוש ביום הכפורים דהא ודאי כלחוץ דמי:

This explains why there is no mitzvah of aliyah le’regel on the two holiest days of the year: Rosh Hashanah and Yom Kippur. We do not have to go to Him; He has come to us! 

This is also why we bow so many times on Rosh Hashanah and Yom Kippur – as was done in the Temple – because we are on that same level of kedushah; the sanctity of the Beis HaMikdash is here.

In addition, the chazzan begins the recitation of Shacharis from his seat, by saying “HaMelech,” and then walks to the Aron Kodesh and continues the prayer. During the rest of the year, the chazzan begins with Shochein Ad in front of the Aron. On these days, however, we don’t have to go to Hashem; He comes to us and spreads His Shechinah to the whole world.

There is one more very important thing in Rashi by the story of Yaakov.

אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָה וּבָא לְכָאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין, שֶׁבָּא בֵּית הַמִּקְדָשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. וְאִם תֹּאמַר כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב עַל בֵּית הַמִּקְדָשׁ, מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוֹ שָׁם? אִיהוּ לָא יְהַב לִבֵּיהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ? אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה; וּקְרָא מוֹכִיחַ וַיֵּלֶךְ חָרָנָה; כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר וְחָזַר עַד בֵּית אֵל וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ.

Rashi says that he actually passed by the Beis Hamikdash, but since he didn't have in mind to daven, Hashem did not hold him there. You don't want to daven? Have a nice trip. Only after he decided to go back and daven,  יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר, then the Beis Hamikdash jumped to where he was. The words " יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר " literally mean he decided to go back. But לְמֶהֱדַר also means "to do teshuva."

I want to tell you a story about what Tekiyas Shofar means.

Last week Malkie had a friend over, Judy Karno. Some of you might remember there was once a Rov in Chicago, a great talmid chacham, the Rov of Mishna UGemara, Rabbi Yisrael Meir Karno, or Karnovitz. Two of his daughters still live in Chicago, and Malkie is friends with one of them, Judy, and we have her over three or four times a year. 

While Judy was in the kitchen, I was cleaning out my desk and I came across an old picture my mother kept of a friend of hers, Esther Mann, when she was a young teenager. I Whatsapped the picture to her son, Simcha, in Cleveland and asked if he recognized the girl in the picture. He said or course he did. Once we were talking, he asked me if I have a picture of my parents' kesuva, because he wanted to see how one of the eidim, Reb Chaim Stein, the Telzer Rosh Yeshiva, signed his name, whether he included his middle name. I sent it, and told him, what a coincidence. The other eid on the kesuva was Yisroel Meir Karno, and his daughter was sitting in the kitchen with us. He sent back that I must know the story of his father, Reb Chaim Stein, and Rabbi Karno, with the Shofar.  I said I never heard any such story. I asked Judy, and she said, sure, everyone knows that story. I did not.

They were in a group that was trying to stay alive by avoiding starvation, and Nazis, and communists, and frost, and they were traveling along the southern border of Siberia. It was Erev Rosh Hashannah, and they were very upset, they were distraught! that they did not have a shofar. Of all things to worry about while trying to stay alive by the skin of your teeth. Anyway, it was two hours before Rosh Hashannah, and in one of those coincidences, a goy came by with a wagon of rams' bones, including the head with the horns.  Was he Eliahu HaNavi? I doubt it. It was just a local sheigitz. Just good luck, right?

Problem was that it was solid, with the bone inside. They tried chipping it out, and time was passing, and no luck, until Reb Yisroel Meir remembered that you have to boil it to separate the inside from the outside. So they boiled it, and they got out most of the inside, and minutes before Yomtov Reb Yisroel Meir found a metal rod and poked a hole in the end so that by the next morning, it was dry enough for them to get some sound out of it.

It is kind of interesting, that a week before Rosh Hashannah, I just happened to see Judy Karno, who I see maybe once a year, I just happen to be talking to Simcha Mann, who I last talked to three years ago. He davka wanted to see the kesuva,  I mentioned that the other witness's daughter was there, and he shared the story about the Shofar.

I don't know what this amazing coincidence means, but I know what it means to me.

The Yamim Noraim, Rosh Hashannah, the Ribono shel Olam is going to come to you. Like Yaakov avinu, you may go to sleep in Beis El, but you wake up in the Beis Hamikdash, standing before God at the Shaar Hashamayim. It doesn't matter if you are in Southern Siberia with nothing more than the clothes on your back. The Ribono shel Olam is going to find you a shofar. It doesn't matter if you are in Chicago. You are in the Beis Hamikdash, in the Kodesh Kodashim, standing in the presence of the Shechina.

BUT!  But you have to יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר! You made a conscious decision to daven, to "go back," to do teshuva, to actually come back to the Ribono shel Olam, If you take the first step to prepare yourself to daven properly, to renew your loyalty and dedication to the work the Ribono shel Olam has given you to do, then you will find that you are standing not just in the Beis Hamikdash. 

מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים

You are standing in the Holy of Holies, the Kodesh Kodashim, the Shaar HaShamayim.

SECTION II

From R Mordechai Malka, the Rav of Elad in Israel.

 ..  מבואר במסכת תענית דף ל ע"ב, וכן במסכת בבא בתרא דף קכא ע"א: אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא חמשה עשר באב מאי היא? וכו' (אמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי, אלי היה הדבור ע"כ. ומבואר במדרש איכה רבה (וילנא) פתיחתות א"ר לוי כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן, לשחרית היה מוציא כרוז ואומר קומו והפרישו המתים מן החיים והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף בפרוטרוט חסרו שש מאות אלף, ובשנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים אמרו דומה שטעינו בחשבון וכן בעשור ובאחד עשר ובשנים עשר ושלשה עשר וארבע עשר, כיון דאיתמלא סיהרא אמרו דומה שהקב"ה ביטל אותה גזירה מעלינו וחזרו ועשאוהו יום טוב.

א} צריך להבין מדוע עשו אותו יו"ט ומה הדמיון ליו"כ? 

ב} ושמעתי דבר נפלא בשם המשגיח מפונביז' הרה"ג לוינשטיין זצ"ל שהנה לכאורה יש להבין מדוע רק החמש עשרה אלף האחרונים זכו שהגזרה תתבטל מעליהן וכי אחרים לא התפללו להינצל?

ותירץ שההבדל בין הקודמים לאחרונים כיון שבכל שנה היו מתים ט"ו אלף מתוך עשרות אלפים ששכבו בקברם והרוב היו קמים ורק ט"ו מתוכן לא היו קמים, א"כ בכל פעם ששכבו בקברם עדיין לא היית תפילתם שלמה לתלות עיניהם רק בחסדי השי"ת, כיון שהיית מתגנבת מחשבה בתוך ליבם שהוא מקוה שלא יהיה בין הט"ו אלף שנפטרים אלא יהיה מן הנשארים, אולם הט"ו אלף האחרונים של דור המדבר היה ברור להם שהם לא יקומו ואין שום סיכוי שהן ישארו ואין להם להישען אלא על אביהם שבשמים, רק אז שפכו ליבם באמת ותלו ביטחונם רק בקב"ה לכן התקבלה תפילתם והתבטלה מעליהם הגזירה, ללמדנו את אשר אמר דוד המלך שאמנם קרוב השי"ת לכל קוראיו, אך אינו נענה אלא לכל אשר יקראוהו באמת, והיינו בלב שלם מבלי להישען על חכמתו או גבורתו או דבר אחר, ורק שאין שיתוף ופונה אך ורק לקב"ה זוכה ומתקבלת תפילתו. ולכן אמר מדוע ישיבת מיר שרדה במשך שנות השואה למרות כל גלותה ומעברה ממקום למקום בסכנות גדולות ובתנאים קשים ביותר, ואילו כאשר הגיעו לארה"ב נחרבה, כיון שכאשר היו בגלות תלו כל ביטחונם בהשי"ת והיה להם סייעתא דשמייא, ואילו כאשר הגיעו למקום מבטחים כבר בטחו גם בבני אדם ובעושר ולכן לא נענו וחרבה הישיבה. ובזה מובן מדוע עשו אותו יו"ט כי בו התחולל הנס והתקבלו התפילות וממילא הופך ליום שמסוגל לתפילות כעין יו"כ, ורוב הטעמים בגמרא הן שנתקבלו התפילות של ישראל ולכן זכו להאיר עיניהם להתיר השבטים ושבט בנימין ולהביא לקבורה הרוגי ביתר ולבטל השומרים שמנעו לעלות לרגל.

The mussar haskeil is not daven with more kavana. Daven with a different kavana. It's more than a "qualitative" difference. It is a difference in essence.  Daven like you are the last fifteen thousand.

This is how we should be davening all year round. 

Where is the best place to daven? We are told that tefillos are accepted בהמצאו, and that tefillos are accepted at the שער השמים, the mekom hamikdash. 

I have a chiddush. The chiddush is that the Yamim Noraim are not a time of בהמצאו. They are a place, they are the שער השמים. 

Rosh Hashannah begins ten days that are called ימים נוראים. Where else do we find that word? By Yaakov's Sulam.

Breishis 28:16 - 

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי

ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה אין זה כי אם־בית אלהים וזה שער השמים

Rashi says that it was koftzo lo, he was sleeping on the ground in Beis El, but he was in the makom hamikdash.

The same word, Nora, is used to describe Rosh Hashannah and the Shaar Hashamayim, the Beis Hamikdash.

Is it just an adjective, like "kodesh," which can mean hundreds of kinds of kedusha of all different levels?

It so happens that the gematria of Rosh Hashannah equals the gematria of Beis Hamikdash, 861.

Maybe that is just another coincidence?

But listen: there are around 23,204 pesukim in Tanach. How many, would you say, ought to have a gematria of 861? Assuming that pesukim range from six hundred to two thousand in Gematria, there ought to be at least twenty pesukim with equal gematrios. 

There is only one:    למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. 

Said by R YCh Zonnenfeld, and verified by Gematria engines.

So what do we see? We see that the Yamim Noraim, Rosh Hashannah, is not just a time. It is a place. Like Yaakov avinu, you may go to sleep in Beis El, but you wake up in the Beis Hamikdash, the Shaar Hashamayim. You are not in Chicago any more. You are in the Beis Hamikdash.

There is one more very important thing in Rashi.

אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָה וּבָא לְכָאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין, שֶׁבָּא בֵּית הַמִּקְדָשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. וְאִם תֹּאמַר כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב עַל בֵּית הַמִּקְדָשׁ, מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוֹ שָׁם? אִיהוּ לָא יְהַב לִבֵּיהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ? אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה; וּקְרָא מוֹכִיחַ וַיֵּלֶךְ חָרָנָה; כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר וְחָזַר עַד בֵּית אֵל וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ.

Rashi says that he actually passed by the Beis Hamikdash, but since he didn't have in mind to daven, Hashem did not hold him there. Only after he decided to daven,  יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר, then the Beis Hamikdash jumped to where he was. 

Yes, Rosh Hashanna is the beginning of the Yamim Noraim. It is mamash the Beis Hamikdash. But you have to יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר. 

לְמֶהֱדַר! To do teshuva and to daven.

Moshe's addtion:

He shtelled tzu the Gem in RH 26a asks why not cow's horn, answers ein kateigor, asks but it's not in Kodesh kodshim, answers

שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי 

His point is that the whole Rosh Hashannah we are in the Beis Hamikdash. During tekiyos, we're in the Kodesh Kodashim.

Many people say that from there we see that tekiyos has a din like in the Kodesh Kodashim. It's pashut in the Gemara, and Reb Yitzchak Blazer in Kochvei Yitzchak says it from Reb Yisroel. Moshe's insight is much better than that. He is saying that the same way the entire time of בהמצאו  is a קפיצת הארץ that brings the Shaar Hashamayim to us, that we are in the Beis Hamikdash, during the tekiyos we move from the Heichal to the Kodesh Kodashim.