War and Innocent Non-Combatants

 I just came across an article in Israel National News titled 

Stop worrying about Gazan civilians

One cannot find any moral hand-wringing among the classic Bible commentators when fighting the enemy.

by Dr. Elliott Resnick (former chief editor of The Jewish Press.)

In that article, he writes

“We don’t target civilians,” Israel’s leaders announce with great vigor.

Indeed, they don’t. But they have no moral obligation to pursue this policy. Indeed, they arguably have a moral obligation to abandon it as it often endangers the lives of Israeli soldiers.

Halakhic expert Rabbi Chaim Jachter writes, “Rav Shaul Yisraeli [who served on Israel’s Supreme Rabbinical Court] notes that ‘We do not find the obligation in war to distinguish between blood and blood (combatants and non-combatants). In the course of war, when laying siege to a city and the like, there is no obligation to make such distinctions.’”

True, the Sifri requires that we leave an escape route when besieging a city, but the Ramban notes that this rule only applies in optional wars. It doesn’t apply in obligatory wars such as the one we’re now fighting in Gaza.

In Contemporary Halakhic Problems (volume 3), prominent posek Rabbi J. David Bleich writes, “Not only does one search in vain for a ruling prohibiting military activity likely to result in the death of civilians, but to this writer’s knowledge, there exists no discussion in classical rabbinic sources that takes cognizance of the likelihood of causing civilian casualties in the course of hostilities legitimately undertaken as posing a halakhic or moral problem.”

Likewise, the Torah contains no record of Bnei Yisrael risking their lives to save those of enemy civilians. On the contrary, it records them fighting fiercely to achieve victory. And in doing so, they often targeted non-combatants (even if we leave aside their wars of extermination against Amalek and the seven Canaanite nations, which were waged on G-d’s explicit command).

When our ancestors fought against Midian, for example, they killed every man, every boy, and practically every woman (for seducing Jewish men). One cannot find any moral hand-wringing over this massacre among the classic Bible commentators. 

The scholars cited have earned their recognition as talmidei chachamim, and the article's author is well known as a prudent and judicious individual, if, perhaps, less than phlegmatic. But it bears pointing out that, coincidentally, this issue is addressed by the mefarshim specifically in this week's parsha, and in several other places as well. 

In Vayishlach, you have the conflicts of Yaakov against Eisav, and of Shimon and Levi against Shechem. 

ויירא יעקב מאוד ויצר לו

In Vayishlach, Breishis 32:8, it says 

ויירא יעקב מאוד ויצר לו

Rashi - 

ויירא שמא יהרג, ויצר לו שמא יהרוג אחרים

The Mizrachi and the Maharal/Gur Aryeh say that Yaakov could not have been distressed over the prospect of killing Eisav if he refused the gifts and proceeded with murderous intent, because in that case, killing Eisav to protect himself would be a positive moral obligation. 

According to the Mizrachi, even Eisav's cohort would be equally liable, even if Eisav had forced them to join his army, because duress does not excuse retzicha- רציחה  is יהרג ואל יעבור. What bothered Yaakov Avinu was that while he, as Eisav's target, was not precluded from using disproportionate force against Eisav (the target of the murderer is given an absolute legal sanction to kill the rodeif by any means he chooses- השכם להרגו without consideration of alternative methods of protecting himself,) he is prohibited from using excessive force to protect others from those who pursue them (להציל את הנרדף באחד מאבריו של רודף). To protect others, one is obligated to limit the defense to what is necessary. Yaakov was afraid that in the heat of war, he would just kill everyone like a berserker, without considering that he could stop them by injuring them.

ויצר לו שמא יהרוג אחרים. ב"ר י"מ שמא יהרוג את עשו ויקללנו אביו וכן מצאתי בתנחומא אבל מהריגתן של אחרים לא היה מצר מפני שהבא להורגך השכם להורגו .... וא"ת והלא עשו גברא אלמא הוה ושמא הביאם בעל כרחם. י"ל אפי' הכי לא היה להם לשמוע לו... אך קשה דילמא לא להרוג אותו נתכוונו אלא להרוג האחרים שהיו עמו דהשת' לית בהו משום הבא להרגך השכם להרגו אלא משום רודף והרודף אחר חבירו להרגו אין הורגין אותו אלא כשאינן יכולין להציל את הנרדף באחד מאיבריו של רודף בשיקטעו ידו או רגלו וכיוצא בהם שאז ניתן רשו' לרודף להציל את הנרדף בנפשו של רודף אעפ"י שעדין לא הרג הרודף את הנרדף כמו ששנינו בסיפרי אליבא דחכמים אבל אם היה יכול להציל את הנרדף בא' מאבריו ועבר והרגו הוא כרוצח גמור לפיכך צ"ל דויצר לו שמא יהרוג את אחרים לאו אעשו לחודיה קאי אלא אכולהו 

The Gur Aryeh begins like the Mizrachi, and then says Yaakov's fear was that he didn't know who was there to kill, and who was there because Eisav didn't let them leave, but posed no threat. He couldn't be expected to interview everyone, and he had the right to kill everyone who came with Eisav, but still, killing someone who poses no threat is רציחה בשוגג, which is, of course, a terrible thing. (Shogeg, oneis, not a discussion for this moment.)

 ואפשר לומר דשמא לא באו להרוג את יעקב, אף על גב דעשו הביא אותם עמו – משום היראה באו, אבל לא באו להרוג, ויעקב מפני שלא ידע אם באו להרוג או לא – היה מתיירא שמא יהרוג אותם שלא כדין, ומשום כך היה מציר שמא יהרוג הוא את אחרים. ואין להקשות דממה נפשך, אי דינא הוי בהאי מילתא אחר שהם באו עם אותו שבא להרוג – מסתמא דינם כמותו, לא הוי צריך לדאוג כיון דהם באו עמו – אינהו דאפסדי אנפשייהו, ואם יש לנו למתלי דבאו משום יראה ובודאי לא יעשו מידי, אם כן בודאי אסור לו להרוג, ולא שייך בזה "ויצר" כיון דאסור להרוג, דאף על גב דיש להרוג אותם כיון שבאו עם עשו שבא להרוג, מכל מקום היה ירא מן העונש, דהוי כמו חטא בשגגה, שיעקב היה סבור שבא להרוג והם לא באו להרוג, וזה הוי חטא בשגגה:

ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר

Interestingly, the Gur Aryeh a few pesukim later, regarding Shimon and Levi against Shechem, (34:13,) (brings and disagrees with the Rambam, and then) says that the nature of war between nations is that when one nation attacks the other, or commits some great crime against the other, כיון שניתן רשות למשחית.... the aggressor nation has condemned all its citizens, with no exceptions for the innocent, and the guilt lies entirely on their head. The words of the Maharal are very relevant to our current situation - כגון זה שפרצו בהם לעשות להם נבלה, אף על גב דלא עשה רק אחד מהם – כיון דמכלל העם הוא, כיון שפרצו להם תחלה – מותרים ליקח נקמתם מהם. 

(The Maharal seems to contradict  himself here. In the discussion of Shechem, he says it is a sin to kill the innocent non-combatant, albeit a shogeg. Here, he says that the sin of one member of the group is borne by all the members of the group. I resolve the contradiction by distinguishing between an attack by a member of an informal group and of an attack by one citizen of a state.) The Maharal seems to distinguish between  total war between nations and limited war between two families. I am not sure where to draw the line between a nation and a group; perhaps the basis for this distinction is the ineluctable reality of anarchy in international relations, as opposed to the need for the preservation of society, or the automatic mutual responsibility among citizens of a state. )

אך קשה אם שכם חטא כל העיר מה חטאו להרוג, ותירץ הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ט הי"ד) דבני נח מצווים על הדינין, ועבירה אחת שעובר – נהרג על ידו, וכאן ראו המעשה הרע הזה ולא דנוהו, לכך היו חייבין מיתה שלא היו דנין אותם.

 ובאמת דבר תימה הם אלו הדברים, כי איך אפשר להם לדון את בן נשיא הארץ (פסוק ב), כי היו יראים מהם, ואף על גב שנצטוו על הדינין – היינו כשיוכלו לדון, אבל אונס רחמנא פטריה (ב"ק כח ע"ב), ואיך אפשר להם לדון אותם:

ונראה דלא קשיא מידי, משום דלא דמי שני אומות, כגון בני ישראל וכנעניים, שהם שני אומות, כדכתיב (פסוק טז) "והיינו לעם אחד" – ומתחלה לא נחשבו לעם אחד, ולפיכך הותר להם ללחום כדין אומה שבא ללחום על אומה אחרת, שהתירה התורה. ואף על גב דאמרה התורה (דברים כ, י) "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום", היינו היכי דלא עשו לישראל דבר, אבל היכי דעשו לישראל דבר, כגון זה שפרצו בהם לעשות להם נבלה, אף על גב דלא עשה רק אחד מהם – כיון דמכלל העם הוא, כיון שפרצו להם תחלה – מותרים ליקח נקמתם מהם. והכי נמי כל המלחמות שהם נמצאים כגון "צרור את המדיינים וגו'" (במדבר כה, יז), אף על גב דהיו הרבה שלא עשו – אין זה חילוק, כיון שהיו באותה אומה שעשה רע להם – מותרין לבא עליהם למלחמה, וכן הם כל המלחמות:

(I resolved the apparent contradiction between the first and second Maharal by distinguishing between a an attack or threat by member of a group, whose relationship is informal, and a member of a city/state, an אומה, whose relationship is formalized and for whom there is an automatic din of Arvus. I just saw that Rav Yitzchok Zilberstein has a different approach. As you will see, Rav Zilberstein holds that in both cases, killing the innocent is a sin, but only for such as Dovid Hamelech and Yaakov Avinu.

ויש לומר, שזה ודאי שמותר להרגם, וכמו שיעקב אבינו היה הורג את כולם, ובשעת מלחמה לא היה עושה חשבון את מי להרוג

ואת מי לא, אך יעקב אבינו משום מדת חסידותו, הצטער שמא יהרוג אנשים שלא באו להרגו, ובשבילו צריך לחזור בתשובה גם

על חטא קטן כזה, ואולי גם משום הכא כעס על שמעון ולוי שהרגו את כל שכם, אבל מדינא אין לעשות חשבון וצריך להרוג את

כולם.)

Bottom line: 

According to the Mizrachi, war allows only what is necessary to end the threat. Killing an attacker when injuring him would stop the threat is a sin. Because niceties and nuance in war is suicidal, in practice one does what is necessary, even at the expense of the totally innocent. But the true halacha requires limiting force.

According to the Rambam brought in the Maharal (also brought in the Rosh al haTorah there,) the citizenry is not innocent; they are guilty of not stopping their leaders. As the Maharal points out, this ought to be limited to individuals who have the power to do something, (and involves the political question whether authoritarians and dictators are really the expression of the will of the people, and opposition to their rule is only the desire to re-order the system, not to change the system, like the French revolution was followed by the Terror and ultimately by Napoleon,) and certainly not the women and children.

According to the Maharal by Yaakov vs. Eisav, anyone who opposes the war and poses no threat deserves to live. But the reality of war mandates that if he did not run away, he has knowingly exposed himself to death. At most, according to the Maharal, killing him, while justified in time of war, is a דחוייה, and not a הותרה, and as such, remains an עבירה, albeit a necessary evil.

According to the Maharal by Shechem, when a "nation" perpetrates an atrocity against another "nation," or attacks it without justification,

 אף על גב דלא עשה רק אחד מהם, כיון דמכלל העם הוא, כיון שפרצו להם תחלה  מותרים ליקח נקמתם מהם. 

The Maharal's נקמתם מהם would even allow "targeting civilians."  However:

1. I think that it is obvious that one must draw a line between an attack by an individual that is attributed to an entire nation and an attack that is the crime of individuals within that nation that is not attributable to the nation as a whole.   The Maharal would not apply where some villains attacked on their own. If the Sinaloa cartel blew up a police station in Texas, I don't think the Maharal would say that the US had the right to destroy Mexico. The gang is an enemy of Mexico, not representative of Mexico. He is talking about מכלל העם הוא, a case where the nation, in some way, has aided or abetted the attack, through action or inaction. In the case of Hamas ימח שמם וזכרם it is obvious that they are the voice of Gaza, no less than  שכם בן חמור fully represented his city.  

2. Even in the Maharal's case, I do not believe that מותרים ליקח נקמתם מהם against a nation makes the killing of the innocent any less terrible. It is Nekama, like the nekama of a גואל הדם who has a hetter, to kill the rotzei'ach, but not a mitzva. Is it a good thing to be a גואל הדם? Muttar does not necessarily make it a good thing. It is like יפת תואר, a necessary evil allowed under extreme circumstances. This is also Rav Zilberstein's approach. But I have no proof that the Maharal holds like that. In any case, I think it is very unlikely that there are any innocents among the adults in Gaza, and the children are on an inexorable trajectory of retzicha as well. 

The Ohr Hachaim also addresses this.  His second answer is like the Rambam, that they were guilty by abetting the crime. His first answer is interesting, though - that when Shimon and Levi entered the city to kill Shechem and Chamor, the citizens threatened Shimon and Levi with deadly force in order to protect their leaders. Once they threatened Shimon and Levi with deadly force, they had a din rodef. Of course, Shimon and Levi could have turned around and left, but since they had the right to kill Shechem and Chamor, they were not obligated to do so. 

ויהרגו כל זכר ואת חמור וגו'. קשה למה יהרגו מי שלא חטא. ועוד למה לא הקדימו בבעל עבירה תחילה: 

אכן הנה בני יעקב לא היה בדעתם להרוג אלא בעל עבירה אלא שכל בני העיר רצו לעמוד בפרץ כנגדם לבל יהרגו מלכם אשר על כן הרגום מדין רודף, והוא אומרו ויהרגו כל זכר ובזה השיגו להרוג את חמור ואת שכם וזולת זה לא היו יכולין לנקום נקם מהמחוייב להם מיתה: 

עוד טעם שהרגו כל בני העיר לצד שהם היו בעזר שכם לגזול דינה ובני נח מחוייבים מיתה על הגזל אבל על העריות אין חיוב כי דינה לא היתה אשת איש:

סרו רדו מתוך העמלקי פן אוסיפך עמו

In Shmuel I 15:6, Shaul's war against Amalek.

ויאמר שאול אל הקיני לכו סרו רדו מתוך העמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלקי.

Shaul warned the Keini to run away, because he did not want to kill them in light of kindness they had shown the Jewish People 450 years earlier. It seems clear that had they not run away, Shaul and his army would have killed many of them despite their innocence. The universally accepted fact, the reality of war is scorched earth, the guilty and the innocent alike.  While it is justified, it is a bad thing and must be avoided where possible. 

כי דמים רבים שפכת ארצה לפני

The Radak in Divrei Hayamim I 22:8, who says that David Hamelech's killing of innocent non-combatants is one of the reasons he was not allowed to build the Beis Hamikdash. A just war involves the killing of everyone who is part of or on the territory of the enemy nation, but it is a pernicious act that harms the soul.  There are no two ways to read the Radak.

ויהי עלי דבר ה' לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני

Radak:

דמים רבים שפכת ארצה לפני, נראה כי דם נקיים היה בדמים אשר שפך, כמו דם אוריה (ש"ב יא,יד ואי'), וזהו "לפני". גם בדמי הכהנים (ש"א כב,יח-יט) היה הוא הסבה, כמו שאמר "הנה אנכי סבותי בכל נפש בית אביך" (ש"א כב,כב). גם בדמי הגוים אשר שפך, אותם שלא היו בני מלחמתו, אפשר שהיו בהם אנשים טובים וחסידים; אע"פ כן לא נענש עליהם, כי כונתו לכלות הרשעים שלא יפרצו בישראל. ולהציל עצמו כשהיה בארץ פלשתים "לא יחַיה איש ואשה" (ש"א כז,ט). אבל כיון שנזדמן לו שפיכות דמים לרב, מנעהו מלבנות בית המקדש, שהוא לשלום ולכפרת עונות ולעתרת תפלה, כמו שמנע להניף ברזל במזבח ובבית המקדש: לפי שהברזל עושין ממנו כלי הריגה, לא יעשו ממנו כלי שלום ברוב:

האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף

And finally, Rabbeinu Bachay  (Bachya) in Bamidbar by the story of Korach. It's not really proof one way or the other, because it's more descriptive than prescriptive.

Bamidbar 16:22

ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף

Rabbeinu Bachay

He begins with a discussion of Moshe and Aharon falling on their faces, which he relates to Tachanun, and says

ויפלו על פניהם. להתפלל. ומכאן לנפילת אפים בתפלה. ודע כי ענין נפילת אפים בתפלה יש בו שלש כוונות, האחת למורא השכינה, והשנית להראות צער והכנעה, והשלישית להראות אסירת חושיו ובטול הרגשותיו.

He expands on the theme of Tachanun for a while. Then he goes to our topic, and says

והנה התפלה שהתפלל משה בנפילת אפים זהו שאמר אל אלהי הרוחות לכל בשר,  וענינו אל תקיף שתוכל לכלותם כרגע, אבל אתה אלהי הרוחות והרוחות בידך הן, ואתה יודע מי אשר חטא לך ומי אשר זכה לבו וטהר מחטאתו, ואין מדתך כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם אם סרחה עליו מקצת מדינה נפרע מכלן לפי שאינו יודע מי הוא החוטא אבל אתה בוחן לבות וכליות.

So; yes, the topic is discussed. It is clear that when the war is defensive, or in reaction to an atrocity, or a מלחמת מצוה, nothing and nobody stands in the way of the annihilation of the threat, even at the cost of the death of innocent non-combatants.  But it is also clear that this is injurious to the soul. It is necessary, but it is a necessary evil.

Applied to current events, as I said above, I don't believe there are ten innocents in Gaza, and the children are on an immutable, inexorable trajectory of retzicha and bahamiyus. It's an ugly and revolting reality, but it is hard to deny the facts. The only path is the utter destruction of any will to fight, the realization that war will harm them more than it harms us, as was done with the native Americans. The ruin of the spiritual potential of any Tzelem Elokim is tragic, but the spiritual degradation was self-inflicted. As they are, they pose a clear and deadly threat to Jews and to all of civilization. This is a glaring truth, and is the reason that other Arab countries, including Egypt, refuse them refuge.

To add to that unfortunate truth, the realpolitik is that if Israel were to do that, if Israel would do to Gaza what it/they earned and what justice demands, and what would was demonstrably effective in changing the existential enmity of WWII's Axis to alliances, Jews would be openly hunted all over the world. 

UPDATE, FRIDAY EREV PARSHAS VAYISHLACH

Dr. Resnick kindly responded, and it is hard to deny the validity of his point.

As you note, it's not clear from the Maharal if killing innocents is regrettable or not.  You argue that it is.  But the Maharal's tone and wording seem to suggest the opposite, in my opinion.  "Ein zeh chiluk" is a rather cavalier (in tone) and definitive (in content) statement, it seems to me.  Also, the Maharal cites the war against the Midyanim to make his point, and the orders in that war to kill almost all the women (plus all the men and boys) came directly from Moshe.

     So, lefi aniyus dati, I don't think killing civilians is a concession to the realities of war like yefas to'ar is.  I think the Maharal's attitude toward killing civilians was similar to that of the World War II generation, which felt perfectly comfortable with bombing German and Japanese civilians.

and in a later message, 

 .....

     I think your distinction between battles of nations and fights of individuals explains all the difficulties.  I don't think the addition of the postulation that killing is regrettable is necessary, in my humble opinion.

     As for your general comments on war strategy and the population of Gaza: I agree with you.  The problem is that no facts about Gaza's population or any other warring population justify killing a 90-year-old dementia patient or a one-day-old baby.  And yet, such people do indeed die in war.  That's certainly true in modern wars which feature missiles and bombs dropped from the sky, but it was also true in ancient wars.  When an army besieges a city, everyone suffers -- old and young, men and women, people who want to fight and people who would prefer to surrender but can't because they're in the minority and will be killed if they open their mouths.  

     That's why I very much like the Maharal's answer.  Essentially, he says we need not justify every individual we kill in war.  It's very possible that we will kill innocent people.  But it doesn't matter.  The individual belongs to a larger nation and the battle is against the nation.

      I think every Torah Jews instinctively understands this concept.  After all, we the Jewish people are always punished and rewarded collectively.  So are other nations.  Did every Mitzri afflict us?  And yet, the plagues affected all of them.  Similarly, did every member of Ninveh sin?  Every baby?  Of course not.  And yet, Hashem was planning on decimating the entire city.

      Hashem actually did decimate Sodom (with its one-day-old babies) and promises in the future to punish nations like Edom even though obviously the one-day-old babies of Edom don't deserve to be punished for their own sins.  Collective reward and punishment is a basic part of Judaism and it's also the implicit assumption of every war.  Nation vs. nation, not a select group of guilty individuals against another selection group of guilty individuals.

      So, yes, I agree with you that Gazans are probably one of the least innocent populations -- perhaps the least innocent population -- in the history of war.  In this war, women actually deserve to die for their own grave sins -- raising suicide bombers, etc.  But I still think the Maharal's answer is necessary.  It is the only one that allows for firing missiles -- or dropping an atomic bomb on Hiroshima -- with a clean conscience. 

The November 14 Rally in Washington

 This is what I wrote to my shiur.

Our shiur had five representatives - Ron Cope and family, Chaver Mike and family, Ron Abrams and family, Jim Levine and family, and me. Tzvi Berger's son, Nachman, was there too. We did not see each other, and couldn't have expected to. (Two of my grandchildren were there, too, but I did not see them.) Thank God there were so many of us there! A young friend from Cincinnati, Yosef Katzman, espied me and came over, and, speaking as a professional actuary, he tried to explain to me how small the likelihood of that happening was. 

Malkie asked me what I think was the most powerful experience of the day. Some speeches were good, saying Tehillim with Ishay Ribo was very moving, Matisyahu joining the Maccabeats and the crowd singing  along (with movements!) was wonderful, there were many moments each of which would have justified the trip. (I came by bus. Note to self: In the future, fly. Or drive. If you have to, start out early and walk.) But to me, the greatest experience was witnessing and being part of the coming together of so many of our people for one reason; because we are all members of the family of Israel, and our empathy is neither abstract nor superficial. It comes from deep in our hearts. 

We celebrate each other's joy, and we are truly anguished by the suffering of each and every Jew. I loved it not despite our differences. I loved it because of our differences. If everyone there looked the same, it would not have been as powerful an experience. Despite the real differences, that fire, that deep spiritual connection, still burns, and it brought us together from all over. Yesterday did not unite many people. It reunited one people.

An interview with Rav Berel Wein on the Rally.

My personal opinion on the Yeshiva opposition to participation:

Based on a lifetime of close relationships with Gedolei Torah, here are some things I know and some I believe. They are nuanced, which is a synonym for "irrelevant to most people." 

1. Extremism generally wins. Once a powerful Rosh Yeshiva passels something, any other individual who disagrees risks the future of his mossad. He will be labeled 'modern,' and some  supporters and parents of potential talmidim will choose a different yeshiva/mossad. This can only be avoided if a large counter-group of gedolim unanimously say it is a good thing.  And,.......
Unanimity is rare. As Rav Hutner once said upon leaving an endless and contentious meeting of the Moetzes, "The great neis of the Targum Hashivim was that seventy gedolei Yisrael in separate rooms all said the same thing. Today it would be a neis if two gedolei Yisrael in one room could say the same thing."
As a result, one could say that Gresham's law applies to kanna'us among Gedolim.

2. Gedolei Yisrael tend to be ultra-conservative. I do not chas veshalom say this critically. I cannot be critical, because I am not in their position either in gadlus batorah or in responsibility. It is just a fact.

3. Some times, a Gadol will put out a kol korei disapproving of some gathering, but will hope that any reader with an ounce of seichel will respectfully do the opposite. In the case of the letters and pronouncements about this rally, I think that this actually was very clear.

4. Pronouncements that are appropriate on a communal level do not necessarily apply to individuals. What is appropriate for individuals is sometimes inappropriate as policy.

Comments from members of the shiur:

Jim Levine, what we call a real גבר בגוברין:  "Passing three DC Mall officers, I thanked them for being here today.  One of them replied “You are the kindest group I have ever pulled duty for.  I have had more thanks today than in all 25 years of service…”"

 

Tuesday in Washington

 Taanis 18a

 בעשרים ותמני' ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא שפעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה אמרה להם עמדו והפגינו בלילה הלכו והפגינו בלילה אמרו אי שמים לא אחים אנחנו לא בני אב אחד אנחנו לא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות ובטלום ואותו היום עשאוהו יו"ט

Another Timely Question about שהחיינו and תתחדש

After the massacres near Gaza, and the subsequent massive demonstrations in many large American cities, which volubly and proudly encourage the torture and murder of Jews, this has become relevant. Judging by the fact that there is almost a minyan at my local gun shop whenever I've walked in during the past couple of weeks, I'm not the only one.

Do you make a "Shehechiyanu" on a new firearm, such as a pistol or rifle? If someone shows you his new shotgun, do you wish him "Oy, vee shein! Tischadesh!" ?

Everyone who reads this is knowledgeable enough to make his own decision. What I offer is this list of considerations to bear in mind.

1. YD 28:2

הגה מי ששחט פעם הראשון מברך שהחיינו על הכיסוי אבל לא על השחיטה דמזיק לבריה (במנהגים ישנים בשם ר' ידידיה משפירא):

Darkei Moshe there

 והטעם שמברכין על הכיסוי ולא על השחיטה משום דבשעת השחיטה מקלקל בריה אחת אבל בכיסוי הוי מתקן ע"כ מצאתי

Let me point out that even though we do not make a shehechiyanu on Shechita, as per the Rema, I can't imagine that anyone would say you don't make a shehechiyanu when you buy a beautiful new chalef.  A good chalef is a treasure, besides being expensive, and getting a good one is a special occasion.

2.  OC 223

מת אביו מברך דיין האמת היה לו ממון שיורשו אם אין לו אחים מברך גם כן שהחיינו ואם יש לו אחים במקום שהחיינו מברך הטוב והמטיב:

3. Ran and Baal Hamaor end of Pesachim and Teshuvos Harashba 126, no Shechechiyanu on Sefiras HaOmer because while it is a mitzva, it brings no joy, only agmas nefesh. 

First, that idea might only apply to mitzvos, not to physical things, as you see in the case of yerusha. What the svara to be mechaleik is I do not know, but that seems to be true. Second, there, there is no hana'ah at all. Here, there is hana'ah of protecting yourself and others.

4. The Rosh in the eighth perek of Bechoros, and the Meiri on 133b, and many others, bring a dei'ah attributed to Rabbeinu Tam that you don't make a shehechiyanu at a bris משום צערא דינוקא, probably because the tzaaar makes the parents sad. Other rishonim (like Tos Sukkah 46a) clearly disagree, because they only apply this factor to שהשמחה במעונו.  This distinction was also pointed out by the Rashba in Tshuvos 1:245.

5. Shabbos 63a, a weapon is a davar meguneh.

לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח. ואם יצא — חייב חטאת. רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו. וחכמים אומרים: אינן אלא לגנאי, שנאמר: ״וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה

Reb Moshe (OC IV:81) distinguishes swords from the pagers worn by Hatzolah.  I can't think of any reason to distinguish a firearm from a sword, so according to the Chachamim, a gun is a genai, not a tachshit. But as far as I know, being a genai is not a reason to not make a shehechiyanu. If you are grateful that you have it, if it serves an important purpose, you make a shehechiyanu. Like a laundry machine.

6. It could be said that the word שהחיינו is particularly appropriate for an instrument which was purchased specifically to preserve your life or the life of your loved ones. However, the nusach of the bracha is generally thought to pertain to the present moment - Thank you, Hashem, for letting me live to see this moment, allowing me to acquire this object/do this mitzvah. It is a ברכת השבח for זמן הזה, not a tefilla for the future. 

As an additional consideration, כבר הלכו בה הנמושות on whether the bracha Shehechiyanu in general is a רשות or a חובה.

ערו"הש רכ"ה:ה לחלק בין הבאים מזמן לזמן להשאר (which works well with Eiruvin 40b)

רמ"א רכ"ג:א

משנ"ב רכ"ה ס"ק ט

בה"ל סימן רי"ט סעיף ד

שבט הלוי חלק ד ס' כה

A question about Kiddush Hashem

 This is just a question, not a lead in. 

Gemara in Sanhedrin 74a about arkesa d'emasana.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שלא בשעת השמד, אבל בשעת השמד - אפילו מצווה קלה יהרג ואל יעבור, וכו'. מאי מצווה קלה - אמר רבא בר יצחק אמר רב: אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא.

I've heard about camouflaged mezuzos, the Camozuzah.

In Europe, soaring antisemitism popularizes a new invention: The camouflaged mezuzah

In Chicago, I'm told certain yeshivos told their bachurim to not wear their tzitzis out, to wear baseball caps. Everyone knows that this is not really effective, but to some extent it might work.

I wonder if this contradicts the above Gemara in Sanhedrin. There's an obvious difference: in Sanhedrin, the case is they want to see Jews who are not keeping the Torah. Here, they will kill Jews even if they do not keep the Torah. 

On the other hand, you have Tosfos in Shabbos by אלישע בעל כנפים.

נטלם מראשו - ואף על גב דאמר בסנהדרין (דף עד: ושם) בשעת גזרת המלכות אפי' על מצוה קלה יהרג ואל יעבור ואפילו לשנויי ערקתא דמסאנא אסור היינו משום דבשינוי ערקתא מתנהג כעובד כוכבים ודומה שמוציא עצמו מכלל ישראל אבל הכא אינו עושה כלום אלא שאין לו תפילין בראשו שעה אחת והרבה ישראל שאין להם תפילין כמותו:

Or you have the Ramban there who says in his first teretz that it's only on bittul lahv, not bittul assei. 

ואי קשי', אלישע שהי' גוף נקי למה נטלן מראשו, הא בשעת שמד אפי' אערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור 

ה"מ לעבור על מצות לא תעשה אבל אם גזרו לבטל מצות עשה ודאי תבטל ואל יהרג דהא שב ואל תעשה שאני. 

ועוד שהן יכולין לבטל ע"כ שיניחוהו בבית האסורין וממילא תבטל. 

דאף על פי שהי' מניחן שמא הי' סביר שלא יראהו אדם או שהי' מוסר עצמו למיתה שלא לבטל מעליו מלכות שמים ורשאי הוא בכך ואינו כמתחייב בנפשו אף על פי שאמרו יבטל ואל יהרג שכל מצוה שהחזיקו בה ישראל בשעת השמד נוטלין עלי' שכר הרבה ועדיין מוחזקת ואמרו בהגדה בבראשית רבה מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שנטלתי את הלולב וכו', וכן מצינו בדניאל שמסר עצמו למיתה על התפלה שהוא מצות עשה דרבנן:

Or the Ritva who says it does not apply to middas chasidus. 

Nafka mina would apply to not wearing a yarmulka and removing the Mezuzah. Again, camouflaging the mezuzah would only be a problem according to Tosfos. 

And of course, according to the Maharik it would be 100% muttar. 

Maharik 192

ועוד נרא' להביא ראיי' להתי' ממה שמצאתי כתוב בהגהות הגדולו' אשר הוגהו על הסמ"ק וז"ל ואו' דהא דאמר אפילו ערקתא דמסאנא אסו' וכו'. עד היינו דווק' כשהגוים אומרים לו עשה כך כדי לחלל השה אז הוא אסו' אפי' בשנויי ערקת' אבל כדי שלא יהא ניכר שהו' יהודי כגון ללבוש בגדי נכרי שקורי' רא"יי או להתנהג בדבר שלא יהא ניכר מות' או כדי להעביר המכס דה"ק לא ילבש אדם כלאים כדי להעביר בו את המכס אבל ד"א מות' עכ"ל ההגהות בספר ישן.

(That tshuva in the Maharik is good to know anyway because of his statement that bechukosheihem only applies where their hanhaga has an element of pritzus or something contrary to yahadus. Nothing wrong with wearing a cap and gown.) 

All this is besides the important question of standing up for what you believe in even where it might result in broken windows, molotov cocktails, and broken bones.  

I guess that is what really bothers me. Should we be cowed by savages, or should we be standing up proudly, knowing that there is a serious probability that there will be painful consequences.

Segulos for Warriors - בתחבולות תעשה לך מלחמה

Originally posted in 2017. 

UPDATED NOVEMBER 8 2023.

With the matzav in Eretz Yisrael, it has become very timely, so I am re-posting with updates. The concept is being taken very seriously - we hear of thousands of soldiers who have undertaken to wear tefillin and tzitzis.

This is an "as is" post - if I don't post this as is, I'll never get around to it, and I think it might be useful to someone.  This website has always been participatory and iterative, so if you have something useful to add or subtract, please write.

What hanhagos and segulos would you suggest to a soldier to improve his chances in battle? You could tell him to be a tzadik gamur, but I don't know if that really helps - everyone is a tzadik gamur when they're looking up the barrel of a gun. More realistically, are there particular hanhagos and segulos that Chazal associate with safety and victory in battle?

Number one, and it's not a "Segula." It's just a fundamental reality.  

כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים

But even there, it was in combination with Moshe Rabbeinu's hands. So in combination with bitachon and משעבדין את לבם לאביהם שבשמים, here are actions that confer a special Shemira.

1

הקובע מקום לתפלתו  

Daven in a Makom Kavu'ah. 

2

הקובע מקום לתורתו 

Learn in a Makom Kavu'ah. 

3

 העוסק בתורה ובגמילות חסדים 

Put serious effort into Chesed and Limud haTorah. 

4

שלא היה להן דילטורין  

Avoid at all costs divisiveness and harming others with speech. 

5

מפני קיום מצות תפילין  

Be vigilant in the dinim of Tefillin. 

6

אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד  

Say Kri'as Shema

7

אומרים (ויהי נועם) ז״פ במלחמה  

Say Vihi Noam and Yosheiv B'seiser seven times.

8

ציצית 

Wear Daled Kanfos with Tzitzis

9

אמירת פרשת הקטורת

Say Pitum Haketores Twice

Makom kavu'ah for Torah and Limud HaTorah are similar, and they're both from Rav Shimon bar Yoachai, if you are goreis tefilla, you are not goreis Torah; so they should be counted as one.

(Question: In many places we have a rule of מכלל הן אתה שומע לאו. Maybe that applies here as well, i.e., that doing the converse of one of these positive segulos means you're likely to get yourself killed. Or maybe you could do 2X#1 to make up for -#2. I know this doesn't apply to mitzvos. What the rules are by segulos I have no idea.)

SOURCES

1. Brachos 6:, from Parshas Lech Lecha, kviyus makom for tefilla.

א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב (19:27) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל:

What does אלהי אברהם בעזרו mean? It means that he will be able to vanquish his enemies, as Avraham did when he saved Lot, and as the Iyun Yaakov says, with an excellent contrast to Bilaam's unsuccessful attempt to harm us - 

שכל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, היינו שקובע מקום לתפילתו ואינו הולך אחר הניחוש כמו בלעם הרשע שהלך לקראת נחשים והלך ממקום למקום, כדכתיב "לך אל מקום אחר וקבנו לי משם וכו' ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים", אלא הוא מתלמידיו של אברהם שהיה תמים עם הקב"ה כדכתיב "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" וכן מי שהוא נפש גבוה כבלעם הרשע אם כן כשעולה מעלה למעלה יותר ויותר הוא הולך גם כן למעלה לישב במקום חשוב יותר ויותר מקדם.

אבל מי שנפשו שפלה כאברהם (כדאיתא בפרק ה' באבות), נשאר עומד במקומו הראשון אף על פי שנתעלה כדכתיב "ואנכי עפר ואפר", על כן כשמת אומרים עליו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. 

אויביו נופלים תחתיו, שכיון שאלהי אברהם בעזרו, וכמו שגבי אברהם נפלו ארבע מלכים לפניו על ידי עפר שנאמר יתן כעפר חרבו (כדאיתא בתענית דף כא, א) וזה בזכות ענוה בשביל שאמר "אנכי עפר ואפר", וזה שקובע מקום לתפילתו אוחז גם כן במדה זו כאברהם, לכך זוכה גם כן שאויביו נופלים תחתיו.

2. Brachos 7b, according to the girsa of the Rif and the Rosh, kviyus makom for Torah. 

וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל הקובע מקום לתפלתו (גירסת הרי"ף לתורתו) אויביו נופלים תחתיו שנאמר (שמואל ב ז, י) ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה 

The Rif and Rabbeinu Yonah

רי״ף ברכות ז:

אמר ר' יוחנן משו' ר' שמעון בן יוחאי כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו וגו׳

רבינו יונה שם

כל הקובע מקו' לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנא' ושמתי מקום לעמי ישראל וגוי זה הפסוק נאמר על בה״מ שהקב"ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבי׳ לבטח ולא היו מפחדים מן האויבים ועכשיו שאין בה״מ קיים מקום התורה במקומו הפסוק נאמר על ביהמ''ק, שהקב''ה היה משרה שכינתו שם ובזכותו היו ישראל יושבין לבטח ולא היו מפחדים מאויביהם, ועכשיו שאין ביהמ''ק קיים מקום התורה במקומו, כדאמרינן מיום שחרב ביהמ''ק אין לו להקב''ה בעולמו אלא ד''א של הלכה בלבד, ולפיכך בזה ינצל מהאויבים, ואפי' מי שאינו יודע ללמוד אלא מעט, יש לו לקבוע באותו מקום וללמוד במה שיודע  כדי שיזכה לזה ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים ואם אינו יודע כלל יש לו ללכת לבהמ שלומדין ושכר הליכה בידו

This is brought l'halacha in OC 115,

אַחַר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ; וְיִקְבַּע עֵת לִלְמֹד, וְצָרִיךְ שֶׁאוֹתוֹ עֵת יִהְיֶה קָבוּעַ שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ אַף אִם הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה. 

הַגָּה: וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּשְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ, אוֹ יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם וְיִלְמֹד מְעַט בְּמַה שֶּׁיּוֹדֵעַ וְיַחֲשֹׁב בְּעִנְיָנָיו וְיִכָּנֵס בְּלִבּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם (הר''י פ''ק דִּבְרָכוֹת).

(I admit that the Iyun Yaakov on 6b which I brought in #1, who says that Elokei Avraham b'ezro means victory in battle, is relying on our girsa on 7b. But what he says makes sense in the pashut pshat in the words "Elokei Avraham b'ezro," even without the Gemara on 7b,  and especially in light of his contrast of kviyus makom with Bilaam's jumping around.) 

(See notes for more mekoros.)


3. Bava Kamma 17a, Torah and Gemilus Chasadim, 

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם אית דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף דכתיב בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וזוכה לבינה כיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל:

4.  The Yerushalmi in Pei'ah 1:1, extreme avoidance of the parsha of Lashon Hara and abizrayhu, even involving people you hate, e.g., the mamzeirim from the Neturei Karta:

אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו וע"י שהיה להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים הוא שדבר דוד (תהילים נז) נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע בני אדם שניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה דכתיב (שמואל א כב) היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ולשונם חרב חדה אלו הזיפים דכתיב (תהילים נד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול וגו' באותה שעה אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים מה שכינתך לירד בארץ סליק שכינתך מבינהון הה"ד (תהילים נז) רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו וע"י שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין הוא שעבדיהו אמר לאליהו (מלכים א יח) הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' וגו' ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים אם מים למה לחם אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם ואליהו מכריז בהר הכרמל (שם) אני נותרתי נביא לבדי לה' וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא

5. The Rosh in הלכות קטנות – הל' תפילין סט"ו in Menachos, vigilant care to put the shel yad on before the shel rosh and not interrupt between them. 
The Rosh there says 

סימן טו

תניא סח בין תפלה לתפלה עבירה היא (בידו) וחוזר עליה מעורכי המלחמה שעל שם קיום מצות תפילין שתקנו יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקוד ואף ליהא שמיה רבה ולקדושה ולענות אמן אין להפסיק. ובהל' תפילין עתיקתא כתב סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש אם סח שיחת חולין חוזר עליה מעורכי המלחמה. ואם בקדושה ויהא שמיה רבה סח אין חוזר עליה מעורכי המלחמה אלא חוזר ומברך על של ראש שתים מפני שכל תפילין טעונות שתי ברכות. ואם ברכן כאחת עולות זו לזו. ואם הפסיקן בקדושה בטלה הראשונה וצריך לברך ב' על של ראש.

Similarly, Rabbeinu Bachaya at the end of Parshas Mattos, 

וטרף זרוע – בזכות תפילין שבזרוע אף קדקד – בזכות תפילין שבראש

All relating to the Gemara in Menachos 36a:

תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו (ג) וחוזר עליה מערכי המלחמה תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד מנלן אמר רבה רב הונא אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים 

and the Medrash in Shir Hashirim.

 כמגדל דוד גבי מלחמת מדין, שאלמלי היה אחד מהם מקדים תפילין של ראש לתפילין של יד, לא היה משה משבחן, ולא היו חוזרין בשלום

Interestingly, Harav Greenblatt in VII Siman 261 brings from the Kanievskies a discussion of whether our soldiers davka wore their tefillin during battle. because "v'yar'u mimeka."  It's really worth looking at that teshuva! 

And Sefer Chasidim (Parma,)

תרמב. אפילו סח בין תפילין לתפילין חוזר עליו מערכי המלחמה לפי שכתוב (דברים לנ כ) וטרף זרוע אף קדקד בזכות שהיה לזה תפילין של יד ושל ראש מצינו פאר בזרוע (ישעיה סנ יב) זרוע תפארתו ועל ראש פאר (יחזקאל כד יז) פארך חבוש עליך וכתי׳ (דה׳א כט ינ) לשם תפארתך ואדם בזרוע מנן ואדם מכה על הראש או על הזרוע לכן סח בין תפילין לתפילין חוזר מערכי המלחמה כיון שחטא בביטול שם וכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך וכתיב (תהלים פט כה) ובשמי תרום קרנו וכתיב (הושע יא נ) קחם על זרועותיו כך היא המידה שמזכירים עונותיו כשצריך לנס כגון במלחמה להגן על ראשו ועל זרועו ושמאל נגד ימין שכנגדו וכציב סכות לראשי ביום נשק

and Menachos 35a, 

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך תניא רבי אלעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש

and Tosfos there on 34b d'h לטטפת, 

לטוטפת. נראה דלשון טוטפת הוא הראש אצל המצח כמו טוטפת וסרביטים דפרק במה אשה (שבת ד' נז.) דהיינו כלילא שמקפת כל המצח א"נ נקראו טוטפות על שם שהם בראש בין העינים לשון הבטה כמו (מגילה דף יד:) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין וכן ציץ לשון הבטה על שם שהוא למעלה מבין שתי ריסי עיניו ותפילין נראה לשון ויכוח כמו (סנהדרין דף מד.) ויפלל שעשה פלילות עם קונו על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עליו ויראים ממנו כגון דאמרינן לקמן (מנחות דף לה:) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' אלו תפילין שבראש. מ"ר:

Brachos 6a, 

אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין שנאמר: ״נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עזו״. ״בימינו״ — זו תורה, שנאמר: ״מימינו אש דת למו״, ״ובזרוע עזו״ — אלו תפילין, שנאמר: ״ה׳ עז לעמו יתן״. ומנין שהתפילין עוז הם לישראל — דכתיב: ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך״. ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש

and Yerushalmi Brachos 5:1,

תנא רבי שמעון בן יוחאי, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, כל – אפילו רוחות ואפילו שדים 

6. Kri'as Shema
Devarim 20

 והיה, כקרבכם אל המלחמה  ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם  אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם.  כי ה' אלהיכם, ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם  להושיע אתכם.

Rashi - 

שמע ישראל. אֲפִילּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:

Rav Sternbuch here - first he says (like the Sifsei Chachamim) that Shema means full Bitachon. When you trust in Hashem and you know that Hashem is the only one to decide your fate, then your enemies will have no power over you. But then he says that the pashtus is that saying Krias Shema is simply a Segula.  

אמנם פשוטן של דברים שהקורא קריאת שמע בכוונה ובזמנה סגולה היא לו להינצל ממלחמה, וזכות ק"ש משמרתו ומצילתו, ומזה הטעם פתח הש"ס ברכות (דף ב.) במצוות ק"ש, כי בקבלת עול מלכות שמים בתחילת היום וכן בסופו, תצלח דרכו וייטב עליו יומו בעניני פרנסה וכדו'. [וגם יש בזה סוד, דמקרי הזמן ופגעיו, לפעמים תלויים בקריאתו של שמע באותו היום]. 

7. Say Vihi Noam seven times. I found it in the Kaf Hachaim OC 295, as follows:

הגה. ואומרים ויהי נועם. לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן. ונוהגין לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו שע״י כן נשלם השם היוצא ממנו. טור. ועיין מ״א. ובתשב״ץ כתב שיש בו ק״ל תיבות כמנין הכהני״ם שכהני חשמונאי אומרים אותו ז״פ במלחמה ונוצחין ולכך נעלם זי״ן בויהי נועם שכל האומרו ז״פ ניצול מכלי זי״ן. א״ר או׳ ב׳.

The seven times is the passuk vihi noam and the kapitel Yosheiv Bseiser together, because he says it has 130 words. 

Kli Yakar Breishis 24:60 on Chesed and success in battle.

כלי יקר

"ויירש זרעך את שער שנאיו". גם לאברהם נאמר לשון זה ויירש זרעך את שער אויביו כי כך המדה בכל גומלי חסד שיש להם אוהבים רבים כמ"ש (משלי יט.ו) רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן. ואברהם היה גומל חסד לכל לקרובים ולרחוקים וכן רבקה על כן בדרך טבע יירשו שער אויביהם, כי יש להם ריעים רבים העומדים להם בעת צרתם, וכאמרו רז"ל (ב"ק יז.) כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת ב' שבטים כו'. ומסיק שם איכא דאמרי אויביו נופלים לפניו חללים כיוסף, שנאמר (דברים לג.יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וגו'. כי גם יוסף היה גומל חסד עם כל בית אביו ועם הרחוקים בשני רעבון, וכן אמר דוד (תהלים קיב.ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו פזר נתן לאביונים קרנו תרום בכבוד. כי בקרנו ינגח עמים כיוסף. לפיכך אמרו לה היי לאלפי רבבה וכי נתנו קצבה לברכתה ומאי רבותא כל אדם שיש לו בנים ברבות הימים יצא ממנו מספר זה ויותר מהמה. אלא ודאי שלא דברו ביוצאי חלציה כי היו בטוחים על כחו של זקן זה אברהם שנתברך כבר שיהיה זרעו כחול הים ומהו שאמרו לאלפי רבבה למ"ד של לאלפי מה טיבה, אלא שאמרו יהי רצון שתזכה להטיב ולגמול חסד לאלפי רבבה כי יהיה רב חילך, ועי"ז יהיו לך אוהבים רבים ובסיבה זו יירש זרעך את שער אויביו, כי רבים יעמדו בעזרתך כי תצא למלחמה. ויכול להיות שדרך עצה אמרו לה כן, ובזה מדוקדק הלשון היי לאלפי רבבה. ומדנקט לשון ויירש ש"מ שאמרו לה אל תדאגי על ההוצאה, אלא שלח לחמך על פני המים לאלפי רבבה אנשים, וסוף תקבל ירושה בשער שונאיך פי שנים כפלים, כי יש מפזר ולסוף ונוסף עוד.

and 38:29 where he focuses on the root of tzedaka, and why rich people get bone spur deferments. 

והנה מקום אתי, לפרש ד' ידות אלו שיש בהם רמז על איש חומד ממון ואינו נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאוה מאתים כו', והנה כל אדם יש לו שתי ידים אשר בהם עמל וטרח להשיג מלא חפנים בכחו ועוצם ידו כפי אשר תשיג ידו, וא״כ כל אשר בכוחו מושג משתי ידיו, ואם אינו מסתפק במה שחננו אלהים מלא חפנים הרי הוא חומד עוד מלא חפנים דהיינו כדי מלאכת ד' ידים, כפל מן המושג בשתי ידיו, והוא בעצם השיעור של בעל המנה החומד מאתים, דהיינו כפל מכדי המושג לו כבר משתי ידיו וכל חומד ממון אינו בעל צדקה ע״כ לא יצלח למלוכה, לפי שארז״ל (סנהדרין מט) שבזכות שעשה דוד משפט לזה וצדקה לזה היה יואב מנצח במלחמה, ע״כ נאמר אצל יהודה (דברים לג ג) ידיו רב לו, ירבו לו מבעי ליה, כי ידיו שתים במשמע ורב לשון יחיד, אלא שהורה שלא היה חומד ממון של שתי ידים הנוספים, כי שתי ידיו רב לו די לו, כי רב הוא משמש לשון די, כמו רב לך אל תוסף, ורמז שהיה די לו בעמל שתי ידיו, כי לא בקש עוד על שנים לפיכך עזר מצריו תהיה, כי הסתפקות זה סבה אל הצדקה אשר בזכותה אויבים נופלים לפניו, וראיה מיואב, וכמ״ש (תהלים קיב ה) טוב איש חונן ומלוה וגו' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו וכן מסיק בב״ק (יז.) שהעוסק בג״ח אויביו נופלים לפניו חללים, לכך נאמר שבזכות שידיו רב לו, עמל המושג משתי ידיו רב לו ואינו מבקש מותרות ואז הוא בעל צדקה, ע״כ עזר מצריו תהיה, וזה נאמר על יהודה הבא מפרץ. אבל זרח לא היה ידיו רב לו, אלא בקש עמל ד' ידות וחמד ממון שאיננו ראוי לו כמו שנאמר אצל עכן (יהושע ז כא) ואחמדם ואקחם. ע״כ הושב אחור ימינו כמשיב ידו, כי לא לו יהיה משפט הבכורה והמלוכה כי כל מלך צריך לנצחון האויבים והוא לאו בר הכי כאמור.

Sanhedrin 49a that refers to Torah in general as a vital aspect of victory in war:

דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו 

Rashi - 

אילמלא דוד. שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד: 

and Makos 10a

א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה 

Medrash Rabba Breishis 65:20 on the zechus of Limud Hatorah

• וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וגו' הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי. דָּבָר אַחֵר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם.

From the other post:

The Levush says that Kevi'as Makom is a segula for winning wars.  The Gemara in Brachos 7b does say אויביו נופלים תחתיו as an outcome of kvius makom, but only the Levush says that the sources for the din, both by Avrohom Avinu and by Dovid Hamelech, are specifically related to that quality.  I haven't seen anyone that either says this or brings it down.  These are his words

 וכיון שהוא עושה מעשה אבינו אשר עזרו יי׳ במלחמותיו גם אותו יעזרנו .... וכן מצינו ג"כ בדוד המלך ע'ה שעשה כן ועזרו יי' בכל מלחמותיו דכתיב (שמואל ב טו) ויהי דוד בא עד הראש אשר השתחוה שם לאלהים אין כתיב כאן אלא אשר ישתחוה שם לאלהים

In a conversation in the comments, Avrohom brought out the interesting coincidence that with this Levush, we find that three basic rules of Tefilla are derived specifically from the context of battle:  Avoidance of erva (ולא יראה בך ערות דבר, in Ki Seitzei, Devarim 23:15,) avoidance of filth (there, והיה מחניך קדוש), and now, kvi'us makom from the Tefillos of Avraham Avinu and Dovid Hamelech, whose success in battle is being associated with/attributed to their minhag of kvi'us makom.  An interesting puzzle.

This morning after davening, when I mentioned this discussion to my friends, they immediately reminded me of the Gemara in Bava Basra 123a which translates the words (said by Yaakov Avinu, describing his victory over the Emorites) whose literal meaning is "sword and arrow" as meaning "prayer and supplication":

ואומר (בראשית מח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר (תהילים מד) כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא חרבי זו תפלה קשתי זו בקשה 

And the Onkelos there that translates  בחרבי ובקשתי as  בצלותי ובבעותי, exactly like the Gemara.

It was also pointed out that in Kiddushin 29b, the Gemara relates the story of Reb Acha, whose every bowing down in tefilla severed one of the heads of a demon that was menacing the community, again Tefilla as a sword.

And finally, there is the Gemara in Brachos 5a that says that one who says Krias Shma when going to bed is like one who holds a double edged sword against the forces that would hurt him:

א"ר יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר (תהילים קמט:ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מרישא דענינא דכתיב (תהילים קמט) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם

8. Tzitzis: Obvious, lechora. The Gemara says there is a punishment בעידן ריתחאfor not seeking to wear daled kanfos. That means that a soldier in battle who doesn't bother to wear daled kanfos/tzitzis is in danger. So it's definitely good to wear in order to avoid trouble. But I think that logic dictates that if not-wearing brings danger, there is a positive shemira from yes-wearing. I saw a Rashi in Chumash that uses מכלל לאו אתה שומע הן like that, that if there's an onesh for lahv, there's is positive schar, not just avoidance-of-onesh, for hein, but I can not remember where. (There are plenty of "if yes, then X, so in not, then no X.  But I can't find that case of "if yes, then X, if no, then Y," where X is punishment and Y is reward.)  This is really an application of the Gemara in Kiddushin 39b, that by a issur lahv, ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. But first of all, that is just general schar, not any particular shemira. Second, the Gemara says it's only where  כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה. It also relates to the Machlokes Reb Meir and Reb Chanina ben Gamliel in Kiddushin 61a-b on תנאי כפול and מכלל הן אתה שומע לאו, where even according to Rav Chanina ben Gamliel the converse is לא שכר ולא עונש. Anyway, it's definitely a good idea to be wearing Tzitzis when you go out to fight.  

Menachos 41:

מלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה קטינא קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה. אמר ליה ענשיתו אעשה. אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן. אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא, היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא, הא לא מיחייבא. אלא מאי? חובת גברא הוא, נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא? אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית.

9. Parshas HaKetores

The Chidah in Birkei Yosef 132: We say Ketores before Shachris for neshalmah parim. We say it after Shachris because it is a segula for Shemira. That's why I wrote "Say Pitum Haketores Twice." I don't know how these things work, but it seems to me that the first recitation ought to do double duty, as ונשלמה פרים  and שמירה. Evidently, it doesn't work that way. You have to say it after you've already done the ונשלמה פרים for Shemira.

כי אחר פ' התמיד בבוקר ובערב מכוונים לקטורת ממש על דרך ונשלמה פרים שפתנו.אך אחר תפלת השחר אמירת פיטום הקטורת הוא משום שמירה ולכן אין אומרים הקדמת אתה הוא ה' וכו' דעתה אינה בשביל מצות הקטרת קטורת.

The Mishna Berura in 132 sk 14 kind of alludes to this idea-

(יד) ובוקר אחר התפלה - וצ"ע למה אנו אומרין אותה בשבת ויו"ט אחר מוסף והלא הקטורת קודמת למוספין לכו"ע והיא שייכא לקרבן תמיד ואפשר דכונתנו ליפטר מתוך ד"ת ובכתבים איתא שהטעם להבריח הקליפות ובשל"ה כתב לאמרו קודם תפלה ואחריה:

UPDATE 2/17/16.

We came across a Baal HaTurim in Tzav 6:3 that says that the word Mido-מדו is found in two places.  One by the Bigdei Kehuna, and the other in describing the outfit of a soldier in battle.  He explains that in the zechus of the bigdei kehuna they were victorious in battle.

מדו בד. ב' הכא ואידך ויואב חגור מדו לבושו שבגד. כהונה היו כעין בגדי מלחמה וכן המעיל כפי תחרא ובזכותם היו מתגברים במלחמה

UPDATE 11/7/23

Avi sent a comment as follows:

November 7, 2023 at 11:35 AM

כי אשמרה שבת אל ישמרני 

Thank you, Avi. 

First, it's important to get one thing out of the way. There is an expression 

"יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם"   

This was made up by Achad Ha'am. Like him or hate him, it is not citation to authority.  Lehavdil elef alfei havdalos,           Avi is quoting the Zemer written by the ibn Ezra. That is certainly citation to authority.

The ibn Ezra's source is the Medrash mentioned in the Tur in 267 about how to finish Hashkiveinu on Shabbos. 

ומשנין בחתימה שחותם ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך בא"י הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים. וכן המנהג באשכנז ובצרפת. ואין חותמין שומר עמו ישראל לעד כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר.  ונוהגין לומר פסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה והוא ג"כ מעין גאולה כדכתיבנא לעיל שאם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין

We do not have any such Medrash. All we have are Medrashim that imply a difference in the nusach from weekdays to Shabbos, like  מדרש תהלים (בובר, מזמור ו), ולפי שאין מצות ציצית בערבית, מוסיפין פורס סכת שלום בשבת ויום טוב, ובחול שומר עמו ישראל

But we do have such a Zohar.  

פרשת בראשית (דף מח עמוד א),

ת"ח כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואתפריסת בעלמא, מאן סוכת שלום דא שבתא וכל רוחין ועלעולין ושדין וכל סטרא דמסאבא כלהו טמירין ועאלין בעינא דריחייא דנוקבא דתהומא רבא, דהא כיון דאתער קדושתא על עלמא רוח מסאבא לא אתער בהדיה, ודא עריק מקמיה דדא, וכדין עלמא בנטירו עלאה ולא בעינן לצלאה על נטירו כגון שומר את עמו ישראל לעד אמן, דהא דא ביומא דחול אתתקן דעלמא בעיא נטירו, אבל בשבת סוכת שלום אתפריסא על עלמא ואתנטיר בכל סטרין ואפילו חייבי גיהנם נטירין אינון וכלא בשלמא אשתכחו עלאין ותתאין וכו'.

Also, there is the Gemara in Shabbos 118b, 

אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר: ״ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט״, וכתיב בתריה: ״ויבא עמלק״. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן — מיד נגאלים, שנאמר: ״כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי״, וכתיב בתריה: ״והביאותים אל הר קדשי וגו׳״

There is an enormous difference between the Tur's Medrash, and the Medrashim we have, and the Zohar, on the one hand, and the Gemara in Shabbos on the other hand, and because of this difference, it really does not belong in the list of special segulos, to wit:

The Medrashim only say that on Shabbos there is a special shemira, but it only effects that Shabbos, like ליל שימורים הוא. The Gemara in Shabbos indicates that Shabbos has a special power to prevent the harsh decrees of nations. Obviously, that is true not only on Shabbos. But this special power is not pertinent to any individual Jew, it pertains only to the the behavior of nation as a whole. 

 

UPDATE NOVEMBER 2023

From Harav Avraham Bukspan, From his outstanding sefer Classics and Beyond / Parsha Pearls.

Wed, Nov 1 at 10:14 PM

Mattos 3— The Mind-Body Connection

 ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש

They said to Moshe, “Your servants took a census of the men of the war under our command, and not a man of us is missing” (Bamidbar 31:49). 

The Midrash (Shir HaShirim Rabbah 4:5) notes the reason not one soldier was lost: Because they donned tefillin in the proper sequence, first the shel yad and then the shel rosh. If even one of them had placed the shel rosh before the shel yad, they would not have come back in peace. 

While this is proper adherence to halachah, what is it about the sequence that is so significant?

Rav Yosef Shaul Nathanson (Divrei Shaul, fourth edition ad loc.) explains the symbolism and message behind the order. The halachah is that we place the tefillin shel yad on our yad keihah, the weaker hand (Menachos 37a). This symbolizes the recognition of our inherent weakness, that the human hand by itself is unable to accomplish without Hashem’s help and assistance. Once we acknowledge this fact in our minds, after having first demonstrated this by donning the tefillin shel yad on our weakened hand, we are then primed to wear the shel rosh, the symbol that Hashem is the One Who gives us strength, as it says in Parashas Ki Savo (Devarim 28:10), “Ve’ra’u kol amei ha’aretz ki Shem Hashem nikra alecha ve’yaru mimeka — Then all the peoples of the earth will see that the Name of Hashem is proclaimed over you, and they will revere you.” The Gemara (Berachos 6a) explains that this is referring to tefillin shel rosh, which, Rav Nathanson explains, represent the Hashgachah of Hashem, and how He is always at our side. 

When fighting against Midian, Bnei Yisrael did not trust in themselves; they fully realized that all victory comes from Him. They realized that their own hands were weak, symbolized by their donning first their tefillin shel yad. Accordingly, Hashem was at their head and He fought their battle for them. Only when we understand the message of the yad keihah, the weak hand of man without His help, are we able to experience the true greatness and impact of the tefillin shel rosh. Only when we recognize the weakness of our arm, the weakness of our own efforts, will we then inspire fear over the other nations.

A related thought is said by the Tolna Rebbe in Parashas Shoftim (Heimah Yenachamuni Devarim pp.118-121). One of the soldiers sent home from the battlefield is the one who is fearful and fainthearted (Devarim 20:8). According to the Gemara (Sotah 44b), this is referring to someone who sinned by speaking between the time that he put on the tefillin shel yad and the tefillin shel rosh. 

What is it about this interruption between the two that is so substantial that someone who does this must return from the battlefield? 

The Tolna Rebbe explains that it is specifically during war that the dangerous attitude of: “Kochi ve'otzem yadi asah li es hachayil hazeh — My strength and the might of my hand made me all this wealth” (Devarim 8:17) can rear its ugly head. In war, we must not to be deluded by the illusion of our own power.

The tefillin shel yad represent action and using our power and strength. The shel rosh represent our mind and thoughts, the power of the intellect over emotion. We are supposed to bind and connect both to Hashem. It is easy to have our thoughts in the right place and be committed intellectually to Hashem. Harder is divorcing ourselves from the illusion of power and connecting our actions to Hashem. 

A person who speaks between placement of the tefillin shel yad and tefillin shel rosh is a person whose hand and mind, whose body and spirit, are not acting in consort. The interruption between the two indicates that the actions of his hand are not as fully connected as the thoughts of his mind. Such a person is excused specifically from war, because he thinks it is he who is doing the fighting. 

One who dons tefillin, either out of sequence or with an interruption, loses sight of the fact that we do not have the power, that it all comes from Hashem.

The Yerushalmi (Taanis 4:5) teaches us that when Bar Kochva would go to war, he would declare, “Ribbono shel Olam, I do not need Your help; just don’t hinder me!” In the end, he and his armies were punished for their lack of belief in Hashem’s greatness. The Gemara (Gittin 57b-58a) speaks about the defeat of Bar Kochva in Beitar. First, it tells us that one box of forty sa’ah of tefillin was found on the heads of those who were killed in Beitar, and then it says that three boxes, each of which contained forty sa’ah of tefillin, were found. So which was it? Forty sa’ah, or three times forty sa’ah? The Gemara concludes that one count refers to tefillin shel yad and the other refers to tefillin shel rosh. 

 The Vilna Gaon (Kol Eliyahu #222) understands that there were forty of the tefillin shel rosh, while there were three times forty of the tefillin shel yad.  (See Rashi for an alternative pshat.) The Gaon then calculates why they found three times more baskets of tefillin shel yad than shel rosh. The enemy attacked during davening, while one group was in the process of removing their tefillin, another group was putting them on, and a third group was wearing them both. Since we put on the shel yad first, but first remove the shel rosh, it makes sense that when they were caught, they were wearing three times as many shel yad as shel rosh. They all had on the shel yad, but only one group had on the shel rosh.

Rav Mordechai Kornfield suggests that perhaps the timing in which the Jews were murdered reveals the nature of the very sin that caused their deaths. It is only through keeping the mitzvah of tefillin properly, and without interrupting between donning the shel yad and shel rosh, that Hashem grants the Jewish armies the blessing of Moshe Rabbeinu: “He will tear off arm and even head” (Devarim 33:20). As the Vilna Gaon (Kol Eliyahu #132) explains, Hashem smites the arms and heads of the enemy in one blow as a middah k’neged middah for putting on the shel yad and shel rosh without interruption.  

Perhaps we can say that this is because, as we have discussed, in so doing we are showing that our body and spirit are connected in our service of Hashem and that we fully realize that all of our might comes from Him.

 The defeat of Bar Kochva's army, and the fact that many were killed while wearing the tefillin shel yad without the shel rosh, may have derived from the fact that they did not put their faith in Hashem, but in their own physical ability and strength.

Now we can explain the Gemara in Chullin (88b-89a), which says that in the merit of Avraham saying to the King of Sodom, “I lift up my hand to Hashem, G-d, the Most High, Maker of heaven and earth, if so much as a thread to a shoestrap; or if I shall take anything of yours” (Bereishis 14:22-23), his children were rewarded with the blue string of techeiles and the leather strap of tefillin.

The Meshech Chochmah (ad loc.) explains that when Avraham lifted his hands Above, he was expressing his earnest belief that the military victory was not “kochi ve’otzem yadi — my strength and the might of my hand,” but from the Al-mighty Above. He therefore refused to take any of the spoils for himself, as he truly felt unentitled to them. It is as if he were saying, “What did I do to deserve any of this?”

With this in mind, perhaps we can explain why his children received the mitzvos of techeiles and tefillin as reward. The color of techeiles is light blue, which reminds and connects us to Hashem’s Heavenly Throne (Chullin ibid.). Tefillin remind a person that as strong as he is, he has at best been dealt a weak hand, with victory only coming with the help of Hashem, which inspires fear in the hearts of our enemies (ibid.). 

How appropriate that tefillin and techeiles were given as a reward and legacy to the children of the person who took nothing for himself, ever mindful that everything came, not from his weak hand, but from the Hand of Hashem, as He sits on His Heavenly blue Throne.