Questions for Shemini

Reminder. These are not tests to see how much people know. Just knowing the answer is not useful here.  The answers require proof from specific words in the parsha. Assume that every question begins with "Where to we see in this parsha that...."

In 2025/pei hei, I asked 1,4,7,9-10, and 12.

1.  In what two contexts does this parsha state: "A fire came out from before Hashem" and how are they related?

2.  Who is referred to in this parsha as someone's "uncle"?

3.  Identify the four pairs of brothers who appear in this parsha.

4.  Where in the parsha are people described as "brothers" when they were really cousins?

5.  Where do find a commandment to take things מחוץ למחנה.

6.  What is the source of the halacha that an aveil can not cut his hair and must tear kriah.

7. In this week's parsha, we find two cases of people who paskened a halacha without consulting with Moshe Rabbeinu.  The first case resulted in severe punishment, the second case did not.

8.  Name the four animals that display only one sign of kashrus.

9.  In what way is an earthenware vessel more resistant to becoming tamei than any other type of vessel.

10.  In what way is the tuma of an earthenware vessel more persistent than any other type of vessel. 

11.  If a person has a tamei thing inside his body, can he become tahor?

12.  Show me two ways of describing the negative or the opposite of Tumah. 

  

1.  In what two contexts does this parsha state: "A fire came out from before Hashem" and how are they related?

The expression "And a fire came out from before Hashem" is used to describe consuming the korban olah and its fats (9:24), and also to describe the consuming of Nadav and Avihu, the sons of Aaron, who brought a foreign fire into the Mishkan (10:2).

ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים

ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני ה'

They are related because Nadav and Avihu were punished for bringing their own fire for the Ketores, instead of waiting for the fire from before Hashem.

10:1

ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם

 

2.  Who is referred to in this parsha as someone's "uncle"?

Uziel is the uncle of Aharon (10:4).

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן

 The sons of Kehas were Amram, Yitzhar, Chevron, and Uziel.

3.  Identify the four pairs of brothers who appear in this parsha.

(1) Moshe and Aharon, (2) Nadav and Avihu, (3) Elazar and Isamar, (4) and Mishael and Eltzafan, the sons of Uziel who are asked to carry the bodies of Nadav and Avihu out of the Mishkan (10:4).

4.  Where in the parsha are people described as "brothers" when they were really cousins?

Eltzafan and Mishael are asked to carry the bodies of Nadav and Avihu out of the Mishkan.  Eltzafan and Mishael are the first cousins once-removed of Nadav and Avihu, but are referred to as their brothers (10:4).

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה

 

5.  Where do find a commandment to take things מחוץ למחנה.

The Chatas of Aharaon and of the Tzibur, 9:11  

ואת הבשר ואת העור שרף באש מחוץ למחנה

The bodies of Nadav and Avihu. 10:4

ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את־אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה 

ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה

6.  What is the source of the halacha that an aveil can not cut his hair and must tear kriah.

10:6

ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר  בניו ראשיכם אל תפרעו  ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו

 indicating that other aveilim are obligated to do so.

 

7.  In this week's parsha, we find two cases of people who paskened a halacha without consulting with Moshe Rabbeinu.  The first case resulted in severe punishment, the second case did not.

In 10:1-2 Nadav and Avihu brought outside fire to burn the Ketores. In 10:19 we see that Aharon paskened that he had to burn the Korban Chatas of Rosh Chodesh even though he had been told to eat the Chatas of inauguration.

8.  Name the four animals that display only one sign of kashrus.

11:4,5,6,7 - Camel, shafan, hare, and pig.

אך את־זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה את־הגמל כי־מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם

ואת־השפן כי־מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם

ואת־הארנבת כי־מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם

ואת־החזיר כי־מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא־יגר טמא הוא לכם

 

9.  In what way is an earthenware vessel more resistant to becoming tamei than any other type of vessel.

It only can become tamei from the inside, not if it is touched on the outside. 11:33.

וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא

 10.  In what way is the tuma of an earthenware vessel more persistent than any other type of vessel. 

All other vessels can be purified from Tuma through tevilla. Earthenware vessels can never be purified.

11:32

וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר

11:33

וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואתו תשברו

11.  If a person has a tamei thing inside his body, can he become tahor?

Yes. 11:40,  the din of tumah bluah or maga beis hastarim.

והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב

  

12.  Show me two ways of describing the negative or the opposite of Tumah. 

Taharah and Kedusha.

Tumah/Tahara, 11:47

להבדיל בין הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל

and

Tumah/Kedusha, 11:44

כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ 

Achron shel Pesach 2025, with a lot of help from my friends.

This was my drasha from achron shel Pesach 2025. It is a synthesis of insights from Rav Dr Nachum Stone, Rav Chaim Brown, and Rav Avraham Bukspan.  Thank you.

Shemos 11:2

דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב

Rashi

דבר נא. אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ הַזְהִירֵם עַל כָּךְ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק אַבְרָהָם "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם" (בראשית ט"ו), קִיֵּם בָּהֶם, "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (שם), לֹא קִיֵּם בָּהֶם:

The explanation of what Rashi means is very well known. Of course the Ribono shel Olam would fulfill His promise. But the fulfillment was intended to be the great treasure of Mattan Torah. The problem was that when it came to the warning of Avdus and Inui, Hashem fulfilled it literally. But when it comes to the promise of treasure, Hashem fulfills it with metaphorical treasure? Of course the Torah is incomparably greater than any worldly treasure, but for some people this would be hard to bear. Either both should be literal or both metaphorical, with avdus through the opposite of אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, the avdus to the yetzer hara, and inui through some other means, like עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי. 

But there is another Rashi that says something different.

14:5

ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו

Rashi

ויהפך. נֶהְפַּךְ מִמַּה שֶּׁהָיָה, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהֶם "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שמות י"ב), וְנֶהְפַּךְ לֵב עֲבָדָיו, שֶׁהֲרֵי לְשֶׁעָבַר הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ" (שמות י'), וְעַכְשָׁיו נֶהֶפְכוּ לִרְדֹף אַחֲרֵיהֶם בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם: 

This is an entirely different reason than Rashi had said earlier.

Rashi here is saying that the reason the common Mitzri madly pursued the Jews, despite all the makkos and terror they knew resulted from oppressing the Jews is that they were filled with anger about all they had lent the Jews that they saw they were never getting back. In order to ensure that there would be a קריעת ים סיף with far greater damage to the Mitzrim and with far greater spoils of war, Hashem told Moshe to encourage the Jews to borrow from their neighbors. 

The "reason" Rashi had said earlier was like טעמי המצוות. It is an excellent reason for the tzivui, and it is true and good. But we can not really know the deeper purpose of a tzivui Hashem, which goes far beyond any taamei hamitzvos it says in the Torah.  There are wheels within wheels, and we are unwitting instruments of the invisible hand of the Ribono shel Olam. 

You have to realize that Kriyas Yam Suf was not just an additional miracle. 

The Magen Avraham holds that you can fulfil the mitzva of זכירת יציאת מצרים by talking about קריעת ים סוף. Most achronim, including the Gra and the Pri Megadim, argue. Zechiras yetzias mitzrayim is only the miracles that happened ביום ההוא, not a week later. But then why in the Hagaddah is so much weight given to krias yam suf? It says, oh, if in Mitzrayim there were X nissim, by קריעת ים סוף there were 10X. If Bizas Mitzrayim was X, ביזת הים was 100X. What is the point of belittling יציאת מצרים in favor of קריעת ים סוף? Why in Shachris and Maariv do we jump from יציאת מצרים to extensive praise for קריעת ים סוף?  There is no mitzva of zechiras קריעת ים סוף?  

The answer is that יציאת מצרים could be seen as the middas Emes of the RBSO, which obligated the kiyum of the promise. But the nissim of KYS and the Bizas Hayam, there was no reason for that. This could all have been avoided by not bumbling around in the desert. And Hashem had already given us great wealth from Mitzrayim. The reason Hashem did it this way was to show that YM was not merely a fulfillment of a pledge to our forefathers, it was a sign of a loving relationship of a father to his son. Hashem did קריעת ים סוףout of love, not duty. So this had to be set in motion davka at the moment of יציאת מצרים.

קריעת ים סוף is not part of sippur יציאת מצרים. But it is a גילוי of what יציאת מצרים meant. It was purely ahava and rachamim, not just kiyum of a bris.

Reb Nachum thought this would be a good match with Adam Smith's invisible hand. This led me to realize an interesting pshat in the halacha of לך לאות ולא לאחרים לאות. What's the pshat that the shel rosh should be prominently visible, but the shel yad should be covered? Because the יד חזקה of יציאת מצרים was open and great and a tremendous kiddush Hashem, but at the same time, the יד חזקה of יציאת מצרים was hidden from all. We had no idea of what the Ribono shel Olam was setting in motion, not in this world and certainly not in the עולמות עליונים as Reb Chaim Volozhiner says. The Yad Hashem is, for the most part, hidden.

This reminds us of the Ramban at the end of Bo (13:16)  Everything we see is the direct result of Hashem's involvement in this world, whether it looks like a tremendous neis or it looks like teva.

וּמִן הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים הַמְפֻרְסָמִים אָדָם מוֹדֶה בַּנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים שֶׁהֵם יְסוֹד הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁאֵין לָאָדָם חֵלֶק בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עַד שֶׁנַּאֲמִין בְּכָל דְּבָרֵינוּ וּמִקְרֵינוּ שֶׁכֻּלָּם נִסִּים אֵין בָּהֶם טֶבַע וּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, בֵּין בְּרַבִּים בֵּין בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם יַעֲשֶׂה הַמִּצְוֹת יַצְלִיחֶנּוּ שְׂכָרוֹ, וְאִם יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם יַכְרִיתֶנּוּ עָנְשׁוֹ, הַכֹּל בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי כְּבָר (בראשית יז א, ולעיל ו ב). וְיִתְפַּרְסְמוּ הַנִּסִּים הַנִּסְתָּרִים בְּעִנְיָן הָרַבִּים כַּאֲשֶׁר יָבֹא בְּיִעוּדֵי הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן הַבְּרָכוֹת וְהַקְּלָלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים כט כג-כד) "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת, וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם", שֶׁיִּתְפַּרְסֵם הַדָּבָר לְכָל הָאֻמּוֹת שֶׁהוּא מֵאֵת ה' בְּעָנְשָׁם. וְאָמַר בַּקִּיּוּם "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ".

This also explains the moments before the Krias Yam Suf. We were told to be silent: Hashem said מה תצעק, Moshe said השם ילחם לכם ואתם תחרישון. Hashem said, stop shouting. Moshe said, be quiet. The problem was that when we daven, we ask for specific things. The lesson is that the Ribono shel Olam has plans and intentions which will do not necessarily entail the immediate fulfillment of your myopic desires but which ultimately benefit you and all of Klal Yisrael. Just daven for kiddush Hashem, for rachamim, for erech apayim, for the opportunity to do mitzvos and maasim tovim. Don't hector the Ribono shel Olam with specifics.

Yizkor Pesach 2025

 Who was the first we know who kept Pesach? Avraham Avinu, and Lot. Of course Avraham Avinu kept Pesach, because the Avos were mekayeim kol hatorah kulah. Lot we know from 19:3

ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו

Rashi 

ומצות אפה - פסח היה

I understand that they had Matza. Maybe it was a siman of anivus. But one of the mitzvos is sippur yetzias Mitzrayim, which made no sense at all before the shibud and the geula. It is possible that Avraham Avinu, whose kiyum of mitzvos was most likely based on nevu'ah, did sippur of what would happen in the future. But I don't think that counts as sippur. Sippur requires recounting an existing fact, not anticipating what will happen in the future.

I think the answer is that as Reb Yerucham says, the ikkar of the mitzva of sippur is hakaras hatov, a theme emphasized again and again in the Hagada, not the least in Dayeinu. Avraham Avinu's and Lot's Hagada focused on hakaras hatov.

Pharaoh's lack of hakaras hatov is emphasized in אשר לא ידע, and Moshe's great hakaras hatov is an endless theme in the story, from the time he did not begin his great mission to Mitzrayim without asking Yisro's permission, to his not personally executing the first three makkos.

We are even makkir tov to the Mitzrim for giving us a place to live when we had to leave Knaan,  The terrible things they did to us later does not entirely erase that chiyuv of hakaras hatov. It is not an all or none cheshbon. 

Devarim 23:8

לא תתעב אדמי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו

Rashi 

לא תתעב מצרי - מכל וכל אע"פ שזרקו זכוריכם ליאור מה טעם שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק 

Of course, the Hagada is a symposium on Emuna and Hashgacha Pratis, as Reb Chatzkel says. But Reb Chatzkel's Emuna without Reb Yerucham's Hakaras Hatov is sterile.

With this in mind, think about our Hakaras Hatov to our parents. The essence of  kibbud Av v'Eim is Hakaras HaTov (as you see in the Mishna in BM 33a.) That chiyuv in the Aseres HaDibros is side by side with our chiyuvim to the Ribono shel Olam.   As the Chinuch says in 33, 

לג. מצות כיבוד אב ואם.

לכבד האב והאם, שנאמר (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך וגו'. ובא הפרוש (קדושין לא, ב) אי זהו כבוד, מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא.

משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמל חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנתו, וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא שהוא סבתו וסבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וספק צרכו כל ימיו והעמידו על מתכנתו ושלמות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל, יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להזהר בעבודתו ברוך הוא.

...

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות (קידושין לא, א) כל זמן שאפשר להן, כלומר בכל עת שלא ימנעו אותן בעליהן. והעובר עליה, בטל עשה וענשו גדול מאד שנעשה כמתנכר לאביו שבשמים

For those of us who are saying yizkor, and for those who have living parents, remember that the heart and soul of Pesach is Hakaras Hatov, and it is the time to show our Hakaras Hatov to our parents. A neshama can have an aliyah even if it's still in a living person. So however you choose to do it, now is the time to say thank you, and to do something meaningful to show your Hakaras Hatov.

(I heard something on these lines from Rav Matisyahu Solomon. He said over that Reb Yerucham was once seen to display a deep emotional distress. When asked, he said that he heard that when a bachur from the Mir had gone home for Pesach, his mother had asked him to help with something, and he apologized and said that he had a seder. Reb Yerucham was extremely upset. How can it be that a bachur from the Mir goes home to the parents who made it possible to go away to learn, and he spends the whole year in yeshiva, and when he comes home, he doesn't immediately volunteer to do whatever he can to help? And unimaginably, when asked to help he finds an excuse to not help? How can it be that such a bachur spent the year learning in the Mir??)

The Milah in Mitzrayim

This is the best I can do under time pressure, and I did not want to put it off and forget it and lose it.

When did the milah of Mitzrayim take place.

Rashi 12:6

והיה לכם למשמרת. זֶהוּ לְשׁוֹן בִּקּוּר, שֶׁטָּעוּן בִּקּוּר מִמּוּם אַרְבָּעָה יָמִים קֹדֶם שְׁחִיטָה (פסחים צ"ו). וּמִפְּנֵי מָה הִקְדִּים לְקִיחָתוֹ לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים, מַה שֶּׁלֹּא צִוָּה כֵן בְּפֶסַח דּוֹרוֹת? הָיָה רַ' מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דּוֹדִים" (יחזקאל ט"ז) – הִגִּיעָה שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם שֶׁאֶגְאַל אֶת בָּנָיו, וְלֹא הָיוּ בְיָדָם מִצְווֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּגָּאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה" (שם), וְנָתַן לָהֶם שְׁתֵּי מִצְווֹת, דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, שֶׁמָּלוּ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" (שם) – בִּשְׁנֵי דָּמִים, וְאוֹמֵר "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט'); וּלְפִי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִין בֶּאֱלִילִים אָמַר לָהֶם משכו וקחו לכם, מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵאֱלִילִים, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן שֶׁל מִצְוָה (מכילתא):

Most of this is from the Mechilta (פסחא פרשה ה) which is missing the section of שֶׁמָּלוּ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. 

(שמות יב,ו) "וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם." מִפְּנֵי מָה הִקְדִּים הַכָּתוּב לְקִיחָתוֹ שֶׁלַּפֶּסַח קֹדֶם לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים? הָיָה רַבִּי מַתְיָה בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל טז,ח) "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים", הִגִּיעַ שְׁבוּעָתוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע הַמָּקוֹם לְאַבְרָהָם שֶׁיִּגְאַל אֶת בָּנָיו, וְלֹא הָיָה בְּיָדָם מִצְווֹת שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּגָאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ז) "רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה." עֶרְיָה מִן הַמִּצְווֹת. נָתַן לָהֶם הַמָּקוֹם שְׁתֵּי מִצְווֹת, מִצְוַת פֶּסַח וּמִצְוַת מִילָה, שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶן כְּדֵי שֶׁיִּגָאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל טז,ו) "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי! וָאֹמַר לָךְ: בְּדָמַיִךְ חֲיִי!" וְאוֹמֵר: (זכריה ט,יא) "גַּם אַתְּ, בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ." לְכָךְ הִקְדִּים הַכָּתוּב לְקִיחָתוֹ שֶׁלַּפֶּסַח קֹדֶם לִשְׁחִיטָתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים, שֶׁאֵין נוֹטְלִין שָׁכָר אֶלָּא עַל הַמַּעֲשֶׂה.

1. We understand why the Korban, which demonstrated rejection of the Mitzri avoda zara, and which took place in the month of מזל טלה during which Pharaoh thought his avoda zara would be ascendant. But why davka Milah now?

2. Why davka four days?

3. How can the bris be at night, when we know that milah must be by day?

There is no need to lay out the panoply of good answers to question 1, ranging from reaffirming our kesher to Avraham Avinu to mesirus nefesh of physical distinction from the Mitzrim along with a physical mark of kinship to our fellow Jews to the issur areilus by Pesach to the preparation for Torah, which can't be assimilated by an areil.

For the question of why four days, 

The Baalei Tosfos and the Rav Ovadiah miBartenura on the parsha say clearly that this was because traveling after a bris is painful and dangerous, so they needed three days to recover. This is not pashut in Rashi, who implies that the bris was on the night of yetzias mitzrayim - וְנָתַן לָהֶם שְׁתֵּי מִצְווֹת, דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, שֶׁמָּלוּ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" 

(Also, see Rashi on the passuk n Yehoshua 5:2, 

בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהֹוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית׃

who says

שֵׁנִית שֶׁמָּלוּ כְּבָר בְּלֵיל יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם קָהָל גָּדוֹל יַחַד, וְזוֹ פַּעַם שֵׁנִית, שֶׁכָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר לֹא נָשְׁבָה לָהֶם רוּחַ צְפוֹנִית וְלֹא הָיָה לָהֶם יוֹם נוֹחַ לָמוּל, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּיבָמוֹת (עא ב). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שם): שֵׁנִית זוֹ פְּרִיעַת מִילָה שֶׁלֹּא נִתְּנָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ.

But there is a Medrash Rabba (Shemos 19:5) as follows.

וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, לֹא בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לָמוּל בְּמִצְרַיִם, אֶלָּא כֻּלָּם בִּטְּלוּ הַמִּילָה בְּמִצְרַיִם חוּץ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ח): וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ, לָמָּה (דברים לג, ט): כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, בְּמִצְרַיִם. וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְגָאֳלָן וְלֹא הָיָה לָהֶם זְכוּת, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לְמשֶׁה וְאָמַר לוֹ לֵךְ וּמְהוֹל אוֹתָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שָׁם הָיָה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁמָּל אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ה, ב): וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית, וְהַרְבֵּה מֵהֶן לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם לָמוּל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשׂוּ הַפֶּסַח וְכֵיוָן שֶׁעָשָׂה משֶׁה אֶת הַפֶּסַח גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וְנוֹשְׁבוֹת בַּגַּן עֵדֶן מִן הָרוּחוֹת שֶׁבַּגַּן עֵדֶן הָלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, וְהָיָה רֵיחוֹ הוֹלֵךְ מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, נִתְכַּנְסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵצֶל משֶׁה אָמְרוּ לוֹ בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ הַאֲכִילֵנוּ מִפִּסְחֲךָ, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עֲיֵפִים מִן הָרֵיחַ, הָיָה אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אֵין אַתֶּם נִמּוֹלִין אֵין אַתֶּם אוֹכְלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח וגו', מִיָּד נָתְנוּ עַצְמָן וּמָלוּ, וְנִתְעָרַב דַּם הַפֶּסַח בְּדַם הַמִּילָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹבֵר וְנוֹטֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹשְׁקוֹ וּמְבָרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ו): וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וגו', חֲיִי בְּדַם הַפָּסַח, חֲיִי בְּדַם מִילָה.

that many were mal immediately at the time of the tzivui, on the tenth of Nissan. But many others hesitated - until the night of Pesach, when they were mal themselves.  It was those to whom Rashi refers. But of course, as the Baalei Tosfos and the R'av say, the mitzva was given in a manner that they could have recovered before yetzias mitzrayim.

So how did the newly nimolim travel?

They were nisrapei by the RBSO when He came for Makkas Bechoros. Speculative, but if Refoel could be merapei Avraham, it's mistavra that the RBSO would be merapei to enable yetzias Mitzrayim

But passul at night?

Answer, it was also milah of geirus, and bris of geirus only needs yom because of mishpat (Yevamos 46b), and the passuk in tehillim 139:12 brought by the Ohr Hachaim (Shemos 12:30) (and Shemos 13:8) says it was light for the Jews, so you can use the Sma in 5 sk 7. And because it was a good milah for geirus, you say migo for the regular din of bris avraham, like migo by dofen/sukkah/shabbos.

The migo only works from milas geirus to milas bris Avraham, but you don't say migo from milah to Pesach. So it was laylah for the dinim of Korban Pesach (balailah.)

Reb Meir Simcha on Mechiras Yosef applied to the Two Tibbulim

 Meshech Chochma in Achrei Mos.

כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון בכל דור. הנה בכל תפלה לא נזכר שבטי ישורון, הלא דבר הוא. והנה אמרו יומא דף ל"ה, דשל שחר היו בגדי הבד מובחרין משל ערב כו' מאי אחרים פחותין כו', לפי שעבודה הראשונה חשובה היא ומכפרת, וזו אינה אלא לפנות המקום כו'. רש"י. ולפ"ז צריך ביאור מדוע לא מייתי הגמרא הך ברייתא דר' ישמעאל, דאמר על הוצאת דשן בגדים שמזג בהן כוס לרבו, אל יבשל בהן קדירה לרבו כדמביא לעיל כ"ג ע"ב. ומסתברא יותר, דרק על הכתנת קאי, שהכתנת היה מובחרת בעבודת הבקר, אבל כל שאר הבגדים היו הם הראשונים, ולכן כאשר דרשו לקמן ע"א מה ת"ל אשר לבש שלבש כבר, ומזה דרשו בתו"כ, שיהיו כלים אחרים בין הערבים, הוא עיקרו על הכתנת, שנאמר בה בפרט לבישה כתנת בד קדש ילבש כו', וכיון שכל הבגדים היו אותן של שחר, לכן לא מייתי דר' ישמעאל כאן. והרמב"ם פסק כן, דרק על הכתנת קאי יעו"ש בהלכות בית הבחירה ובמל"מ [ורבינו משה פסק דהפירוש בזבחים י"ט יש מהן למצוה, יש מהן לעכב, שבהנך בגדים שנאמר בהן בד ולא נאמר שש סגי שיהא חוט אחד לבדו, ורק למצוה הוי כפול ששה, א"כ בגדי כה"ג ביוהכ"פ, שלא נאמר בהן שש סגי לעכב אם אין בהן רק חוט אחד, וכן בהוצאת דשן, ולהר"מ בהרמה, שנאמר בהן מדו בד, ומכנסי בד סגי ג"כ אם אינן כפולין ששה, לכן א"ש מה דדריש ר' דוסא בא ללמד, שבגדי כ"ג כשרים לכהן הדיוט, מפני ששניהן נאמר בד בלא שש. והא דבעי במה נתחנך כה"ג ביוהכ"פ ולא אמר בבגדים שאין חוטן כפול ששה, מפני שלמצוה בעי שיהיו כפולים ששה. ודו"ק].

ויש להבין מדוע נשתנה רק הכתנת. ובירושלמי פרק בא לו מפני מה אינו משמש בבגדי זהב מפני הגאוה, א"ר סימון ע"ש אל תתהדר לפני מלך, א"ר לוי, שאין קטיגור נעשה סניגור אתמול כתיב בהם ועשו להם אלקי זהב ועכשיו עומד ומשמש בבגדי זהב. נראה דלמ"ד, דאבנט של כהן הדיוט היה של בוץ, א"כ היה ממש ככהן הדיוט, נאות טעמו דר' סימון משום אל תתהדר כו' אבל למ"ד אבנט של כהן הדיוט היה של כלאים, א"כ לא היה נכנס הכה"ג כהדיוט ביוהכ"פ לפנים, וצריך טעמו דר' לוי, משום שמזכיר עון העגל ועליו נאמר וביום פקדי ופקדתי, וכמו שאמרו בחלק אין לך כל דור, שאינו נוטל אונקיא אחת מחטא העגל. ודו"ק. והנה אמרו במדרש משלי סימן א' ר' אבין אומר בכל דור עדיין חטא של מכירת יוסף קיים, עיי"ש, ונמצא, דהכפרה על האומה בכללה לפני ולפנים עדיין שם רושם החטא ממכירת יוסף, ולכן לשון של שעיר המשתלח משקל שתי סלעים. רמז למה שאמרו בשבת פ"ק, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף כו' נתקנאו בו אחיו כו', ולכן יתכן כי הכפרה היה לפני ולפנים בבית הכפרת וההיכל, מקום של בנימין, משום שהוא לא היה בהחטא של מכירת יוסף, ולכן לא היה בעזרה חלקו של יודא, כמפורש יומא דף י"ב, משום שאמרו ריש סנהדרין המברך את הבוצע ה"ז חוטא, יעו"ש, וקרוב לזה מפורש בספרי ברכה מפני מה זכה בנימין, לפי שכל השבטים היו במכירתו של יוסף כו' אני אומר כו' שיהיו מתפללים לפני ואני מתמלא עליהם רחמים והם לא היו מרחמים על אחיהם. נמצא שאמרו פוקד עון אבות על בנים, כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן, וכשישראל חוטאין בדברים שבין אדם למקום, אז פוקד עליהם חטא העגל, ואם ישראל חוטאין בדברים שבין אדם לחבירו, אז פוקד עליהן חטא מכירת יוסף. ומפני טעם זה לא נכנס בחושן, ששמות השבטים חקוקין על לבו לזכרון לפני ד', והשבטים בעצמם הן הזכרון (תוס' רה"ש כ"ו, עיי"ש), מפני שזה יהיה קטרוג, שהן בעצמן לא רחמו על אחיהם והיו מתנגדים ושונאים זל"ז, ולפני ולפנים עדן חקוק חטאן בכל דור [וזה באמת טעם רב הונא, שאחרי מות הראשונים דוד ושלמה פסקה אורים ותומים, מפני שהשבטים נתחלקו לשני מלכים ולא היו יכולים לתמם דבריהם, שיצטרפו שמות השבטים זה עם זה, כיון שהיו חלוקים זה עם זה ושונאים זא"ז. ודו"ק]. ולכן להורות על כפרת החטא של מכירת יוסף, היה כתנת מובחרת, וכמוש"א זבחים פ"ח כתנת על שפיכות דמים כו', שנאמר וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם. ודו"ק.

וזה שאמרו כי אתה סלחן לישראל, היינו על כל החטאים שבין אדם למקום, שהרושם הוא משורש העגל, שנאמר אלא אלקיך ישראל, ושם נאמר סלחתי כדבריך, ומחלן לשבטי ישורון, הוא על חטאים שבין אדם לחבירו, ששורש שלהן הוא מחטא מכירת יוסף, שחטאו שבטי ישורון. ודו"ק בכ"ז. ואכמ"ל.

The Chida and the Ben Ish Chai (and R Eliezer Ashkenazi מעשי השם, מעשי מצרים, פרק כד,) point out that the two tibbulim at the seder reflect the tibbul that set off the shibud Mitzrayim and the tibbul that empowered the Geula from Mitzrayim - the tibbul of pirud, of the Kesones in blood, and the tibbul of the Ichud, of the Agudas Eizov in the dahm Pesach. 

With Reb Meir Simcha in mind, the idea acquires even greater resonance. The first tibbul, representing the Kesones of Yosef, reminds us of the existential threat to Klal Yisrael, the never-ending fratricide that we are doomed to experience and battle in every generation. The second tibbul, the threshold of our becoming the Am HaNivchar, involved both a rejection of Avodah Zara, by being makriv the pagan object of veneration, and a rejection of the internal hatred that has bedeviled us since our beginning, by embracing the concept of the agudah.

Questions for Vayikra

In 2025, I asked 1, 2 and 3, 7, 9, and 11.

Remember: We do not want just answers to these questions. The whole point of these questions is for people to give an answer and show where he sees it in the parsha. 

1. At what point is the avodah of the Korban handed over to the Kohanim? What can the non-kohen owner of the Korban do before stepping back and giving the animal to the Kohanim to continue the Avodah?

2. Our dining room tables correspond to the מזבח.  (Br 55a, Mn 97a and Avos 3:3.) Besides the many mitzvos we do at our tables, in what specific way do we correlate the bread that we eat there with the offerings that are consumed by fire on the Mizbei'ach.

3. Although our tables correspond to the Mizbei'ach, we are allowed to eat two things which we are never allowed to burn on the Mizbei'ach. Except one of them, for one week each year.

4. Can something that is not burned on the Mizbeiach be called a Korban.

5. In this parsha, what animal is spelled two different ways, using the same three letters?

6. Identify the word that in our Parsha means ash but in other places means fat or luxury.

7. What kind of animal does not have to be free of blemishes to be brought as a korban.

8. Where in this Parsha is meat is referred to as "lechem" and matza as "Challah."

Or: In our Parsha, what does Lechem mean, and what does Challah mean.

9. Give me a case where if a man is obligated to bring a korban, and he says, oy, I can't afford this! We tell him, "Fine. If you can't afford a korban, then bring two korbanos!" 

10.  In 1:17 Rashi says (from Mn 110) that the expression 'ריח ניחוח לה,  a pleasing fragrance, is found by a זבח/animal sacrifice and by a מנחה, which is a few pounds of flour and two cups of oil, to show that it doesn't matter if you spend a lot or a little. All that matters is what is in your heart, that you did your best.  אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים  

In the Gemara, the term for "expansive" is גם, gimmel mem, and the term for "limited" is אך, aleph chaph; (אֶתִים וְגַמִים ריבויין. אַכִין וְרַקִין מיעוטין) How are these two words directly related to the לב, the heart?

11.  There was a custom in certain communities that when the Baal Korei would say the last words of the parshah, “ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה”  everyone would stand and say the words of the piyyut of Shachris, לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי

What is the reason for this minhag?

12.  All the Korbanos that come for a חטא  or חטאת end with the word Selicha, with one exception. Which? Why?

13. Where does it say that teshuva begins with restitution.

1. At what point is the avodah of the Korban handed over to the Kohanim? What can the non-kohen owner of the Korban do before stepping back and giving the animal to the Kohanim to continue the Avodah?

A:   The owner leans on the Korban and he may do the Shechita of the Korban. Everything done after the shechita must be done by Kohanim only. 

1:4-5

וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו 

ושחט את־בן הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את־הדם וזרקו את־הדם על־המזבח סביב אשר־פתח אהל מועד

 2. Our dining room tables correspond to the מזבח. (Br 55a, Mn 97a and Avos 3:3.) Besides the many mitzvos we do at our tables, in what specific way do we correlate the bread that we eat there with the offerings that are consumed by fire on the Mizbei'ach.

A:   Salt 2:13.  SA OC 167:5, Rema:

 מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצוע כי השלחן דומה למזבח והאכיל' לקרבן ונא' על כל קרבנך תקריב מלח (ב"י בשם שבולי הלקט) והוא מגין מן הפורענות (תו' והגהת אשיר"י פ' כיצד מברכין וע"ל ס"ס ק"ע)

3. Although our tables correspond to the Mizbei'ach, we are allowed to eat two things which we are never allowed to burn on the Mizbei'ach. Except one of them, for one week each year.

A:   Chametz and honey, 2:11, 'כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה. Rav Hirsch has an interesting approach - this reminds us that luxuries may be enjoyed but should never be aspired to.

4. Can something that is not burned on the Mizbeiach be called a Korban.

A:   Yes.

2:11-12

כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'

קרבן ראשית תקריבו אתם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח

5. In this parsha, what animal is spelled two different ways, using the same three letters?

A:   A sheep is sometimes called a kesev (3:7) and sometimes called a keves (4:32).  

One Rishon, the Moshav Zkeinim in 3:7, says in the name of the Rosh that a kesev is bigger. The Malbim says this as well in his Kad HaKemach.  See along the same lines the Netziv in 1:10 a and Reb Meir Simcha in 5:6. However, the Mishna Berura, from the Magen Avraham, says they mean the same exact thing: issue is if you find an error in a sefer Torah, do you have to put it back and start over with another one. 143:sk26:

אבל טעות שנשתנה במבטא אף שלא נשתנה הענין כגון כבש שהיה כתוב במקום כשב או שלמה שמלה צריך להוציא אחרת 

It's worth knowing that in that issue of taking out another sefer, the Yaavetz (II:108) brings that the Chavos Yair (which I can not find) says it's kosher!

Other cases of switched letters:  שמלה - שלמה, עיף - יעף, זוועה - זעווה, בהלה - בלהה

 

6. Identify the word that in our Parsha means ash but in other places means fat or luxury.

A:   Deshen.  Here, 1:16, אל מקום הדשן, and in Mei'ein Sheva Friday night, ומניח בקדושה לעם מדושני עונג זכר למעשה בראשית.   See Tehillim 63:6,  כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי, and Vayeilech, Devarim 31:20, כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן. Harav Avraham Isenberg says they are related because ash is used to fertilize land, just as manure is called a "fertilizer."

This curiosity is on display in the 50/50 split among the mefarshim of Tehillim 20:4.

יִזְכֹּר כׇּל־מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה

7. What kind of animal does not have to be free of blemishes to be brought as a korban.

A:  Birds. Also doesn’t matter whether male or female. It says Tamim by every korban except bird korbanos.

תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות

8. Where in this Parsha is meat is referred to as "lechem" and matza as "Challah."

Or: In our Parsha, what does Lechem mean, and what does Challah mean.

A:     

Meat - Eimurim, at 3:16,

 ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עלהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח. 

Matza, the Menachos at 2:4,

 וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן. 

On a side, note, the ibn Ezra brings an opinion that because they are called Challos, these matzos need to be round, not square - ויש אומרים עגולות מלשון חלילה בדברי קדמונינו. 

9. Give me a case where if a man is obligated to bring a korban, and he says, oy, I can't afford this! We tell him, "Fine. If you can't afford a korban, then bring two korbanos!" 

A:  Oleh v’yoreid. Shor for a Korban Asham, and Ofos, one Chatas and one Olah.

 

10.  In 1:17 Rashi says (from Mn 110) that the expression 'ריח ניחוח לה,  a pleasing fragrance, is found by a זבח/animal sacrifice and by a מנחה, which is a few pounds of flour and two cups of oil, to show that it doesn't matter if you spend a lot or a little. All that matters is what is in your heart, that you did your best.  אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים  

In the Gemara, the term for "expansive" is גם, gimmel mem, and the term for "limited" is אך, aleph chaph; (אֶתִים וְגַמִים ריבויין. אַכִין וְרַקִין מיעוטין) How are these two words directly related to the לב, the heart?

A:    From the Ben Ish Chai:  Heart is leiv, lamed beis. The letters that precede them are gimmel and mem- Gam. The letters that follow them are aleph and chaph- Ach. When it comes to בין אדם למקום, there is no difference between them. All that matters is that they come from the heart.

11.  There was a custom in certain communities that when the Baal Korei would say the last words of the parshah, “ונסלח לו על־אחת מכל אשר־יעשה לאשמה בה”  everyone would rise and say the words of the piyyut of Shachris, לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי

What is the reason for this minhag?

A:  We avoid concluding a section of Krias HaTorah with something unpleasant (Shulchan Aruch, Orach Chaim 138). To recast these words in a positive light, they would make this proclamation, for which “le’ashmah vah” (לאשמה בה) is a notrikon, and acronym: לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביע

These words were chosen because the Gemara in Shabbas 118b says

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה [כְּדוֹר] אֱנוֹשׁ  מוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וְגוֹ׳ מֵחַלְּלוֹ״. אַל תִּקְרֵי ״מֵחַלְּלוֹ״ אֶלָּא: ״מָחוּל לוֹ״.

פרדס יוסף, ילקוט הגרשוני

 

12.  All the Korbanos that come for a חטא  or חטאת end with the word Selicha, with one exception. Which? Why?

A:   Baal HaTurim 4:7. The Chatas of the Kohen Gadol does not end with selichah. He explains that a Kohen Gadol only brings a Chatas for a mistake he made in paskening for himself, and a mistake of halacha counts as an intentional sin (שגגת תלמוד עולה זדון), for which kapara is much harder to get.

מזבח קטרת הסמים בפרשת כהן משיח כתיב קטרת הסמים ובפרשה שאחרי' לא כתיב הסמים לפי שכהן גדול מתעשר בקטור, הוסיף לו' סמים. בכל הכפרות כתיב כפרה וסליחה חוץ מכהן גדול לפי ששגגת תלמוד עולה זדון:

 

13. Where does it say that teshuva begins with restitution.

A:   5:34-5

אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ׃

וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן׃

The Unique Issur of Chametz

The issurei achila in the Torah are not assur because of their chemical composition. If you were to perfectly replicate a lobster from chemicals, it would be 100% kosher. Even if you were to raise real living lobster and shrimp from microscopic larvae in a tank of water, they would be kosher in din Torah. This is also true with Kila'ei hakerem, which requires נתיאש הימנה ולא גדרה ה"ז קידש. The metziyus of mixed growth means nothing. And as someone pointed out, the classic החורש בשור פסולי המוקדשין by itself is chayov for charisha of choresh with kilayim. 

The same, of course, is true for Chametz. What is amazing about Chametz is that even if it was fit to eat all along, but you did something to re-characterize it as a non-food, if  you would then turn around and eat it, it would not be an issur deoraysa, it is not chametz, according to the Chazon Ish and others.  

(Mostly from here)

חמץ שביטלו האם מותר לאכלו בפסח כיון דהויא כעפרא דארעא?

שמות י''ב ט''ו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל וגו'.

א. שיטת רש''י פסחים ד' ע''מ ב' ד"ה בביטול כתב שעיקר דין ההשבתה הוא השבתה שבלב, ועניינו שיחשוב אותו בלבו כעפר.

וכך הוא שיטת הרמב"ם פ"ב מהלכות חמץ ומצה ה"ב וז"ל ומה היא השבתה זו האמורה בתורה, שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין  ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל.

ומה שחייבו חז"ל לבדוק את החמץ ולבערו אעפ"י שכבר בטלו, כתב הר"ן דף א' מדפי הרי"ף ד"ה אלא כך "לפי שהביטול תלוי במחשבתו של אדם שיבטלנו בלב שלם ויוציאנו מלבו לגמרי, וחששו שמא לא יבטלנו בלבו לגמרי ונמצא עובר בבל יראה ובבל ימצא".

ב. שיטת התוס' פסחים ד' ע''מ ב' ד"ה מדאורייתא שאין הביטול בכלל תשביתו, אלא שהוא 'הפקר', שמפקירו ומוציאו מרשותו ע"י הביטול, והרי נאמר לא יראה "לך" שאור בגבולך, ודרשו חז"ל פסחים ה' ע''מ ב' שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים, וכיון שהופקר שוב אינו עובר בבל יראה ובל ימצא.

יש לחקור חמץ שביטלו האם מותר לאכלו או ליהנות ממנו כמו שאין עובר עליה בל יראה דהויא כעפרא דארעא או דילמא רק לענין בל יראה הויא כעפרא דארעא ולא לענין אכילה והנאה.

הנה איתא בגמ' פסחים מ''ה עמוד ב' כופת שאור שייחדה לישיבה בטלה, וקשה איך מותר לשבת עליה הרי חמץ אסור בהנאה, חזינן דכיון שבטלה אין לזה שם חמץ ומותר בהנאה.

וכן כתב בחידושי הרי"מ פסחים ל''ט עמוד ב' דלכן כופת שאור שיחדו לישיבה מותר אף דחמץ אסור בהנאה מ"מ בטלה כיון שאינו ראוי.

והנה במהר"ם חלאווה פסחים ו' עמוד ב' מקשה אם ביטול חמץ מהני משום דנעשה כעפר ממש, א"כ יהא חמץ מותר בהנאה אפילו בפסח, דבשלמא באכילה אי אכיל ליה הא יהיב דעתיה עליה למחשבה לאכילה לדין חמץ דהא עפר אין אוכלים וא"כ הרי באכילתו אחשביה לחמץ אלא בהנאה להוי נמי כעפרא, עפרו מי אסור בהנאה ומי עדיף הנאה מלעבור בבל יראה ובל ימצא.

ובחזון איש אור"ח סימן קט''ז סק"ה ד"ה ואמנם כתב חזון איש אורח חיים סימן קטז סעיף קטן ה:

 "ואמנם נראה דחמץ שבטלו לישיבה אף שטחו בטיט אם חזר ואכלו אסור מה״ת כיון שאין שום קלקול בצורת הפת, תדע שהרי נבלה שנסרחה אין איסור לאוכלה וכדמשמע ע״ז ס״ז ב׳ דדינה כנ״ט נפגם [עי׳ לק׳ סק״ז דיש אוסרים] וע״כ הכא שאני שהחמץ בצורתו עומד אלא שהאדם יחדו לישיבה וכל שבא אדם ואכלו שב לדין אוכל א״כ הדין נותן שיהא חייב עליו כרת, ומיהו אפשר כיון דאין חמץ אלא מה׳ מיני דגן וכיון דנתבטל שעה אחת מדין אוכל, כי חזר ונעשה אוכל הוי כנוצר אוכל מעצמו ולא חשיב כמין דגן ואין איסור אכילתו אלא מדרבנן, ואפשר דהוי כחטים שירדו מן השמים דכשרין למנחות כדאמר מנחות ס״ט ב׳, וה״ה שחייבין עליהן משום חמץ, ומיהו אף אם איסור אכילתו מה״ת י״ל שא״צ מחיצה כיון שבטלו מתורת אוכל ולא חיישינן דלמא אתא למיכני׳.​"

והמשנה ברורה שם ס"ק מ''ג ובשעה"צ ס"ק ע''ב כתב שאסור לאוכלו מהתורה, כיון שהחמץ שבפנים הקופה ראוי לאכילה.

מאידך בערוך השלחן שם ס''ק ל' כתב יחדו לישיבה וטח אותו בטיט, מותר לקיימו בפסח, אבל באכילה אסור דכיון דאחשביה לאכילה הוי אכילה, ופשוט דאין החיוב מדאורייתא, דאטו אם אחשביה ישתנה שמו, אלא מדרבנן אסור, כיון דהוי חמץ מעיקרו.

Similarly, there in sk 7 he says that neveila that becomes inedible and is fixed, it remains muttar, (famously not like Reb Ahron in Mishnas I:6):

ואפשר דחמץ אין צריך סיבה ראשונה האוסרתו, והלכך השתא דאוכלו הוי כאוכל חמץ כיון דהסרחון אינו מונעו מלאוכלו, [ומיהו אין זה מעיקר הדין אלא חכמים מצאו מקום לאוסרו] אבל נבלה כיון שנאסרה פקע איסורה וכי אחשבה הוי כעפרא שנהפך לבשר ואין בשר זה טעון שחיטה ואין בו משום נבילה [עי' סנהדרין נ"ט ב' בשר היורד מן השמים]

Reb Moshe in the Igros OC V 31 also explains the Rambam who holds that nosen taam is not enough for chametz and you need the new issur of kol machmetzes, or machmetzes. 

Rambam Chu'm 1:6:

אין חיבין כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ אבל ערוב חמץ כגון כותח הבבלי ושכר המדי וכל הדומה להן מדברים שהחמץ מערב בהן אם אכלן בפסח לוקה ואין בו כרת שנאמר (שמות יב כ) "כל מחמצת לא תאכלו". במה דברים אמורים בשאכל כזית חמץ בתוך התערבת בכדי אכילת שלש ביצים הוא שלוקה מן התורה. אבל אם אין בתערבת כזית בכדי אכילת שלש ביצים אף על פי שאסור לו לאכל אם אכל אינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות:

Kesef Mishna there:

ועי"ל דאצטריך כל מחמצת משום דכיון דכתב רחמנא כי כל אוכל חמץ למעט כל תערובת חמץ מכרת סד"א דלגמרי ממעט ליה להכי אהדריה קרא דכל מחמצת ולפי זה חמץ קיל מחלב ודם וכל שאר איסורין דבשאר איסורין חייב כרת כמו בעיקר והחמץ פטור מכרת ולפי זה כשכתב הרמב"ם ברפט"ו דלקי אף כרת נמי במשמע:

He says that for the issur kares of Chametz you need taam chametz gamur, not taaroves, and I think he means "sheim chametz."  Similar to Reb Chaim about sheim lechem.

Many achronim say different, for example, the Aruch Hashulchan, who says that the Rambam can not be talking where it was nosen taam, because the Rambam holds taam k'ikar midoraysa, so why would Chametz be different.