Questions for Shemos

1. The Parsha starts with the words (1:6) וַיָּמׇת יוֹסֵף וְכׇל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא׃

The Rashbam says that means the seventy who came in the beginning of the galus. Is this literally true? Were none of the original seventy still alive?

R Chaim Kanievsky in Taama d'Kra brings that the Maharil Diskin listed five who were still alive: סרח, יוכבד, שאול בן הכנענית, אפרים, ובלע בן יששכר

Reb Chaim adds four more: זרח, פרץ, חצרון בן פרץ, ואזני.

Proof they were still alive is pretty obscure, except for Yocheved, assuming that you know that she was counted as one of the seventy because she was נולד בין החומות.  We know she was alive because besides being named in Va'era, it is clear from 2:1, וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי.  Bas Levi, Levi's daughter, that she was Yocheved.

So what's pshat in כֹל הַדּוֹר הַהוּא? Believe it or not, כל does not necessarily mean all.  Please see my conversation with Menachem regarding לכל אשר יקראוהו באמת. 

2.  Chazal tell us that Klal Yisrael multiplied at an amazing rate, six born at the same time. But we see at least one person was born a single. Who? and Why?

Moshe. Because the bracha only was experienced by the tribes that were enslaved- 

1:12,  וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ

Shevet Levi was not enslaved (Ramban Bamidbar 3:14), so they did not have multiple births. This is why all the future census numbers show Shevet Levi as the smallest of the Tribes.

In fact, the same logic meant that Shevet Levi was not allowed to take the wealth of Mitzrayim, as R. Mordechai HaKohen writes in his Sifsei Kohen (beginning of Korach):

שמעתי שכשאמר הקב"ה למשה דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו', ולא נאמר זה אלא לישראל שהוא להם חלף עבודתם, אבל שבט לוי שלא היו בעבודה לא הותר להם והוא גזל בידם, כי אחת מז' מצות בני נח הוא הגזל. ולזה שבט לוי לא הקריבו קרבנות עם הנשיאים שלא היה להם קערת כסף מזרק כסף כף אחת עשרה זהב, והם כולם עניים מחזרין על הגרנות, ושום אחד מבני לוי לא פשט יד לא בביזת הים ולא שאלו ממצרים, וקרח היה נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו, והיה הולך מבית לבית וחומד ורואה איך היו כל אחד ואחד מישראל נוטלים ממונם של מצרים, נכנסה חמדת הממון בלבו, כשראה הקב"ה כך גילה לו המטמון, דחציפותא אפילו כלפי שמי מהני, וכמו שארז"ל בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, אמר לו הקב"ה אתה חומד ממון שאינו שלך טול ממון רב, אבל אותו תראה וממנו לא תאכל, ועליו נאמר ואץ להעשיר לא ינקה.

This raises the question, why was Moshe was praised (Sotah 13a)

תָּנוּ רַבָּנַן: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְוֹת עַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל כּוּלָּן נִתְעַסְּקוּ בַּבִּיזָּה, וְהוּא נִתְעַסֵּק בְּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וְגוֹ׳״.

if he wasn't allowed to take any bizah anyway. Maybe in distinction to Korach, who resented his exclusion, Moshe was just not interested and ran to take care of the atzmos Yosef.

The Chida asks this question in Sotah in Pesach Einayim.

ודע שמכאן יש להעיר על מ"ש הרב שפתי כהן על התורה פ' קרח דכל שבט לוי היו עניים שלא לקחו מהביזה ולא שאלו ממצרים לפי שהיה שכר שעבוד ושבט לוי לא נשתעבדו ושבט לוי אף שהיו רואים ישראל מלאים מכסף וזהב וכל טוב ארץ מצרים הם לא היו חומדים שום דבר אך קרח היה חומד ממון הרבה ונזדמן לו אוצר א' מיוסף הצדיק ע"ה לרעתו ע"ש באורך. ואיברא שטעמו ונימוקו עמו. וכבר אמרו בספרי פ' שופטים שאין שבט לוי נוטל חלק מהביזה כשיכבשו הארץ ופסקו הרמב"ם פי"ג דשמיטה והיא מצוה מתרי"ג. אמנם כעת לא אתיא זכירה אם נמצא ברז"ל בש"ס או במדרשים ששבט לוי לא לקחו בביזת מצרים וביזת הים אף שעדיין לא נצטוו. ולכאורה יקשה דאם כל שבט לוי בביזה לא שלחו את ידם מהו שבח משה רבינו ע"ה שלא נתעסק בכסף וזהב ושבחו רבנן בש"ס ומדרשים וזהר הקדוש ח"ב דף מ"ו הלא משפט אחד לכל שבט לוי דאינם נוטלים שלא נשתעבדו ורחמנא אמר ועבדום ועינו אותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ואפשר דהגם דכל שבט לוי לא נטלו חלק שאני משה רבינו ע"ה שהוא המוציא ונגאלו על ידו. ועוד אפשר לומר במ"ש הרב ש"ך עצמו פ' בראשית דפרעה קין ומשה רבינו ע"ה הבל ולפי שלקח הצאן והגיזה והולדות נתחייב הוא וכל עמו שיקח מהם כסף וזהב ומרגליות כדכתיב ונמצא ישלם שבעתים כל הון ביתו יתן הוא עצמו שנא' וישאילום בעל כרחם ע"ש באורך. [ולפ"ז יומתק מש"ה לא חמור אחך מהם נשאתי כלומר חמור א' מתשעים חמורים שלקח כל א' מישראל מהביזה כמ"ש פ"ק דבכורות וכונתו דאף שהביזה שלי דפרעה קין ואני הבל ונתחייב לשלם לי כל הון ביתו עכ"ז לא לקחתי אפילו חמור אחד מהביזה. ור"ת לא חמור הבל בגימטריא עם הכולל. ובזה יומתק משז"ל דבר נא באזני העם בבקשה ממך צא ואמור לישראל וכו' דכיון דהביזה שלו יעשה דרך בקשה ודוק והארך]:

אמור מעתה כיון שהביזה עיקרה למשה רבינו ע"ה זהו שבח גדול למשה רבינו ע"ה שלא נתעסק כלל בביזה אף שהיא חלקו וז"ש בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו ע"ה להפליג הדבר שהביזה שלו ולקחוה ישראל והוא לא נגע בה וחכם לב יקח מצות ודוק:

 

3.  Who was born just as the harsh slavery began and was therefore named "Bitterness."

Miriam.  Rashi Shir HaShirim 2:13

הַגֶּשֶׁם. שֶׁהוּא טַרְחוּתוֹ שֶׁל סְתָו, חָלַף וְהָלַךְ לוֹ. כְּלוֹמַר, שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ שָׁנָה שֶׁל קשִׁי הַשִּׁעְבּוּד נִגְזְרוּ עֲלֵיכֶם וְהָלְכוּ לָהֶם. מִשֶּׁנּוֹלְדָה מִרְיָם, הִקְשׁוּ הַמִּצְרִים שִׁעְבּוּד עַל יִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ נִקְרֵאת מִרְיָם עַל שֶׁמֵּרְרוּם:

 

4.  Why wasn’t Yocheved afraid that the teiva with Moshe would float away down the river?

Because she did not put it in the river. She put it in amidst the reeds in the swampy area on the edge of the river.

2:3

וְלֹא־יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח־לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת־הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל־שְׂפַת הַיְאֹר׃

 Rashi- ותשם בסוף. הוּא לְשׁוֹן אֲגַם

 

5.  Once, Moshe is criticized for taking on himself to act like a judge. Later, people (Rashi says it was the same two people) ask that Hashem should judge him. 

2:14

וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהׇרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי

 

5:21

וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְהֹוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת־רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת־חֶרֶב בְּיָדָם לְהׇרְגֵנוּ׃

 

6.  Where in our parsha do we see that Hatzola is a good name for a lifesaving ambulance, and also a good name for a pirate ship.

3:22

וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל־בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם׃

 

7.  In the story of Yosef and the wife of Potiphar, Yosef uses the word “Lechem” as a metaphor for a married woman.

Breishis 39:6

ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל

Where do we find the same use of the word in our Parsha.

Shemos 2:20

ויאמר אל בנתיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם

When Yisro heard about this gallant unattached man, he immediately thought about marrying off one of his daughters. Both Moshe and Yisro knew that it was a good idea, as explained by Rabbeinu Bachay.

קראן לו ויאכל לחם. שמא ישא אחת מכם מלשון (בראשית לט) כי אם הלחם אשר הוא אוכל.

ויואל משה.  מה ראה משה ליטפל ביתרו עובד ע"ג אלא היה משה בורח מפני פרעה ומתירא ממנו שמא יגלגל עלילות בכל מקום שהוא כדי שיהרגוהו ועל כן הלך להתחתן עם אחד הכהנים שהם כומרים לע"ג מפני שהיו כל נכסיהם בני חורין אין למלך עליהם שום נגישה ולא שום תביעה כענין שכתוב (בראשית מ״ז:כ״ו) רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה וכתיב כי חק לכהנים מאת פרעה, ועל כן רצה להתחתן עם אחד מהם ושישא בתו אחר שנתגייר, ומה שבחר יתרו מן הכהנים מפני שהיו לו בנות רבות כדי שיעשה לו זול וירצו בו לאלתר ולא ידקדקו עמו ומזה אמר ולכהן מדין שבע בנות כי מה צורך להזכיר שהיו לו שבע בנות אלא שמן הטעם הזה רצה להטפל במקום ההוא ורצה להשבע להם בדבר שכן דרשו רז"ל ויואל משה אין אלה אלא שבועה כך שמעתי מפני הרב רבי דן ז"ל.

A man with seven daughters does not look too closely into the history of a prospective son in law.

8.  In general usage, the word Achron means last. Where do we find the word “אחרון” means second, not last.

וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן׃

וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן־הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת׃

The most famous example is what Hashem said to Chaggai (2:9)about the second Beis HaMikdash,

גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן

 

9.  Which plague did Moshe warn Pharaoh about first.

The last one, Makkas Bechoros. Rashi points this out.

4:23

כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.

 

10.  The חובות הלבבות ( פתיחה to שער עבודת אלקים) writes, that gratitude is appropriate only according to the intention of the actual or intended benefactor, and not to someone who benefited him if the benefit was not intended.

וְנֹאמַר, כִּי מִן הַיָּדוּעַ אֶצְלֵנוּ כִּי כָל מֵטִיב אֵלֵינוּ אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לוֹ כְּפִי כַּוָּנָתוֹ לְהוֹעִיל לָנוּ וְאִם יְקַצֵּר בְּמַעֲשֵׂהוּ לְדָבָר שֶׁיִּקְרֵהוּ יִמְנָעֵהוּ מֵהֵיטִיב אֵלֵינוּ הוֹדָאָתוֹ חוֹבָה עָלֵינוּ כֵּיוָן שֶׁנִּתְבָּרֵר לָנוּ כִּי דַּעְתּוֹ עָלֵינוּ לְטוֹב וְכִי כַּוָּנָתוֹ לְהוֹעִיל לָנוּ. וְאִם תַּגִּיעַ לָנוּ שׁוּם טוֹבָה עַל יְדֵי מִי שֶׁלֹּא כִּוֵּן בָּהּ אֵלֵינוּ יִסְתַּלְּקוּ מֵעָלֵינוּ חִיּוּבֵי הַהוֹדָאָה לוֹ וְאֵין אָנוּ חַיָּבִין בָּהּ.

"We assert, as a truth generally recognized, that if anyone benefits us, we are under an obligation of gratitude to him in accordance with his intent to help us. Even if he actually falls short, owing to some mishap which prevents his benefiting us, we are still bound to be grateful to him, since we are convinced that he has a benevolent disposition towards us and his intention is to be of benefit to us. On the other hand, should we obtain any benefit through one who had no such intention, the duties of gratitude to that person would cease and we are under no such obligation."

What do we see in our parsha that seems to be inconsistent with this Chovos HaLevavos.

The Medrash (quoted in רש"י שמות ח/יב and ז/יט) that Aharon did the first three makkos, because Moshe could not hit the water or the earth as an expression of gratitude that they saved him when he was born, and when he killed the מצרי.  According to the Chovas Halevavos, the concept of Hakaras HaTov would not apply to lifeless and unconscious objects.

Rav Zilberstein says three answers.

ונראה לחלק ג' חילוקים בן החיוב של משה להכיר טובה לנידון דידן

. א. משה רבנו התכוון להנות מהיאור וכן מהעפר, מה שאין כן היהודי לא התכון להנות מהגויה אלא כך הקב"ה גלגל וניצל על ידה

. ב. המהות של העפר והמים היא לשימוש האדם וכן להגן על האדם ולכן הסברא אומרת שיש כלפיהם חיוב הכרת הטוב 

. ג. אם משה רבנו היה מכה את העפר והיאור זה היה מעשה ביזוי לדברים שהטיבו לו ולכן הקב"ה מצווה שמשה לא יכה אלא אהרן יכה, שלא ראוי לבזות את מי שנהנה על ידו

I saw someone else said that Hashem created the world in order to benefit man. תכלית הבריאה להיטיב לברואיו - The purpose of everything which was created is to serve man. (Berachos 6b). Only man has Bechira to choose not do do Hashem's will. Thus, anything done by any other creation is for the sole purpose of man's benefit.  Therefore man must have הכרת הטוב and show gratitude to any creation which has given him benefit. The statement of the Chovos Halvavos is not relevant in regard to benefits received from creations other than man, since the purpose of everything done by all other creations is always to benefit the man. Thus Moshe's Gratitude to the water and the sand is not in contradiction with the rule of the Chovos Halevavos.

I would answer with something I've written elsewhere, about the issur of taking revenge, because we ought to see the suffering as ordained by God and not the result of a person's wickedness; on the other hand, we are told to be makir tov to benefactors, and we can not say "Oh, it was God's will, and that person is just a puppet in God's hand, so I owe him nothing."

 

11.  In this parsha, the terms Kohen, Levi, and Yisrael are used. Kohen and Levi are used to indicate a personal status, not a tribal connection. The term Yisrael, that until now was only used as “Bnei Yisrael,” the sons of Yisrael, is used to mean a member of a nation called Yisrael.

3:16

לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר, פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם.

Yisro is called a Kohen in 2:16, וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת

Aharon is called a  Levi in 4:14. וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא  

 It would have been sufficient to say Aharon, your brother. The appellation HaLevi must have distinguished him in some way, because of some special personal status or quality.