Pekudei, Shemos 40:17. Why Building the Mishkan was Delayed

Part one establishes that after the components of the Mishkan were ready, Hashem delayed the final assembly for three months in order that it take place in Nissan, and discusses the significance of that month.  Part two asks the question that naturally follows- if Hashem wanted it built in Nissan, what was the logic of "Hurry up and wait?"  Why were they told to begin the process in Tishrei instead of being told to begin three months later so there wouldn't be a hiatus.

I

 ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן

The Mishkan was assembled on Rosh Chodesh Nissan- but all the components were finished and ready more than three months before that.

The Tanchuma here (quoted below) says that the Tzivui to build the Mishkan was given by Moshe to Klal Yisrael the day after Yom Kippur.  They began working immediately, and it was ready by the end of Kislev.

There are Medrashim brought by the Tur in the beginning of Hilchos Chanuka (ילקוט שמעוני מלכים א קפ"ד and Bamidbar Rabba 13:2) that specify the 25th of Kislev as the date of completion.  These Medrashim say that the renewal of the Beis HaMikdash by the Chashmona'im centuries later took place on that date because the original Mishkan was completed and could have been built on that day.

א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב ביום הראשון באחד לכחדש תקים את משכן, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק דכתיב לושי ועשי עוגות ואמרו לו שוב אשוב אליך, ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה אמר הקב"ה עלי לשלם, מה שלם לו הקב"ה חנוכת חשמונאי

Why was the Mishkan in storage for three months?  It is not because they were traveling.  They came to Har Sinai on Rosh Chodesh Sivan the first year after Yetzias Mitzrayim (Shemos 19:1) and didn't leave until the twentieth of Iyar of the second year, a month and a half after they assembled the Mishkan (Bamidbar 10:11).

In fact, the long wait did bother the people.  The Tanchuma says that people decided on their own to put it together, and it didn't stand.  They thought that either it was missing pieces or badly done.  So that's why in 39:33 it says they brought it to Moshe, and it lists all the parts, and he said it was perfect.  The people were puzzled; why, then, isn't it standing when we try to put it up?

So Hashem told them there was nothing wrong with it, it isn't standing not because of some flaw.  It was Hashem's will that they not be able to assemble the Mishkan until Nissan so that it would be first put up on Yitzchak's birthday- לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו.

This is the Tanchuma.

ולמה כתיב כאן כמה פעמים, כאשר צוה ה' את משה. לפי שהרהרו ישראל אחרי משה בשעה שהיו מעמידין המשכן ולא היה עומד, אמרו, שמא דבר קל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות לו במשכן, ומשה מעצמו הכניסנו בכל הטורח הזה. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני צויתי אותו. לכך כתיב, כאשר צוה ה' את משה בכל פעם ופעם. אמר הקדוש ברוך הוא, אם בקש אדם להרהר אחרי משה, יהרהר אחרי שאני אמרתי לו כל זאת ושיעשו לי המשכן.

ואימתי נאמר לו למשה לעשות את המשכן, ביום הכפורים. לפי שעלה משה להר שלש פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום, מששה בסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא עשרה בתשרי. ואותו היום נאמר, וינחם ה' (שמ' לב יד) על מעשה העגל. אותו היום אמר לו, סלחתי כדבריך (במדב' יד כ). ואותו היום נאמר לו, ועשו לי מקדש (שמו' כה ח). ובו ביום אמר לו, וסלחת לעונינו ולחטאתנו ונחלתנו (שם לד ט), היום הזה תנחילנו סליחה לדורות. ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, כי ביום הזה יכפר עליכם (ויק' טז ל). ועשו את המשכן בחדוה ובשמחה. ולכמה חדשים נגמרה מלאכת המשכן. רבי שמואל בר נחמן אמר, בשלשה חדשים נגמרה מלאכת המשכן, תשרי, מרחשון, כסליו. והיה מונח ומפורק טבת ושבט ואדר. והעמידוהו באחד בניסן, שנאמר, ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. רבי חנינא אומר, באחד באדר הי' נגמרה מלאכת המשכן. למה. שהמלאכה שנעשית בקיץ ביום אחד, נעשית בחורף בשני ימים, וכדברי רבי שמואל בר נחמני שאמר, שנעשה המשכן בשלשה חדשים. למה לא עמד מיד. אלא מפני שחשב הקדוש ברוך הוא לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו, לפי שבאחד בניסן נולד יצחק. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מערב שמחתכם שמחה בשמחה. והיו ליצני הדור מרננין ומהרהרין ואומרין למה נגמרה מלאכת המשכן ואינו עומד מיד. ולא היו יודעים מחשבתו ועצתו של הקדוש ברוך הוא. ועל זה אמר דוד המלך, כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידיך ארנן (תהל' צב ה). כי שמחתני ה' בפעלך, זה אהל מועד. במעשה ידיך ארנן, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב ו), שהיית חושב לערב שמחה בשמחה, יום שנולד יצחק אבינו. ואותו היום נטל עשר עטרות, כדאיתא בסדר עולם וגו'. ולפיכך, איש בער לא ידע (שם שם ז), אלו הליצנין והטפשין שבדור שלא היו יודעים מחשבתו של הקדוש ברוך הוא. וכסיל לא יבין את זאת (שם), שלא היה יכול אחד מהם להקימו, ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים את כל מלאכת הקדש, כדי שיבא משה ויטול את שלו, לפי שהיה מצטער שלא עשה בו כלום. לפיכך, ויקם משה את המשכן וגו', ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים. וכתיב, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (במדב' ז א). כיון שהוקם המשכן, מיד ירדה שכינתו לתוכו, שנאמר, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן. וכתיב, כי ענן ה' על המשכן וגו'. לקיים מה שנאמר, אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו (תהלי' פה י). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר, ומראה כבוד ה' וגו' (שמ' כד יז). ולעתיד לבא, שכינה אינה זזה מכם לעולם, שנאמר, ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל (מלכים- א ו יג). ברוך ה' לעולם אמן, סלה:

What is the special connection davka to Yitzchak Avinu?

There are many drashos that address this question, including the Sfas Emes, last piece in Pekudei, and Harav Freidlander on Moadim II page 43.  In my opinion, admittedly subjective, I find the explanation given by Rabbi Eliezer Breitowitz, Rosh Yeshiva of Darchei Torah in Toronto, to be most convincing and satisfying, in that it relates specifically to the concept of Yitzchak as a Korban on the Har HaBayis, not to his general characteristics.

Rabbi Breitowitz says that all of our Korbanos are connected to Akeidas Yitzchak.  Through the Akeida, Avraham and Yitzchak created and established the unique prototype of the Avoda of Korbanos, a concept that did not exist prior to that moment, as we will explain.

In Breishis 12:13, the passuk says

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו

Rashi-

תחת בנו: מאחר שכתוב ויעלהו לעולה, לא חסר המקרא כלום, מהו תחת בנו, על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו כאלו היא עשויה בבני, כאלו בני שחוט, כאלו דמו זרוק, כאלו הוא מופשט, כאלו הוא נקטר ונעשה דשן:

instead of his son: Since it is written: “and offered it up for a burnt offering,” nothing is missing in the text. Why then [does it say]: “instead of his son” ? Over every sacrificial act that he performed, he prayed, “May it be [Your] will that this should be deemed as if it were being done to my son: as if my son were slaughtered, as if his blood were sprinkled, as if my son were flayed, as if he were burnt and reduced to ashes.”
The source is the Tanchuma in Shlach:

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל (בר' כב יג). שכך שנו רבותינו, אילו של אברהם נברא מששת ימי בראשית [בערב שבת] בין השמשות. באותה שעה נטלו אברהם ויעלהו לעולה תחת בנו. כיון שאמר, ויקח את האיל ויעלהו לעולה (שם), חסר המקרא כלום. מהו תחת בנו (שם). אמר אברהם, רבונו של עולם, הריני שוחט את האיל, כך תהיה רואה כאלו בני שחוט לפניך. נטל דמו, אמר, כך תהא רואה כאלו דם יצחק זרוק לפניך. נטל את האיל והפשיטו, אמר לו, כך תהא רואה כאלו עור יצחק הופשט לפניך על גבי המזבח. שרפו, אמר לו, כך תהא רואה כאלו אפרו צבור לפניך על גבי המזבח.

Chazal often say that Hashem sees the ashes of Yitzchak on the Mizbei'ach.  But Yitzchak wasn't sacrificed, the ram was, so why does it say that Hashem see's אפרו של יצחק?   Usually, people answer the question by saying מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.  But it's much more than that.  The point of this Tanchuma is that the line between what defined the entity called "Yitzchak" and the entity called "The Ram" was not absolute, just as זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע.  Because of Avraham's tefilla, it was both Yitzchak and the Ram that were on the Mizbei'ach.

This is the great accomplishment of the Akeidas Yitchak.  One would think that if there were a classic example of מצוה שבגופו that you can't do through a Shaliach (קצות שפ"ב), it would be self-sacrifice- you just can't outsource self-sacrifice.  The chiddush of the Akeida, the fulfillment of Avraham's and Yitzchak's tefilla, that they earned through their willingness for Yitzchak to be the korban, was that korbanos can be the vicarious sacrifice of the man bringing the Korban.

The Korbanos brought by Kayin and Hevel and Noach were different.  First, they were meant as a way to offer thanks to Hashem, as if they were showing Hakaras Hatov by giving Him a gift, or sharing a meal with Hashem.  And even if they intended the korban to be a replacement for their own life, it was an empty gesture, because, as we've said, symbolic self-sacrifice is absurd.  Imagine a person that would say, "Lord, I am so besotted with love for You, that I want to show my dedication and love by inflicting terrible pain upon myself!  By crippling myself!  By killing myself!  But since to do so would interfere with my continued ability to serve You, I'll take an animal in my stead, and boy, is he going to suffer."  That would not be avodah, it would be comedy; more pathology than theology.  But at the Akeida, Avraham and Yitzchak actually were on their way to doing exactly that; they physically demonstrated their desire to fulfill Hashems' will when it required their self-sacrifice and the sacrifice of one more precious than themselves.  After that penultimate act, the only thing that remained undone was the final act, the pe'ulah.  For the Pe'ula, Hashem accepted the animal in their place.  From that point, Hashem said that our Korbanos can have that meaning as well, our Korbanos can be viewed as a re-enactment of the Akeida.

How did Avraham and Yitzchak Avoseinu know to do this?  Because, as the Tanchuma says, when Hashem said to take the Ayil, Avraham said ?ריבונו של עולם, לחנם אמרת לי קח נא את בנך  They realized that the whole intent was to arrange that the hakrava of the ayil should be a vicarious- not just symbolic, vicarious- hakrava of Yitzchak.

The location of the Akeida was, of course, the Har HaBayis, the world's locus of Avoda.  The Gemara (Zevachim 62a) asks, how did the Anshei Knesses HaGedola know where to build the Mizbei'ach?  One of the answers is that he saw the ashes of Yitzchak piled there- two thousand years later.  The spiritual effect of the Akeida remains forever.

בשלמא בית מינכרא צורתו אלא מזבח מנא ידעי אמר רבי אלעזר ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו ור' יצחק נפחא אמר אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום

This supports and explains the rule we proposed elsewhere- that by the Korban of a Yisrael- davka by the korban of a Yisrael, which has the din of סמיכה, the exclusion of the korban of a מומר, and the din of אנשי מעמד- the Makriv, the owner, is part of the Korban.

One might think that this could apply to a shechita korban, to an animal, but not to a korban made of flour and oil, the Korban Mincha.  But the Gemara (Menachos 104b, and brought by Rashi in Vayikra) corrects that error;

אמר ר' יצחק מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש אמר הקדוש ברוך הוא מי דרכו להביא מנחה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו

Note
(Just for the sake of honesty, I want to point out that the Yalkut I brought above is in Melachim in the perek dealing with Shlomo HaMelech's inauguration of the Beis HaMikdash, and the Yalkut says that while the Mishkan opened in Nissan, the month of Yitzchak, the Beis HaMikdash was opened in Tishrei because it is the month of Avraham Avinu's birthday.

מהו בירח בול בירח מבול חסר מ' כנגד ארבעים יום, שאע"פ שנשבע הקב"ה כי מי נח זאת לי אעפ"כ מ' יום בכל שנה היו אותם הימים עושים רושם בעולם עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותם מ' יום לפיכך כתיב חסר מ' כנגד ארבעים יום שפסקו. משנעשה הבית בירח בול נעשה נעול (ג) י"ב חדש והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם, בירח האיתנים זה חדש תשרי ולמה קורא אותו ירח האיתנים שנולד בו אברהם שנאמר משכיל לאיתן האזרחי. וכיון שנפתח בחדש מועדות והקריב הקרבנות וירדה האש אמר הקב"ה עכשו נשלמה המלאכה שנאמר ותשלם כל המלאכה, ועל זה נאמר עמקו מחשבותי

This is not inconsistent with what I wrote above.  Avraham and Yitzchak were equal partners in the Akeida.  But to figure out why the Mishkan was associated with Yitzchak and the Mikdash with Avraham would only distract from this vort and is not something I want to do now.)


II

.  If Hashem intended for the Mishkan to be assembled only in Nissan, why was Klal Yisrael told to start building three months earlier than necessary?

                a.  I would suggest two answers.
                        i.  It was necessary in order to make it clear that they were forgiven for the sin of the Eigel-it was called Mishkan Ha'eidus because it was eidus that there was a kappara.
                        ii. In order to give them a physical way to express their hispa'alus on their mechila.  The reason I say that it is important to give physical expression to his'orerus is the Ramban and the Kedushas Levi, who say that if a person has a great his'orerus, a hispa'alus, and he doesn't immediately do something with it, it can become spiritually ruinous:
Kedushas Levi in Naso/Shavuos:

הוא ע״פ דברי הרמב״ן שפירש על פסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתתפץ (שיר השירים ב.ז). ופירש כשמגיע לאדם איזה התעוררות של יראה ואהבה להבורא ברוך הוא אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי, היינו שיעשה תיכף איזה מצוה. דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה. כי ידוע שהתעוררות הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור הנשפע עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה. אזי צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום. כידוע למביני מדע. וזה פירוש הפסוק: מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ. כי חפץ הוא מלשון כלי ההיינו התעוררות ההוא שבא אל האדם צריך תיכף ומיד כלי. וזהו עד שתחפץ.

Ramban in Emuna U'bitachon:

ודע כי כל זמן שאדם מחשב בתוך לבו שמו של הקב״ה או אחד מנפלאותיו יש לפניו התעוררות כפי מחשבת מעלת החושב... וקרוב לענין זה מה שאמר הכתוב: אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עה שתחפץ. ואם לא היה כח באדם לעורר הדברים לא היה משביעם שלא לעשות. ופי׳ עד שתחפץ, עה שתצא מן הכח אל הפועל... וזהו עד שתחפץ. שתעשה חפץ על ידי הסיבה ההיא. מלשון רז״ל לאנקוטי חפצא בידיה (שבועות לח.ב) כלומר כלי

              b.  Chaim B. directed us to a sefer Be'er Yosef from Rav Yosef Salant, that discusses this, and he asks better- "Why was there such siyata dishmaya that enabled the work to be completed so quickly if it wasn't needed for another three months?"

If the writer would have proven his assertion that it was a six month job that was miraculously finished in three, he would have a really strong kashe, but he doesn't prove it.  But that doesn't matter.  Something needs an answer, either my kashe or his, and he says something interesting and good that also answers my question- namely, if Hashem intended that the Mishkan be erected on Rosh Chodesh Nissan, why was the tzivui given so long before.

The gist of his answer is that impatience contributed to the sin of the Eigel.  They wanted immediate spiritual direction and focus, and because of their פחיזות ובהלה they made a very bad decision to make the Eigel.  In a sense, it's like a person that's consumed with passion, a חולת אהבה, that makes bad decisions.  Hashem wanted to teach them that you have to calm down and wait for instruction, even when motivated by a passionate desire for spirituality.  I think it's an interesting answer- everyone knows that that passion can impair the Seichel and judgment.  He says that this is true even if the passion is for Avodas Hashem.  You have to learn to control that as well.

His answer is not inconsistent with the Tanchuma we brought.  Hashem wanted to teach them patience, and that's why the tzivui was so early.  If it were  just a matter of putting it up in Nissan, the tzivui could have been in Shvat instead of Tishrei.

ואפשר לומר בזה, כי ידוע ממדרשי חז״ל (הובא בדברינו לעיל בפ׳ ויקהל לה א־ה), שהמשכן היה כפרה על עוון העגל, והנה בענין עוון העגל כבר כתבו הראשונים בספר הכוזרי, וכעין זה כתבו הר״א בן עזרא והרמב״ן, שכוונתם היתה לעשות איזה דבר מוחשי שתשרה שם השכינה ויכוונו את עבודתם אל השכינה השורה שם, וכיון שראו שכבר בא שש שעות על היום ועדיין משה לא בא ואין להם מי שיורה להם הדרך, לא היו יכולים לעצור את תשוקתם העזה להשראת השכינה, ומרוב פחזותם עשו את העגל בכוונה ששם תשרה השכינה, ובחרו בשור שהוא אחד מהחיות הנושאות את הכסא, וזה היה עיקר חטאם מה שעשו בעצמם מבלי צווי הי ולא המתינו עד שיבוא משה מן ההר ושהוא יעשה מה שצוה השם, וכמו שאמר הפייטן (בסליחות יז תמוז) לרועי לא המתנתי שש ונשתברו הלוחות

 ולכן כיון שהמשכן בא לכפרה על חטאם זה, לכך היה צריך להיות כאן בהקמת המשכן תשובת המשקל כנגד החטא שלהם, ולעומת שהיו נחפזים ומבוהלים אז במעשיהם להשראת השכינה מבלי צווי הי, ובגלל זה נכשלו ונפלו בתהום רבה ויצא מהם העגל הזה, לכך כדי שיתקנו עכשיו בעשיית המשכן את אשר עוותו אז, - עשה הקב״ה שיגמר המשכן עם כל כליו בעוד שלשה חדשים לפני זמן הקמתו, ויהיה מונח ומקופל כל דבר ודבר הכל בתכלית שלמותו, והכל מכוון ומדוייק כאשר צוה הי בלי גרעון כלל, כדי שכולם ישתוקקו בכל יום ובכל שעה להקמתו ושתשרה השכינה ביניהם, וככה יעברו משך שלשה חדשים עד אשר יבוא צווי הי שיקימוהו, ורק אז יקימו אותו, ושרק אז תשרה בו השכינה, כדי ללמוד לדעת, שאין לעשות שום דבר גדול או קטן, אף אם הכוונה היא לעבודת הי, מבלי שיהיה על זה צווי מהקב״ה, וכל הזמן היו ישראל צריכים לעצור בעד חפצם ותשוקתם העזה שהיתה בוערת בלבם כשלהבת אש לאמר, מתי יתכונן המשכן ומתי תרד השכינה עליו, הרי הכל כבר מוכן ומזומן ולא חסר שום דבר, אלא שאין לנו רשות לזוז אפילו זיז כל שהוא עד אשר יבוא  על זה דבר הי, ובמה שכבשו את תאוותם והמיית לבם הגדולה הזאת משך שלשה חדשים, והיו מחכים בסבלנות הגדולה עד ר״ח ניסן, שאז זכו לשמוע ממשה רבינו שהקב״ה צוה להקימו, וכשהוקם המשכן אז נשלמה הכפרה בתכלית על חטאם הקודם שנכשלו בו ע״י פחזותם ובהילותם; ולכוונה זו עשה הקב״ה שסייע בידם בעבודת המשכן שיגמר במהרה, ויהיה מונח ומקופל 

משך זמן של שלשה חדשים, ואף שעל ידי זה היה מקום גם לאיזה מהם שיתלוצצו על זה, כדאיתא במדרש הנ״ל, אבל ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם וגו׳, וילמדו איך לתקן את מעשיהם לטובה.

Coincidentally, the Netziv addresses the same issue regarding the passuk in our parsha in 39:43, where Moshe gave the the Bracha for Hashra'as HaShechina.  In Vayikra 9:6, he brings from a Medrash that Moshe warned them that undisciplined desire for Ruchniyus is from the Yetzer Hara, and that people should seek the advice and blessings of gedolim before being carried away even by what seems to be dveikus and hispaalus.

              

              c.   Another wonderful answer to these questions is in the Gaon in Shir HaShirim.  Coincidentally, the expression that I used above to explain what Rav Salant said was the problem, the intensity of a חולת אהבה, the Gaon says was the intended result of the delay.  It's not at all a contradiction, just an interesting coincidence.  I found the Gaon at a very nice website from Australia, http://torahdownunder.blogspot.com/   The Gaon goes as follows.

The passuk in Shir HaShirim (2:3) says: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי.  The Gaon explains that the shade is refers to Yetzias Mitzraim and the fruit refers to matan torah.  Passuk ד׳ continues with references to the degalim given to the shevatim and the mitzvah to make the Mishkan.  In possuk ה׳ it says

סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים  כי חולת אהבה אני   

The Gaon translates 

סמכוני באשישות: כמו שעושין לחולה והם כוסות מלאות יין ושאר משקין המסעדין את הלב 

Support me with jugs of wine:  As they do for an ill person. Ashishos are cups full of wine and other beverages which satiate the heart .

  רפדוני בתפוחים: סבבו את רפידתי בתפוחים שאחזק את לבי מריחם, כי חולה מחמת אהבה אני  

Surround me with apples; Surround my couch with apples so that I should strengthen my heart from their smell, for I am sick from love.

 The Gaon explains the mashal:

 והענין קאי על זמן שנגמר המשכן קודם חנוכתו וחמדתי אל האהבה שהוא פרטיות מכל התורה כמו שכתוב וידבר ה׳ אל משה מאהל מועד  

The passuk is talking about the time when the Mishkan had been completed before it was inaugurated.   Klal Yisrael said "I coveted the love of Hashem, which are the details of the Torah that were revealed to Moshe in the Mishkan, as the passuk says,  ‘And Hashem spoke to Moshe from the Ohel Moed’.  

ואשישות ותפוחים הם הקרבנות שהקריבו קודם ירידת השכינה אל אהל מועד. ואשישות הם הנסכים. וריח התפוחים הוא ריח המנחות.

 The jugs of wine and apples refer to the Nesachim and Menachos which Klal Yisrael brought while they were waiting for the Hakamas HaMishkan.

It seems from the order of the pessukim in Shir ha’Shirim that just as Yetzias Mitzraim and Matan Torah were a required for the shechinah to rest on Klal Yisrael, so too it was necessary for there to be a hiatus between constructing the mishkan and the inauguration of the Mishkan for the Bnei Yisroel to achieve Hashra’as Ha’Shechinah.

Why is this?

The Gaon explains in passuk 3:  

כשנופל לאדם חלק טוב בלי חימוד לה אינו מעלה וכן להיפך אם חומד ואינו מגיע גם כן אין טוב  

In order to appreciate and enjoy something, a person has to want it before they receive it.   If they receive something which they never desired they will have no feeling for it.   The reverse is also true, if a person desires something and does not get it, this is also not good (alluding to Mishlei 13:12, תוחלת ממשכה מחלה לב and 13:19, תאוה נהיה תערב לנפש.)

Hashem told Moshe to delay the Hakamas Hamishkan from the 25th of Kislev till the 1st of Nissan so that the Bnei Yisrael would be distressed that they were unable to assemble the Mishkan and would be consumed by a burning passion from waiting so long once everything had been made ready.   Through this they were able to fully appreciate the Hashra’as HaShechinah of the Chanukas Ha’Mishkan.

************

So: For the question “Why was is necessary that they begin building the Mishkan in Tishrei, finish it in Kislev, and wait three months before putting it up?  we we now have several answers.

1.      Hashem wanted to give them a sign that there was a real kappara on the Eigel.
2.      When they were forgiven for the Eigel, they needed some physical way to immediately express and concretize their hisragshus for the kappara.
3.      They needed to learn to control enthusiasm and passion, even when it is motivated by Ahavas Hashem.
4.      Hashem wanted their desire to build to a madreiga where they felt, as it says in ידיד נפש ,

הדור נאה זיו העולם, נפשי חולת אהבתך
אנא, אל נא, רפא נא לה, בהראות לה נועם זיווך

Building the Mizbei'ach on Shabbos and Yomtov

According to the Magen Avraham, even if you have the minhag to cover knives during Birkas Hamazon, one doesn't have to cover ceramic knives. The celebrated Rabbi Asher Weiss writes the following:

נוהגים לסלק את הסכין מעל השולחן, או לכסותו, בשעת ברכת המזון (שו"ע או"ח קפ ה, לבוש קפ ה). בטעם המנהג כתבו הראשונים שמצינו בדברי חכמים שהשולחן נקרא מזבח, ומכפר על האדם כמזבח [רבי יוחנן ורבי אלעזר בברכות נה א ובמנחות צז א. ורבי יוחנן וריש לקיש בחגיגה כז א. בטעם שהשולחן מכפר, ראה רש"י ותוס' שם, ומהרש"א בחדושי אגדות בבא בתרא ס ב ד"ה התקוששו [באמצע הדיבור], ומנחות מז א ד"ה המזבח], והמאריך לשבת על שולחנו כדי שיבואו אורחים עניים ויאכיל אותם, מאריכים לו ימיו ושנותיו [רב יהודה בברכות נד ב – נה א], ומשום כך כשם שאסרה התורה לבנות את המזבח המאריך חיים באבן שסותתה בכלי ברזל או שנגע בה ברזל המקצר חיים, [מדות פ"ג מ"ד; רבי שמעון בן אלעזר במכילתא מס' דבחדש פרשה יא; תורת כהנים קדושים פרשה י אות ט; תנחומא פרשת יתרו סי' יז; פסיקתא זוטרתא שמות פרק כ פסוק כב; רש"י תמיד כו ב ד"ה אמר. ראה כעי"ז: תוספתא ב"ק פ"ז ה"ב; מכילתא דרשב"י פרק כ פסוק כב; מס' שמחות פ"ח הט"ז. וראה טעמי המצוה]. כך אין ראוי שעל השולחן המכפר ומאריך חיים כמזבח, יהיה מונח סכין שמביא פורענות ומקצר חיים. (ספר חסידים סימן קב; הרוקח סי' שלב; שבלי הלקט סדר ברכות סימן קנה;  שולחן של ארבע לרבינו בחיי שער ראשון; דרשות ר"י אבן שועיב פרשת ויקחו לי תרומה ד"ה וטעם איסור; ארחות חיים מלוניל הל' ברהמ"ז אות ח; אבודרהם הל' ברכת המזון ד"ה ונהגו העולם).

אף שלכאורה מהטעם שהזכרנו, היה מקום להסיר או לכסות את הסכין אף בשעת האכילה, נהגו להשאירו גלוי עד שעת ברכת המזון, אחרי גמר השימוש בו, כדי שלא להטריחו להסירו ולהחזירו כל פעם לצורך שימוש בו (ביאור הלכה סימן קנא סעיף ו ד"ה בסכין ארוך; משנה ברורה סי' קפ ס"ק יא. ראה כף החיים קסז מא  שחולק וסובר שיותר טוב להסיר את הסכין במשך כל הסעודה ולהחזירו רק לצורך שימוש בו). ויש שכתב שהקפידו לסלק את הסכין או לכסותו דווקא בשעת ברכת המזון, שבה שעובדין את שם יתברך ומברכים אותו [לבוש סי' קפ סעיף ה], שהיא מעין העבודה היותר חשובה הנעשית ע"ג המזבח. שהאכילה  נחשבת כשחיטת הקרבן, השתיה היא כעין קבלת דם הקרבן, אמירת דברי התורה על השלחן היא כהולכת הדם למזבח, וברכת המזון היא מעין זריקת הדם על גבי המזבח, שהיא העבודה החשובה יותר, המסיימת את עבודות הקרבן, וכמו שאמרו "הדם הוא המתיר". (שו"ת באר עשק סי' כז, הובא בבאר היטב סי' קפ ס"ק ה. ראה זבחים מג א ורמב"ם מעה"ק פ"ה הי"ח. עוד ראה תורה תמימה פרשת יתרו פרק כ אות קלב).

לדעות האוסרות להשתמש לבנית המזבח באבנים שנגעה בהם מתכת אחרת מלבד ברזל, יש להסיר מן השלחן אף סכין העשויה משאר המתכות כגון כסף או זהב (ראה שולחן של ארבע לרבינו בחיי שער ראשון, ומג"א סי' קפ סק"ד ופמ"ג שם). יש מקפידים מהטעם הזה להסיר מעל השולחן בשעת ברכת המזון את כל כלי הברזל כגון מזלגות וכפיות (בן איש חי שנה ראשונה חוקת אות ו. ראה טהרת השולחן על השו"ע סי' קפ סעיף ה).

טעם נוסף משום "מעשה שהיה", וההבדלים ההלכתיים בין הטעמים

הראשונים הביאו טעם נוסף למנהג הסרת הסכין, משום מעשה שהיה באחד שבירך ברכת המזון וכשהגיע לבונה ירושלים נזכר בחורבן בית המקדש ולקח את הסכין ותקעו בלבו (שבלי הלקט שם בשם רבינו שמחה; ארחות חיים שם. ראה בב"י סי' קפ). ויש שכתבו שלטעם הזה צריך לכסות את הסכין רק קודם ברכת בונה ירושלים ולא בכל ברכת המזון. ויש להסיר את הסכין או לסלקו אף בשעת ברכת מעין שלוש, שמוזכר בה בנין ירושלים (טהרת השולחן על השו"ע סי' קפ סעיף ה). ויש סוברים שאף לטעם הזה, כיון שהמעשה היה בברכת המזון אין להחמיר בברכה מעין שלוש (שו"ת שלמת חיים סי' קפז. ראה אורח נאמן סי' קפ ס"ק טז).

לדעה זו יש להסיר מן השולחן כל סכין שאדם יכול להרוג בו את עצמו, ואף כשאינו עשוי ממתכת אלא מחומר אחר כגון עץ או פלסטיק (שו"ת בית אבי ח"ג סי' קמב אות ד, הובאו דבריו בשו"ת רבבות אפרים ח"ג סי' קלב).

So, if you cover your knives on Shabbos, you would have to cover ceramic knives during the week.  (I don't mention plastic knives, because I think it would be very laborious to kill yourself with a plastic knife, especially when there are so many less tiresome instrumentalities, and, I think, suicidal people don't really have a lot of energy.)  If you don't cover your knives on Shabbos, as the Mechaber says in the end of OC 180, because the reason for covering them is because metal cannot be used in the construction of the Mibei'ach, and you can't build the Mizbei'ach on Shabbos, then you would never have to cover ceramic knives.

I want to repeat the Magen Avraham.  The Mechaber quotes the Roke'ach's minhag to cover knives during bentching
דמכסין הסכין בברכת המזון ע״ש לא תניף עליהם ברזל, במכילתין אינו דין שיניף חמקצר על המאריך ושלחן כמזבח
 בשלהי חגיגה
The Mechaber adds that nahagu" not to cover knives at bentching on Shabbos and Yomtov.  The Magen Avraham says
משום דשלחן דומה למזבח ובמזבת כתיב לא תניף עליהם ברזל, ובשבת אין בונין מזבח וליכא רמז למזבח

(Before getting into the main topic, do you realize what a chiddush the Magen Avraham is saying?  We all know the Gemara about a man's table being like his mizbei'ach.  But the Magen Avraham says that the Shulchan is not a mizbei'ach.  What you do at your table is like building a mizbei'ach.  True, on Shabbos and YT the mizbei'ach is busy with Korbanos.  But you can't build a mizbei'ach on S/YT.  Since on Shabbos/YT you can't build a mizbei'ach, your actions at the table don't have to conform with the rules of the mizbei'ach.

The explanation, of course, is that the Magen Avraham is not going with the Rambam that holds that the mitzva of binyan of the Mikdash and the Keilim was all one mitzva whose purpose was to be able to do Avodah, which is why he lists only one mitzva- to build the bayis, and not a separate mitzva for each kli.  He is going with the Ramban that the mitzva of building the Mikdash structure is to provide a מדור בתחתונים for hashra'as hashechina, but building each kli is its own mitzvah.)

Back to the main topic.  This is all based on the assumption that one cannot build the Mizbei'ach on Shabbos or Yomtov.  This is a reasonable assumption, because the Gemara in Shavuos 15b says explicitly that building the Beis Hamikdash is suspended on Yomtov, and it goes without saying on Shabbos.  

Gemara Shavuos:  נבנייה ביום טוב ונקדשיה ביום טוב אין בנין מקדש דוחה יום טוב 

Rambam 1 Beis HaBechira 12:   ואין בנין ב"ה דוחה יום טוב.

If building the Mikdash is not docheh, there is no reason to think that building the Mizbeia'ch would be docheh.

Except that there is.

The Gemara in Shabbos 88a says

רבי יוסי אומר בשני עלה משה וירד בשלישי עלה וירד בד' ירד ושוב לא עלה ומאחר שלא עלה מהיכן ירד אלא ברביעי עלה וירד בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן 

that Moshe built a Mizbei'ach on the fifth of Sivan.  As the Minchas Chinuch in Mitzva 309 points out, that was Shavuos.  The MC brings from the Turei Even that this is a problem.  If Binyan Mikdash is not docheh, then Binyan Mizbei'ach shouldn't be docheh; What was Moshe Rabbeinu doing building a Mizbei'ach on Shavuos?  One would naturally answer that it was before Mattan Torah, and before Mattan Torah there wasn't any holiday called Shavuos.  But assuming that the Avos kept the Torah, as Avraham Avinu did with Pesach, Moshe Rabbeinu should have been observing Shavuos even before Mattan Torah.

The Minchas Yitzchak offers two answers.

ששת ימים תעשה מלאכה. פירש״י הקדים אזהרת שבת למלאכת המשס, לומד שאינו דוהה שבת ע״כ,והיא מדברי המכילתא, ושם איתא עוד בזה״ל, כגון שנטל קרנו של מזבח וכוי, שומע אני יתקנם בשבת ת״ל ויקהל משה וכו׳ בחול ולא בשבת עיי״ש, וראיתי מכבר שהעידו בטו״א (הגיגה ד״ט), ובמנ״ח (מצוה ש״ט), בהא דאמרינן (בשבת דפ״ז) דבה׳ בשבת יצאו ממצרים, ובשבת נתנה תורד״ והי׳ לפי״ז אז בשבת נ״א לספירה כמ״ש המג״א (סי׳ תצ״ד), ויו״ט הו׳ ביום ר (ה׳ בסיון^ בנ׳ לספידד״ א״כ היא!־ הי׳ בנין המזבח בה׳ בסיון שהי׳ יו״ט אז, ואין בנין ביהמ״ק דוחה יו״ט, ואף שלא ניחנה תורה עוד, מ״מ מדאי קיים משה כל התורה נולה עד שלא ניתנה עכת״ד.

וי״ל בפשוט, עפי״מ דאיתא בירושלמי (שבת פ״ז ה״ב ופי׳׳ב ד,״א), מה בנין הי׳ במשכן, שהיו נותנין קרשים ע״ג אדנים, ולא לשעה היתה? אמד ר׳ יוסי מכיון שהיו הונים ונוסעים עפ״י הדבור, כמי שהוא לעולם, ועי׳ מ ה בקה״ע ופ״מ שם, ובתשו׳ עטרת תכמים (או״ה סי׳ הי), וכ״ז שייך בבניית המשכן, אבל בנין המזבח של קודם מ״ת, שהי׳ רק לשעה אז, י״ל דאין בזה משום בנין

 ועי״ל דאפשר ע״י שנים, דשנים שעשאוהו פטורין, ואף דהוי זה א״י וזה א״י, לפי מה שכתב והאחרונים. דגם אם אינו יכול מחמת איסור שבת הוי אינו יכול, אבל י׳׳ל כיון דהא דאינו דוחה יויט, הוי משום אין עשה דוחה ל״ת ועשה ולשיטת הריב״א (סוף חולין) בדיעבד יצא ידי חובת המצוה כפי מה שביאר דבריו הנוב"י (בתשו' שבסוף הספר ח"א), י״ל דהוי כזה יכול וז״י והבן.

ובהא דדייק במנילתא שם, כגון שנטל קרנו של מזבח, או שנפגמה הסכץ וכו׳ עיי״ש, י׳׳ל דבא להסיר קושי׳ הידועה דלמה לי קרא דלא דחי שבת, הרי בלא״ה אץ עשה דוהה ל״ת ועשר״ י״ל דבא לאסור הבנין ע״י נשים, דל״ש אין עדל״ת ועשר״ דבהו לינא עשד״ ונמ״ש התום׳ (בקידושץ דל״ד), אך בנשים י״ל דפטורות מבנץ ביהמ״ק, משום דל״ה בלילה נדאיתא (בשבועות די״ד), והו״ל מ״ע שהז״ג, אבל לפי מה שכתב, בתשו׳ בי״צ (או״ה סי׳ ג׳ אות הי). בשם גדול אחד, ליישם קושי׳ התום׳ (סונה דמ״א), על מה דמשני דאיבני בלילד״ והלא אין בנין ביהמ״ק בלילה, ח״ ל דבבין מזבח, דל״ה דק נלי מקדש, וכדאיתא (מבוזים דף סי), ולא מקדש, י״ל דהוי בלילה עיי״ש, וממילא ל״ה הזמן גרמא, ושייר גם בנשים, ובזה מיישב הבי״צ, הא תשים טוו הנוצה של עזים עיי״ש, ובזה ח י ק המכילתא ״מזבח וסכץ״ דל״ה רק נלים, ומצוה גם בנשים, והי׳ הו״א דעדל״ת, וצרץ קרא לאסור בשבת וא״ש.

His two answers are that Moshe Rabbeinu's mizbei'ach was temporary, or that it was done by two people at once, which removes the issur de'oraysa.  (The first answer is fine.  But the second answer- I don't think he thought it through.  If Shnayim she'asu was an eitza, they would have built the whole BHM on Shabbos. The answer is, of course, that Shnayim she'asu is still a maaseh issur.)  Wonderful answers both, but one might be excused for looking for others.

The Aruch Laner in Sukka 41 (and Chaim B. was mechavein) points out that according to Rebbi Eliezer that making cheese is an issur deoraysa of Boneh, it would be muttar on Yomtov on the basis of Mitoch for a mitzva.  This is based on Tosfos in Shabbos 95a:

תימה לר"י כיון דמותר לגבן בי"ט מן התורה אפילו באפשר אפילו לא יהא מותר מדרבנן אלא בדלא אפשר אם כן נפל ביתו בי"ט יהא מותר לבנותו בי"ט דמתוך שהותר בנין לצורך דמגבן הוי משום בונה כדאמר בסמוך הותר נמי שלא לצורך ובלבד שיהא צורך היום לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש וי"ל דאסור מדרבנן דהוי עובדא דחול כי היכי דאסורין טחינה והרקדה ביו"ט :

So it turns out that according to Rebbi Eliezer, at least, it was muttar for Moshe Rabbeinu to build the Mizbei'ach on Shavuos, and the Gemara in Shavu'os is not going according to Rebbi Eliezer.  But being meysheiv according to Rebbi Eliezer is not going to do us any good, first of all, because we never needed an answer according to Rebbi Eliezer who is mattir machshirim, and also because the whole world doesn't hold like Rebbi Eliezer.

Additionally: we have to realize that the Mizbei'ach is unique among the keilim/parts of the mikdash.  See the Rogotchover in Yisro 20:21, where he says that

מזבח צריך לבא מתחילה לשם כמבואר במכילתא פ׳ יתרו, ולא כמו כל בנין דבונין בחול ואח״כ מקדישים במעילה יד, א וכ״מ, אבל זה מתחילה לשם, ולכך יש בה הך לאו דלא תבנה, עמ״ש התוס׳ סוכה דף מ״ט ע״א,  וזה ר״ל הך דאמרינן ביבמות דך ז׳ ע״ב לא ממקדש כו', ר״ל דזה רק הכשר לא עצם, דהרי בונין בחול, משא״כ מזבח. וזה ר״ל מה דאמר בסוכה

דף מ ״ה, יופי לך מזבח כו', דאינו מובן כלל, ור״ל דמתחילה נבנה לשם כמו דאמר במכילתא

Therefore, there is good reason to say that the building of the mizbei'ach is also an avodah, just like bringing a korban on a mizbei'ach is for us.  We do find that the Avos built mizbechos as an avodah.  So it could be that the Mizbei'ach that Moshe Rabbeinu built before Mattan Torah had a din of Avodah, an avodas tzibbur that was kavua lo zman, so of course it was docheh.

And here's a clear raya from the Rogotchover that my svara makes sense: in Vayakhel 35:10, he says that building the Mishkan is different than building the Mikdash, because by the Mikdash, the building is a din hechsher, while by the Mishkan, every pratt is a mitzva on its own, not as a hechsher for avodah.
והנה כבר כתבתי דמשכן הוה המצוה הבנין וכל פרט ופרט מהמשכן הוה מצוה לא מחמת דבר לצורך דבר רק לעצם [הגה: ונ״מ די״ל דמשכן דוחה שב ת דזה לא הוה הכשר מצוה

On that basis, he says that there is a good svara to say that building the Mishkan ought to be docheh Shabbos.  Now even though in fact there is a passuk that tells us the din that building the Mishkan was not docheh, the Rogotchover says that if not for that limud, it would be docheh.  If so, there is no reason the building of the Mizbei'ach by Sinai would not be docheh.  There was no limud to asser that binyan of a Mizbei'ach, which was, like all binyan mizbechos, a mitzva be'etzem, not just a hechsher.

Vayakhel, Shemos 35:3. Fire on Shabbos. A Guest Post from Rav Pinches Friedman- Shvilei Pinches

A dvar Torah and Mussar from the Rosh Kollel of the Belzer Mosdos.  I usually have a hard time reading his words because he is סוד oriented.  This week is exceptional (תרתי משמע).

Link to Original in Hebrew

The following is a translation done by my friend, Dr. Baruch Fox.

The Chasam Sofer’s Incredible Explanation

The Shalom of Shabbas Is a Vessel that Stores Abundant Influence for All Six Weekdays

In this week’s parsha, parshas Vayakhel, we read (Shemos 35, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" :( 3 "—you shall not light fire in any of your dwellings on the Shabbas day. In this essay, we wish to focus on the statement in the Tikunei Zohar (Tikun 48, 85a) that this passuk also constitutes a warning to every Jew not to get angry on Shabbas. For, the flames of his anger kindle the fire of Gehinnom. At first glance, once might wonder: Isn’t anger considered a despicable trait even during the other six days of the week?
In fact, we have learned in the Gemara (Pesachim 66b): "כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו" —any person who gets angry, if he is a wise man, his wisdom leaves him; if he is a prophet, his prophecy leaves him. The Zohar hakadosh takes an even more extreme view concerning the characteristic of anger (Bereishis 27b): "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" —anyone who gets angry, it is as
if he worships other gods. Therefore, why is it necessary to provide an additional warning: "You shall not light fire in any of your dwellings on the Shabbas day"? Additionally, the warning to avoid anger is a constant throughout the week.

This question is addressed by the Reishis Chochmah (Sha’ar HaKedushah 7). He cites the aforementioned Tikunei Zohar and adds the following clarification: "ובודאי כי האזהרה הזו לעולם אנו צריכין אותה, שלא לכעוס אפילו בחול שלא להדליק אשו של גיהנם, אלא שביום שבת הפגם הוא לאין תכלית, כי מאחר שאשו של גיהנם נתבטל מכל וכל וזה מדליקו מחדש, עונשו גדול מאד". Certainly, this warning is constantly in effect; it is essential to avoid anger even during the week, so as not to kindle the fire of Gehinnom. On Shabbas, however, the damaged caused is immeasurable. For, on Shabbas, the fire of Gehinnom is completely extinguished, and this person’s anger lights it anew; hence, his punishment is great.

In my humble opinion, the Reishis Chochmah’s question can be answered quite simply. Undoubtedly, anger must be avoided even during the six weekdays. On Shabbas, however, the warning takes on another  dimension. For, it is especially important to be pleasant and considerate at home, so as not to anger others—so as not to kindle the fire of Gehinnom in one’s own house. With this explanation in mind, we can appreciate the specific language employed by the passuk: "You shall not light fire in any of your dwellings on the Shabbas day." In other words, do not allow your actions or words to incite anger at home, in your dwelling.

We can provide substantiation for this interpretation from the following Mishnah (Shabbas 34a): "שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה, עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר" —there are three things a man must say in his home on erev Shabbas just before dark: "Have you tithed?" "Have you prepared the
eiruv?" And "Kindle the lamp." Commenting on the Mishnah’s teaching, the Gemara states: "אמר רבה בר רב הונא, אף על גב דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר וכו’, צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה" —Rabbah bar Rav Huna said: "Even though the sages said that there are three things a man must say, etc.,
nevertheless, one must strive to say these things delicately, so that his family will accept them from him.
Thus, we find an explicit admonition from our blessed sages to speak pleasantly in our homes on erev Shabbas as nightfall approaches. Apropos to our current discussion, this admonition is included in the prohibition of: "You shall not light fire in any of your dwellings on the Shabbas day." We must take
care not to incite the flames of anger or the fire of Gehinnom with the words we speak in our homes.
The Satan Attempts to Upset Our "Shalom Bayis" on Every Erev Shabbas

How pleasant and rewarding it is to fulfill the wish of Yisrael’s sweet psalmist (Tehillim 122, 8): "למען אחי ורעי אדברה "ךב םולש אנ—for the sake of my brothers and companions, I shall wish for peace in your midst. Let us examine together the teachings of our blessed Rishonim and Acharonim—earlier and later sages—stressing how important it is for a Jew to create an atmosphere of peace and tranquility in his home on Shabbas Kodesh, the source of all berachos.

We shall begin our investigation with a teaching from the Gemara (Gittin 52a): והב ירגיאד ]השאו שיא :בקעי ןויע[ ירת יב והנה" ברע לש תושמשה ןיב :י"שר[ ישמש יב לכד ,]םהב הרגתמ היה ןטשהש[ ןטש םתהל ריאמ יבר עלקיא .]םהיניב םיבר ויה[ ידדה ידהב וצנימ אק ווה ]תבש בכיע[ אמלש והל דבעד דע ישמש יב אתלת והניבכע ,]םשל ריאמ יבר ןמדזנ[ יוו רמאקד היעמש ,]םהיניב םולש ושעש דע תותבש יברע השלש בירלמ םתוא :ומצע לע רמא ןטשהש ריאמ יבר עמש[ – "היתיבמ ארבג אוההל ריאמ יבר היקפאד ]."ותיבמ םדא ותואל ריאמ יבר ואיצוהש יוו" There was a man and a woman that the Satan incited regularly, so that they argued with one another at the onset of every Shabbas. Rabbi Meir visited there. He prevented them from arguing for three consecutive twilight periods (on erev Shabbas) until he made peace between them. Rabbi Meir heard the Satan say: "Woe, that Rabbi Meir has removed that man (the Satan) from his house."

This teaches us a frightening and disturbing fact. At the onset of every Shabbas, the Satan endeavors to upset the peace and calm in a Jew’s home and to instigate arguments and disharmony. So, let us attempt to explain why the Satan chooses to do so specifically on erev Shabbas at twilight. The simple explanation is that all matters are affected by the way they begin. It is for this reason that HKB"H commanded us to sanctify the firstborn and to bring the "bikkurim"—the first fruit or produce—to the Beit HaMikdash. Beginning matters properly and with kedushah insures more optimal results subsequently.
Concerning the laws of "muktzah" on Shabbas, we learn (Shabbas 43a): "אמוי ילוכל יאצקתא תושמשה ןיבל יאצקתאד וגימ"—since it is "muktzah" during twilight, it is "muktzah" for the entire day. In other words, if it is prohibited from use at the onset of the Shabbas, it remains prohibited for the entire duration of that Shabbas. Similarly, if the Satan succeeds in disrupting the "shalom" in one’s household at the onset of the Shabbas, the entire Shabbas can be ruined, chas v’shalom.

An Incredible Explanation  from the Chasam Sofer zy"a

I would like to propose a wonderful thought concerning this subject. I found a true gem of an idea concerning this Gemara in the impeccable teachings of the Chasam Sofer, in Derashos Chasam Sofer. He explains in his own inimitable way why the Satan tries so hard to disrupt the harmony of a Jewish household on erev Shabbas. He refers to the well-known Zohar hakadosh which states (Yisro 88a): אמויב אתתו אליעלד ןאכרב לכ" "ןיילת האעיבש—all heavenly and earthly blessings depend on the seventh day. We learn that all of the six weekdays receive their blessings from Shabbas.

At the conclusion of the Mishnayos (Oktzim 3, 12), we learn: ,םולשה אלא לארשיל הכרב קיזחמ ילכ ה"בקה אצמ אל ,אתפלח ןב ןועמש יבר רמא" ."םולשב ומע תא ךרבי ’ה ןתי ומעל זוע ’ה )אי-טכ םילהת( רמאנש HKB"H did not find a better vessel to hold and preserve blessing for Yisrael than "shalom." In other words, "shalom" is a prerequisite for berachah. Therefore, it is crucial to fill a Jewish home with "shalom" on Shabbas. Only in this manner, will the house be a vessel worthy of holding and retaining the berachah and plenty that descends upon us on Shabbas. Furthermore, this vessel will then be able to supply the rest of the week with berachah. It is precisely for this reason that the Satan toils so vigorously to inject discord and provoke quarrels at the onset of the Shabbas. It does not want a Jewish home to be a vessel worthy of retaining berachah; as a consequence, the positive influence and plenty that descend on Shabbas will find no place to land.
With this understanding, the Chasam Sofer explains the juxtaposition of the following pesukim in our parsha (Shemos 35, 2): "הכאלמ השעת םימי תשש"—for a period of six days work may be done—however, be cognizant of the fact that the positive influence and plenty for the six weekdays comes from the Shabbas; "’הל ןותבש תבש שדוק םכל היהי יעיבשה םויבו"—but the seventh day shall be holy for you, a day of complete rest for Hashem; for this reason, "תמוי הכאלמ וב השועה לכ"—whoever does work on it shall be put to death—since he will be unable to draw life and sustenance from Shabbas. Hence, the Torah immediately adds the admonition: "שא ורעבת אל"—avoid anger and the fire of discontent at all cost--"תבשה םויב םכיתובשומ לכב"—in your homes on Shabbas. For, without "shalom"—peace and harmony—you will not possess a vessel capable of retaining the berachah and plenty that are bestowed upon us on Shabbas.

"Who spreads a shelter of shalom over us"

Now, in light of the Chasam Sofer’s explanation, we can appreciate the Zohar’s explanation (Bereishis 48a) as to why we conclude the berachah of "ונביכשה" differently on the night of Shabbas as compared to the rest of the week. On Shabbas we conclude the berachah:

הפורש סוכת שלום עלינו" "—Who spreads a shelter of shalom over us"; whereas on the other nights of the week, we conclude: "שומר עמו ישראל לעד" —Who protects His people Yisrael forever. Let us provide a translation of the passage in the Zohar hakadosh: "Come and see, when the day is sanctified on Shabbas
eve, a shelter of shalom rests and spreads out across the world . . . It is no longer necessary to pray for protection with the words "Who protects His people Yisrael forever.  Amen." For, it is exclusively on weekdays that it was arranged that the world requires protection. On Shabbas, however, a shelter of shalom spreads over the world, and it is protected from all directions. And even the wicked in Gehinnom are protected. Everyone is at peace—those above and those below. Therefore, when the day is sanctified, we
recite the blessing: "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים" —Who spreads a shelter of shalom over us and over his entire nation of Yisrael and over Yerushalayim.

According to the Chasam Sofer’s explanation, we can interpret the meaning of the Zohar hakadosh, based on the following Gemara (Shabbas 10b): "אמר לו הקב"ה למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל" —HKB"H said to Moshe, "I have a special present in my treasure-house and its name is Shabbas; I wish to give it to Yisrael." Why is Shabbas referred to as " מתנה טובה "—a special present? Because in the merit of the Shabbas, all of the other six days of the week receive an abundance of good and special influences. Yet, the inclinations toward jealousy and the need for honor destroy the possibility of shalom—the vessel required to retain berachah. Consequently, the positive influence and plenty bestowed on the day of Shabbas serves no purpose.

Therefore, HKB"H combined the light of shalom with the gift of Shabbas. As a result, shalom rests on every Jewish home on Shabbas, making it a vessel worthy of retaining berachah. Thus, the abundant good that descends on Shabbas can be absorbed and retained and ultimately be transferred to the six weekdays.
Hence, we recite the formula on Shabbas eve: "הפורש סוכת שלום עלינו" —Who spreads a shelter of shalom over us.

Based on what we have learned, we can begin to comprehend the significance of another passage in the Zohar hakadosh concerning the shalom associated with Shabbas (Korach 176a): "Come and see. The world only exists due to shalom. When HKB"H created the universe, it could not continue to exist until shalom came along and rested upon it. And what is it? Shabbas, which is shalom in the heavens and on earth. Then the universe continued to exist. And whoever disputes it, is lost from the world." According to the Chasam Sofer’s explanation, the Zohar’s meaning is clear. The world cannot continue to exist without shalom. For, it is the only vessel capable of retaining berachah; only it can retain the abundance and influence that descends on Shabbas for the rest of the week. Therefore, HKB"H gave us the Shabbas, which is itself the light of shalom. It is for this very reason that it was instituted to light candles on erev Shabbas— for the sake of shalom in a Jewish home.

A Wonderful Explanation from the Maharam Shif

Let us now examine an explanation from the Maharam Shif on the Gemara (Gittin ibid.). He explains why the Satan strives to provoke discord on erev Shabbas at twilight. He refers to what we have learned in the Gemara (Shabbas 119a): "שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר, יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו מלאך רע אומר, יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו". Two ministering angels accompany a person from the Beis HaKenesses to his home on erev Shabbas—a good one and a bad one. When he arrives home and finds a candle lit, the table set and his bed arranged, the good angel says: "It should be His will that it should be so on another Shabbas." The bad angel is forced to answer: "Amen."
If these conditions are not present, the bad angel says: "It should be His will that it should be so on another Shabbas." Then the good angel is forced to answer: "Amen." The Mateh Moshe explains that the bad angel who also accompanies a person home from the Beis HaKenesses is none other than the Satan. This is why he endeavors to provoke quarrels at the onset of the Shabbas. If successful, the house will not be arranged properly to honor the Shabbas. Consequently, when he accompanies a Jew home on the night of Shabbas from the Beis HaKenesses, along with the good angel, he will be able to curse that household, chas v’shalom; and the good angel will have no choice but to concur and answer: "Amen."

A reason is brought in the name of Rabbi Chaim Shmulevitz, ztz"l, as to why the Satan attempts to incite specifically at the onset of the Shabbas. For, on the day of Shabbas itself, shalom reigns; it is part of the natural order of creation. We express this fact in Minchah on Shabbas: ... "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת
מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח" —a day of rest and kedushah, did You give to Your people . . . a peace comprised of shalom, tranquility, calm and security. Therefore, the Satan is only able to incite and disrupt the state of shalom on erev Shabbas at twilight, but not on Shabbas itself. As we have learned, his explanation coincides perfectly with what we have learned from the Zohar hakadosh—that on Shabbas, HKB"H spreads a shelter of shalom--" סוכת שלום "—over us.

From all that has been said, we begin to appreciate how important it is for every Jew to do his very best to establish an atmosphere of shalom and harmony in his home on erev Shabbas. He must make every effort to avoid situations that may lead to controversy, so as not to break the vessel able to hold and retain berachah. For, as we now know, only shalom allows us to capture and retain the berachah that is bestowed upon us on Shabbas. And, according to the Tikunei Zohar, the mitzvas lo ta’aseh of: " לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת "--you shall not light fire in any of your dwellings on the Shabbas day—encompasses this admonition not to kindle the fire of controversy and discontent in one’s home.

Rabbi Meir a Descendant of Eisav Strove to Promote Shalom
Let us return to the story involving Rabbi Meir. Recall that he spent three consecutive Shabbasos restoring shalom between a man and his wife. Ultimately, he drove the Satan out of their home. Having presented this incident, let us explain why Rabbi Meir tried so hard to promote shalom.
In the Midrash (D.R. 5, 14), we find another wonderful incident involving Rabbi Meir. At one of his lectures was a woman, whose husband got angry at her for attending his lecture. The husband ordered her to spit in Rabbi Meir’s face. When Rabbi Meir caught wind of this, he cleverly requested that this woman spit in his
face so as to annul an "ayin hara" from him. In this manner, he restored shalom between this man and wife.
Apparently, we can make sense of these incidents by referring to the Arizal’s explanation in Likutei Torah of the passuk (Bereishis 25, 28): " ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו "—and Yitzchak loved Eisav, for trapping was in his mouth. Yitzchak loved Eisav, because sparks of kedushah were trapped in his mouth. This refers to the neshamos of Tannaim, who were the sons of converts, and descended from Eisav. Among them was the
neshamah of Rabbi Meir. He came from the offspring of Nero Caesar, as delineated in the Gemara (Gittin 56a): "ערק ואזל ואיגייר ונפק מיניה רבי מאיר" —he ran away and converted (to Judaism), and Rabbi Meir was descended from him. Therefore, when Eisav was killed, his head, along with the sparks of kedushah
trapped in his mouth, rolled into the lap of his father, Yitzchak, in the Mearas HaMachpeilah.

This agrees very nicely with what the Pninim Yekarim presents in parshas Vayishlach in the name of various  ommentaries addressing the passuk (Bereishis 32, 8): " —"ויירא יעקב מאד ויצר לו and Yaakov became very frightened and it distressed him. Rashi comments: "He became frightened lest he be killed; and it distressed him were he to kill others (" ".("אחרים They suggest that Rashi is referring to the neshamah of the
Tanna Rabbi Meir. For, the Gemara (Horayot 13b) teaches us that he was referred to as " אחרים ". In other words, according to this interpretation of Rashi, Yaakov feared that he might kill Eisav and in the process cause the death of Rabbi Meir, known as " ."אחרים

The Wicked Eisav Hates Shalom
Let us also present a statement from the Midrash Shochar Tov regarding the passuk (Tehillim 120, 6): "רבת שכנה לה נפשי עם
שונא שלום. וכי יש אדם שונא שלום, עשו שונא השלום" —my soul has had its fill of dwelling with those who hate "shalom." Is there such a person who hates "shalom"? Eisav hates the reality of "shalom." Regarding this statement, the Chasam Sofer writes in parshas Toldos that the name 376 ) עש"ו ) has the same numerical value as 376 ) שלו"ם ). He is the "shalom" of tumah and is therefore referred to as hating "shalom."
In fact, we find an earlier source for this numerical equivalence, the Ba’al HaTurim on parshas Toldos (Bereishis 25, 25): "עשו בגימטריא שלום" . Also, in parshas Pinchas, regarding HKB"H’s promise to Pinchas (Bamidbar 25, 12), the Megaleh Amukos writes: "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, לקביל עש"ו שהוא שונא שלו"ם, שכן עשו בחושבנא שלום" —HKB"H gives Pinchas His covenant of "shalom," in direct contrast to Eisav, who detests and opposes "shalom." For, 376 ) עש"ו ) has the same numerical value as 376 ) שלו"ם ).

Now, we can suggest that this is why Rabbi Meir was so vigilant and adamant about promoting "shalom." Seeing as his neshamah was concealed in Eisav’s mouth—who opposed "shalom" with the full force of his tumah—Rabbi Meir was wary lest even a single speck of this klipah cling to his neshamah. Therefore, he made every effort humanly possible to promote "shalom" between a man and his wife.

Thus, we have learned how important it is to make every effort to avoid controversy on erev Shabbas. In this merit, we will be worthy of truthfully uttering the berachah: "הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים" —Who spreads a shelter of shalom over us and over his entire nation of Yisrael and over Yerushalayim.



Also from Rav Friedman

An Amazing Segula for couples who argue on Erev Shabbos

I was taught this segulah by my teacher and Rebbe, the esteemed Rebbe of Belz, shlita. I was approached years ago by a distinguished couple, because they would quarrel on every erev Shabbas. Despite all of their efforts, they were unsuccessful in preventing these damaging and unsettling arguments. They requested that I approach the Rebbe to inquire as to what they should do.
The Rebbe shlita instructed me to have them study together, every erev Shabbas, the passage in the Gemara Masechet Gittin (52a): "הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן, דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי, איקלע רבי מאיר להתם, עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא. שמעיה דקאמר ווי דאפקיה רבי מאיר לההוא גברא מביתיה". There was a man and a woman that the Satan incited regularly, so that they argued with one another at the onset of every Shabbas. Rabbi Meir visited there. He prevented them from arguing for three consecutive twilight periods (on erev Shabbas) until he made peace between them. Rabbi Meir heard the Satan say: "Woe, that Rabbi Meir has removed that man (the Satan) from his house." They proceeded to do so and, with Hashem’s favor, they succeeded in finding "

More from the Ben Ish Chai, the Chida, and Rav Chaim Falagi.
Let us present what some of our great luminaries have written on this subject. We shall begin with the words of the great gaon Chida, ztz"l. He writes compellingly in Avodas HaKodesh: 
"בהעלות המנחה בערב שבת קודש, הוא עת מסוכן למחלוקות בין איש לאשתו ובין המשרתים, והרבה טורח הסטרא אחרא בזה לחרחר ריב, והאיש הירא יכוף יצרו ולא יעורר שום מחלוקה והקפדה, ואדרבה יבקש שלום, וילך לשלום, ויתפלל מנחת ערב שבת קודש כהוגן בישוב ובחזרה, כי הוא זמן גילוי אורות שבת קודש בשמים ממעל". Minchah time on erev Shabbas Kodesh is a dangerous time, prone to quarrels and disputes between and man and his wife and among the servants. The "negative force" goes to great lengths to provoke arguments and controversy. A wary, G-d-fearing person will control his yetzer so as not to arouse any controversy and take care not to be overly strict with others. On the contrary, he will seek shalom, exhibit shalom and pray Minchah on erev
Shabbas properly and calmly with sound mind. For, that is the time the illumination of Shabbas Kodesh is revealed in the heavens above.

The great author of the Ben Ish Chai, who cites the words of the Chida, adds some essential points that should be reviewed and kept in mind on every erev Shabbas: 
"ודע כי הנה כל אדם העושה קטטה ומריבה עם אשתו או בניו או משרתיו, ודאי נראה לו שהדין עמו, וראוי לריב על המכשלה שיצאה מתחת ידם בעניני הבית, אך באמת מי שיש לו מוח בקדקדו, בין יבין שאם יצא איזה מכשול מתחת ידם, איננו נעשה מאתם, ואין זה מעשה ידיהם, אלא הוא מעשה שטן כדי לחרחר ריב ומדון בעת ההיא. ואם השטן עומד כנגד האשה או המשרת, ומכשילם בעניני הבית לעשות דבר שאינו מתוקן לבעל הבית, מה כוחם לדחות מעשה שטן, וכי יש אדם שיוכל להילחם עם השטן ולנצחו, מי זה יאמר יכולתי וניצחתיו. על כן כל איש מבין, כשיראה איזה מכשול וחסרון בענינים של הבית, לא ישים אשמה על אשתו ומשרתיו לריב אתם, אלא יתן אל לבו ההתנצלות הזאת שכתבנו כי אמת היא, ו אז ישתוק ולא יריב אתם ולא יתכעס, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא".

Know that every person who quarrels with his wife or children or servants, certainly believes that he is justified and that it is worthwhile discussing and disputing what has gone amiss in the home. Yet, any person with half a mind should comprehend that it was not their fault or their doing. The inappropriate act was the work of the Satan aimed at provoking an argument and creating disharmony at that crucial time.
If the Satan tripped them up and caused them to perform an inappropriate act that would concern or upset the master of the house, what power do they possess against the Satan? Therefore any understanding person, seeing a problem regarding his household, should not blame his wife or servants; and he should not enter into a dispute with them. Rather, he should keep in mind the truth of the matter, which we have just presented; for it is the actual truth. As a result, he will remain silent, will not argue with them and will not get angry. This will benefit him both in this world and in the World to Come.

In the sefer Kaf HaChaim authored by the great Rabbi Chaim Palagi, ztz"l, (27, 35), he also cites the aforementioned Chida, and adds the following frightening concerns:
"ואנכי עבדו מוסיף על דבריו, דאני הגבר ראה עיני, דבכל בית שהיה מחלוקת בערב שבת לעת ערב או בליל שבת, היה בדוק ומנוסה כי רעה נגד פניהם, ולא יצאו נקיים באותו שבוע באיזה מקרה רע, דוק ותשכח. ומרגלא בפומי לומר לבני ביתי בכל דבר, מאמרם זכרונם לברכה, דצריך למימרינהו בניחותא. ופעם אחת בליל שבת בשנת תקע"ה, שהייתי דר עם שכנים  אחרים, שמעתי דהשכן היה עושה קטטה עם אשתו אחר הקידוש על דבר מאכל, ותיכף קמתי מעל שלחני והלכתי וישבתי על שלחנו, וכשראו אותי נבהלו נחפזו, ועשו שלום ביניהם, ובכל פעם שהיה רואה אותי, היה מחזיק לי טובה, ואומר אלי, אותה הלילה היתה ל י לאות ולזכרון, שלא עשיתי עוד קטטה עם אשתי אף שעברו ימים ושנים. וזה כתבתיו בספר, כדי שממני יראו וכן יעשו כל אחד עם שכנו הקרוב אל ביתו, והיתה הרווחה, שאם הוא משים שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, לא יתכן שהוא יעשה קטטה ומחלוקת, ומרבים שלום בעולם". I have seen with my own eyes that in any household where there was a controversy on erev Shabbas, it is a proven fact that something negative befell them during that following week. It is crucial to remind all family members of this fact and to speak with all family members courteously and pleasantly. Once on Shabbas night 5575, I lived with different neighbors. I overheard the neighbor arguing with his wife after Kiddush about the food. I immediately rose from my table and went to sit by their table. Seeing me startled them and took them aback. They hurriedly made shalom between themselves. Whenever he saw me, he was grateful. He would tell me that that night serves as a constant reminder; he said that he has not quarreled with his wife again since then, even though many years had passed. I write this in the sefer, so that everyone will behave similarly with their close neighbors. Thus, everyone benefits. For, if he helps make shalom between fellow Jews and between a man and his wife, it is unlikely that he will cause a conflict or dispute. Thus, shalom will prevail throughout the world.



To receive the mamarim by email: mamarim@shvileipinchas.com
This Mamar is dedicated for A Refuah Shleima of Rav Yosef Mordchai Simcha Ben Binah

The Netziv on Mitzva Protection שלוחי מצוה אינן ניזוקן

Back in Parshas Mishpatim, Shemos 23:13, the passuk says

ובכל אשר אמרתי אליכם תִּשָּׁמֵרוּ ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך.

Rav Azriel Hildesheimer is quoted by Rabbi Dr. Chaim Eduard Biberfeld in the second journal of the Hamaor (November 1932) as follows:

מליצה נאה ויאה ראויה למי שאמרה שמעתיה מפ״ק אדמו״ד  מו״ה עזריאל הילדעסהיימער ב״ע שאמרה מפי גדול אחד (ח״ס?)  שמות כ״ג פסוק י״ג ׳ ׳ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים  אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך״ מקשים העולם הרי ע״ז היתה בכלל כל המצות שמזהיר עליהן בתחלת הפסוק באמרו ״ובכל״ וגו׳ ומה אולמיה דהך עבדה דהזכרת  שם עכו״ם יותר מכמה וכמה שאר עבירות שבתורה חמורות ממנה׳ חייבי מלקיות וכרת  ומיתת ב״ד, שלא הוציאם מן הכלל 

 אך הנה בחולין דף קמ״ב. הביא הש״ס ברייתא דבי ר׳ יעקב, שרוצה להוכיח דשכר  מצוד בהאי עלמא ליכא ומתן שכר של אריכות ימים שבתורה כונתו לעולם שכולו ארוך דאל״כ הרי שאמר לו אביו וכו׳ והיכן אריכות ימים של זה. ומקשה הגמרא׳ ודלמא מהרהר  בעבירה הוה, ומתרץ מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה. ומקשה תו דילמא מהרהר בעכו״ם ע״ש מה שתירץ. הרי דפשיטא ליה להש״ס דאף דקיום מצוה מגינה בפני המזיקין  כד״א שלוחי מצוה אינן נזוקין אבל הרהור ע״ז מבטל את השמירה הנ״ל ורשות נתנה  למשחית לחבל ח״ו.

 וזה ממש פשט הפסוק הנ״ל ולא יקשה שום קושיתם: ובכל וגו׳ תשמרו פי׳ ע״י  שתקיימו מצותי תהיו משומרים מכל נזק ותקלה רק ״ושם" וגו׳ שלא תהרהרו הרהורי עכו"ם, כי אז יבטל מעליהם ח״ו השמור המעולה הנ״ל.

Underneath this is a note from Rav Chaim Tovias as follows:

עיין זהר הקדוש על הפסוק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וז״ל: מאי "תִּשָּׁמֵרוּ" תִּשְׁמוֹרוּ מבעי לי׳, אלא תשמרו ודאי וכו׳ תשמרו דלא ימטי עליכון שום  ביש ותשמרו מההיא שמירה ונטורא דילי בלבד עכ"ל

And this wonderful vort brings us to the sugya of שלוחי מצוה אינן ניזוקין in Parshas Ki Sisa.


The first section is an excellent Netziv that answers questions that had bothered me for a long time.  The second is a discussion of certain aspects of שלוחי מצוה אינם ניזוקים.

Section One

Several questions in and around the sugya of שלוחי מצוה אינם ניזוקים have bothered me for years, and I recently saw an idea in the Netziv that provides a clear and conclusive answer to all of them.

Question 1.
The Gemara (Pesachim 8b and Yoma 11a and the end of Chulin) says that although we have a rule that  that שלוחי מצוה אינם ניזוקים, this doesn't apply if שכיח היזיקא, or קביע היזקא.

והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח היזיקא שאני שנאמר (שמואל א טז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך וגו

I don't understand the story of Shmuel and I don't understand how the Gemara understands the story of Shmuel.  The Ribono shel Olam tells him to go, and he says "I might get killed" because היכא דשכיח היזיקא you can't rely on שלוחי מצוה?  If Hashem told him to make an akeida, what would have been his reaction?  "Someone might get killed"?

Question 2.
The Rambam in Shmoneh Perakim says that a navi must be perfect intellectually and almost perfect in middos.  Small middos imperfections don't matter, he says, and indeed many neviim had small middos imperfections.  One of the Rambam's examples is Shmuel, who feared going to anoint the man that would supplant Shaul.
I don't understand why the Rambam says that Shmuel's fear of Shaul was evidence of imperfect middos.  Why does the Rambam not like our Gemara in Pesachim and Yoma and Chulin that says that this is a din of היכא דשכיח היזיקא you can't rely on שלוחי מצוה?  Indeed, many Rishonim disagree with the Rambam and say that Shmuel was 100% right (Radak, Chovos HaLevavos beginning of fourth chapter, and the Rambam's son in his Sefer Hamaspik.)  But what's pshat in the Rambam?

ודע שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שיהיו לו כל המעלות השכליות. ורוב מעלות המדות והחזקות שבהן. והוא אמרם [שכת צנ. נדרים לח.] אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. וחכם הוא כולל כל המעלות השכליות בלי ספק. ועשיר הוא ממעלות המדות ר״ל ההסתפקות מפני שהם קוראים המסתפק עשיר. והוא אמרם בגדר העשיר (אבות פ״ד מ״א) איזהו עשיר השמח בחלקו. ר״ל שיספיק לו במה שהמציא לו זמנו. ולא יכאב במה שלא המציא לו. וכן גבור הוא ג״כ במעלות המדות. ר״ל שינהיג כחותיו כפי הדעת והעצה כמו שבארנו בפרק הי. והוא אמרו (שם ושם) איזהו גבור הכובש את יצרו. ואין מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל המעלות המדות עד שלא יפחיתהו פחיתות שהרי שהמע״ה העיד עליו הכתוב בגבעון נראה ה׳ אל שלמה. ומצעו לו פחיתות מדות והוא רוב התאוה בבאור בהרבות נשים. וזה מפעולות תכונות רוב התאוה ואמר מבואר (נחמיה יג) הלא על (כל) אלה חטא שלמה. וכן דהמע״ה נביא אמר (ש״כ כ״ג) [אלהי ישראל] לי דבר צור ישראל ומצאנו אותו בעל אכזריות אע״פ שלא שמש בה כי אם בעובדי גלולים. ובהריגת הכופרים. והיה רחמן לישראל אבל בא בביאור בדברי הימים שהש״י לא הרשהו לבנות בית המקדש ולא היה ראוי בעיניו לזה לרוב מה שהרג. אמר (דה״א ככ) אתה לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת [ארצה לפני] ומצאנו [סנהדרין קיג.] באליהו ז״ל מדת הרגזנות ואע״פ ששמש בה בכופרים ועליהם היה כועס אבל אמרו חכמים שהש״י לקחו. וא׳׳ל שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה כמו שיש לו כי ימיתם. וכן מצינו בשמואל שפחד משאול וביעקב שפחד מפגישת עשו. אלו המדות וכיוצא בהן הם מחיצות בין הש״י עם הנביאים ע״ה ומי שיש לו ב׳ מדות או ג׳ מהן בלתי ממוצעות כמו שבארנו בפרק הד׳. נאמר בו שראה הש״י מאחר ב׳ מחיצות או ג׳ ולא תרחיק היות חסרון קצת המדות ממעט ממדריגת הנבואה. שאנחנו מצעו קצת פחיתות המדות ימנעו הנבואה לגמרי ככעס

Question 3.
The Gemara there in Pesachim says that there are no natural wonders in Yerushalayim because if there were, people who came for the Shalosh Regalim might say "It would have been worth coming just for the local fruit/hot baths/etc," and this would render their aliya shelo lishma.  Why would that matter?  What happened to חצי לכם?  And even beside the idea of חצי לכם, the Gemara on the top of the daf had just said that a person that does a mitzva with motives in addition to kiyum hamitzva is still a tzadik gamur and even has the same shemira as any שלוחי מצוה.

Question 4.
Why does the Gemara (Shabbos 63a) say

א"ר חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר (קוהלת ח) שומר מצוה לא ידע דבר רע

that if a person keeps a mitzva "Ke'maamara" he is protected from bad things.  What does kemaamara mean?  The protection of Shliach Mitzva is not limited to a kemaamara, as we see from the Gemara in the end of Chulin where they had to assume thoughts of avoda zara as the reason for the failure of shemira.

Netziv in Ki Sisa  Shemos 32:26

׳ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה׳ אלי... שימו איש חרבו... והרגו איש את אחיו׳׳ וגו׳. והנה במה שאמר ׳מי לה׳ אלי׳ אין הכוונה מי הוא שלא עבד עבודת כוכבים, שהרי רוב ישראל לא עבדו עבודת כוכבים, אלא מי יודע בעצמו שהוא אך לה למסור נפשו וכל אשר לו, לאהבת ה׳ וכבודו. כעין שאמרו ברבה ר״פ מטות על הא דכתיב ואותו תעבוד שאתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצוות ואין לך עבודה אחרת. פי' שאין עובד את עצמו כלל, רק הוא מופרש לה׳. ונדרש משה לשאלה זו, משום דאע׳׳ג דשלוחי מצוה אינם ניזוקין, אינו אלא במקום שלא שכיחא הזיקא כידוע, וא׳׳כ לא היה משה יכול להכניס את ההורגים בסכנה עצומה כזה. מש׳׳ה חקר מי לה׳ אלי, דזה הכלל, דשכיחא הזיקא שאני, אינו אלא מי שעושה מצוה כטבע האדם, לקוות שכר וגמול אם בעוה״ז אם בעוה״ב, אבל מי שהוא מופרש לה׳ בלי שום רצון עצמו כלל, אינו ראוי לפחד משום דבר, אפילו מהזיקא דשכיחא. וכן כאן, כשרצה משה לעשות זה האופן לצורך השעה, חקר מי הוא שיודע בעצמו, שהוא אך לה' אז יכול לבטוח בו, שלא יצא מכשול מדבר המסוכן הלז.  וכמו שמוכח מסוגיא דפסחים ד׳׳ח דתניא חור שבין יהודי לארמאה בודק עד מקום שידו מגעת פאמו א׳ א״צ. ומפרש הגמ' משום דשכיח הזיקא. וק׳ וכי לית לי׳ לת״ק הא דשכיחא הזיקא. ואם באמת פליגי אמאי נקבע הלכה כפלימו. וגם הרי פלימו מביא ראיה מהא דכתיב בשמואל שאמר איך אלך ושמע שאול והרגני  והשיבו א ה׳ עגלת בקר תקה בידיך. אלא ודאי ת׳׳ק מודה במקום דיש סכנה ושכיחא הזיקא, אבל אם יודע האדם בעצמו שמאבד את הרגשותיו במעשה המצוות, אין לו חשש מסכנה טבעית, ומב׳׳ט יש לדעת כמה טצוה לבדוק, ואמר עד מקום שידו מגעת. אבל ודאי לא כל אדם זוכה לכך. ומכש׳׳כ אם בא א׳ לשאול הדין  אסור להורות שיבדוק, שהרי לא עמדנו על לבו. תהו הוראת פלימו ואין בזה מחלוקת. והנה שמואל הנביא הגיע למדה גבוהה זו, מש׳׳ה לא אמר ה׳ תחלה שיקח עגלת בקר. אבל שמואל הרגיש בעצמו שהי׳  מתעצב באותו ענק על שאול כידוע, ולא מצא בלבבו שמחה ש״מ, שמגיע לאהבת ה׳ ודביקות, מש׳׳ה  שאל כדין והקב׳׳ה השיבו כהלכה.

The answer to Question 1 is that when Hashem told Shmuel to go and anoint Shaul's successor, he said "I might get killed."  What kind of answer is that to the Ribono shel Olam?  The pshat is that Hashem told Shmuel to do it with a whole heart, and that would be a shemira despite the immediate danger, as the Netziv says.  Shmuel said that he couldn't overcome his sadness at the fall of Shaul, and he wouldn't be able to do it with a whole heart, and mimeila there was a danger.

Answer to Question 2- The Rambam in Shmoneh Prakim is not contrary to the Gemara.  All he means is that if Shmuel had perfected the midda of bitachon, he would have been able to go as Hashem preferred, without a cover story.

Answer to Question 3-  the reason there are no natural wonders in Yerushalayim is because the degree of shmira is related to the degree of lishma, so we want to ensure as much Lishma as possible.  Lo yachmod is one thing, and that kind of Shmira is for everyone that does a mitzva, irrespective of motive; but there are greater dangers that require a greater lishma.  (The Pnei Yehoshua in Pesachim says something along these lines- that you might tarry there after Yomtov for the baths and fruit, and thereby lose the shemira.

 אם יתמהמה אחר הרגל בירושלים כדי להנות מטובה ולאכול מפירותיהם, שוב אינו מובטח שינצל מן נזק. ועל זה מייתי שפיר הך מימרא דר"י שמפני כך תקנו שלא יביא פירות גנוסר לירושלים מהאי טעמא גופא שלא יבאו עולי הרגל לידי תקלה וע"י כך לא ימצאו אהליהם בשלום דהוי כעליה שלא לשמה ויעשה ח"ו תורת משה פלסתר במאי שהבטיחם לא יחמוד איש את ארצך:)

Answer to Question 4- the reason the Gemara in Shabbos says כמאמרה is because כמאמרה is necessary for the higher madreiga of אין מבשרין אותו בשורות רעות and אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה.

**************************************

Section Two

A discussion of certain aspects of שומר מצוה לא ידע דבר רע and שלוחי מצוה אינם ניזוקים.

We all know the rule that שלוחי מצוה אינם ניזוקים.  The rule of שלוחי מצוה אינם ניזוקים extends the stronger rule of שומר מצוה לא ידע דבר רע.

Koheles 8:5

שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם

Shabbos 63a

א"ר חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר (קוהלת ח) שומר מצוה לא ידע דבר רע א"ר אסי ואיתימא ר' חנינא אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר (קוהלת ח) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע

Medrash there in Koheles:

קהלת רבה ח, ה

שומר מצווה לא ידע דבר רע - זו אסתר שהיתה עסוקה במצוות ביעור חמץ. ועת ומשפט ידע לב חכם, זה מרדכי. דכתיב (אסתר ד') ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.

A.  A puzzling Stirah in the Rambam between Pikuach Nefesh on Shabbos and Interrupting Shmoneh Esrei.

Maaseh Rokeiach asks a stira in the Rambam.  In Hilchos Shabbos, he paskens that מלאכה שאינה צריכה לגופה is chayav, but on the basis of pikuach nefesh he is mattir to kill mortally dangerous animals as soon as one sees them.  But in Hilchos Tefilla, he paskens that one may interrupt Shmoneh Esrei only when they are clearly are moving towards you and are about to reach you.  It's enough pikuach nefesh to be mattir Shabbos as soon as you see them, but it's not enough pikuach nefesh to interrupt davening until they're on top of you?

והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה על רבינו ממ"ש פי"א מהל' שבת וז"ל חיה ורמש שנושכים וממיתים ודאי כגון זבוב שבמצרים צרעה שבננוה עקרב שבהדיב נחש שבארץ ישראל כלב שוטה שבכל מקום מותר להורגם כשיראו ושאר המזיקין אם רצין אחריו מותר להורגם ואם יושבים או בורחים מלפניו אסור להורגם ע"כ הרי דאף דקי"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כמ"ש רבינו פ"א דשבת אעפ"כ מותר להורגם בשבת כשיראו ואלו הכא לענין תפילה לא התיר להפסיק רק כשבאים כנגדו והגיעו אליו וכו' ע"כ. ונראה לי דשאני תפילה דרחמי היא ועסיק במצוה הוא וקי"ל בעידנא דעסיק בה מגינה ומצלא ושלוחי מצוה אינם ניזוקים ולהכי אין להתיר להפסיק כשרואה אותם לבד ואף אם באו כנגדו דאפשר שינצחו בזכות המצות אמנם היכא דהם כבר הגיע אליו שהם קרוב לו אז שייך היזקא טפי וכדאמרינן בסוף חולין ופ"ק דקידושין התם סולם רעוע הוה והיכא דשכיח היזקא שאני משא"כ לענין שבת דהותר לגמרי סכנת נפשות ולאו עסיק במצוה איקרי דשב ואל תעשה הוא ואפשר שבקל יוזק ואמטו להכי בשאר מזיקין מקלינן מדין תפילה דברצין אחריו אף שעדיין לא הגיעו אליו שרי להורגם. ומתוך ריסי עיני הרב נר"ו נראה שגם הוא ס"ל דרבינו בדין זה של תפלה לא סמך על הירושלמי תדע שהרי חילק בין רצין לבאים והביא ראיה לרצין מהירושלמי דתפלה ורבינו בתפילה לא נקיט רצין יעויין עליו שיש ללמוד כן ממ"ש בסוף דבריו והיכא דפסק בשביל הנחש או העקרב או האנס ושהה כדי לגמור את כולה לא ביאר רבינו להיכן חוזר ובגמ' ג"כ אינו מבואר והתוס' ז"ל כתבו דלתחילת הברכה מיהא יחזור וכן הוא דעת הרב ב"י בשלחנו הטהור סי' ק"ד. אמנם הרשב"א ז"ל שם פליג על זה וס"ל דאינו חוזר אלא למקום שפסק כסברת הראב"ד ז"ל דהיכא דלאו גברא דחויה הוא חוזר למקום שטעה ורבינו פסק פי"א דברכות דהיכא דטעה חוזר לתחילת הברכה שטעה בה ונראה דסמך אמ"ש שם וכדברי התוספות ז"ל ועיין להפרי חדש שם.

He answers that by Tefilla, the zechus of Tefilla will protect you- unless they're on top of you, at which point it's called שכיח היזקא, and we don't say שלוחי מצוה אינם ניזוקים.

If you don't like a pshat in the Rambam based on שלוחי מצוה אינם ניזוקים, you'll have to get used to it, because Reb Elchonon in Pesachim #32 says the same thing.

ומקשין הא אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב וא"כ צריך לחוש למיעוט הממיתן, וי"ל כיון דרובן אין ממיתין הוי כלא שכיח היזיקא וממילא יש לסמוך אהא דשלוחי מצוה אינם ניזוקין

And anyway, it would be hard to say that the Rambam disagrees with the relevance of the rule to halacha because of so many Gemaros that use it, such as Pesachim 8b

בעו מיניה מרב הני בני בי רב דדיירי בבאגא מהו למיתי קדמא וחשוכא לבי רב אמר להו ניתו עלי ועל צוארי ניזיל מאי אמר להו לא ידענא איתמר א"ר אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כמאן כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה (שמות לד, כד) ולא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה והלא דברים ק"ו ומה אלו שדרכן לזוק אינן ניזוקין בני אדם שאין דרכן לזוק על אחת כמה וכמה אין לי אלא בהליכה בחזרה מנין תלמוד לומר (דברים טז, ז) ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד שתלך ותמצא אהלך בשלום וכי מאחר דאפילו בחזירה בהליכה למה לי לכדר' אמי דא"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל ושאין לו קרקע אין עולה לרגל 

In fact, the Noda BiYehuda (OC II:94) says that at most one could say that the Rambam holds that שלוחי מצוה אינן ניזוקין only applies בהליכתן but not בחזירתן because he never mentions Reb Ami's halacha to patter one who owns no land from Aliyah le'regel, and it must be because he doesn't hold of the limud that teaches  אינן   ניזוקין even בחזירתן, so he needs ולא יחמוד איש את ארצך to teach that אינן ניזוקין only בהליכתן  The point is that he learns that the Rambam would agree to the basic halacha of  שלוחי מצוה אינן ניזוקין, and certainly that שומר מצוה לא ידע דבר רע.

The Rashash in Brachos 33a also asks the מעשה רוקח's question, more or less, and he just says that we do go after Rove in Pikuach Nefesh sometimes.

לשון הרמב"ם בפי' שאינו נושך ברוב הפעמים....ואע"ג דקי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב לאו כללא הוא

B.  Does the Shmira of שלוחי מצוה require that you're doing it Lishma?  The Ohr HaChaim says "absolutely not."  Others say "absolutely yes."  With our Netziv, they're both right.

Ohr HaChaim Bamidbar 13:26

 וילכו ויבואו וגו'. קשה למה הוצרך לומר וילכו אחר שכבר השמיענו ההליכה, ורז''ל אמרו (סוטה לה.) שנכתבה להקישה לביאה מה ביאה בעצה רעה וכו', וצריך לדעת לאיזה ענין ישמיענו הכתוב דבר זה שהלכו בעצה רעה: 

אכן יתבאר הענין על פי מה שאמרו במס' קדושין דף ל''ט וזה לשונם תניא רבי יעקב אומר אין לך מצוה וכו' הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ולקח הגוזלות ושלח את האם ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה אלא לעולם שכולו טוב וכו', והעלה בש''ם שרבי יעקב מעשה חזא, ומקשה ודלמא מהרהר בעבודה זרה הוה, ומשני איהו נמי הכי קאמר אי סלקא דעתך שכר מצוה בהאי עלמא איכא אמאי לא אגין מצוה עליה דלא אתי לידי הרהור עד כאן. משמע דלמאן דאמר שכר מצוה בהאי עלמא איכא תגין מצוה מהיסורין ומהחטא, וקשה דבמסכת סוטה דף כ''א אומר במסקנת הדברים לרבא מצוה אגוני מגנא אבל אצולי לא מצלא ואפילו בזמן עצמו שהוא עסוק בה, וכפי זה במה מוכיח רבי יעקב ממה שלא הגינה עליו המצוה שלא לבא לידי הרהור עבודה זרה, והגם שלסברת רב יוסף שמביא הש''ס בסוטה מצוה בזמן שהוא עסוק בה תגין עליו גם מהעבירות, הלא נדחית סברת רב יוסף מכח קושית דואג ואחיתופל שלא הגינה עליהם תורתם שלא יצאו לתרבות רעה, וכיון שנדחו דברי רב יוסף במה מצדיק הש''ס דחיית רבי יעקב בקידושין: 

ויש שרצו לחלק בין מעשה מצוה למעשה מצוה, מה שאמרו בסוטה דמצוה לא מצלא מהחטא אפילו בעידנא דעסיק בה מדבר בעושה שלא לשמה, ושם שאמרו אמאי לא אגנת עליהם שלא לבא לידי חטא מדבר במצוה לשמה עד כאן דבריהם, וזה הבל שאם כן היה לו לתלמוד לדחות מעשה הסולם בשלא עשה המצוה לשמה שהיא דחיה יותר קרובה מדחיית דלמא מהרהר בעבודה זרה, גם היה מרויח בדחיה זו שאין להקשות למה לא הגינה עליו מיצר הרע כיון שאין כח באותה מצוה להגין מיצר הרע: 

והנכון לתרץ הוא דמסקנת התלמוד היא כסברת רב יוסף דמצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא ולזה הוא שמוכיח ר' יעקב ממה שלא הגינה והצילה המצוה על העולה בסולם להביא גוזלות לאביו שהרי גם בחזרה היה שעת מעשה מצוה שהביא גוזלות לאביו, ומה שדחה הש''ס בסוטה סברת רב יוסף ממה שלא הגינה תורה לדואג ואחיתופל אינה דחיה, לפי מה שאמרו בחגיגה (טו:) במתניתא תנא דואג ואחיתופל טינא היתה בלבם פירוש שתורתם היתה שלא לשמה, ומעתה אין הוכחה ממה שלא הצילתם תורתם שהרי לא היתה תורה לשמה, או למה שפירשו שם התוספות שהיו בעלי עבירות קודם שעסקו בתורה וקדמה תורתם ליראת חטאם שבכגון זה אין תורה מצילתם מיצר הרע: 

ועוד אפילו לסברת הדוחה סברת רב יוסף במסכת סוטה מדואג ואחיתופל לא דחה אלא חלוקת תועלת התורה דאינה מצלת (אפילו) בזמן שאינו עוסק בה אבל מה שאמר מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא לא דחה הש''ס, והגם דרבא מכח קושית דואג ואחיתופל הוכרח ליישב הברייתא שאמרה תלה הכתוב המצוה בנר והתורה באור וכו' יאמר שאין תועלת במצוה אלא להגין מהצרות, אין הכרח לדבריו ויכולין לומר על זה הדרך מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא ובעידנא דלא עסיק בה ולא כלום תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא ובעידנא דלא עסיק בה מגנא ולא מצלא, ומה שאמרו אם יש לה זכות תולה זכות תורה שמצלת מהפורענות אפילו שלא בזמן שעוסקת בה, והגם שאין אשה מצווה על התורה, בשכר תורת בעליהן ובניהם וכדברי רבינא שם (סוטה כא.) ולדרך זה מוכיח ר' יעקב מהעולה בסולם להביא גוזלות לאביו שלא הצילתו מצותו בעת שהיה עסוק בה: 

It's interesting that he says that to distinguish between one who does the Mitzva lishma or not lishma as far as the shemira is הבל.  It's interesting because of something else Reb Elchonon says in Pesachim (Pesachim #31,) although Reb Elchonon might only be talking about שלוחי מצוה, not שומר מצוה itself.

דף ח' בהא דשלוחי מצוה אינן ניזוקן

מוכח במסקנא דהיכא דמתכוין רק להנאת עצמו לא מיקרי שליח מצוה, ואפילו אי נימא מצות א"צ כונה והמצוה מתקיימת גם בלא כונה, וראיה לזה מדפריך בגמ' מצדקה ובזה לכו"ע המצוה נתקיימה גם בלא כונה לצאת דמ"מ כיון שאינו מתכוין למצוה לא מיקרי שליח מצוה אבל היכא דמיכוין לתרוייהו לשם מצוה ולהנאתו מיקרי שליח מצוה אף דהיכא דבעינן לשמה פסול לשמה ושלא לשמה אבל לענין זה אינו כן

In any case, the Tshuvos Radach definitely says it, and he demands more than just lishma.

בית ב' חדר י"ג

דשומר מצוה דקרא היינו בשומרת לשמה כדאמרינן בשבת בפרק מה אשה ונזהר בה כל ימיו והוא זריז ומהיר בה כל ימיו כרבי חנינא בן תרדיון בקופה של צדקה ׳ וכדאיתא בעבודה זרה בעובדא דרבי יוסי בן קסמא ובלאו הכי לא הוי בכלל קרא דשומר מצוה

On the one hand, the language of the Gemara in Shabbos 63a seems to support the Radach; 

אמר רבי חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע.

But on the other hand, the Ohr Hachaim's raya is strong, and all the Gemaros about Shluchei Mitzva seem to say not like that, and most of all, remember that the next Gemara in Shabbos says about such a person that he can be mevateil Hashem's gzeiros.  

אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר (קוהלת ח) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע

 This obviously only refers to great tzadikim; and if Shluchei Mitzva is the same, then it is only relevant to one or two people in a generation, and that's very hard to accept.

As we mentioned about, the Netziv that we brought says that different levels of lishma yield different levels of Shmira.


C.  Avrohom from Australia sent in the following, which he heard in Rav Rudderman's name.

Once the Ribbono shel olam told Shmuel to go, it became a tzivui of Hashem. The tzivui of Hashem takes on the exact same parameters as any mitzva, so it needs to be done in the context of vechai bahem and all the other klalim that pertain to mitzvot. It is irrelevant that Hashem told him personally to go - once commanded, that statement now becomes a mitzva and just like any other mitzva it must be understood in accordance with the klalei hamitzvot. That was Shmuel's question.

Rav Rudderman was my Rebbi Muvhak, and מילתא אלבישייהו יקירא.  I responded 

1. I can believe Rav Rudderman said it. It sounds like his nusach. And I'll bet I know where he would have said it- in Yevamos 90b.
   
   The Gemara says that Chazal can be oker passively/shev al taaseh. The Gemara asks, but Eliahu was oker with Kum ve'asei/actively by his Bama. The Gemara answers Eliahu is different, because of אליו תשמעון אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה. The Gemara asks, but we ought to apply that rule to give Chazal the right to be oker with a kum v'asei, like Eliahu. The Gemara answers that Eliahu's case was מיגדר מילתא, a crisis.
   
   Tosfos asks, the Gemara's kashe doesn't make sense. You tell me Eliahu did it because of אליו תשמעון, so what does that have to do with Beis Din?? Tosfos answers that if Eliahu could do it, anyone can, because of Lo bashamayim:
   כיון דעל פי הדבור שרי משום צורך שעה הוא הדין שלא על פי הדבור שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתהכיון דעל פי הדבור שרי משום צורך שעה הוא הדין שלא על פי הדבור שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה
   That is exactly what you're saying from Rav Rudderman.
   
   Not everyone agrees with Tosfos; See Rambam 9 Yeshodei HaTorah 3, who seems to be saying that this is unique to a navi. But that doesn't matter. The point is that according to Tosfos, the navi would have to say to the Ribono shel Olam that he can't do as he was told because lo bashamayim. Of course that's silly, and what it really means is that Hashem would never ask a navi to do something that contradicts the rule of lo bashamayim (which Avrohom said very nicely by writing "it must be understood in accordance with the klalei hamitzvot.")

2. Anyway, back to what you heard. It does seem to make sense to explain Shmuel, as long as you don't say it was a case of מיגדר מילתא/crisis. So Shmuel was saying, Ribono shel Olam, since there's a din of lo bashamayim, and this is not a case of מיגדר מילתא, You cannot be telling me to put my life in danger. If so, please explain to me how I am expected to avoid mortal danger- איך אלך." Again, the teretz only works if it is not a case of מיגדר מילתא. 

Ki Sisa, Shemos 30:12. Charity, Palindromes, and Chiasms.

Ki Sisa...Vna’se’nu. The beginning of the Parsha describes one of the several obligations for individuals to donate money for the public good. In discussing the mitzvah of tzedakah, the Gemara (Shabbos 151b) brings the following story:

 אמר לה רבי חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדימי ליה ריפתא כי היכי דלקדמו לבניך אמרה ליה מילט קא לייטת להו אמר לה קרא קא כתיב כי בגלל הדבר הזה ותנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם 

R Chiya told his wife to give bread to the poor even before they ask, so that her descendants would be helped in a similar way when they are hungry, that they would be offered sustenance before they had to shame themselves by asking. She was taken aback by her husband's words, and asked if he was cursing her by saying that her descendants would be beggars! He answered that he was not cursing her, he was just being honest about the inevitable: poverty is an inexorable cycle, a גלגל החוזר בעולם . (See also Yevamos 63a about R’ Chiya and his wife.)

The Gaon, brought in Pninim MeShulchan HaGra uses this to as an explanation for the cantillation (trop) on the word ונתנו, which is kadma v’azla, literally, proceeding and receding. The point is that the mercy one shows others will redound to him and be shown to his descendants when they need mercy.

A less gloomy illustration of this idea is the Remez of the Baal Haturim here. The Baal Haturim notes that the word ונתנו is a palindrome. He explains that the palindromic form symbolizes the fact that tzedakah rebounds towards the giver-- tzedakah does not cost the benefactor anything, because Hashem will bestow grace and kindness upon him (Mishlei 19:17: מלוה ה' חונן דל וגמלו ישלם לו.  He has lent to Hashem, one who is gracious to the poor, and He (Hashem) will repay him.)

There is a wonderful vort from the Rama MiPano ( in Maamar Chikur Hadin 3:20 who calls it אחד מן הרמזים הנחמדי׳ בכפל מלת צדקה שהוא בא"ת ב"ש צדקה אחרת ) and the Shelah (in his Maseches Megilla Amud Hatzedaka, d’h “Yeish mefazeir venosaf”, not in his general tzedaka pieces) on the same topic. I'm saying over the Shelah, because that's where I saw it first, and because he speaks about this at greater length.  He begins by saying that he holds that you can’t test Hashem by giving monetary tithes-Maiser Ksafim- and expecting wealth, because that only is guaranteed with with tithes of wheat, Maiser Tevuah, and being meyasheiv the Tur that seems to hold not like that.  Then he brings the Gemara in Shabbos 151 that Reb Elazar Hakapar says that the word 'biglal' in “בגלל הדבר הזה” refer to poverty-aniyus, because poverty is a “גלגל החוזר בעולם”, and 'biglal' is related to 'galgal.'  He then explains that the words galgal hachozeir mean that “צדקה בא"ת ב"ש חוזר ג"כ לאותיות צדקה, זהו גלגל חוזר.” (Aht Bash is an exigetical formula that pairs and equates each letter with a letter at the opposite end of the alphabet, so Aleph is paired with Taph, Beis with Shin, etc., so Aht is Alpeh/Taph, Bash is Beis/shin, Gar Dak Hatz vahp, etc.) This means that the structure of the word ‘tzedaka’ shows its nature. The outside letters, tzadi and hey, are an Aht Bash pair, and the inside letters, daled and kuf are an Aht Bash pair: in the aht bash formula, tzadi equals hey, and daled equals kuf. So the letters of Tzedakah proceed toward the middle, and are repeated, in a different form but with the same essence, as in a mirror, on the other side, like the word ABBA-- It's a Palindrome! The word Tzedakah is an Aht Bash Palindrome! This is because tzedaka reflects back tzidkas Hashem on the giver, malveh Hashem chonen dal, aseir beshvil shetisasher (in this world or the next, according to the Shelah.)

This is not to say that one should give charity out of "selfish altruism." The Torah teaches us to deeply feel the needs of others and to react with kindness and mercy. The point is that the giving of charity benefits the benefactor no less than the beneficiary, both in an abstract and in a concrete manner.

NOTES AND ADDENDA

1. When I told this to my shiur in October 2005/end of ‘65, Reb Benny Singer pointed out that the three leaders of Klal Yisroel at one time all had palindrome names– Yishai, Dovid, and Nosson Hanovi. I’m sure it is just a coincidence, and no more significant than the names אסא or גוג or Yehoshua's father נון, or things like שמש, גג, סוס, לול, תות, and שיש, but it’s interesting.

Thank you, Rabbi Dr. Eli, for pointing out the passuk in Shmuel II:5:14 and Divrei Hayamim I:3:5 that says that one of Dovid Hamelech's sons was named Nassan as well-

ואלה שמות הילדים לו בירושלם:  שמוע ושובב ונתן ושלמה

and

ואלה נולדו לו בירושלים:  שמעא ושובב ונתן ושלמה ארבעה לבת שוע בת עמיאל

so the three consecutive generations were ישי,דוד, ונתן, all palindromes. Unfortunately, we don't know the names of Nassan's sons.  In light of these three consecutive generations, we probably can forget about it being a coincidence, though its significance remains obscure.

2. Here are some more Hebrew Palindromes, often attributed to the Ibn Ezra. Allegedly, the Ibn Ezra was asked whether whether pieces of bees that are in honey make it treif. He was mattir, because
פרשנו רעבתן שבדבש נתבער ונשרף
which means "we have explained that the consumer in honey (the bee) is consumed and incinerated." this is also a Magic Square- it is the same in four directions:

פ ר ש נ ו

ר ע ב ת ן

ש ב ד ב ש

נ ת ב ע ר

ו נ ש ר ף

Another palindrome:
דעו מאביכם כי לא בוש אבוש שוב אשוב אליכם כי בא מועד
and
?אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא

3. Here are two more Palindromes which are Magic Squares, both from Harav Dr. Avrohom Isenberg Shlitah of Chicago and his father, Harav Tzvi Hirsh zatzal, both Dikduk Gurus:

משה שמש השם

לבן בלב נבל


4. If you write out the vowels of the words, it would be nearly impossible to find a palindrome in Hebrew. This doesn't matter, though. It's a semiotic conceit, and it functions just fine in the written form, just as Gematria does not take vowels into consideration; even Reb Shimon that holds Yeish Eim LeMikra darshens Gematrios, though I can't think of any specifically at the moment.

5.  Besides palindromes, I mentioned At Bash א"ת ב"ש above.  I have nowhere better to put this, so here's a list of appearances of א"ת ב"ש that comes to mind.  If you know more, please let me know.

• Tosfos in Menachos 43b on the sugya of מאה ברכות בכל יום brings a yesh mefarshim that the word מה in מה ה' אלוקיך שואל מעמך, equals one hundred if you make it an א"ת ב"ש, because Mem = Yud/10 and Hey = Tzadik/90.  This is also found in the Machzor Vitri, where he says ויש או' מה בגימטרי' מאה בא"ת ב"ש ה"ץ י"ם שים צ' במקום ה"ו'" במקום "מ'" הרי י"ץ ונמצא מה בגימטריא מאה .
• The Tanchuma in Korach 16:12, and the Yalkut in הושע רמז תקלג:

כל תשא עון וקח טוב (הושע יד ג).רבי סימון אומר: כל תשא עוון וקח טוב. טוב בגימטרייה בא"ת ב"ש- נפש. אמרו ישראל: הרי חלבנו ממנו מנפשותינו. יהי רצון מלפניך שתהא כפרה עלינו, ונשלמה פרים שפתינו 

(Here, the word "Gematria" has nothing to do with numerical value, it just means using letters as code.)

• Rashi to Bamidbar 7:20, based on Bamidbar Rabba, 13:15-16, that Ketores is Gematria 613 but only after you switch the Kuf to a Beis through  א"ת ב"ש.
• The Zohar that says that the word מצוה is a remez to Hashem's name, because the מ and the צ become a י and a ה, and the last letters stay the same.
• Yirmiahu Hanavi, (see 51:1,) for some reason, used atbash to refer to, respectively, Bavel and the Kasdim, with the names ששך and  לב קמי .
• The Gemara in Shabbos 104a, has a lengthy drush that they heard from young children (אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נו"ן לא איתמר כוותייהו) on the letters of At Bash and other methods.
• פסיקתא רבתי מ"ג: א:  ויהי איש מן הרמתים צופים ושמו אלקנה בן ירוחם בן אליהו בן תוחו (שם א' א') אמר רבי יוחנן לשון גימטריקון הוא תחו הוא אסף א"ת ב"ש ת"א ח"ס ו"ף

א"ת ב"ש אותי תעב אתאוה לו ב"ש בי לא חשק שמי יחול עליו ג"ר גופו טימא ארחם עליו ד"ק דלתותי נעל קרניו לא אגדע עד כאן מדת רשעים אבל מדת צדיקים א"ת ב"ש אם אתה בוש ג"ר ד"ק אם אתה עושה כן גור בדוק ה"ץ ו"ף חציצה הוי בינך לאף ז"ע ח"ס ט"ן ואין אתה מזדעזע מן השטן י"ם כ"ל אמר [שר של] גיהנם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לים כל אמר הקב"ה אח"ס בט"ע גי"ף אני חס עליהם מפני שבעטו בגי"ף דכ"ץ דכים הם כנים הם צדיקים הם הל"ק אין לך חלק בהן ומרז"ן ש"ת אמר גיהנם לפניו רבונו של עולם מרי זניני מזרעו של שת א"ל א"ל ב"ם ג"ן ד"ס להיכן אוליכן לגן הדס ה"ע ו"ף אמר גיהנם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם עיף אנכי ז"ץ ח"ק הללו זרעו של יצחק ט"ר י"ש כ"ת טר יש לי כיתות כיתות של <עובדי כוכבים> {אומות העולם} שאני נותן לך:

• The Daas Zkainim in Vayechi.  Thank you Reb Yitzchak Perlmutter.  The Daas Zkainim says that there is a remez in the word Vayomer that the messenger was Ephraim, because Vayomer is an anagram of Ephraim other than the Vov in Vayomer and the Phei in Ephraim, which are the same letter under At Bash.

 ויאמר ליוסף אז״ל זה אפרים ואומר הרב משה זכר לדבר כי אותיות ויאמר כאותיות אפרים בהתחלף וא״ו בפ״א דו׳יו מתחלפת בפ״א באלפא ביתא דא״ת ב״ש

• Also from Reb Yitzchak; Rabbeinu Bechaya in Devarim 28:10 says that the Shin on the Shel Rosh, and the Shin that begins Shir Hashirim, is At Bash Gematria of the four letter name of Hashem.  This is also brought in the Beis Yosef in OC 32 from the R'I Iskandarani.  

• I was asked to include this.  I don't think it belongs here, but I am your humble servant.

There is a famous calender use of At Bash, first noted in the Tur OC 428 (not counting day 7,) which connects the day of the week upon which the days of Pesach occur with the day of the week other holidays will occur during the forthcoming year (example, this year, the first day of Pesach will be on Monday, so Tisha Ba'av will be on a Monday as well) except for Purim which is of the previous month, not the following year, as follows:
Alef (1st day of Pesach) = Tav, Tishah B’Av
Beis (2nd day) = Shin, Shavu’os
Gimel (3rd day) = Reish, Rosh HaShanah (and first day of Sukkos and Shmini Atzeres)
Dalet (4th day) = Kof, K‘rias HaTorah (“Torah reading”, i.e. Simchas Torah outside of Eretz Yisrael)
Hay (5th day) = Tzaddi, Tzom (“Fast”, i.e. Yom Kippur and Tzom Gedaliah)
Vav (6th day) = Pay (the previous Purim)
Zayin (7th day) = Ayin, (Yom) Atzma’ut or the fifteenth of Av, when there was a yomtov for finishing the preparation of the wood for the Ma'arach in the Mikdash, called the Yomtov of עצי המערכה.

• Chiastic structures.  The Chiastic Structure is a kind of  א"ת ב"ש in which words or concepts are organized in A,B,C...C,B,A pattern or ABBAABBA pattern.  The word comes from the Greek letter khi, or ches, which is shaped like an X.  This is used in many types of literature, and we find it in the Torah as well.  In spoken words, it can be effective and memorable, such as Kennedy's "Ask not what you country can do for you; ask, instead, what you can do for your country."  I came across one fellow who seems to have become infatuated with the form.) Whatever purpose it serves elsewhere is not the focus of this discussion.  In the Torah, it is clearly intended to highlight a mirroring of concepts and centrality of one focal idea.  I am indebted to Rabbi David Fohrman for discovering and disseminating those that follow.  Rabbi Fohrman's lectures are available at his website, alephbeta.org.  This one is from his drasha on Pekudei.

(A) Shemos 24:15-16  The Hashraas HaShechina represented by a cloud with fire inside resting on Har Sinai, and Moshe entering the cloud.
(B) 25 to 31:15 Command to build Mishkan.
(C) 31:15-17 Mitzva of Shabbos.
(X) 32-35  First Luchos and Eigel HaZahav and Second Luchos
(C) 35:2  Mitzva of Shabbos
(B) 35:3.... Description of Mishkan
(A) 40:33-34 The Hasraas HaShechina represented by a cloud resting on the Mishkan, and the pillar of Fire at night, and Moshe was not able to enter the Mishkan because of the Cloud.

Within the narrative of the Eigel, the X in the structure, you find an internal X.
32:31 we find, for the first time in the Torah, the word ויקהל, where the people gathered to demand from Aharon a replacement for Moshe Rabbeinu- the Eigel HaZahav.
35:1, after the kappara for the Eigel, the word ויקהל appears for the second time, where Moshe gathers the people and tells them to observe Shabbos.

Another example he gives is in Lech Lecha, where the Chiasm involves
(A) Avram falling on his face
     (B) Told he will be a father
         (C) Name change from Avram to Avraham
              (D) The word והפרתי
                  (E) Eternal covenant
                       (X) God/Land/God
                       (X) Covenant
                       (X) Circumcision/Covenant/Circumcision
                  (E) Eternal Covenant
             (D) The word הפר
         (C) Name change from Sarai to Sarah
     (B) Told Sara will be a mother
(A) Avraham falling on his face.

And finally, R Jesse Stone just printed a book that develops the chiastic structure formed by Yosef and Moshe Rabbeinu.  Stated most simply: Yosef started as a shepherd, became a prince, and brought Klal Yisrael to Mitzrayim. Moshe started as a prince, became a shepherd, and took Klal Yisrael out of Mitzrayim.