Shemini, Vayikra 11:8. Being Tahor on Yomtov

מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם

The passuk seems to warn us to not touch a neveila, because it will make us Tamei.  This cannot be the pshat, because even Kohanim are only prohibited from becoming tamei from human bodies, but nobody is required to avoid all types of Tumah!  So Rashi explains that this passuk is teaching us to make sure we are Tahor on Yomtov.

ובנבלתם לא תגעו: יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבלה, תלמוד לומר אמור אל הכהנים וגו' (ויקרא כא א), כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין. קל וחומר מעתה ומה טומאת מת חמורה, לא הזהיר בה אלא כהנים, טומאת נבלה קלה לא כל שכן. ומה תלמוד לומר לא תגעו, ברגל. זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל:

This is from Rosh Hashanna 16b. First Reb Yitzchak says that one should present himself to his Rebbi on Yomtov, and then he says that one must make himself tahor for Yomtov.

 וא"ר יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל וא"ר יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו תניא נמי הכי ובנבלתם לא תגעו יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה תלמוד לומר אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן מוזהרין בני ישראל אין מוזהרין והלא דברים קל וחומר ומה טומאה חמורה כהנים מוזהרין ישראלים אינן מוזהרין טומאה קלה לא כל שכן אלא מה ת"ל ובנבלתם לא תגעו ברגל

Whether this is a drasha d'oraysa or an asmachta is not important for this discussion.  Let's assume, as appears to be the shitta of Rashi and the Rambam, that it is d'oraysa.

The Rambam does mention this halacha in 16 Tumas Ochlin 10

כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים. וזה שנאמר בתורה ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד ואם נטמא אינו לוקה אבל בשאר ימות השנה אינו מוזהר:

The Rambam seems to limit this din to a time and place where being Tahor is necessary in order to come into the Mikdash and to eat korbanos, which means that it is not applicable to us in our time. 

 Indeed, this is not brought down in the Tur/Shulchan Aruch, because it is not relevant to our times.  The closest we get is the Beir Heitev YD 373:4

 יורה דעה · שעג · ד

אלו הם הקרובים שמיטמא להם:

אשתו נשואה שהיא כשרה. אבל פסולה או גרושה או ארוסה -- לא אונן ולא מיטמא לה. וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו.

ומיטמא לאמו אפילו נתחללה ולבנו ולבתו דקים ליה שכלו לו חדשיו או שהם משלשים יום ואילך, אפילו הם פסולים. חוץ מבנו ובתו משפחה או כותית ולאחיו ולאחותו מאביו אפילו הם פסולים. אלא אם כן הם בני שפחה או כותית 

אבל לאחיו ולאחותו מאמו אינו מיטמא. [וכן אינו מיטמא] לאחותו ארוסה אפילו היא ארוסה לכהן. ולא לאנוסה ומפותה. אבל מטמא לאחותו ארוסה שנתגרשה. ובוגרת ומוכת עץ. ומיטמא לשומרת יבם אפילו אם כתב בכתובתה "אי מיתת בלא בנים תהדר כתובתך לבי נשא" .

באר היטב

(ד) מיטמאה: כלומר אינה מחויבת לטמא לו אבל הרשות בידה לטמא. ש"ך.

(וכ"כ בטור ובש"ע אה"ע סי' נ"ה וז"ל רש"י בפ' ד' אחין דף כ"ט: ולא מיטמאה א"צ להתעסק בו ולאו דוקא נקט ולא מיטמאה דהא בנות אהרן לא הוזהרו על הטומאה אלא איידי דנקט ולא אוננת דאיצטריך ליה נקט ולא מיטמאה דבעי למיתני תרתי בדידה ובדידיה כך שמעתי ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה מונבלתם לא תגעו עכ"ל. נמצא לפי' שני שברש"י אסור לה לטמא לו ברגל משום דהיא ג"כ מוזהרת לטהר עצמה ברגל ומהתימא מהפוסקים ראשונים ואחרונים שהשמיטו את זה בגוף הדין שחייב לטהר את עצמו ברגל דהא אף לפי' הראשון לענין טהרת הרגל מודו דכ"ע חייבים לטהר עצמם עכ"ל בה"י והנה מ"ש שכל הפוסקים לא הביאו דין זה דחייב לטהר כו' לאו דוקא כל הפוסקים שהרי הרמב"ם הביאו בפט"ז מטומאת אוכלין והסמ"ג בעשין רמ"ו. וכן הפוסקים המדברים בדינין שאינן נהוגין עכשיו מביאים ג"כ דין זה. משא"כ הרא"ש והטור ושאר פוסקים שאינן מביאין אלא דינין הנהוגין אין מביאין דין זה. כי עיקר הדין לטהר ברגל קאי על זמן הבית שהיו צריכין להיות טהורים לאכול בקדשים כמ"ש רש"י ורמב"ם. אבל בזמה"ז אין נפקותא בזה בין הרגל לכולי שתא שהרי טמאי מתים אנן ואין לנו אפר פרה ומה גם גזרו טומאה על ארץ העמים ומה טהרה שייך ביה. ואף שאיזה פוסקים כתבו שגם בזמה"ז חייב אדם לטהר עצמו ברגל לאו מטומאת מת ושרץ קאמרי אלא מטומאה היוצא מגופו של אדם וכדומה. וגם מרמזת הטהרה על טהרת הנפש. כי ע"י טהרת הגוף מעורר ומזכך טהרת הנפש כדאיתא בכמה מקומות בראשית חכמה ובשל"ה וזה ברור. וע"כ תפסו הפוסקים פי' ראשון שברש"י דהיא לא מיטמאה לאו דוקא אלא שאינה מחייבת להתעסק בעניני קבורה אבל בנשואין הן כהן וכ"ש ישראל והן אשה כולם שוין לענין זה ליטמא ולהתעסק בשבעה מתים דידהו הן ברגל והן בשאר ימות השנה דמ"ש ואם לא רצו כופין אותן ועי' בשו"ת יד אליהו סימן ס"ח):

Tosfos there in Yevamos says like the Rashi brought down in the Be'er Heiteiv.

לא מיטמאה לו. פירוש ברגל שהוזהרו על הטומאה כדאמרינן בר''ה (דף טז:) ועוד י''ל דאין מטמאה לו היינו דאינה חייבת ליטמא לו למאן דאמר בסוטה (דף ג.) לה יטמא חובה.

And the Tzlach in Beitza on 16 assumes, as we said above, that the Rambam limits the din to Yomtov when there is a Beis Hamikdash....BUT on daf 18, he changes his mind and says that he has decided that the Rambam means exactly the opposite, and that this halacha applies to us as well.

אלא דעל שלש רגלים גופייהו קשה לי שהרי לפי טעם של הרמב"ם והסמ"ג אין החיוב טהרה ברגל אלא בזמן שבה"מ קיים ובירושלים אבל בזמן הזה או אפי' בזמן הבית ובגבולין רחוק מירושלים אין חיוב זה חל כמו שהארכתי במשנתינו ואם כן איך שנינו נטמא בי"ט מטבילין בי"ט מטעם וטומאה ביו"ט לא שכיחא דתינח בירושלים אבל בגבולין מא"ל ודוחק לומר דהואיל ובירושלים שרי בגבולין נמי שרי וגוף לשון הגמרא במסכת ראש השנה דף ט"ז ע"ב ואמר רבי יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו הנה בעל המימרא הי' אחר החורבן והוא אמר סתם חייב אדם לטהר וכו' ואיך נפרש דבריו על זמן הבית ובירושלים דוקא 

לכן נלע"ד דגם הרמב"ם אין כוונתו שחיוב זה הוא דוקא בזמן הבית ובירושלים אבל הכוונה הרי הכתוב אמר ובנבלתם לא תגעו ואין נזכר שום זמן בכתוב רק ממה שאנחנו לומדים ק"ו מכהנים שמוזהרין על המת אינן מוזהרין על הנבילה ישראל לא כ"ש ומזה למדו שהך ובנבלתם לא תגעו יש לו זמן מיוחד ואכתי קשה מדוע נימא שעל רגלים כיון הכתוב שמא על יום השבת הזהיר וקדושתו חמורה משל רגל ולכן נתן הרמב"ם טעם מפני שהם נכונים ליכנס למקדש ולאכול קדשים וחזיזן שברגל בעינן טהרה מה שלא בעינן בזמן אחר ולכן גם אזהרה ובנבלתם ל"ת ג"כ על הרגל הכוונה אבל מ"מ מקרא מלא הוא ובנבלתם ל"ת בכל מקום ובכל זמן ודוק מלשונו של רבינו הגדול כל ישראל מוזהרים להיות טהורים ברגל מפני מפני שהם נכונים ליכנס במקדש וכו' ואם הי' הכוונה שזהו הטעם שצריכין להיות טהורים הל"ל שיהיו מוכנים לכנס למקדש וכו' אבל אמרו מפני שהם מוכנים וכו' פירושו כיון שהם מוכנים לזה אז בזמן ההוא לכן אזהרה זו ג"כ בזמן הרגל הוא 

Or at least it would if we could remove our Tumas Meis.  It is possible that the halacha does not apply if all you're doing is removing Tumas Sheretz/Neveila/Keri.  But it might.

In any case, as the Be'er Heiteiv says, the idea is not strictly utilitarian in the sense of enabling us to go into the Mikdash.  It also has an aspect of Kedusha, and going to the Mikvah can enhance the kedusha of Yomtov.  This is why many people have the minhag to go to the Mikva before Yomtov. The first time I went to the mikva before Yomtov was on the Lower East Side, and it was because my father in law said that it is proper to do so.

I asked him, if so, it should be assur to engage in marital relations on Yomtov, because of the resulting tumah, a tumah that would seem to contradict the whole point of going to the Mikva.  He said that this was true, and if both husband and wife are truly on the madreiga that this would enhance their kedusha, it is indeed the proper way to act.

Interesting, though, that the Mishna Berura in 240 sk7 brings from Baalei Kabbala that if one for people who are on the relevant madreiga should refrain from Tashmish Hamittah on the first night of Pesach, Shavuos, Shemini Atzeres, and Rosh HaShanna- but he mentions nothing of what my father in law said which would apply from Erev Yomtov till the Ne'ilas HaChag.

But whether was my father in law said is consistent with the Mishna Berura or not, I want to point out that many have a minhag to be tovel erev Shabbos even though Chazal strongly encourage us, especially talmidei chachamim, to engage in marital relations Friday night. One would think that going to the mikva Erev Shabbos when you know that the tahara engendered is going to reversed that very night is pointless.  But in the Kisvei Ha'Ari za'l, I saw quoted, he says that the point of tevilla erev Shabbos is to enable you to do Tosfos Shabbos, to enable a kabalas shabbos with kedusha, and it doesn't matter what comes next. 

Perhaps the same is true regarding Yomtov- that the chiyuv letaheir atzmo applies even bizman hazeh, but the application depends on who you are. If you and your spouse are tzadikim, the kedusha is worth the abstention for the whole Yomtov.  But no matter who you are, everyone can benefit from going to the mikva before Yomtov if only so he can be mekabel Yomtov with a special kedusha.

(For further research, see the Sdei Chemed, ches, but the truth is that what I have here is all anyone needs to know.)

****************************************

If you're curious about what Reb Chaim Vital says in the Kisvei Ha'ari Za'l that I quoted above, it's in the Shaar Hakavanos as follows.

ואחר קריאת הפרשה היה טובל הטבילה של ערב שבת הנזכר בספר הזהר פר' תרומה ד' קל"ו ע"ב (ח"ב קלו, ב) דרב המנונא סבא ע"ה הוה סליק מנהרא בכל ערב שבת כו'. והיה אומר מורי ז"ל כי כיון שכבר קרא הפרשה כבר יש באדם כח לקבל תוספת קדושת השבת, ולכן לא היה טובל קודם שיקרא הפרשה זולתי דרך מקרה. ואף גם מקרה זה לא היה טובל רק אחר שהתחיל שעה ה' מיום ו' כמו שביארנו לעיל על ה' יתירה ד"יום הששי". והיה אומר מורי ז"ל כי תוספת שבת היה ניכר ומתגלה במצח האדם תיכף אחר הטבילה הנזכר אבל עיקר הגילוי לא היה רק אחר חצי היום. ודוקא אם טבל כבר והסיר ממנו קליפין דחול ע"י כוונתו (כנודע שקליפין דחול הם הם בגדי חול של נפש האדם). ואפשר שכל מה שיהיה קרוב לליל שבת יתגלה יותר תוספת שבת.

ענין כוונת הטבילה

כונה א'

כונת הטבילה של ערב שבת.    הנה אחר שנכנסת תוך מי הים או הנהר או המקוה, קודם שתטבול,

תכוין כי המקוה הוא סוד שם אהי"ה דההין העולה בגי' קנ"א כמנין מקוה; כי שם מתקבצים כל שמות אהי"ה היותר עליונים ממנו כמו שיתבאר.

ואח"כ תכוין להמשיך במקוה הזה את הנחל העליון והוא ד' הויות (עסמ"ב) וג' אהיה (דיודין ודאלפין ודההין). כי כאשר הם פשוטים יש אות יוד אחד בכל שם מהם ונמצא שהם ז' יודין בז' השמות האלו. וכבר ידעת כי ז' שמות אלו הם סוד שבעה שמות של שבת בסוד שבעה אותיות של אהי"ה יה"ו הנזכר ברעיא מהימנא בפר' יתרו, וצריך לכוין כי בפשוטים יש בהם שבעה יודין פשוטים אבל תכוין ג"כ במלוייהם ותוסיף עליהם שם י"ה, כי הוא סוד השבת -- והרי הם ח' יודין שהם בגי' נ"ל מנח"ל. ועם כללות הח' יודין עצמם -- הרי נח"ל.

ואח"כ תכוין לכלול כללות היודין בעצמם ובכללותם כנזכר והם ב' כללים. ותצרפם עם נח"ל ויהיה בגי' מי"ם. והרי נמשכו המים לתוך המקוה.

אח"כ תכוין שכל זה יהיה לכבוד שבת. והוא כי הלא בח' שמות הנ"ל (שהם ד' הויות וג' אהיה ושם י"ה) יש בהם ל' אותיות וזהו ל' של לכבוד. וכשתוסיף ב' כוללים (שהם כללות הז' שמות וכללות שם י"ה) יעלו במספר כבוד. ומספר כל ח' השמות הנ"ל עצמן הם בגי' שבת.

וכשתעלה מן המים תאמר "אם תשיב משבת רגליך"

כונה ב'

כונה אחרת.    דע כי צריך האדם לטבול ב' טבילות, זו אחר זו. והא' היא להפשיט בגדי החול של הנפש והב' היא לכבוד שבת לקבל התוספת. ובא' תכוין לשם אהי"ה דמלוי יודין (שהוא בגי' מקו"ה), ובב' תכוין לב' שמות אהי"ה יה"ו (הנזכר ברעיא מהימנא בפק' יתרו) ולז' שמות היוצאים מז' אותיותיהם שהם אלו: יהו"ה. יהו"ה בנקו"ד אלקים. מצפץ. י"ה אדני. אל. מצפץ. אלהים -- כי כל אלו השמות הם סוד קדושת השבת. ותכוין כי באלו השמות יש ה' יודין -- הרי חמשים. וב' השמות של אהי"ה יה"ו העיקרי' הם בגי' מ"ב -- הרי הכל בגי' במים. ובהעלותך מהטבילה השני תכוין אל ד' הויות (עסמ"ב) ולג' אהי"ה (דיודין דההין ודאלפין) כי כולם בגי' תרפ"ז. ותוסיף עליהם שם י"ה -- והרי הכל בגי' שבת; כי סוד שבת הוא עלית זו"ן באבא ואמא ואז הם סוד שם י"ה. וכשתעלה מהטבילה אל תנגב עצמך במטפחת כי מימי שבת צריך הגוף שישאב אותם.

כונה ג'

כונה ג', יכוין כי המקוה בעצמו (שהוא הכלי) הוא אהי"ה דההי"ן (שהוא בגי' מקו"ה), וז"ס כלי ומלבוש אל שמות ההויה שבתוכו שהם בחי' המים והם סוד ד' הויות עסמ"ב ובהם ט' יודין כמנין מים. ולפי שד' הויות אלו( שהם סוד המים) -- שרשם היא הויה האחד של ע"ב (שהיא בחכמה וכתיב כולם בחכמה עשית, וגם כי עיקר המים הם במידת החסד שעולה בגי' ע"ב) -- ולכן היו המים שבמקוה מ' סאה כנגד הד' יודין של הויה דע"ב כי היא העיקרית.

גם צריך שיטבול ויכוין להסיר ולהפשיט מעליו הרוח שהיה שורה עליו בימי החול וישרה עליו עתה רוח מן הבריאה וזה על ידי אהי"ה דההי"ן שהוא בגי' מקו"ה.

גם יכוין אל ב' שמות אהי"ה יה"ו שסודם בעולם הבריאה אשר מהם יוצאים ז' מרגלאן שהם ז' שמות אחרים הנזכר בפר' יתרו בספר הזהר ברעיא מהימנא. וכבר ביארנו למעלה. והם עולים בגי' תתמ"ט. ועם קנ"א של המקוה דאהיה דההי"ן -- הרי הכל אלף. והם סוד אלף עלמין של אורות היוצאים מן הבינה ומאירים למטה. ויכוין לקבל גם הוא הארה מהם.

גם ראוי לאדם לטעום כל התבשילין שמבשל בערב שבת לכבוד השבת כי הוא דוגמת האדם המכין סעודה למלך וטועם התבשילין, אם הם טובים, ואם חסרין איזה תבלין כדי שיתקנם או כדי שיבשל תבשילים אחרים. וכ"ז הוראה שמקבל האורח בסבר פנים יפות. וזהו סוד "טועמיה חיים זכו" שתקנו בתפילת מוסף דשבת המתחיל "תכנת שבת רצית קרבנותי' כו'", כי כל הטועם התבשילין של שבת מערב שבת זוכה לחיים עליונים.

Also, in the Hagahos there it says

והנה כבר בארנו, שבכל ע"ש יטבול אדם לקבל תוספת שבת, וכבר בארנו שצריך לטבול ב' טבילות - א' לפשוט בגדי חול מעליו. והב', להמשיך עליו תוספות שבת. ושמעתי מן מר"י ארז"ן, ששמע ממורי זלה"ה, שאם הוא בעל קרי, צריך שיטבול ג"פ - א', להסיר הטומאה. ב', להסיר בגדי חול. ג', תוספות שבת. וכשהיה עולה מורי ז"ל מן הטבילה, לא היה מנגב עצמו במטפחת וכיוצא, כי הם מימי שבת, וראוי הגוף לשאוב אותן. ראיתי למורי ז"ל, שחורף א' לא טבל, עבור אמו שלא היתה מניחתו, וכן אמר הרי"ס בשם מורי זלה"ה:

The Four Crowns in the Mishkan

In Teruma and Tetzaveh, Rashi points out that three keilim had gold crowns: the Shulchan, the Golden Mizbei'ach, and the Aron haKodesh.  Rashi says that these three zeirim/crowns correspond to the three crowns mentioned by Rav Shimon in Avos 4:13 the crowns of Royalty, of Kehunah, and of Torah. (Aron, see Rashi 25:11; Shulchan, 25:24; Mizbei'ach, 30:3.)

שמות רבה לד ב

 א"ר שמעון בן יוחאי: ג' כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות זה השלחן דכתיב בו "זר זהב סביב". כתר כהונה זה המזבח דכתיב בו "זר זהב סביב". וכתר תורה זה הארון דכתיב בו "זר זהב". 

and

במדבר רבה ד סוף סימנים יג יד 

רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר  שם טוב עולה על גביהן. מעשה הארון כנגד בעלי תורה ... מעשה השולחן כנגד מלכות בית דוד ... מזבח הזהב כנגד כתר כהונה ... מעשה מנורה כנגד בעלי שם טוב , שנאמר: טוב שם משמן טוב, ולכך היו כל כליה עמה בבגד תכלת שכתר שם טוב על גביהם

 אבות פרק ד משנה יג 

רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן.   

(Reb Shimon=Reb Shimon bar Yochai.)

Yoma 72b

אמר רבי יוחנן שלשה זירים הן, של מזבח, ושל ארון ושל שולחן

Rashi says in Yoma there,

שלשה זירין נעשו בכלי הקודש. של מזבח סימן לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר תורה ושל שולחן סימן לכתר מלכות, שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים

Many mefarshim ask, where is the fourth crown?  If, as the Mishna in Avos says, the greatest crown is that of Shem Tov, why is that crown not found in the Mishkan?  And now that the Medrash in Bamidbar says that the Menora represents that crown, why did the Menorah not have any crown? If the symbolic crown appeared on the Shulchan, the Mizbei'ach, and the Aron, why did the Menorah have no crown at all?

There are many teirutzim to this question, beginning with the Maharal in Derech Chaim in Avos.  But the ellipsis is obvious and clearly intentional, and so I think it deserves a simple and satisfying answer. (H. L. Mencken once wrote that "For every complex problem there is an answer that is clear, simple, and wrong."  Unlike most such answers, I think this one is good.)

A כתר-זיר-crown is a symbol of greatness.  By placing a crown on top of a person or a thing, you express its glory. But it is only a symbol.  What a crown expresses is splendor, a shine.  In fact, the idea of a crown is most fundamentally expressed in Iyov 29:2-3, 

מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני.  בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך

There, we see the crown as a halo, a ring of light.  That is a true crown, symbolically expressed by placing a gold crown on one's head.  In fact, the words   זהב  and זיב , gold and shine, are basically the same.  We use gold to represent and produce a zohar/ziv.  In the same way, the words זר  and  זוהר are essentially the same- a crown, and a shine.  The purpose of the זר is to represent and embody a זוהר.

But the Menorah did not need a symbolic crown.  The purpose of the Menorah was to cast light, and that light is an inherent crown.  The Menorah, which represented the Keser Shem Tov, did not need a golden crown.  It did not need  זהב, because it had  זיב , and it did not need a זר because it had a  זוהר , and it did not need a קרן של זהב because it had  קרני אור.  It did not need a crown, because it had a Corona. When you have a halo, it doesn't make any sense to wear a crown.

After Mattan Torah, the members of Klal Yisrael had עדיים, crowns of glory, which they had to give back after the Eigel.  But Moshe, as far as I know, did not have any עדי.  He had Karnei Ohr, and he didn't need any עדיים.

One last thing. An answer as simple as this will often evoke the reaction that it is so obvious that everyone knows it without being told.  If,you feel that way, why don't you ask someone the question.  "If" they don't give this answer immediately, tell them to think about it for a while and come back to you with an answer.  Then you'll see how obvious it is.  The only criticism I accept on this answer is that it doesn't offer anything meaningful from a hashkafa or chochma standpoint.  It's just a simple fact.

But one question does remain.  Assuming that the light of the menora is the crown that corresponds to the Keser Shem Tov, why is the menorah and its light the best metaphor for that Keser?  The shulchan, the mizbei'ach, the Aron, are obviously appropriate.  But what is it about the Menorah that corresponds davka with Keser Shem Tov?

My initial response is that without the light of the Menorah/Shem Tov, the other kesarim remain in the dark and lose their significance. What good is a Talmid Chacham without Da'as? Or a Kohen that is unpleasant and unsympathetic? Or a King that walls himself off in his Versailles?  Only when they have a shem tov can their other qualities become an additional crown.

I'm open to suggestions.

Tzav. Influence of Tzadikim, Influence of Resha'im.

The lesson is universal.  The laws in our parsha from which it is derived are simple, albeit kodshim oriented:

1. A Kohen Gadol brings a Korban called Minchas Chavitin every day, including Shabbos. After his death, until his successor is inaugurated, the korban continues to be brought.
2. When something that has no kedusha absorbs flavor from a piece of a korban, the strict laws of the korban will then apply to the chulin.
3. When a piece of a korban touches something that is tamei, the korban becomes tamei. In fact, korbanos are more susceptible to tumah than anything else.

********************************************

From Rav Menachem Sachs (Rav Tzvi Pesach Frank's son in law) in his Menachem Tzion 
6:20. Kol hanogeia bivsara yikdash-כל אשר יגע בבשרה יקדש.   Zevachim 97-the din of yikdash, which requires that you treat the Chulin like Kodshim when it touches  (yiga) a piece of a korban, is only when it is bolei’a, when it absorbs the flavor of the meat of the Korban.  But later in this parsha, 7:19, when it says that if kodshim touches (yiga) a davar tamei it is passeled, that is even negia be’alma- והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, any contact at all.  How interesting!   אשר יגע by imparting kedusha means that it suffuses the piece it touches, but  אשר יגע by tuma means the slightest contact.  This is a remez to the effect of contact with an adam kadosh, and contact with an adam tamei— to be mushpa from a kadosh, you have to be bole’ah his torah and mussar.  To be mushpa from a rasha, simple contact with him is enough.

*************************************

From Lutzker Rov in Oznaim LaTorah.  
6:15.  After the death of the Kohen Gadol, the Minchas Chavitin is still brought.  In Menachos 51, there is a machlokes; Rav Shimon holds it is paid for by the tzibur, and Rav Yehuda holds it is paid for by the family of the late Kohen Gadol.  The machlokes, says Rav Sorotzkin, is whether this korban’s purpose in general is for the kapara of the Kohen Gadol or for the tzibur.  He brings a raya from the Rambam in Terumos Uma’asros, who says that the yorshim bring it “avur kaparaso.”  
He then goes into a discussion of the achrayos of a manhig, and his responsibility for the behavior of the tzibbur, which goes on until a successor is chosen.  His examples are the Gemara in Makos 11 that the klala of the people in the arei miklat is not chinam, because the occurrence of retzicha b’shogeg during the tenure of a Kohen Gadol shows that he wasn’t mispallel properly.  He also brings a vort from another rov that it says by Egla Arufa “al pihem yihiye kol riv vechol nega”, which he says means that if the kohanim would have duchenned properly, and given the proper bracha of shalom, such things as riv and nega would not happen, and it was because their bracho was superficial— “al pihem”-- that such things occur.  
It would be nice to be able to blame our failings on our Gedolim, but that's not the point and it's just not true. The point is that Gedolim have it in their power to influence their generation,  through their teaching and their example and their tefilla.  But nothing's going to help unless you pay attention to what they say and to what they stand for.  It's requires effort on both parts.

(With this he explains that a kapara for a meis is for the things he is responsible for through grama, and so tzdaka and mitzvos through grama, such as what his yorshim give on his behalf, are mechaper.
Regarding doing something for the sake of the neshomoh of a dead person: see Sefer Chasidim 450 and 1171 that it works, and see there 605 that it only helps to alleviate tzaar but not for reward, and see Beis Yosef OC 621.  See on the general topic Shimon Krasner's Shmuel II 2  32 regarding the benefits of kaddish and the such for a meis.)

***********************************

So between Rav Sachs and the Lutzker Rov, one can say that the lesson of Parshas Tzav is that exposure to Gedolim can make a tremendous difference, but only when there is tefilla and hard work on their part and the desire to change on your part.  Exposure to Reshaim, on the other hand, works without any effort at all. That's why after Birkos HaShachar we say והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע.  If you want to be safe, stay far away. Just looking at a Rasha causes damage- 

מגילה כח, א  שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים? אמר לו: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע. דאמר רבי יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר (מלכים ב, ג) "לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נשא אם אביט אליך ואם אראך". רבי אלעזר אמר: עיניו כהות, שנאמר (בראשית כז) "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת", משום דאסתכל בעשו הרשע.

True, looking at a tzadik is a tremendous thing, too.  Eiruvin 13b-

אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך 

But that's only when you look at him because you want to be influenced by him, because you want to and are ready to be bolei'a.  Just looking at him means nothing.  You have to be a davar cham, you can't be shi'a velo bala, it has to be like a davar charif, and it has to be mefa'afei'ah. Then there will be a bli'ah. And if you are an anav and are bloei'ah like a kli cheres, then the effect will last forever.

How do I know that the din of not looking at a rasha is habata b'alma, while the mitzva of looking at a tzadik is only if you desire to be influenced by him?  The answer is obvious. The Gemara in Megila about looking at a rasha says  אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע.  But the Gemara in Eiruvin about Rebbi and Reb Meir says והיו עיניך רואות את מוריך. One is any צלם דמות אדם רשע, the other is davka מוריך, someone from whom you have learned and from whom you want to learn.  And that is the difference between the אשר יגע by Tuma and the אשר יגע  by kedusha.  Kloreh dibburim.

********************

Here's the Menachem Tzion:

כל אשר יגע בבשרה יקדש (ו כ)

 בזבחים צז אמרינן יכול אשר יגע ואעפ"י שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה ולהלן (ז י'ט) נאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל בשניהם נאמרה אותה המלה "יגע" ובכל זאת יש חילוק גדול ביניהם בפסוק הראשון דמיירי בדבר חול שנגע בקודש הדין הוא שהחול איננו נעשה קודש בנגיעה בעלמא אלא בבליעה מגוף הקודש ואילו בפסוק השני דמיירי בדבר טהור שנגע בטומאה הטהור נטמא אפילו בנגיעה גרידא

הלכות הללו הנן לימוד גדול לדורות כי כח ההשפעה של אנשים טמאים ברוחם הוא חזק ומהיר להתעות ולהטעות אנשים הבאים עמם במגע להדיח אותם לדרכיהם הנלוזות יותר מאשר כח ההשפעה של אנשים קדושים וטהורים הבאים במגע עם אנשים חילוניים ומתירניים במגמה להנחותם ולהדריכם לאורח חיים של קדושה וטהרה שבמגע לבד עמהם פעולתם תהיה מאפע דרושים לזה יגיעה עצומה וסבלנות ממושכת עד שיצליחו להחדיר בתוך תוכם מהקדושה והטהרה שלהם 

He says that this was the basis of the argument between Avraham and Sara:

בזה יש לבאר את הדיון שהיה בין אברהם אבינו לשרה אמנו אודות ישמעאל דכתיב בראשית כא ותרא שרה את בן הגר המצרית יהיר ילדה לאברהם מצחק ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אורת בנו שרה ראתה את ישמעאל מצחק עובר על ג' העבירות הכי חמורות ע"ז ג"ע ושפ"ד ובשמ"ר א א נאמר ששרה אמרה שמא ילמד בני יצחק אורחותיו היא חששה ופחדה שישמעאל יטמא את יצחק היא אמרה כי לא יירש עם בני עם יצחק הרי הוא ממאן לקבל עליו את המורשה המקודריה לנו והוא יטה את לב יצחק אחריו שרה לא ראתה כל מוצא אחר רק לגרש את ישמעאל להרחיק את יצחק מלבוא עמו במגע אולם אברהם חשב לגמרי להיפך הוא סבר כי על יצתה הצדיק לבוא במגע תכוף עם ישמעאל ולהשפיע עליו מרוחו הקדושה וזאת כוונת הפסוק וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו הדבר היה רע בעיני אברהם לגרש את ישמעאל מביתו שהרי מעולם לא גרש איש מביתו ואדרבה הוא הכניס אורחים והשפיע עליהם לקבל עול מלכות שמים ואיך יהין עתה לגרש את מי שיצא מחלציו אולם מה שהרע והציק לאברהם מאד היה אודות בנו יצחק הוא לא היה יכול להעלות על דעתו שיצחק בנו ההולך בעקבותיו לא יוכל לפי דעת שרה להשפיע על ישמעאל ולא עוד אלא שלפי דעתה יושפע יצחק מישמעאל היו איפוא חילוקי דעות בין אברהם ושרה מי ישפיע על מי הטומאה על הקדושה או הקדושה על הטומאה והקב"ה הכריע ביניהם ואמר אל אברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כלומר דע לך אברהם ששרה צודקת כי הכח של הסטרא אתרא הוא חזק וקשה מאד להתגבר עליו כי ביצחק יקרא לך זרע ועליך להיות זהיר שנשמתו לא תפגם מן הרוח דמסאבותא של ישמעאל

אנו מתפללים לה' שתצילנו היום ובכל יום מאדם רע מחבר רע ומשכן רע מה מאד עלינו להרבות להתפלל שנינצל מאדם רע שהוא ג"כ חבר רע ושכן רע כולם באיש אחד ובנדרים פא מובא וכבר שלחו מתם הזהרו בערבוביתא  

Vayikra. Mikem; זבח רשעים תועבה

A Jew that is a Rasha is not allowed to bring a korban. A Rasha, a Mumar lechol haTorah kullah, is not allowed to bring a korban, even if he believes in the kapara of the korban and he wants kapara.  This is not because a korban is only mechapeir for a shogeig, and the refusal to do teshuva turns the shogeig into a meizid, because as Reb Elchonon says (Kovetz He'aros, old 563, new Yevamos 7:13) if that were true, it should not apply to those korbanos that can be brought for a meizid.  Instead, it is a Gzeiras Hakasuv that זבח רשעים תועבה.  Therefore, a person that is not aware of an aveira and that's why he doesn't do teshuva, that doesn't make him a rasha, and his korban is fine.

Deciding who is a rasha would be a problem, but I think that not only would the Zalmans allow the Aarons, they might even allow Lubavitchers to be makriv.  Or maybe not.  I would not be comfortable with extremist maniacs waving chalifs around and fighting about who is and who is not an yimach shemo-nik apikores.  But we don't have to deal with this practical application presently, because, economically, that very problem has resulted in our not having a Beis HaMikdash at all.  Furthermore, this has no current application regarding Tefilla.  Nobody in history ever prohibited a mumar from saying shemoeh esrei.  So we will discuss this only in theory. 

This din To'eiva is applied to the korbanos found in an Ir Hanidachas.  In Sanhedrin 112b, Reb Yochanan says all korbanos found in an Ir Hanidachas are destroyed because they are  זבח רשעים תועבה. Reish Lakish says no problem, just wait till they get a mum and redeem them and use the money to buy new Korbanos.  ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהם עולות.  What does RL do with זבח רשעים תועבה? He holds that only applies b'ein, not if they are nifdeh, but RY holds the psul sticks, and shinui does not lift it.

What is the basis of the machlokes Reb Yochanan and Reish Lakish?

Another question- if a rasha does bring a korban, and you find out in middle, do you continue the avoda when you find out, or should you burn it?  And if a rasha does bring a korban, and the avoda is done correctly from beginning to end, later when he does teshuva, does he have to bring another one?  The Rambam says that a person that is meva'eit in the kapara, who rejects the kapara of the korban, does have to bring another one, but meva'eit is not the same as זבח רשעים תועבה.  Additionally, that Rambam implies that the Korban is kasher- he says (Shegagos 3:11)

אין יום הכפורים ולא החטאת ולא האשם מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן. אבל המבעט בהן אינן מכפרין בו. כיצד היה מבעט והביא חטאתו או אשמו והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין אע"פ שקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה מבעיטתו צריך להביא חטאתו ואשמו. וכן המבעט ביום הכפורים אין יום הכפורים מכפר עליו. לפיכך אם נתחייב באשם תלוי ועבר עליו יום הכפורים והוא מבעט בו הרי זה לא נתכפר לו וכשיחזור בתשובה אחר יום הכפורים חייב להביא כל אשם תלוי שהיה חייב בו:

To me, that's pretty clear- by me'va'eit, he has to bring another one, which may or may not be true by a regular zevach resha'im, but even by me'va'eit nowhere does he say that the original korban is passul.  It's kasher, but it's not mechapeir, like every shinui ba'alim or shinui kodesh.


On the other hand, Tosfos in Chulin 5b asks, why do you need a passuk for lo shov midiaso when it's already excluded under ZRT.  Tosfos answers that under ZRT, later when he does Teshuva he can bring the korban, but if he's ESM, he can never bring a korban for that sin.

אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו. תימה מה צריך קרא למעט לאינו שב מידיעתו ועומד ברשעו הא הוי זבח רשעים והיכי תיסק אדעתין לומר דמביא ויש לומר דאיצטריך להיכא דחזר בתשובה אח"כ ובשעה שאכל לא היה שב מידיעתו:

Obviously, Tosfos holds that as far as degree of psul, they are identical.  And we know that in the case of ESM, it is 100% passul, it's bichlal not a Chatas.  This clearly indicates that Tosfos holds, unlike the diyuk in the Ramban, that ZRT is a psul gamur.

Reb Moshe in the Dibros in Chulin 5b klers whether the din זבח רשעים תועבה means that it's assur to be mekabel from a rasha, or is it a psul in the korban.

 דאינו דין בהקרבן אלא שהוא דין בהקבלה מהאדם להקריב לגבוה, שהקפידה תורה בקרבנות לא רק על הקרבן בדיניו שקבעה תורה איך יהיה אלא גם על בעל הקרבן איך יהיה שלא יקבלו מרשע

or 

 דהוא חדוש דין בהקרבן שבלא כפרה ורצוי לא שייך להחשיבו קרבן ולהקריבו, ואף בקרבנות נדבה שהם דורון צריך עכ״פ שיתכפר לו בהדורון שהביא,

We propose that the machlokes RY and Rl is talui in the two tzdadim in the Dibros.  Additionally, we suggest that the issue of whether the korban is passul also depends on the two tzedadim.


B'derech drush, the idea of זבח רשעים תועבה sounds like אין דבר שבקדושה פחות מעשרה, that unless you're ra'ui, you are not allowed to do a davar shebikdusha.  Additionally, one. might also say that the problem is that you are using korbanos in the service of your rish'us- why are you bringing the korban?  Because you're a rasha and your conscience bothers you a little.  To quiet your conscience, you bring a korban, and this helps you do your aveiros without any inhibition.  So by other mitzvos, like if you give tzedaka for that reason, its a chutzpah.  By a korban, which has kedusha, it's not just a chutzpah, it's like using a sefer torah as a step-stool. The avlah of using a davar shebikdusha to help you do aveiros is a to'eiva. 

As my cousin Jordan Jay Hillman used to say, the Torah does not allow a person to purchase a clean conscience.  

Note: Jordan was a secular Humanist, but he had a beautiful neshama. I realize that it's ironic to mention him in this particular post, but there it is.


In the end, it is good to remember that when the Nevi'im warned Klal Yisrael about the Churban and Galus, one theme was repeated- the Nevi'im identified two things people did that they claimed to be mitzvos but were disdained by the Ribono shel Olam, and those are Taaneisim but mostly the Korbanos.  Read what the Navi says about the korbanos- and ends by saying "Did I (Hashem) ask your forefathers for korbanos when I took them out of Mitzrayim?  All I asked is that they listen to My voice and go in My path."  The navi is emphasizing that Korbanos are not automatically a zechus.  When they are brought for the right reason, they are wonderful.  When they are not, they are a to'eiva.

א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר.  ב עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית יְהוָה וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה כָּל-יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לַיהוָה.  {ס} ג כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.  ד אַל-תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל-דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר  הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵיכַל יְהוָה הֵמָּה.  ה כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֶת-מַעַלְלֵיכֶם  אִם-עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ.  ו גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם.  ז וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם  לְמִן-עוֹלָם וְעַד-עוֹלָם.  ח הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל-דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל.  ט הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  י וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה.  יא הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם-יְהוָה.  יב כִּי לְכוּ-נָא אֶל-מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.  יג וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם-יְהוָה וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם.  יד וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ.  טו וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת-כָּל-אֲחֵיכֶם אֵת כָּל-זֶרַע אֶפְרָיִם.  {פ}

טז וְאַתָּה אַל-תִּתְפַּלֵּל בְּעַד-הָעָם הַזֶּה וְאַל-תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל-תִּפְגַּע-בִּי  כִּי-אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ.  יז הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם.  יח הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת-הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק  לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי.  יט הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים נְאֻם-יְהוָה הֲלוֹא אֹתָם לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם.  כ לָכֵן כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה וְעַל-עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל-פְּרִי הָאֲדָמָה וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה.  {פ}

כא כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל  עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל-זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר.  כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח.  כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם.  כד וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא-הִטּוּ אֶת-אָזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים.  כה לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת-כָּל-עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ.  כו וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת-עָרְפָּם הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם.  כז וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה.  כח וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא-שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם

the first perek of Yeshaya

י שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה.  יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי.  יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי.  יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.  יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא.  טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:  יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ.  טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי:  חִדְלוּ, הָרֵעַ.  יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה.  {ס}  יח לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.  יט אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ.  כ וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. 

Amos in the fifth perek

א שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי, חַגֵּיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּעַצְּרֹתֵיכֶם.  כב כִּי אִם-תַּעֲלוּ-לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם, לֹא אֶרְצֶה; וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם, לֹא אַבִּיט.  כג הָסֵר מֵעָלַי, הֲמוֹן שִׁרֶיךָ; וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ, לֹא אֶשְׁמָע.  כד וְיִגַּל כַּמַּיִם, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, כְּנַחַל אֵיתָן.  כה הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם-לִי בַמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה--בֵּית יִשְׂרָאֵל. 

and Tehillim 51

יח  כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. יט  זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה:לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה.

The Neviim are not saying that Hashem doesn't want your tefillin or your arba kosos.  Again and again and again they talk about korbanos.  Korbanos without the right kavana are not like any other mitzva done shelo lishma.  They are abominations.

Vayakhel, Shemos 35:3. Do Not Tell This To Your Children

Many years ago, on a Yomtov, I had finally cornered one of my sons and he was about to get the punishment he had earned. He said to me, Daddy, you can't patch me today, it's Yomtov!

Whether it was the cleverness, or the coolness in the face of doom, he got away with it. This week, I discovered that he was probably right.

One difficult passuk in our parsha has elicited some very different explanations.  In Shemos 35:3, it says לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.  The problem is that lighting fires is one of the 39 melachos, so why does the Torah single it out.  The Gemara Shabbas 70a and Yevamos 6b brings a machlokes Tanaim as to what the passuk teaches.  הבערה ללאו יצאת דברי רבי יוסי ר' נתן אומר לחלק יצאת.  Reb Yosi says that unlike other melachos on Shabbos that are capital crimes, lighting fires is a lesser aveira and only gets Malkos.  Reb Nassan says that if not for this passuk we would have thought that the punishment for Chillul Shabbos only applies when one does all 39 melachos.  This singling out of one the melachos shows us that each and every melacha is independent of the others both for punishment and for korbanos. This machlokes Tanaim appears and is used numerous times in Shas.

The Gemara in Yevamos 6b addresses the end of the passuk (בכל מושבותיכם) and uses it for an additional drasha.  You might think that a person awaiting capital punishment might be executed on Shabbos (because of a kal vahomer from the avodah,) so this passuk tells us that Beis Din is not allowed to execute a criminal on Shabbos.

 דתנא דבי רבי ישמעאל לא תבערו אש בכל מושבותיכם מה ת"ל מה ת"ל אי לרבי יוסי ללאו אי לר' נתן לחלק דתניא הבערה ללאו יצתה דברי ר' יוסי רבי נתן אומר לחלק ואמר רבא תנא מושבות קא קשיא ליה מושבות מה ת"ל מכדי שבת חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל מושבות דכתב רחמנא בשבת למה לי משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד או אינו אלא אפילו מיתת ב"ד ומה אני מקיים והומת בחול ולא בשבת או אינו אלא אפילו בשבת ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמורים להלן בב"ד אף מושבות האמורים כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו 

The Rambam (Lavin 322) enumerates this as an independent issur lav that counts towards the taryag mitzvos.  In the Yad, Shabbos 24:7, he says that it even prohibits Malkos. Similarly, the Chinuch in 113 counts it as a separate mitzvah.

The Minchas Chinuch asks that just because the Torah prohibited capital punishment on Shabbos does not make it a separate lav.  All that does is remove the hetter we might have applied based on the Kal Vachomer.  Now that you have the passuk, all you know is that the general issur of Shabbos applies here.  How does that make it a new lav?  And he brings another question from the Magen Avraham in 339 sk3, who asks on the Rambam, what issur of chillul Shabbos is transgressed when you give malkos?  The Magen Avraham suggests that Malkos causes bruising, which is chillul Shabbos.

But I saw that Reb Berel Povarsky (Bahd Kodesh here) answers both questions, and it's hard to disagree with him.  He notes that the Chinuch ends by saying that

משרשי המצוה. שרצה השם יתברך לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים והחיבים.

The "root" of the Mitzva is that Hashem wants to honor this day, that the guilty and the sinners too will find rest.  The point is that it is a new issur, the issur for Beis Din to punish on Shabbos.  Basically, the Magen Avraham's question answers the Minchas Chinuch's question.  It's not merely a removal of a kal vachomer based hetter, it creates a new issur.  That issur has nothing to do with whether some melacha is being transgressed.  It's a new issur of punishing on Shabbos.

(I should point out that the Magen Avraham himself suggests this as a second teretz-

כתב הרמב"ם פכ"ד אין עונשין בשבת שאע"פ שהעונש מ"ע אין דוחה שבת כיצד הרי שנתחייב מיתה או מלקות אין מלקין שנאמר לא תבערו אש וה"ה לשאר עונשין וכתב המ"מ שמנאה הרמב"ם במנין המצות ע"כ ובאמת במנין המצות סי' שכ"ב משמע דוקא בדבר שיש בו חילול שבת אסור מדאורייתא וכ"מ בגמ' שבת דף ק"ו גבי הבערה ע"ש ואפשר דבמלקות נמי איכא חילול שבת כגון שעושה חבורה וצ"ע ואפשר דמרבוי דקרא דבכל מושבותיכם נפקא לן שאין דנין כלל וצ"ע בסנה' דף ל"ה משמע דוקא בדבר שיש בו חילול שבת וכ"מ בתו' שם ודיני ממונות אין דנין גזירה שמא יכתוב:)

The problem with this pshat, and the obvious reason the Minchas Chinuch and the Magen Avraham did not assume it, is that it is strongly implied in the Gemara that the reason Beis Din is not ma'anish is because of the chillul Shabbos aspect, as the Magen Avraham points out.  To improve Rav Povarsky's pshat, I would add that the Chinuch and the Rambam learned that the limud is not that we should ignore the kal vachomer and reinstate the general rule of issur chillul shabbos.  The limud is that the kal vachomer that would be mattir is really true, and Retzicha would be docheh Shabbos BUT ONLY IF THERE WOULD BE A DIN OF BEING MA'ANISH ON SHABBOS.  The chiddush of the drasha is that THERE IS NO DIN OF BEIS DIN BEIN MA'ANISH on Shabbos, and mimeila there is no kal vachomer, and that's why it's not docheh. Now that this is the case, of course it's a new mitzvah.

If anyone sees R Povarsky, please let him know that I dramatically improved his vort.

(Or the Rambam is going with the Yerushalmi Sanhedrin 4:6 that makes a general statement of "ein danin."

מה אם עבודה שדוחה שבת רציחת מצוה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שהעבודה דוחה אותה אין דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה.  ר' לא בשם ר' ינאי מיכן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת מאי טעמא נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה להלן בבית דין הכתוב מדבר אף כאן בב"ד הכתוב מדבר)

I said this over at the Kiddush this morning, and Rav Yitzchak Resnick said (implied) that I should be ashamed of myself if I think this is a chiddush.  After all, the Ramah in OC 291:2 says, (based on many Medrashim and the Zohar that the fires of Gehenom do not burn on Shabbos,)  (The Rama says something very similar in 295 regarding Maariv motzei Shabbos.)

יש אומרים דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת דאז חוזרות הנשמות לגיהנם ועל כן אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוספות והרא"ש ומרדכי פרק ערבי פסחים)

If the fires of Gehinom themselves don't burn on Shabbos, is it not obvious that the din menucha on Shabbos mandates that even resha'im are not punished?

I have to admit that R' Yitzchak is probably right.  And so was my son, so many years ago. The truth is, it's pashut that he was right on Yomtov, because there's a din of simcha, and by punishing him I would be over on a bitul asei.  But there is no din of simcha on Shabbos.  (see note)  Now, as it turns out, he was right both for Yomtov and for Shabbos.  If Beis Din cannot give Malkos, when the Malkos is a din deoraysa, and was earned according to the psak of Beis Din, Kal Vachomer a parent can't give a child a patch on Shabbos.


UPDATE: Not only is R Yitzchak right, but I a friend sent me a video in which the speaker quotes a Chidah that uses our passuk to refer to the fire of Gehinom, but he says it doesn't stop burning unless the person himself was shomer Shabbos, and that the Baal HaTurim also makes the connection.  Not at all my style, much too earnest.  But you might like it.  https://youtu.be/Ho-RhOHACTA

Note: R Abbie Jakubovic is giving me a hard time in the comments about my statement that there is no din of simcha on Shabbos.  He has excavated a number of mekoros that seem to say that there is. I say that they are all mezuyaf or ta'us sofrim. Or that when they say "simcha" they don't really mean simcha, which even AJ admits is likely, nay, undeniable.

R Avi Lencz strengthens R Abbie's suggestion that while there might be a din simcha on Shabbos, it is not the same as the din of simcha that we find on Yomtov.  He directs us to a discussion on this topic from R Wahrman in the Oros HaShabbos.  He uses it to show a difference between the simcha of Yomtov and the simcha of Purim, but the idea applies just as well to Shabbos- that the kind of simcha on Shabbos is just another way of describing Oneg, which is very unlike the simcha of Yomtov. R Avi's take on it is 

אולי י"ל דשמחה דחג ויו"ט הוא דין בהיו"ט עצמו, דצריך לשמוח בעיקר היות היום יו"ט. משא"כ שבת הוי שמחה במה שהוא יום של הארת מלכותו ית', וכלשון "ישמחו במלכותך."

R Abbie just sent me the Sifri in Behaaloscha and the Netziv there.  Yasher Koach.

The Sifri says 

וביום שמחתכם ובמועדיכם. אלו שבתות.

The Netziv there (next page middle of column) says very something that fits in here very nicely:

 ועי׳ שבועות ד׳ ט״ו כ׳, וביום הקימו כר דייק ג״כ מיתור דוביום. להכי דריש אלו שבתות דיש בו שירה כדתנן בסוכה פ״ה ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע ותני שם ד נ״ה יכול כשם שתוקעין על שבת בפ״ע כו', ומשתמע מביום שמחתכם דאע״ג שאין בו מצות שמחה אלא עונג, מכ״מ יש בו שמחת הנפש. וע״ז סמכו לתקן בתפלה ישמחו במלכותך. עי׳ ב״י או״ח סי׳ רפ״א בשם רב כהן צדק. והוא עשה״כ נכון כסאך מאז וגו', דאע״ג שכבר מלך כשני כדאי׳ ברה״ש ל״א, ובששי מלך על כל בריותיו ע״ש, מ״מ לא הי׳ כסאו שלם עד שנגמר מלאכת שמים וארץ. וזהו ביום השביעי התעלה וישב על כ״כ. וע״ע ירוש׳ מגילה פ״א והובא כר״ן שם, ויעשו אותם בשבת, א״ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה, את ששמחתו תלוי בב״ד, יצא זה ששמחתו תלוי בי״ש, היינו שמחת מלכות שמים.

Update March 2021

I realized that if the din of simchas yomtov makes it assur to get married because of ein mearvin, then kvbbshkv that it's assur to be mevateil beyadayim. 

Shekalim. Irreversible Chumros

We've discussed this several times, but we have something new to add.  Most recently, in 2013, this is what we said;

As far as I know, there are three instances where choosing to do something one time obligates you to do it forever.  I would love a common denominator, but I am almost sure there isn't any.

One is not obligated to give the Machatzis Hashekel until the age of twenty years.  A person that gives the Machatzis Hashekel before he is twenty years old, or a father that gave on behalf of his minor child, is thereafter obligated to give it annually. (Rambam I Shekalim 7).  The Rambam there in Pirush Hamishna says שאומרים לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד (שיגיע) [שיגדיל] ולא תפסוק )
There is no obligation to fast on Rosh Hashanna, but one is allowed to fast.  A Taanis Chalom is certainly muttar.  However, once a person fasts Taanis Chalom on Rosh Hashannah, he is obligated to fast on Rosh Hashanna forever. (OC 597:3.  The halacha is brought in the Beis Yosef from the Hagahos Maimoniyos who says this was the minhag of the Ra"m of Ruttenberg- יש לנו קבלה מקדמונינו שהמתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום, יתענה כל ימיו בראש השנה שני הימים. וכן נהג הר"מ על ידי שהתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום התענה כל ימיו.  The Aruch Hashulchan there brings an explanation from the Agur.  And, by the way, the Chasam Sofer (168) said about this mesora  דבר זה אין לו שרש בש״ס רק קבלה קדמונית שאיימו עלינו ומי יבא אחריהם, so he apparently wasn't impressed with the Aggur's explanation.)

Many people have a minhag to follow the opinion that Chadash is not assur outside of Eretz Yisrael.  Although many people adopt stringencies in halacha during the Aseres Yemei Teshuva, those who eat Chadash the whole year do not avoid it during the Aseres Yemei Teshuva.  If a person chooses to be machmir on Chadash during Aseres Yemei Teshuva, he is obligated to be machmir forever- not just during the Aseres Yemei Teshuva, even the rest of the year. (Aruch Hashulchan 603:2 - after discussing that a person ought to be machmir on things during Aseres Yemei Teshuva, he says

 ונראה לעניות דעתי דזה אינו אלא בדברים שאין בהם איסור מן הדין, דבזה אינו אלא הידור בעלמא, ונכון להדר זה בימים אלו. אבל דברים שיש פוסקים לאיסור מן הדין, אלא שנוהגים על דעת דעת המתירין, כמו חדש בחוץ לארץ, או בשר בלא סירכה, וכיוצא בזה – אי אפשר לנהוג כן בעשרת ימי תשובה. דכיון שאין אוכלין בימים אלו – הרי זה כקבלו עליהם דיעות האוסרים. ואם כן איך יאכלו אחר כך?ה)

(We discuss this last point at greater length here:  Trojan Horse Chumros.)

I'm not looking for dinim of nedarim, like Nezirus Shimshon, or hilchos shutfim, like the kind of brick you use between properties.  And I don't think Arayos, like the permanent issur of a daughter-in-law, is relevant.  In normal cases, these are the only ones I know of.   Anyone have any others?
Chaim B, in a comment, said that he believes that the din by Shekalim is a din in nedarim.  I am starting to wonder about that.  Maybe all of these are from the parsha of nedarim.  But I still don't know why the din neder is so chamur in these cases so that it's chal forever without recourse although you never intended this consequence.  Another interesting lead is the following from the Chayei Adam (127:10), which is kind of like the Aruch Hashulchan, and also kind of the opposite of the Aruch Hashulchan.  He's talking about the need to be mattir neder for a minhag tov.

וכל זה בדבר שקבלו מעצמם. אבל דברים שיש בו מחלוקת בין הפוסקים ובמקום א' נהגו כדברי האוסר, אם כן לא קבלו עליהם איסור חדש שיהיה נראה לנדר, אלא שקבלו עליהם שדבר זה אסור באיסור תורה או מדרבנן, לא מהני בזה שום התרה, שאין בדורותינו מי שיכול להכריע נגד אותו חכם שאוסר, כי אם אפשר לחד בדרא (פ"ח שם סי' ב'). ולפי זה אותן אנשים שנוהגים שלא לשתות ולאכול חדש, היינו על פי דעת כל הפוסקים הראשונים, ומחמת חולשתם או שאינם בריאים רוצים להתיר נדרם, נראה לי דאם קיבל עליו מחמת שחשש שידע שכל הראשונים אוסרים, ואם כן כבר קיבל עליו באיסור תורה ולא מחמת נדר, ודינו ככל איסורי תורה שאסור, רק לחולי שיש בו סכנה לא מהני התרה. אבל אם לאו בר הכי הוא רק שסבר שהוא חסידות, אם כן דינו כמקבל משום פרישות בסי' ח'. ונראה לי דדוקא בזה. אבל במי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב ו' שעות, ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין להמתין רק איזה שעות, כיון דלכל הדיעות, אין האיסור רק מחמת סייג וגדר, ואם כן מהני לזה התרה להמקילין בסי' ט'

This past week, Parshas Ki Sisa, I was by my Shver Shlitah in Staten Island, and we had a group of children at the table.  I prepared several questions for them.

• How could Moshe carry the Luchos from Har Sinai to the Machaneh Yisrael on Yom Kippur;
• Which three keilim in the Mishkan had crowns, and why;
• Who wrote the second luchos, and Find me a passuk in Ki Sisa that says so but another passuk that seems to say the opposite;
• Identify three dinim that change when a person is twenty years old.

The dinim that begin at twenty are joining the army and giving Machatzis haShekel, and a yasom cannot sell inherited land until he is twenty years old.

We recently noticed another example that is both right and wrong.  The Maharam Mintz says that a child cannot say a Birkas HaGomel before Bar Mitzvah, because he is not subject to heavenly punishment for his own sins, and so he cannot be called "Chayavim."  On that basis, the Lachmei Todah (brought in RAE in Hagahos OC 219) asks that since the Gemara in Shabbos 89b indicates that person is not subject to heavenly capital punishment for his sins until the age of twenty, nobody should say the bracha until the age of twenty. So it's a nice kashe, but even though many poskim (including the Mishna Berura) do not allow a child before Bar Mitzva to make the Bracha, nobody really paskens that way regarding a person under twenty, as the Tzitz Eliezer (14:20) conclusively demonstrates.

After dealing with these, I asked the adults the question we discussed above- which mitzvos they know that you don't have to do, but if you do them once, you're stuck forever.  My father in law added one that we hadn't noticed, so now there are four.  He said that if a person fasts on a parent's first Yohrtzeit, he must fast on the Yohrtzeit forever, or until Techiyas Hameisim bimheira b'yameinu.


UPDATE I 3/3/16
Rabbi Dr. Nachum S points out that if a person would be machmir on the Rambam's shitta of Chalitah after melicha, he would be obligated to keep that chumra forever, and, perhaps, could not eat at anyone's house who is not machmir- in other words, everyone else in the world.


UPDATE II 3/3/16
R Shlome Schwartz suggests a common denominator for the irreversible chumros- they share an element of Kofer Nefesh.

"I had a thought in trying to find a common thread regarding the cases brought where one time appears to make a chazakah/chiyuv. I remember once seeing a sevara that when it comes to the maximum one is required to lay out for a mitzva (ad chomesh), some say that where the payment obligation is for a kapara for the person, there is no such limit (don't recall where this is brought down). If so, when it comes to these cases: machtzis hashekel, taanis chalom, and certain dinim one takes on during aseres ymei teshuva, these have an element of kofer nefesh in them and maybe that's why it's stricter. "

Taanis Chalom on Rosh HaShannah, Machatzis HaShekel, and fasting on a Yohrtzeit for a parent.  This does not apply to the case the Aruch HaShulchan, of being machmir on Chadash, because the Aruch HaShulchan say this in all cases, all year- if a person decides for whatever reason to not eat Chadash as a chumra, he can never eat Chadash, he can't even be mattir neder.  But this does not weaken R Shlome's point.  The Aruch HaShulchan's rule is a halacha issue, that where there is a clear cut machlokes haposkim, with one side saying 100% muttar and the other 100% assur, being machmir is halachically equal to accepting the psak of the machmirim, and that cannot be undone.  But the other cases do not have this aspect, so it is only the other cases that need further explanation.  So R Shlome's is an interesting suggestion.

R Shlome directs us to the Mareh Makom: it's in Rav Yosef Ber's Harirei Kedem II page 344 Siman 169, as follows:

סימן קסט

בענין מחצית השקל

הנה בהעשה של מחצית השקל מצינו חומר יותר מבכל מ"ע דבכל מצוות שבתורה קי"ל דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש ואין חיוב לבזבז יותר מחומש שבנכסיו ע' בזה בשו"ע או"ח סי תרנ"ו אולם במחצית השקל כתיב והדל לא ימעיט ונאמר בזה חיוב להוציא את כל ממונו עבור מחצית השקל ועוד יותר מבואר בזה דגם עני שבישראל מחוייב למכור את כסותו בשביל מחצית השקל  כש"כ הרמב"ם בפ"א משקלים ה"א  אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ושואל או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן מחצית השקל כסף שנא' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וצ"ב מהו החומר שבמצוה זו יותר משאר מצוות  אכן נראה דהטעם לזה מפורש  בתורה לכפר על נפשותיכם דבלי מחצית השקל יחסר לו כפרת נפשו ועל דבר הנוגע לנפשו הרי  מפורש כתיב 'וכל אשר לו יתן אדם בעד נפשו'

ובגמ' יומא (לה ב) מבואר שהלל מחייב את  העניים והנה הלל היה משתכר חצי דינר וחצי שכרו היה נותן לת"ת  עיי"ש והרי זה יותר  מחומש ומהיכ"ת שיתחייב טפי מחומש וע' בלקוטי הלכות למרן הח"ח שם שכ' דשאני ת"ת דהיא חייך ואורך ימיך דת"ת הוא חיי נפש ועל חיי נפש ילפי מהמ"ע של מחצית השקל שמוציאין יותר מחומש וע'  באגרת  התשובה לבעל שו"ע הרב שכ' שאף שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש אבל בעל תשובה שרוצה ליתן צדקה לכפרת נפשו יכול לתת יותר מחומש והיינו נמי כנ"ל 

(I want to clear up a possible misunderstanding.  Rav Yosef Ber quotes the Chofetz Chaim that for things that are essential to life you aren't limited to a chomesh: we learn from Hillel that to learn Torah, which is life, you may and must spend whatever you have.  Rav Yosef Ber implies that the Chofetz Chaim learned this from Machatzis HaShekel, but the cited Likutei Halachos does not make that connection. The Likutei Halachos is on Yoma daf 35, the story of Hillel, where the Chofetz Chaim says 

והנה מוכח מזה דאפילו מי שהוא עני ביותר ג"כ חייב לקבוע עתים לתורה ועוד מוכח מזה שהאדם שאינו יכול ללמוד בעצמו ומוכרח לשכור איזה מלמד לזה, והוא איש עני שמוכרח להרוויח ממלאכה שעושה בשביל אחרים, אף על פי כן צריך לצמצם משכירותו ולחיות בצימצום רב ולשכור אחר שילמדהו תורת ה', ואינו דומה לזה דאמרינן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, דזהו רק לעניין צדקה אבל לא לעניין תורה, שהוא מחוייב לידע אותה והיא חייו לנצח.