Rosh Hashannah Second Day Pei Daled

Section I is how I said it in Shul before tekiyos in Pei Daled. Section II is how I said it at a private minyan RH Pei Beis, actually more tochen, but less dramatic. Last year, I had a volunteer audience, so could say whatever I wanted. Also, I said it before the first maariv and didn't want to start early because of the Maharil's מהר"א מווינה, even though it really isn't a good reason. This year, I'm saying it by day, and I am only the במקום שאין אנשים rabbi. 

SECTION I

(The way I said it Shul in Pei Daled, with zero attribution, not to Rav Avraham Bukspan and not to my son Reb Moshe.) 

Why are these days called Yamim Noraim. 

Yes, the answer is obvious. Do you want to live? Do you want your loved ones to live? Do you want good health and nachas? Today is when the decisions are being made. That is reason enough to call this day fearsome and awesome.

But there is more to the name. 

Nowhere in the Torah is Rosh Hashannah described as the day of judgment. But Rav Yosef Chaim Sonnenfeld tells us that of the 23,204 pesukim in Tanach, there is only one passuk with the Gematria of Rosh Hashannah, 861: 

תהלים קיט     צא      למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך

Einstein once said, "Coincidence is God's way of remaining anonymous." 

Another "coincidence:" Yaakov Avinu called the Beis Hamikdash the Makom Nora. 

Breishis 28:16 - 

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים

Yaakov passed through Eretz Yisrael. It says that he slept in Beis El and saw the vision of the ladder from Earth to Heaven, and he described that place as the Shaar HaShamayim, a makom norah. That Makom Norah was the Beis Hamikdash.  

The words "Beis HaMikdash" are Gematria 861, the same as ראש השנה. 

This actually has application in Halachah.

The Mishna in Rosh Hashanah says that you can not use a cow's horn as a shofar. The Gemara asks why? Really, the word Shofar and Keren are synonymous. The Gemara answers that it is because a cow's horn is reminiscent of the Eigel, the sin of the Golden Calf, and an instrument that reminds Hashem to have mercy can not be something that is reminiscent of our great sin, אֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשָׂה סָנֵיגוֹר, the prosecutor can not be the defense attorney.  This is why the Kohen Gadol can not wear his usual gold vestments when he goes into the Kodesh Kodashim on Yom Kippur, because gold, too, is reminiscent of the Eigel HaZahav. But, the Gemara asks, this concept only applies in the Kodesh Kodashim, not the rest of the Beis HaMikdash, where he does wear gold all year! So why would that be relevant to blowing the shofar, which is done far away from the Kodesh Kodashim? שׁוֹפָר נָמֵי מִבַּחוּץ הוּא!  The Gemara answers כֵּיוָן דִּלְזִכָּרוֹן הוּא — כְּבִפְנִים דָּמֵי.

ריטב"א ראש השנה כ"ו

ואע״ג דמבחוץ לא חיישינן להא דהא משמש בבגדי זהב על מזבח החיצון ואפילו על מזבח שבהיכל בחוץ האי שופר כיון דלזכרון אתי ולהכניס תפלתן של ישראל לפני ולפנים כלפנים דמי וטלית מצוייצת שהיא מוזהבת מותר ללבוש ביום הכפורים דהא ודאי כלחוץ דמי:

This explains why there is no mitzvah of aliyah le’regel on the two holiest days of the year: Rosh Hashanah and Yom Kippur. We do not have to go to Him; He has come to us! 

This is also why we bow so many times on Rosh Hashanah and Yom Kippur – as was done in the Temple – because we are on that same level of kedushah; the sanctity of the Beis HaMikdash is here.

In addition, the chazzan begins the recitation of Shacharis from his seat, by saying “HaMelech,” and then walks to the Aron Kodesh and continues the prayer. During the rest of the year, the chazzan begins with Shochein Ad in front of the Aron. On these days, however, we don’t have to go to Hashem; He comes to us and spreads His Shechinah to the whole world.

There is one more very important thing in Rashi by the story of Yaakov.

אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָה וּבָא לְכָאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין, שֶׁבָּא בֵּית הַמִּקְדָשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. וְאִם תֹּאמַר כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב עַל בֵּית הַמִּקְדָשׁ, מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוֹ שָׁם? אִיהוּ לָא יְהַב לִבֵּיהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ? אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה; וּקְרָא מוֹכִיחַ וַיֵּלֶךְ חָרָנָה; כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר וְחָזַר עַד בֵּית אֵל וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ.

Rashi says that he actually passed by the Beis Hamikdash, but since he didn't have in mind to daven, Hashem did not hold him there. You don't want to daven? Have a nice trip. Only after he decided to go back and daven,  יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר, then the Beis Hamikdash jumped to where he was. The words " יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר " literally mean he decided to go back. But לְמֶהֱדַר also means "to do teshuva."

I want to tell you a story about what Tekiyas Shofar means.

Last week Malkie had a friend over, Judy Karno. Some of you might remember there was once a Rov in Chicago, a great talmid chacham, the Rov of Mishna UGemara, Rabbi Yisrael Meir Karno, or Karnovitz. Two of his daughters still live in Chicago, and Malkie is friends with one of them, Judy, and we have her over three or four times a year. 

While Judy was in the kitchen, I was cleaning out my desk and I came across an old picture my mother kept of a friend of hers, Esther Mann, when she was a young teenager. I Whatsapped the picture to her son, Simcha, in Cleveland and asked if he recognized the girl in the picture. He said or course he did. Once we were talking, he asked me if I have a picture of my parents' kesuva, because he wanted to see how one of the eidim, Reb Chaim Stein, the Telzer Rosh Yeshiva, signed his name, whether he included his middle name. I sent it, and told him, what a coincidence. The other eid on the kesuva was Yisroel Meir Karno, and his daughter was sitting in the kitchen with us. He sent back that I must know the story of his father, Reb Chaim Stein, and Rabbi Karno, with the Shofar.  I said I never heard any such story. I asked Judy, and she said, sure, everyone knows that story. I did not.

They were in a group that was trying to stay alive by avoiding starvation, and Nazis, and communists, and frost, and they were traveling along the southern border of Siberia. It was Erev Rosh Hashannah, and they were very upset, they were distraught! that they did not have a shofar. Of all things to worry about while trying to stay alive by the skin of your teeth. Anyway, it was two hours before Rosh Hashannah, and in one of those coincidences, a goy came by with a wagon of rams' bones, including the head with the horns.  Was he Eliahu HaNavi? I doubt it. It was just a local sheigitz. Just good luck, right?

Problem was that it was solid, with the bone inside. They tried chipping it out, and time was passing, and no luck, until Reb Yisroel Meir remembered that you have to boil it to separate the inside from the outside. So they boiled it, and they got out most of the inside, and minutes before Yomtov Reb Yisroel Meir found a metal rod and poked a hole in the end so that by the next morning, it was dry enough for them to get some sound out of it.

It is kind of interesting, that a week before Rosh Hashannah, I just happened to see Judy Karno, who I see maybe once a year, I just happen to be talking to Simcha Mann, who I last talked to three years ago. He davka wanted to see the kesuva,  I mentioned that the other witness's daughter was there, and he shared the story about the Shofar.

I don't know what this amazing coincidence means, but I know what it means to me.

The Yamim Noraim, Rosh Hashannah, the Ribono shel Olam is going to come to you. Like Yaakov avinu, you may go to sleep in Beis El, but you wake up in the Beis Hamikdash, standing before God at the Shaar Hashamayim. It doesn't matter if you are in Southern Siberia with nothing more than the clothes on your back. The Ribono shel Olam is going to find you a shofar. It doesn't matter if you are in Chicago. You are in the Beis Hamikdash, in the Kodesh Kodashim, standing in the presence of the Shechina.

BUT!  But you have to יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר! You made a conscious decision to daven, to "go back," to do teshuva, to actually come back to the Ribono shel Olam, If you take the first step to prepare yourself to daven properly, to renew your loyalty and dedication to the work the Ribono shel Olam has given you to do, then you will find that you are standing not just in the Beis Hamikdash. 

מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים

You are standing in the Holy of Holies, the Kodesh Kodashim, the Shaar HaShamayim.

SECTION II

From R Mordechai Malka, the Rav of Elad in Israel.

 ..  מבואר במסכת תענית דף ל ע"ב, וכן במסכת בבא בתרא דף קכא ע"א: אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא חמשה עשר באב מאי היא? וכו' (אמר) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי, אלי היה הדבור ע"כ. ומבואר במדרש איכה רבה (וילנא) פתיחתות א"ר לוי כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן, לשחרית היה מוציא כרוז ואומר קומו והפרישו המתים מן החיים והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף בפרוטרוט חסרו שש מאות אלף, ובשנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים אמרו דומה שטעינו בחשבון וכן בעשור ובאחד עשר ובשנים עשר ושלשה עשר וארבע עשר, כיון דאיתמלא סיהרא אמרו דומה שהקב"ה ביטל אותה גזירה מעלינו וחזרו ועשאוהו יום טוב.

א} צריך להבין מדוע עשו אותו יו"ט ומה הדמיון ליו"כ? 

ב} ושמעתי דבר נפלא בשם המשגיח מפונביז' הרה"ג לוינשטיין זצ"ל שהנה לכאורה יש להבין מדוע רק החמש עשרה אלף האחרונים זכו שהגזרה תתבטל מעליהן וכי אחרים לא התפללו להינצל?

ותירץ שההבדל בין הקודמים לאחרונים כיון שבכל שנה היו מתים ט"ו אלף מתוך עשרות אלפים ששכבו בקברם והרוב היו קמים ורק ט"ו מתוכן לא היו קמים, א"כ בכל פעם ששכבו בקברם עדיין לא היית תפילתם שלמה לתלות עיניהם רק בחסדי השי"ת, כיון שהיית מתגנבת מחשבה בתוך ליבם שהוא מקוה שלא יהיה בין הט"ו אלף שנפטרים אלא יהיה מן הנשארים, אולם הט"ו אלף האחרונים של דור המדבר היה ברור להם שהם לא יקומו ואין שום סיכוי שהן ישארו ואין להם להישען אלא על אביהם שבשמים, רק אז שפכו ליבם באמת ותלו ביטחונם רק בקב"ה לכן התקבלה תפילתם והתבטלה מעליהם הגזירה, ללמדנו את אשר אמר דוד המלך שאמנם קרוב השי"ת לכל קוראיו, אך אינו נענה אלא לכל אשר יקראוהו באמת, והיינו בלב שלם מבלי להישען על חכמתו או גבורתו או דבר אחר, ורק שאין שיתוף ופונה אך ורק לקב"ה זוכה ומתקבלת תפילתו. ולכן אמר מדוע ישיבת מיר שרדה במשך שנות השואה למרות כל גלותה ומעברה ממקום למקום בסכנות גדולות ובתנאים קשים ביותר, ואילו כאשר הגיעו לארה"ב נחרבה, כיון שכאשר היו בגלות תלו כל ביטחונם בהשי"ת והיה להם סייעתא דשמייא, ואילו כאשר הגיעו למקום מבטחים כבר בטחו גם בבני אדם ובעושר ולכן לא נענו וחרבה הישיבה. ובזה מובן מדוע עשו אותו יו"ט כי בו התחולל הנס והתקבלו התפילות וממילא הופך ליום שמסוגל לתפילות כעין יו"כ, ורוב הטעמים בגמרא הן שנתקבלו התפילות של ישראל ולכן זכו להאיר עיניהם להתיר השבטים ושבט בנימין ולהביא לקבורה הרוגי ביתר ולבטל השומרים שמנעו לעלות לרגל.

The mussar haskeil is not daven with more kavana. Daven with a different kavana. It's more than a "qualitative" difference. It is a difference in essence.  Daven like you are the last fifteen thousand.

This is how we should be davening all year round. 

Where is the best place to daven? We are told that tefillos are accepted בהמצאו, and that tefillos are accepted at the שער השמים, the mekom hamikdash. 

I have a chiddush. The chiddush is that the Yamim Noraim are not a time of בהמצאו. They are a place, they are the שער השמים. 

Rosh Hashannah begins ten days that are called ימים נוראים. Where else do we find that word? By Yaakov's Sulam.

Breishis 28:16 - 

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי

ויירא ויאמר מה־נורא המקום הזה אין זה כי אם־בית אלהים וזה שער השמים

Rashi says that it was koftzo lo, he was sleeping on the ground in Beis El, but he was in the makom hamikdash.

The same word, Nora, is used to describe Rosh Hashannah and the Shaar Hashamayim, the Beis Hamikdash.

Is it just an adjective, like "kodesh," which can mean hundreds of kinds of kedusha of all different levels?

It so happens that the gematria of Rosh Hashannah equals the gematria of Beis Hamikdash, 861.

Maybe that is just another coincidence?

But listen: there are around 23,204 pesukim in Tanach. How many, would you say, ought to have a gematria of 861? Assuming that pesukim range from six hundred to two thousand in Gematria, there ought to be at least twenty pesukim with equal gematrios. 

There is only one:    למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. 

Said by R YCh Zonnenfeld, and verified by Gematria engines.

So what do we see? We see that the Yamim Noraim, Rosh Hashannah, is not just a time. It is a place. Like Yaakov avinu, you may go to sleep in Beis El, but you wake up in the Beis Hamikdash, the Shaar Hashamayim. You are not in Chicago any more. You are in the Beis Hamikdash.

There is one more very important thing in Rashi.

אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָה וּבָא לְכָאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין, שֶׁבָּא בֵּית הַמִּקְדָשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. וְאִם תֹּאמַר כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב עַל בֵּית הַמִּקְדָשׁ, מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוֹ שָׁם? אִיהוּ לָא יְהַב לִבֵּיהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ? אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה; וּקְרָא מוֹכִיחַ וַיֵּלֶךְ חָרָנָה; כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר וְחָזַר עַד בֵּית אֵל וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ.

Rashi says that he actually passed by the Beis Hamikdash, but since he didn't have in mind to daven, Hashem did not hold him there. Only after he decided to daven,  יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר, then the Beis Hamikdash jumped to where he was. 

Yes, Rosh Hashanna is the beginning of the Yamim Noraim. It is mamash the Beis Hamikdash. But you have to יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר. 

לְמֶהֱדַר! To do teshuva and to daven.

Moshe's addtion:

He shtelled tzu the Gem in RH 26a asks why not cow's horn, answers ein kateigor, asks but it's not in Kodesh kodshim, answers

שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי 

His point is that the whole Rosh Hashannah we are in the Beis Hamikdash. During tekiyos, we're in the Kodesh Kodashim.

Many people say that from there we see that tekiyos has a din like in the Kodesh Kodashim. It's pashut in the Gemara, and Reb Yitzchak Blazer in Kochvei Yitzchak says it from Reb Yisroel. Moshe's insight is much better than that. He is saying that the same way the entire time of בהמצאו  is a קפיצת הארץ that brings the Shaar Hashamayim to us, that we are in the Beis Hamikdash, during the tekiyos we move from the Heichal to the Kodesh Kodashim.

חמרא וריחני פקחין

Pointing to scientific discoveries and saying "See, just like it says in Chazal!" is risky. But here's an interesting development. 

Horyos 13b

חמשה דברים משיבים את הלימוד פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל בשמן זית והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שיורי עיסה ויש אומרים אף הטובל אצבעו במלח ואוכל הרגיל בשמן זית מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה: והרגיל ביין ובשמים:  מסייע ליה לרבא דאמר רבא חמרא וריחני פקחין:

The Gemara recommends five things for retention of knowledge. Of the five, two are stated in the singular, as one one-time actions, which indicates to me that they function as segulos, and three are recommended for regular use, which implies, to me, that their efficacy is biology based, not magical. The three are שמן זית יין ובשמים.

Olive oil, wine, and fragrance. Rava offered his positive personal experience in regard to two - Rava said that wine and fragrance enhanced his wisdom. (I have written elsewhere about a possible homiletic interpretation of Rava's words. I have also written about olive oil.)  Just today, I came across an amazing article that relates to fragrance.

Overnight olfactory enrichment using an odorant diffuser improves memory and modifies the uncinate fasciculus in older adults

Here is the introduction.

Objective: Cognitive loss in older adults is a growing issue in our society, and there is a need to develop inexpensive, simple, effective in-home treatments. This study was conducted to explore the use of olfactory enrichment at night to improve cognitive ability in healthy older adults.

Methods: Male and female older adults (N = 43), age 60–85, were enrolled in the study and randomly assigned to an Olfactory Enriched or Control group. Individuals in the enriched group were exposed to 7 different odorants a week, one per night, for 2 h, using an odorant diffuser. Individuals in the control group had the same experience with de minimis amounts of odorant. Neuropsychological assessments and fMRI scans were administered at the beginning of the study and after 6 months.

Results: A statistically significant 226% improvement was observed in the enriched group compared to the control group on the Rey Auditory Verbal Learning Test and improved functioning was observed in the left uncinate fasciculus, as assessed by mean diffusivity.

Conclusion: Minimal olfactory enrichment administered at night produces improvements in both cognitive and neural functioning. Thus, olfactory enrichment may provide an effective and low-effort pathway to improved brain health.

Along the way, the article cites research showing that cognitive decline goes hand in hand with olfactory decline; that increased exposure to olfactory stimulation restores olfactory sensitivity; and that two hours, while sleeping, of exposure to fragrance produced by a diffuser, led to fantastic cognitive improvements. The improvement was also seen in MRI scans of the  the uncinate fasciculus, the part of the brain related to learning and memory, which deteriorates in patients suffering from dementia.

Those of you who think that ריחני of Rava's חמרא וריחני were cannabis, here's a better pshat. And even if you look askance on the מי שאחזו pharmacopeia, you might want to go out and invest in a diffuser or a nebulizer for your bedroom. Here are some ratings. The last one in the list uses pure essential oil, not oil mixed with water.

Enquiring minds want to know: 

1. I don't know why they used it during sleep. It should be equally efficacious while you're awake. But I just do not know the mechanism involved.

2. Does this work only with pleasant smells, or anything that stimulates the olfactory sense, even noxious odors? 

3. I think, I imagine, that this only works when the fragrance is not constant. A constant stimulus eventually is not even sensed. If it did, then plumbers and sanitation engineers and people who wear cologne or perfume would be immune to dementia, and that's obviously not the case.

Cameras in Shul

 Here is a question I received, and my response. 

I would appreciate your thoughts.

Hi Rabbi Eisenberg

I have an interesting question which I was wondering whether you or your learned blog readers might be able to assist me in coming to a conclusion. It relates to privacy and halacha (privacy being a very topical issue in the secular world today).

In our shul, the Rabbi put up CCTV cameras all over the place which is probably required for insurance and safety purposes. In our particular shul, I don't believe there are any signs notifying people that there is CCTV and that you are being recorded. I also believe that the Rabbi and/or Gabbai has access to the footage and can access that footage or the replay at any time. 

Do you think there should be clear signs that CCTV is videoing constantly and that these may be accessed by the Rabbi/Gabbai at any time for any reason? Do you think the Rabbi/Gabbai should be allowed to access those videos at any time and for any reason or do you think that it should only be allowed for particular purposes (like a claim on insurance or something criminal etc)? Do you think there should be rules about accessing that footage by himself in the Rabbi/Gabbai's room or there should at least have to be two people in the room (let's say two passwords that both people would need to put in) in order to stop the misuse of the CCTV and tempt someone to spy on people etc.

My own view is that I completely understand the need for CCTV but it is a shame that a shul, a place that you would like to sometimes have a private dialogue with Hashem, is now Big Brother and all of your actions in the shul are now possibly being watched or at least capable of being watched for no good reason.

Thank you

(...)

My response:

Hello  (...)

My shul also installed cameras all over, and they have been very helpful. We have an unfortunate individual in the community that cannot control his impulse to steal, and the footage has been helpful in forcing him to make restitution. 

Besides that, there is a genuine concern of vandalism or serious theft of sifrei Torah or silver implements or the contents of a tzedaka box, and a recording can allow the malefactors' apprehension and punishment.

But I know, myself, that I often do not remember the presence of cameras so that I should act as if I were in public.

When you call credit card companies or utilities you often hear a warning that "your call may be monitored or recorded." Federal law does not require this, but many states have laws which make it illegal to record phone calls without the consent of both parties. Those laws reflect exactly the concern you expressed. A shul, of course, is private property, and on private property, the owner, i.e., the board of the shul, can record whomever they want in public areas. I, too, have cameras in the public areas of my apartment building. 

Please note:  Every state has its own laws about security cameras. But I think that in every state, it is legal to make video recordings in areas where there is no expectation of privacy, even with hidden cameras. Most areas in a shul are not places where there is an expectation of privacy, due to constant public access.

But, federal and state law aside, you have a legitimate concern, and it would seem that as a  matter of derech eretz and respect, it would be best if an innocuous sign were posted reminding people, or informing guests, that they are being recorded.

You did not ask me in my capacity as a lawyer. You asked about the halachic perspective. From that perspective, I would refer to the laws of הזק ראייה. 

Whether  היזק ראייה is a form of injury is a machlokes in the beginning of Bava Basra, and the Gemara says that the concept is alluded to in the words of Bilaam when he looked at Klal Yisrael and וירא את ישראל שוכן לשבטיו and, as the Rashbam says, he was moved to say מה טובו אהליך יעקב.  

According to many achronim, everyone agrees that hezek re'iyah is a hezek, in that it results in embarrassment, boshes. The only machlokes is whether the obligation to avoid that damage devolves primarily on the one observed or on the one observing. Where the injured party has no choice but to do personal things in a certain area, everyone would agree that the other party is responsible for the harm. 

You are troubled by the lack of privacy to daven, to daven like only you and the Ribono shel Olam are present. This is reminiscent of the Mishna in Avos that עומדים צפופים ומשתחוים רווחים. This miracle occurred in order that the people should not be ashamed to say vidui with their neighbor listening. Your case is not quite that degree of intrusion; every one of us ought to cry during davening, and one who does, has nothing to be ashamed of.  כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, and each of us has much for which we tearfully beseech the Ribono shel Olam.

In this situation, as I said, it seems to me that the right thing to do is to post a reminder. I believe that the shul is entitled to place cameras, and people will have to adjust their behavior accordingly, but it is just fair to let everyone know.  Many people use the shul, some tough skinned, some more sensitive. It would be derech eretz to be considerate to everyone using the shul.

I am going to post this question (anonymously, of course!) and my answer, and we'll see what turns up.

UPDATE:

I got this from a friend in Israel.

A local shule used their surveillance tapes in court , when they were

trying to throw out a miscreant  [famous lawyer] who would show up to

shule on Shabbat with a bottle of something and serve his buddies as

well, and they would get rowdy

The shule LOST the case, because the frum judge didn't think being drunk

and rowdy during mussaf is a significant infringement on the rights of

the  [PRIVATE !!! ] shule  [ public accommodation?]

Fortunately he moved away immediately after the case , and i don't think

he's frum anymore either.

Unknown Unknowns. It goes on and on.

By which I mean that having reached seventy plus, assumptions tend to ossify. But that is a mistake, as I find all too often.

This list is just the beginning. 

1. I was surprised to find this Netziv at the end of Sotah who disagrees with what I thought was undisputed. He makes the point sharper by saying that he disagrees with the Ramchal.  If not for that, one might say that what he is saying is compatible with the Mesillas Yesharim. He is saying that it is not, period. 

Perhaps this is common knowledge among baalei mussar, but it was new to me.

Meromei Sadeh Sotah 49b

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40996&st=&pgnum=148

א"ל רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא. פי' ענוה אינה שפלות הלב, אלא הנהגה בין בני אדם שלא בגסות, ולא כמסלת ישרים, והארכנו במקום אחר. והיינו דאמר רב יוסף שהיה מתנהג כאחד מן התלמידים, כדאי' שלהי מס' הוריות דכ"ב שנין דרבה לא קרא אומנא לביתיה: 

שם. לא תיתני יראת חטא. פי' יראת חטא היינו גדרים מה שאינו עפ"י דין, אלא שירא בעצמו שלא יכשל לפי טבעו וענייניו, והיינו ירא שלא יבא לידי חטא.

I would very much like to see where else he talks about this - והארכנו במקום אחר.

UPDATE: 

Thank you R Micha and R Chaim Brown. It is the Netziv in Behaaloscha, Bamidbar 12:3, in both the Haamek and the Harcheiv:

והאיש משה עניו וגו׳ – ביאר הכתוב דלא משום משה וצערו ענה ה׳ כי היכי דלא לחליש דעתו, אבל באמת משה לא חשש כלל לזה ד״האיש משה עניו וגו׳⁠ ⁠״, אלא משום שנוגע לעיקר התורה לדעת כח מעלתו של משה שהוא למעלה מכל נבואה שבעולם. [הרחב דבר – והוי כדאיתא בברכות (יט,א) בהא דקאמר דמתים לא ידעי כשמדברים אחריהם או ידעי ולא איכפת להו, ומקשה, והא חד אשתעי מילתא בתריה דמר שמואל ונפל קניא ובזעא לארנקא דמוחיה, ומשני, שאני צורבא מרבנן דקודשא בריך הוא תבע ביקריה. הרי דסלקא דעתיה דמשום הכי נענש מן השמים משום דארגיש בצער והקב״ה תבע צעריה, ומסיק דלא משום צעריה אלא משום יקריה דצורבא מרבנן שהוא כבוד התורה. ומביא שם ראיה דאמר רבי יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם, שנאמר ״והמטים עקלקלותם יוליכם ה׳ את פועלי האון״ (תהילים קכה,ה). והנה לא נזכר כאן (״והמטים עקלקלותם״) ענין מבזה תלמידי חכמים, אבל הכוונה, דבזה שהוא מבזה תלמידי חכמים ומיקל בכבוד התורה ממילא יבואו כמה אנשים לדרכים מקולקלים, לכן, אע״ג שהוא בעצמו אינו פועל און, אבל בזה שהוא מטה עקלקלות היינו שמקרב לידי כך, ״יוליכם ה׳ את פועלי האון״ בעצמו.]

ומשמעות ״עניו״ הוא שאינו חושש לכבודו וצערו, ולא משום שהוא שפל בעצמו ואינו מכיר בעצמו שאינו ראוי לזה הצער והעדר הכבוד, [הרחב דבר – כמו שכתב במסילת ישרים בפירוש ׳עניו׳ שהוא שפל ברך. אבל אינו כן, והרי בסנהדרין (פח,ב) איתא ׳ענוותן ושפל ברך׳, הרי דתרי מילי נינהו, וכך כתב מהרש״א בחדושי אגדות, אבל להיפך מדבריו. והראיה, דאיתא בערכין (טז,ב) ׳תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה איזה מהן עדיף׳ וכו׳, ואי משמעות ׳עניו׳ — שפל ברך, היאך היא ׳ענוה שלא לשמה׳. ותו, הרי שלהי מסכת סוטה (מט,ב) איתא ׳משמת רבי בטלה ענוה, אמר רב יוסף, לא תיתני ענוה, דאיכא אנא׳, והאיך יאמר מי שהוא שפל ברך שהוא עניו. ותו, דבספרי תניא וכן הוא באבות דרבי נתן (פרק ט׳) ״(ענו מאד) מכל האדם״ — ולא ממלאכים, ואי איתא שהוא שפלות היאך שייך לומר על מלאכים שאין יודעים ערכם. ולא עוד, אלא שאנחנו אומרים שבח על הקב״ה ׳אין ענוה כענוותיך׳. ובמגילה (לא,א) ׳בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב״ה שם אתה מוצא ענותנותו׳.] אלא משמעות ״עניו״ — שהוא מתנהג בלי חשש על כבודו. והיינו דאמר רב יוסף שלהי מסכת סוטה (מט,ב) ׳לא תיתני ענוה דאיכא אנא׳, והוא כדאיתא שלהי מסכת הוריות (יד,א) דכל שני דמלך רבה, רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא, ופירש רש״י שלא רצה לנהוג שררה בעצמו, שבשעה שנצרך לאומן הלך אליו ולא קרא את האומן לביתיה. אע״ג שידע רב יוסף שהוא בערכו של רבה, מ״מ לא חשש לכבודו, והיינו ענוה.

I also saw from the Avnei Nezer in CM 95:11 and 12.

This is going to need its own post. I just came across the ibn E on Bamidbar 12:3 who says it is related to shalev, tranquil.

אבן עזרא

ג

ענו מאד. במשקל שלו והטעם שלא בקש גדולה על אחיו:

2. What is meant by the pesukim we say after putting on tefillin, from Hoshea 2:21-22

וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים 

וארשתיך לי באמונה וידעת את־יהוה 

(Most people mispronounce it, by the way.  It is not veyadata. - there's a regular patach, not even a chataf patach, under the ayin in veyadaat, וְיָדַעַתְּ.  As to whether the last shva is na or nach, you will do what you have done all your life, irrespective of what the baalei dikduk say.) 

 

Back to the main point:   All the local meforshim except the ibn Ezra say that it is a two way deal. Klal Yisrael does tzedaka and mishpat, Hashem will respond with chesed and rachamim. Klal Yisrael has emunah, Hashem will let you know Him.  

Hashem will take you as His Arusa only when you are worthy, when you are baalei tzedaka and mishpat and are maaminim.

(The ibn Ezra says there is no reason to explain the passuk this way, but everyone but him does.)

Rashi

כא

בצדק ובמשפט. שתתנהגו בהן: 

ובחסד וברחמים. שיבא לך מאתי על ידיהם באברהם אבינו כתיב (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן נתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב"ה שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד (שם יז) פסקו מן הצדקה והמשפט כמו שנאמר (עמוס ה׳:ז׳) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אף הקב"ה אסף מהם החסד והרחמים שנ' (ירמיהו ט״ו:א׳) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט שנאמר (ישעיהו א׳:כ״ז) ציון במשפט תפדה וגו' הקב"ה מוסיף עליהם רחמים וחסד ועושה אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן:

כב

וארשתיך לי באמונה. בשכר האמונה שהאמנת בגולה להבטחות שעל ידי נביאי:

3. 

A Question About the Baal Haturim's Numbering Choices

 An idle thought. The Baal Haturim wrote his Arba Turim and his work on the Torah. His Arba Turim was yeish mei'ayin - its organizational system was invented by him alone. Just as the Rambam created his fourteen part Yad without precedent, the Tur created his four chalakim and their simanim. 

Considering his sefer on the Torah, Rabbeinu Yaakov ben Harav Asher was a man for whom numerical values and systems meant a lot. When organizing the Tur, did he choose any numbers with a double meaning?

One way to remember how many simanim are in Orach Chaim is "לא תרצח." There are 697 simanim in Orach Chaim, תרצ"ז. I.e, lo sirtzach. 

One humorous coincidence does not a summer make.

Here is another candidate.  This was brought to my attention by Rav Yitzchak Aryeh Epstein in his האיחוד בחידוד for Parshas Achrei-Kedoshim, where he says that even though the Torah calls Kilayim a Chok, he found seven explanations for it. Here is his fifth (slightly edited)-

The רוקח says that through tzemer and pishtim, Hevel was killed by Kayin. In fact, Pirkei d'Rebbi Eliezer says רבי יהושע בן קרחה אומר אמר הקב"ה אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם שמא חס ושלום יתערבו בארג בגד .    Kayin's korban was flax & הבל brought a sheep which was wool! The ידות נדרים writes in his דרשה צמר ופשתים that the reason there are so many murders in the world is because of the prevalence of שעטנז & even the שלחן ערוך  hints to this as he begins הלכות שעטנז in רצ"ח & ends in ש"ד which can stand for שפיכת דמים. 

The "דרשה צמר ופשתים" he quotes is from Reb Yehuda Rosenberg, the fabulist who made up stories about the Maharal's Golem, and also wrote the ידות נדרים.  I don't have the sefer, I don't know how much is R Epstein and how much is R Rosenberg, but I found this part quoted as follows:

כמבואר בספרי המקובלים שרציחת קין להבל, באה מן כח הטומאה של שעטנז, שזה הקריב צמר וזה הקריב פשתן. וגם השולחן ערוך מרמז על זה, כי הלכות שעטנז מתחילות בסימן רצ"ח ומסתיימות בסימן ש"ד (ראשי תיבות "שפיכות דמים")

Here is the Pirkei d'Rebbi Eliezer (21:5-6) :

הביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר ונתעב מנחת קין ונרצית מנחת הבל שנ' וישע יי אל הבל ואל מנחתו. 

 רבי יהושע בן קרחה אומר אמר הקב"ה אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם שמא חס ושלום (אפילו) [יתערבו] בארג בגד שנא' לא תלבש שעטנז וגו' אפילו היא מרוקבת לא יעלה עליך שנאמר ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך.

It's also in the Tanchuma Breishis 9:1.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן וְגוֹ'. יֵשׁ מִקֵּץ שָׁנָה וְיֵשׁ מִקֵּץ שְׁנָתַיִם, וְיֵשׁ יָמִים, וְיֵשׁ אַרְבָּעִים שָׁנָה. אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בְּנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ קַיִן וָהֶבֶל. וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מַהוּ? מִן מוֹתַר מַאֲכָלוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, זֶרַע פִּשְׁתָּן הָיָה, וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן לְפִיכָךְ נֶאֱסַר צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז וְגוֹ' (דברים כב, יא). וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּתְעָרֵב מִנְחַת הַחוֹטֵא עִם מִנְחַת הַזַּכַּאי לְפִיכָךְ נֶאֱסַר.

Don't ask me why bidgei kehuna were davka shatnez. That's not the point here. It's a Pirkei d'Rebbi Eliezer, and a Tanchuma, and a Rokeiach.

If it were anyone but the Baal Haturim, I would roll my eyes. And even the Baal Haturim, once I saw that he has הלכות ברכת הריח in Simanim רט"ז and רי"ז, I decided that he must have made a conscious decision to reject this kind of cleverness in his Arba Turim.  Such a thing would not add to anyone's Chochma or Yira or Daas. But......  if anyone has any examples of Siman numbers having some clever connection with the subject matter, please let us know.

UPDATES:

1. הלכות שופר begin in Siman 586, which is gematriya of שופר. (anonymous)

UPDATE ON THE UPDATE:

Rav Avraham Wagner (Yasher koach!) sent us that the Siddur Yaavetz in Hilchos Shofar mentions this, and the Yaavetz adds that it was totally unintended on the part of the Tur, it was just a siman min hashamayim that it was l'shem shamayim and approved, to wit:

דבר נפלא קרה בטור או״ח בסימניו שנזדמנו דיני שופר בסימן השוה עם גימטריא שלו ואע״פ שלא נתכוין המחבר לכך מ״מ נפל האמת באמת להראות כי מן השמים הסכימו ע״י לפי שעשה חיבורו לשם שמים וכל העוסקים במלאכת שמים לשמה מראים להם סימן טוב מה שלא עלה על דעתם

The Yaavetz tells us that any such coincidences were unintended. I wonder why he is so firm on that point. Of course there has to be a logical progression. That's why so many masechtos begin with a discussion in the Gemara or the Rishonim about the logic of their placement. But there are always going to be topics that can be placed anywhere, so why not choose a place number that also has symbolic significance, just like the Torah does?

2. Hanhagos of tashmish hamittah are in ר"ם, how to trasform what easily can be crude and self indulgent into a means towards spiritual growth, to be a Kadosh. (Daniel)  I found someone that says this - Harav Yaakov Moshe Hillel from Yeshiva Chevrat Ahavat Shalom in Yerushalayim.  He says 

ויש לרמוז גם בעניין סימן ר"מ שהוא אותיות "רם" ובהיפוך הוא אותיות "מר", ונרמז בזה שבענינים אלו של שמירת הברית, או שהאדם זוכה להתרומם ונעשה "רם", או שחלילה נופל ויורד ונעשה "מר". והוא כמ"ש בזוהר (עי' ח"א דף רנ"א ע"א) יוסף איהו לתתא ואיהו לעילא, דיוסף הוא ענין היסוד ושמירת הברית, והרי הבחינה הזאת היא הגורמת להיות האדם למעלה או חלילה למטה.

3. And this is the kicker: Harav Avraham Bukspan, in a totally fortuitous moment, opened up a random sefer that he saw, and the author did a fantastic job of gathering precisely such remazim or coincidences.  The Sefer is חיים שיש בהם  by a הרב יצחק שרגא גרוס.  Another seller is here.  From my perspective, if this is the best he could come up with, he demonstrates conclusively that the Baal Haturim, as the Yaavetz said (above in note 1) had absolutely no intention of making any such remazim, and whatever you find is purely coincidental.

Thank you, Rav Bukspan!

 Here is what he has.

Dying quickly, dying slowly.

 Rashi in Beshalach (Shemos 15:5) brings from the Mechilta that the worst of the Mitzrim pursuing the Jews were tossed like straw in the rushing waters and died agonizingly and slowly. The average Mitzri fells like a rock. The best among them sank like lead in the water and drowned quickly. 

כמו אבן. וּבְמָקוֹם אַחֵר "צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת", וּבְמָקוֹם אַחֵר "יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ", הָרְשָׁעִים כַּקַּשׁ, הוֹלְכִים וּמִטָּרְפִין עוֹלִין וְיוֹרְדִין, בֵּינוֹנִים כָּאֶבֶן, וְהַכְּשֵׁרִים כַּעוֹפֶרֶת שֶׁנָּחוּ מִיָּד (מכילתא):

Slight differences in our Mechilta, pikchim/ksheirim, which is a topic on its own:

ד"א כמו אבן היא היתה מכה בינונית, הרשעים שבהן היו מטורפין כקש, הבינוניים כאבן, הפקחים שבהן צללו כעופרת במים אדירים.

Similarly with the Slav in Bamidbar 11:20, where Rashi brings from the Gemara in Yoma 75b

עד חדש ימים. זוֹ בַכְּשֵׁרִים, שֶׁמִּתְמַצִּין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמָתָן יוֹצְאָה, וּבָרְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם" (פסוק ל"ג), כָּךְ הִיא שְׁנוּיָה בְסִפְרֵי, אֲבָל בִּמְכִילְתָּא שְׁנוּיָה חִלּוּף, הָרְשָׁעִים אוֹכְלִים וּמִצְטַעֲרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַכְּשֵׁרִים הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם (עי' יומא ע"ה):

Question: 

In the Gemara in Sotah, Rebbi holds that the deadly effect of the Sotah water can be suspended for up to three years if the woman has a zechus of Torah or Mitzvos. If she has no zechusim, she dies grotesquely on the spot. If she has zechusim, she might survive for three years and then die in the same manner as every other guilty Sotah. But, he says, even the Sotah with Zechusim, who lives for several years, shows signs of illness immediately, and slowly deteriorates - 

רבי אומר: הזכות תולה במים המאררים, ואינה יולדת ואינה משבחת, אלא מתנונה והולכת, לסוף היא מתה באותה מיתה.

Question: why by the Yam Suf and the Slav is it assumed that dying slowly is worse, while by the Sotah the one with merits dies slowly while the purely wicked dies on the spot.

(The Sifri Rashi brings in Bamidbar that the less wicked lasted longer at least is talking where they died in bed surrounded by their family. By Sotah, she dies horribly anyway, plus she lingers for three years, getting sicker and sicker.)

I did not see anyone ask the question; I was just preparing my shiur out loud and my wife, Malkie, asked me the question ("That doesn't make any sense. Why would dying slowly be better than dying quickly, especially if she ended up dying like every Sotah?") 

In any case, the anwer I have is simple, if not necessarily ניכרים דברי אמת. By the Yam and the Slav, lasting longer was worse than death. The misery of the Mitzrim, who were essentially "waterboarded," was torture, and the ones that died and were done with it were far better off. I assume that מתנונה is not so horrible, and living longer, even with מתנונה, even knowing what awaits her in the end, is better than dying quickly. 

Rav Avraham Wagner showed me his peirush on the Targum Yonasan titled נער יונתן printed תשס"ט where he points out that the word for death "נגיד" or "איתנגיד" is related to the word for drawing. He says that it can mean the death of a tzadik, כמשחל ביניתא מחלבא, or it can mean "drawn out," which is terrible. He says that where it says ויגוע וימות it means drawn out a little, which is good. Where it says just ויגוע, it means drawn out for a long time, which is bad. His proof is from a braisa in Smachos 3:8-10 that says 

המת ליום א' מיתה של זעף, המת לשנים מיתה של בהלה, המת לשלשה מיתה של מגפה, לארבעה לחמשה מיתה חטופה, המת לששה מיתה האמורה בתורה, המת לשבע מיתה של חיבה, יתר מכאן של יסורין... אמר רבי יהודה חסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים כעשרים יום קודם מיתתן כדי למרק את הכל, כדי שיבואו זכאין לעתיד לבא, שנאמר (משלי כ"ז) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו.

But a three year process is definitely the worse option, unless you say that she wasn't deathly ill the whole time. 

Here is how Reb Avraham said it.

יתנגיד. עמש"כ לעיל (ה' כ"ד). ואונקלוס תרגם כאן ל' מיתה שזהו ענין גויעה כמש"כ הרדק (בשרש גוע) מיתה קלה וזהו ג"כ ענין נגד בארמית שהוא ענין המשכה כי כן תרגם משכו (שמות י"ב כ"א) – נגודו וכן תרגם ג"כ מקשה (שמות כ"ה ל"א) שהוא ג"כ מענין הזה כמש"כ שם (וע' בתוס' נדה ל"ו: ד"ה גדייה ובשו"ת המיוחסות להרשב"א סי' מ"ג ובגליון הש"ס לרעק"א ב"ב י"ג.). וזה ענין מיתה קלה "כמשחל בניתא מחלבא" (ברכות ח'.) שהוא נמשך בקלות ובשלמות וע' ב"ב (סוף ט"ז.) וב"ר (ס"ב א'). אך ע' ב"ק (ס"ז:) ברש"י ובמאירי. ויש ליישב וע' בסוף דברי. ועכ"פ לכן גבי יעקב ת"א איתנגיד כי לא רצה להזכיר בו המיתה כמש"כ כבר וכאן לא רצה להשתמש בתיבה זו המורה על מיתת הצדיקים כי דור המבול לא בקל מתו כנ"ל מגמ' דב"ב (העיר מו"ח שליט"א: נגיד הוא ג"כ לשון מלקות [ע' בערוך ערך נגד ב']). אך י"ל דלשון זה נופל ג"כ על מיתה חמורה ע"פ מאי דאי' במס' שמחות (פ"ג ה"ט) המת ליום א' מיתה של זעף וכו' המת לז' מיתה של חיבה יותר מכאן מיתה של יסורים (וע"ע במו"ק דף כ"ח.). ולפי"ז יש לפרש דבמקום שנא' ויגוע – שנמשך, וימת או ויאסף וכדו' – שלא נמשך ביותר ה"ז מיתת הצדיקים ובמקום שנא' ויגוע סתם מורה על המשכת היסורים ובדור המבול נמשכו הרבה כמארז"ל (עדיות פ"ב מ"י) משפט דור המבול י"ב חודש. ויש להביא ראי' לזה מפירש"י בפ' בהעלותך (במדבר י"א כ') שהביא מחלוקת בין הספרי והמכילתא אם הכשרים מתו מיד והרשעים נמשכו עד חודש ימים או להיפך עש"ה ומבואר כדברינו דיש צדדים לכאן ולכאן. וכן מצאתי אח"כ בב"ר (ס"ב ב') שפי' גויעה הוא חולי מעיים ע"ש וא"כ בפשיטות יש לפרש כמש"כ (וכ"ז הוא דלא כמש"כ הרמב"ן סוף חיי שרה כ"ה י"ז). וע' מש"כ לקמן (ז' כ"א):

Pesach: Nashim Tzidkaniyos

 At one of the seudos, I asked my granddaughters to list all the things women did that made Yetzias Mitzrayim possible. They came up with quite a list, some of which, but not all, are mentioned in Sotah 11b. I don't think they missed anything.

1. Miriam had prophesied that her parents would have a child that would lead the Jewish people to freedom. When they separated, she convinced them to remarry. According to the Gemara, at that point Yocheved was already three months pregnant, but in any case, the remarriage of Amram and Yocheved led all the other Jews to remarry and have children.

2. The Jewish men were thoroughly beaten and in despair. They had given up. It was only their wives, who fed them and washed them and encouraged them and brought them back to life. They gave them the strength to live and to raise families.

3. Shifra and Pua contravened Pharaoh's gzeira and even fed and took care of the children that were born, and they contributed to a great increase in the population of Klal Yisrael.

4. The daughter of Pharaoh saved Moshe as he floated in the Nile.

5. Miriam arranged for Moshe to be nursed by a Jewish woman, actually his mother Yocheved. Besides saving him from starving, because he refused to nurse from an idolator, this conspiracy among Bisya and Miriam and Yocheved ensured that he would be raised in a Jewish environment by the leaders of Klal Yisrael as well as in the house of Pharoah. 

6. Tzipora saved Moshe Rabbeinu from imminent death by having their child circumcised. 

I said this over to my shiur, and said that the story of Yetzias Mitzrayim is the story of the faith and wisdom and courage and heroism of women. The men had given up, Moshe would not have been born, and even after he was born, he was on the verge of spiritual and physical death if he had not been saved by women.

This has been noted by the Rishonim in Pesachim and Megilla. For example, Tosfos in Megilla cites the other rishohim that say this is the pshat in "אף הן היו באותו הנס" but argues on that pshat in the takana.

שאף הן היו באותו הנס. פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן.

I don't think that these rishonim disagree with Rashi and the Rashbam's assertion that the women were the primary cause; they only say that their primary role was not why Chazal said that the ptur of Zman Grama does not apply, or why Chazal created a new mechayeiv.  It was the fact that they, too, faced the same existential danger.

Ron Cope, a member of my shiur, insightful as always, thought about the stark imbalance, and said, "So what did the men do?" The initiative, the courage, the strength, the heroism, are primarily those of the women. What indeed did the men do? 

I answered that the men did what needed to be done in public, what needed to be aggressive and confrontational;  the warnings and threats to Pharaoh, the makkos, the splitting of the sea. But certainly, Yetzias Mitzrayim was made possible by the women far more than the men.

I later realized there is a much more interesting way to look at this.

The women did what needed to be done. The men did what God told them to do.